"

הסרטונים שמתעדים את מתקפת חמאס גרמו לי לחרדה קשה — לא ישנתי בלילות, רציתי להקיא כל דבר שאכלתי וחששתי לצאת מהבית במשך כמה שבועות", מספרת עונג פלא אזולאי, בת 14 מעפולה. "אחרי הצפייה לא הצלחתי להאמין שאני בטוחה. נעלתי את הדלת באובססיביות 300 פעם והצצתי ללא הפסקה בעינית, כל רעש קטן בחדר המדרגות או מחוץ לבית הלחיץ אותי. בחיי שלא ידעתי שאני יכולה לסבול מפחדים איומים כל כך. הכל התהפך אחרי שנחשפתי לסרטונים".

פלא אזולאי, שלומדת בבית הספר אורט אורן בעיר, מספרת כי נתקלה בסרטונים שצילמו המחבלים ברשתות החברתיות ולא היתה מודעת לנזק שהצפייה בהם עלולה לגרום לה. "כל המפורסמים שאני עוקבת אחריהם מעלים סרטונים ומנצלים את הכוח שלהם כדי לחשוף לעולם את העוולות שעשו לנו. גם בטיקטוק זה מגיע לפיד שלי, הסרטונים פשוט שם. ראיתי שכולם כבר בתוך זה, ורציתי להרגיש כמו כולם, לכאוב את כאבם וגם קצת לדעת מה היה, אבל כנראה נחשפתי ליותר מדי. הייתי נורא סקרנית, לא ידעתי שהסרטונים יצלקו את הנפש שלי".

כמו פלא אזולאי, גם ארין אלוש, בת 13 מטבריה, צפתה בסרטונים שתיעדו את המתקפה בדרום, והבינה את השפעתם עליה רק בדיעבד. "ראיתי באינסטגרם ובטיקטוק סרטונים מהטבח במסיבה בנובה, שבהם מחבלים ירו באנשים והרביצו להם, וסרטונים שצילמו במיגונית עם צעקות ודם, וזה גרם לי לחרדה. בהתחלה צפיתי כי רציתי להיות מעודכנת במה שקרה, ואחר כך הבנתי שאני לא מסוגלת להכיל את הדברים האלה. אני עדיין חושבת על מה שראיתי ולפעמים, כשאני יושבת עם חברות בשיעור, התמונות האלה חוזרות אליי".

"חשבתי שאני חזק"

יום לאחר 7 באוקטובר, הנחו בתי הספר ברחבי הארץ את הורי התלמידים למנוע מילדיהם להיחשף לסרטונים שהפיצו מחבלי חמאס. גם פסיכולוגים ואנשי חינוך התריעו בכלי התקשורת מפני נזק בלתי הפיך שהצפייה בהם עלולה לגרום. חרף האזהרות — ויש האומרים שדווקא בגללן — ילדים ובני נוער רבים צפו במראות האלימים. משיחות עם בני נוער וגם עם הורים ומורים עולה כי כמעט אין נער או נערה בישראל שבבעלותם טלפון נייד ולא נחשפו לזוועות. עד כה לא נאספו נתונים על ממדי התופעה, אך למוקד הסיוע הרגשי שמפעיל משרד החינוך כבר הגיעו מאות פניות של הורים שילדיהם נמצאים במצוקה בעקבות חשיפה לסרטונים.

ד', בן 13 מתל אביב, מודה כי ראה את הסרטונים שתיעדו את מתקפת חמאס אף שהזהירו אותו מפניהם, בין היתר מפני שביקש לבחון אם יעמוד באתגר. "התחלתי לראות את הסרטונים בטיקטוק. הם קפצו לי אבל אני בחרתי לראות אותם יותר לעומק, זה מאוד סקרן אותי", הוא מסביר. "אמרו לי שלא כדאי לראות ושהם איומים ונוראיים וקיצוניים ממש, ושלא כל אחד מסוגל לראות אותם, אבל יש לי ניסיון עם סרטים מפחידים וידעתי שאני חזק ולא מושפע גם מסרטי אימה. בעבר כבר ראיתי כמה סרטונים אלימים ממש. אני גם לא אדם פחדן, והיה חשוב לי להוכיח לעצמי את זה".

ומה קרה כשצפית?

