תקציר מנהלים

רוני דורי

צילום: אוראל כהן

תקציר מנהלים

//

רוני דורי

//

צילום: אוראל כהן

"ביום את ממוקדת בעבודה, בדגימת העצמות. בערב זה שוקע: היה יום נורא"

גילה כחילה בר־גל היא פרופסור לאבולוציה מולקולרית ודנ"א קדום, שמנתחת עצמות מאובנים של בעלי חיים. אך במלחמה היא מגויסת למשימה המורכבת של זיהוי גופות נעדרים, מנסה לגבור על הקשיים שבחילוץ דגימות מעצמות שרופות, ולשמור על קור רוח כשמצליבים אותן עם שמות של אנשים שהיא מכירה

כחילה בר־גל. "לא אמורים להפעיל מזגן במעבדת דנ"א, כי הוא יוצר סירקולציית אוויר שמסוכנת לסטריליות, אבל כאן לפעמים אין ברירה. יש ריחות שפשוט אי אפשר לעבוד בהם"

מוסף כלכליסט | 30.11.23

פ

רופ' גילה כחילה בר־גל (61) היא חוקרת אבולוציה מולקולרית ודנ"א קדום בבית הספר לרפואה וטרינרית של האוניברסיטה העברית, שזכתה בפרס בנימין אקשטיין ופרס פורד היוקרתיים, ועומדת כיום בראש מעבדה המונה תשעה אנשי צוות. נוסף על כך, היא מומחית ברפואה משפטית של חיות וצמחי בר, ומשתפת פעולה באופן תדיר עם רשות הטבע והגנים כעדה מומחית שבוחנת מוצגים בתיקים משפטיים של ציד וסחר בלתי חוקיים.

מאז תחילת המלחמה, כחילה בר־גל נרתמה למאמץ לזיהוי גופות הנעדרים. היא העתיקה את מעבדתה, כולל אנשי צוות וציוד מדעי, למכון לרפואה משפטית באבו כביר, ושם היא מסייעת בהפקת דנ"א מעצמות של קורבנות השבת השחורה בשיתוף פעולה עם מנהלת המעבדות במכון ד"ר נורית בובליל. תחילה היא פעלה בהתנדבות, במשמרות ארוכות וגם בסופי שבוע, ולפני כשבועיים גויסה למכון בצו 8. זיהוי גופות הנעדרים עדיין נמשך — רק בשבוע שעבר זוהתה גופתה של שני גבאי, הסלקטורית במסיבה ברעים, ובתחילת השבוע זוהתה גופתו של רביד כץ מקיבוץ ניר עוז.

איך התגלגלת להתנדבות הלא שגרתית הזו? את הרי לא חוקרת בני אדם ואין לך ניסיון באירועים עם מספר רב של נפגעים.

"נכון, אני לא אנתרופולוגית אנושית. המחקר שלי מתמקד בהפקה של דנ"א קדום מחומר מוזיאוני או ארכיאולוגי וברפואה משפטית של בעלי חיים. שני התחומים האלה עוסקים בניסיון להפיק דנ"א מחומר בכמות נמוכה ובאיכות נמוכה, וזה הביא אותי למה שקורה פה. ביקשתי להתנדב כי חשבתי שאני יכולה לעזור במה שיש לי, ובייחוד ביכולות שצברנו במחקרים שלי על איך להפיק דנ"א מעצמות".

מה בעצם את עושה במכון?

"אני מתמקדת בשלב הראשון והחשוב של הדיגום. לקבוע איפה לדגום מהעצמות ואיך לעשות זאת, כדי למקסם את הסיכויים להפיק דנ"א מהדגימה. בשונה מהמחקר שלי, העצמות כאן הן לא קדומות, אלא טריות יחסית, ויכולות להיות גם רקובות מאוד. לפני דיגום, אנחנו מסתכלים על הטפונומיה (חקר ההשתמרות של חומר אורגני) של העצם כדי להחליט היכן לדגום. אני מנסה לעזור ככל האפשר ולהתבסס על הידע שצברתי. בכל מקרה זו עבודת צוות".

