בטח יש המון לחצים ומתחים.

"כמובן. דגמנו 400–500 עצמות, ורק לכ־70% מהן היה פרופיל. אנשים רוצים לזרז תהליכים, אבל לא תמיד אפשר. עד היום יש אנשים שלא מבינים למה אחרי 40–50 יום אנחנו עדיין לא יודעים את התשובה, או למה הפענוח של שני גבאי לקח כל כך הרבה זמן. אבל יש מצבים שצריך לנסות וצריך זמן".

בעיתות שגרה את עוסקה ברפואה משפטית לחיות בר. למה בכלל צריך אותה?

"בארץ יש המון ציד לא חוקי, והמקרים האלה נידונים בבית המשפט: רשות הטבע והגנים תופסת את הציידים בשעת מעשה או אחרי מעשה, אבל ברוב המקרים היא לא תופסת את בעל החיים הניצוד, אלא ממצאים מהשטח כמו סכין, בגדים או נעליים מוכתמים בדם, ואז, כמו ב־'CSI' או בכל תוכנית פשע אחרת, פקחי הרשות מביאים אותם אליי. כשהתחלתי לעבוד בזה זיהינו רק את מין בעל החיים שהיה מעורב בציד, ואילו כיום אנחנו יכולים לקבוע גם כמה פרטים ניצודו, לאיזה אזור הם שייכים, ואם למשל כתמי דם על בגד וכתם דם על סכין שייכים לאותו פרט או לפרטים שונים כדי לדעת כמה הצייד צד, ולשייך אותו גם לזירה".

עד כמה שונה העבודה במכון המשפטי מהעבודה הרגילה שלך?

"קודם כל ביומיום אני לא עובדת בכמויות כאלה. בעבודה על דנ"א קדום אני דואגת שלא יהיו יותר משבע דגימות ביום. יש גם מגבלות בעבודה עם חומר ארכיאולוגי: את לא יכולה להרוס את החומר, אז את כל הזמן חושבת: 'אני לא יכולה לקדוח יותר מ־300 מ"ג אבקה, אז מאיפה הכי כדאי שאקדח כדי שהעצם לא תיהרס לארכי־זואולוג שירצה להציג אותה. במכון המשפטי אני לא צריכה להתחשב בדברים האלה כי המטרה היא לקבל זיהוי. אז אם בחומר הארכי־זואולוגי אנחנו עובדים עם מקדחים קטנים ועדינים של רופאי שיניים, כאן יכולנו לעבוד עם מקדחים קצת פחות עדינים, כדי לקבל כמה שיותר אבקת עצם.

"הבדל שני ובולט הוא הסטריליות. ביומיום החדר שבו אני עובדת נמצא בכלל בבניין אחר מהמעבדה כדי למנוע אפשרות שדנ"א מודרני ייגע בחומר הנבחן ויתערבב איתו. הסטודנטים שלי משתגעים ממני, כי הם יודעים שאם אתה עובד בדנ"א קדום, אתה לא יכול לקפוץ למעבדה הרגילה ולחזור למעבדה של הדנ"א הקדום, כי עלול להיתפס לך משהו בשיער. אבל במעבדה של המכון המשפטי אין תנאים כאלה, ויש הרבה גורמים שיכולים ליצור זיהום של הדגימות. אז את עוטה כפפות ומסכה ומקפידה על שימוש במנדפים והמתנה של 40 דקות בין פעולה לפעולה, ועדיין אין את אותה רמת סטריליות, כך שהפענוח הרבה יותר קשה.

"בתכלס גם אם הכלים ואופני העבודה הם אותו דבר כמו במעבדה שלנו, כל המסביב שונה. במעבדה של דנ"א קדום, למשל, אנחנו לא מפעילים מזגן, כי הוא יוצר סירקולציה של אוויר שמסכנת את הסטריליות, אבל כאן לפעמים אין ברירה. היו ריחות שפשוט לא היה אפשר לעבוד בהם, אז מפעילים מזגן".

את חושבת ששיתוף הפעולה הלא שגרתי שלך עם המכון לרפואה משפטית ישנה את דרכי העבודה בתחום?

"כשבאתי למעבדה ביקשתי שנצלם כל דגימה שניקח ונכתוב עליה פירוט, כדי שיהיה אפשר לחזור אליה בעתיד. זה משהו שאולי לא היה קורה, אם לא הייתי שם, כי בקצב שהם היו צריכים לעבוד… חשוב שנוכל להסיק מסקנות על איך דוגמים ממצאים במצבים כאלה, כי אין הרבה פרסומים בתחום של חילוץ דנ"א במצבים כאלה, ויש פה אירוע שאף אחד לא התנסה בו ברמה העולמית, וטוב יהיה אם לפחות נוכל להוציא ממנו מסקנות מועילות לאסון הבא".