"אחרי שהתחלתי לצפות קפצו לי עוד סרטונים ונחשפתי להרבה מאוד דברים מפחידים ונוראיים. הכי קשה היה לי לראות תמונות מהמסיבה בנובה — אנשים מתחננים על חייהם, נשים חצי ערומות עם דם על הפנים, מחבלים שמרביצים לגופות של בחורות. אני חושב שראיתי את כל הסרטונים הזוועתיים מהקיבוצים ב־7 באוקטובר שהיה אפשר לראות. זה גרם לי לפחד נורא, פחדתי שיהרגו גם אותי. בגלל זה אני צופה כל הזמן בחדשות, זה מרגיע אותי. אני לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה לעצמו".

ד' אומר בכנות כי כיום הוא חש הקלה למראה תמונותיהם של ילדים פלסטינים שנפגעו בתקיפות ישראליות ברצועה. "בהתחלה פחדתי שיבואו ערבים שנמצאים פה בתל אביב ויהרגו גם אותי, וגם אמא שלי פחדה", הוא מספר. "אבל עכשיו הפחד הזה נטש אותי כי אני צופה כל הזמן בחדשות ורואה הרבה תמונות של ילדים פצועים בעזה. כשהורגים אותם זה יותר קל לי, אני פחות מפחד על החיים שלי. אני לא נהנה מזה שהם סובלים כי הם ילדים כמוני וזה סבל אמיתי ולא דומה לסבל מבוים, אבל זה עוזר להתמודד עם הפחד שלי שיבואו ויהרגו אותי".

גם יהל אמזלג, בת 13 מטבריה, מספרת שהיתה סקרנית לראות איך תגיב לזוועות, ובדיעבד היא מתחרטת. "נתקלתי בסרטונים מהמתקפה בטיקטוק ובאינסטגרם, אצל סלבס שמנסים לעשות הסברה בעולם ובדרך הזו להציג את האמת על ישראל. היה בזה משהו מסקרן, לבדוק איך אגיב, למרות שידעתי שלא ייצא מזה משהו טוב. הרבה פעמים אמרתי לעצמי 'אני אראה את הסרטון הזה רק כדי להתעדכן', וזו היתה טעות. אני עדיין חושבת על הסרטונים, מה שראיתי בהם חוזר אליי כל הזמן".

יועצת חינוכית: "בנות מספרות שאחרי חשיפה לסרטונים קשים מאוד, הן לא הולכות לישון בלילה ומחזיקות את עצמן ערות עד שההורים יקומו להשגיח עליהן בשנתן. היו כאלה שלא הסכימו שההורים ייצאו מהבית לעבודה"

"מה שסלבס שמים אני רואה"

בני הנוער שהתראיינו לכתבה העידו כי נחשפו לסרטונים ברשתות חברתיות כמו ווטסאפ, אינסטגרם וטיקטוק, והדגישו שברוב המקרים פגשו בהם בחשבונות האינסטגרם של ידוענים ישראלים. כולם ציינו כי המטרה הרשמית של העלאת הסרטונים היתה "הסברה", מונח שמתייחס להפצת מסרים פרו־ישראליים בעולם, אף שמרבית חשבונות האינסטגרם שהזכירו פונים לקהל ישראלי שתומך במדינה ממילא. הנערות והנערים הצביעו על כך שהעלאת הסרטונים נועדה לדעתם לזכות את המפרסמים שלהם גם בצפיות, הקלקות ולייקים.  

בשיחות עם בני הנוער עלו בין היתר השמות של חשבון האינסטגרם הפופולרי ביותר בישראל, "ישראל בידור", שיש לו מיליון וחצי עוקבים, וכן את נועה קירל, הדוגמנית והשחקנית קים אור אזולאי, הדוגמנית והקוסמטיקאית מירן בוזגלו, משתתף "האח הגדול" אורי נגר והדוגמנית נטלי דדון.