מתנדבי זק"א בבית בכפר עזה, לפני שבועיים. "יש פה אירוע שאף חוקר דנ"א לא התנסה בו ברמה העולמית" צילום: זיו קורן
קשה נפשית לעבוד בעבודה כזאת?
"במשך היום את לא חושבת. לא נתתי לעצמי לחשוב. אבל זה קרה לי פעם אחת, כשפתחתי שקית וראיתי מאיפה היא הגיעה, עם שמות של אנשים, במקום מספרים כרגיל. וראיתי שמות שהכרתי. כי הייתי חברת קיבוץ סופה, עבדתי בניר יצחק, גרתי חצי שנה בנחל עוז, שיחקתי כדורסל בנירים ורקדתי ריקודי עם ברעים, אז את מכירה את האנשים מהאזור. וזה היה לי מאוד קשה. כי את רוצה לדעת, את אומרת 'אני אעשה את המקסימום כדי להגיע לזיהוי', אבל זה לא תמיד תלוי בך אם הדברים יצליחו או לא יצליחו".

איך נראית העבודה היומיומית במכון?

"את מגיעה בבוקר, ואת מעלה חיוך. את יודעת שיש חבר'ה צעירים ממך שקשה להם מאוד. התחושה שלי היא כמו של אמא, המבוגר האחראי בחדר: אני צריכה להקרין יותר ביטחון, אמונה שנצליח, רוגע. אני שמה מוזיקה בחדר, והתחושה היא שאנחנו עובדים עם מוצגים שצריך לדגום. לא להתמקד בריח לא נעים או כן נעים. אז מדברים, צוחקים ועובדים. כשאת חוזרת הביתה, זה נוחת עלייך: היה יום נורא, קרו הרבה דברים".

איך מפיקים דנ"א מעצם?

"כל רקמה אורגנית בנויה מתאים, ובכל תא יש גרעין, שבתוכו המידע הגנטי. המטרה שלנו היא לפרק את כל הממברנות החיצוניות של התאים, ללא קשר למקורם — רקמה, דם או עצם — כדי לשחרר את הדנ"א ולתפוס אותו. ובשונה מרקמה שאפשר לחתוך עם סקלפל, בעצם צריך לקדוח ולהפוך אותה לאבקה וכך תוכלי להגדיל את שטח הפנים סביב התאים ואת החשיפה שלהם לחומר המפרק".

ומה קורה אז?

"את הדגימה (רקמה ו/או אבקת עצם) אני משרה בריאגנטים (חומרים הגורמים לתגובה כימית) שמאפשרים שבירה של הממברנות ושחרור הדנ"א. ברגע שגמרנו להפיק את הדנ"א, הוא מועבר לחברי צוות אחרים במעבדה לשלב הבא — קביעת הפרופיל הגנטי. בשלב ראשון מכמתים את הדנ"א שבדגימה. אם הכמות מספקת, הדנ"א מוגבר על סמך מערך סמנים שנמצאים על הגנום ואפשר לבנות פרופיל גנטי לזיהוי הפרט".

מה עושים עם הפרופיל שהרכבתם?

"הוא מועלה למאגר הנתונים הגנטיים של בני משפחות הנעדרים כדי להשוות אותו לפרופילים שלהם, בתקווה למצוא פרופיל דומה. זו השוואה סטטיסטית ממוחשבת".

מה קורה אם לא התקבל פרופיל זיהוי?

"אנחנו מנסים להבין למה זה קרה: אם בגלל סוג העצם, מצב העצם או פרמטר אחר. ואז צריכים להחליט אם אנחנו עכשיו דוגמים מחדש ואת מה — האם את אותה עצם, או חוזרים לשק ומחפשים עצם אחרת שאולי תגדיל את סיכויי ההצלחה שלנו? זה תהליך שלוקח זמן, אי אפשר לעשות אותו ברגע".

בטח יש המון לחצים ומתחים.
"כמובן. דגמנו 400–500 עצמות, ורק לכ־70% מהן היה פרופיל. אנשים רוצים לזרז תהליכים, אבל לא תמיד אפשר. עד היום יש אנשים שלא מבינים למה אחרי 40–50 יום אנחנו עדיין לא יודעים את התשובה, או למה הפענוח של שני גבאי לקח כל כך הרבה זמן. אבל יש מצבים שצריך לנסות וצריך זמן".

בעיתות שגרה את עוסקה ברפואה משפטית לחיות בר. למה בכלל צריך אותה?

"בארץ יש המון ציד לא חוקי, והמקרים האלה נידונים בבית המשפט: רשות הטבע והגנים תופסת את הציידים בשעת מעשה או אחרי מעשה, אבל ברוב המקרים היא לא תופסת את בעל החיים הניצוד, אלא ממצאים מהשטח כמו סכין, בגדים או נעליים מוכתמים בדם, ואז, כמו ב־'CSI' או בכל תוכנית פשע אחרת, פקחי הרשות מביאים אותם אליי. כשהתחלתי לעבוד בזה זיהינו רק את מין בעל החיים שהיה מעורב בציד, ואילו כיום אנחנו יכולים לקבוע גם כמה פרטים ניצודו, לאיזה אזור הם שייכים, ואם למשל כתמי דם על בגד וכתם דם על סכין שייכים לאותו פרט או לפרטים שונים כדי לדעת כמה הצייד צד, ולשייך אותו גם לזירה".

עד כמה שונה העבודה במכון המשפטי מהעבודה הרגילה שלך?

"קודם כל ביומיום אני לא עובדת בכמויות כאלה. בעבודה על דנ"א קדום אני דואגת שלא יהיו יותר משבע דגימות ביום. יש גם מגבלות בעבודה עם חומר ארכיאולוגי: את לא יכולה להרוס את החומר, אז את כל הזמן חושבת: 'אני לא יכולה לקדוח יותר מ־300 מ"ג אבקה, אז מאיפה הכי כדאי שאקדח כדי שהעצם לא תיהרס לארכי־זואולוג שירצה להציג אותה. במכון המשפטי אני לא צריכה להתחשב בדברים האלה כי המטרה היא לקבל זיהוי. אז אם בחומר הארכי־זואולוגי אנחנו עובדים עם מקדחים קטנים ועדינים של רופאי שיניים, כאן יכולנו לעבוד עם מקדחים קצת פחות עדינים, כדי לקבל כמה שיותר אבקת עצם.

"הבדל שני ובולט הוא הסטריליות. ביומיום החדר שבו אני עובדת נמצא בכלל בבניין אחר מהמעבדה כדי למנוע אפשרות שדנ"א מודרני ייגע בחומר הנבחן ויתערבב איתו. הסטודנטים שלי משתגעים ממני, כי הם יודעים שאם אתה עובד בדנ"א קדום, אתה לא יכול לקפוץ למעבדה הרגילה ולחזור למעבדה של הדנ"א הקדום, כי עלול להיתפס לך משהו בשיער. אבל במעבדה של המכון המשפטי אין תנאים כאלה, ויש הרבה גורמים שיכולים ליצור זיהום של הדגימות. אז את עוטה כפפות ומסכה ומקפידה על שימוש במנדפים והמתנה של 40 דקות בין פעולה לפעולה, ועדיין אין את אותה רמת סטריליות, כך שהפענוח הרבה יותר קשה.

"בתכלס גם אם הכלים ואופני העבודה הם אותו דבר כמו במעבדה שלנו, כל המסביב שונה. במעבדה של דנ"א קדום, למשל, אנחנו לא מפעילים מזגן, כי הוא יוצר סירקולציה של אוויר שמסכנת את הסטריליות, אבל כאן לפעמים אין ברירה. היו ריחות שפשוט לא היה אפשר לעבוד בהם, אז מפעילים מזגן".

את חושבת ששיתוף הפעולה הלא שגרתי שלך עם המכון לרפואה משפטית ישנה את דרכי העבודה בתחום?

"כשבאתי למעבדה ביקשתי שנצלם כל דגימה שניקח ונכתוב עליה פירוט, כדי שיהיה אפשר לחזור אליה בעתיד. זה משהו שאולי לא היה קורה, אם לא הייתי שם, כי בקצב שהם היו צריכים לעבוד… חשוב שנוכל להסיק מסקנות על איך דוגמים ממצאים במצבים כאלה, כי אין הרבה פרסומים בתחום של חילוץ דנ"א במצבים כאלה, ויש פה אירוע שאף אחד לא התנסה בו ברמה העולמית, וטוב יהיה אם לפחות נוכל להוציא ממנו מסקנות מועילות לאסון הבא".