בעמוד האינסטגרם של ישראל בידור, למשל, ניתן למצוא סרטונים עם מראות קשים במיוחד של משפחה נחטפת בכוח מביתה, מחבל חמאס שסוחב נערה בשיער ראשה ומחבלים שרודפים אחרי משתתפי המסיבה ברעים ויורים בהם. בזה של מירן בוזגלו, שיש לה כחצי מיליון עוקבים, נמצאים סרטונים של חטיפות, הרצח ההמוני במסיבה וירי אכזרי של מחבלים ברחובות העיר שדרות. בעמוד האינסטגרם של נטלי דדון, שלה יותר מ־900 אלף עוקבים, יש סרטונים שבהם נראות גופות ירויות, נגררות בשטח ואף עוברות התעללות. גם בעמוד של אורי נגר יש סרטונים קשים. הם נמצאים תחת הלוגו של "Explain Israel"' ואזהרת צפייה, אך נגר כותב "סרטון קשה מאוד לצפייה, אבל חשוב לשתף". הגדיל לעשות הזמר והשחקן אליעד נחום, מהיוצרים הפופולריים והמושמעים ביותר בארץ, שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו סרטון שמאגד את המראות האלימים והמחרידים ביותר מהטבח, ללא אזהרת צפייה. הוא ייעד אותו לשחקנית אנג'לינה ג'ולי, אבל בסרטון צפו גם ילדים בני עשר שנמנים עם עוקביו הקבועים.

רבים מהעוקבים של עמודי האינסטגרם הללו הם בני נוער, שגילו אחרי 7 באוקטובר סרטוני זוועה בין צילומי הדוגמנות של קים אור אזולאי או בין דיווחי הרכילות של ישראל בידור. הפיתוי לראות היה גדול, והמעטפת המוכרת של סלבס שהעלו את הסרטונים הקלה את ההחלטה. פלא אזולאי, למשל, אומרת שהיא "עוקבת אחרי בוזגלו, נגר ודדון בקביעות והם העלו הרבה סרטונים. את הרוב ראיתי אצלם".

לא סיננת?

"האמת היא שלא סיננתי ופתחתי את הסרטונים, כי את מה שהם מעלים אני רואה".

בדיעבד את כועסת עליהם?

"כן. כל הסלבים יודעים שיש להם קהל גדול של ילדים, ואני עוקבת אחריהם לא בשביל לראות תכנים כאלה. הסיבה שאני עוקבת אחריהם היא שאני אוהבת את האישיות שלהם, את התכנים שהם מעלים, אבל למה לחשוף אותי לדברים כאלה? הם צריכים יותר לצנזר את עצמם כי ילדים כמונו צופים בהם".

מישראל בידור נמסר: "אלה לא סרטוני חמאס, אלא סרטוני הסברה שעשינו יחד עם משפיענים מישראל ומהעולם על מנת לעזור איפה שרק אפשר. התוכן שעולה בישראל בידור עובר אישור דובר צה"ל".

"בנות לא יצאו מהממ"ד"

ההשלכות של הצפייה על הנערים היו דרמטיות, וכמעט מיידיות. רחל שנקר, יועצת חינוכית בתיכון אורט רונסון באשקלון, מספרת כי שוחחה עם תלמידים שהצפייה בסרטונים פגעה ביכולת שלהם לתפקד. "היו תלמידות שלא רצו להיפרד מההורים כשהן הלכו לישון, או לא הסכימו שההורים ייצאו מהבית ויילכו לעבודה", היא מספרת. "תלמידה סיפרה לי שהיא מתקשרת לאבא שלה בכל שעה כדי לבדוק שהוא בסדר בעבודה ושהוא נמצא במקום עם מרחב מוגן. הבנות ששוחחתי איתן מספרות על חשיפה לסרטונים קשים מאוד, שאחריה הן לא הולכות לישון בלילה ומחזיקות את עצמן ערות עד שההורים יקומו כדי להשגיח עליהן בשנתן. הן פוחדות שייכנסו מחבלים לעיר ולבית שלהן. מי ששיתפו אותי היו בעיקר בנות, אבל אני בטוחה שיש גם בנים שסובלים, רק שבחברה שאנחנו חיים בה לגברים קשה יותר לשקף את עולמם הרגשי".

והבנות מספרות ביוזמתן?

"לא מיוזמתן, בדרך כלל זה מגיע בעקבות מקרי חרדה. למשל של בנות שבוכות או מסתגרות, שנועלות שוב ושוב את דלת החדר שלהן ושלא מוכנות שיפתחו חלונות בבית. בהתחלה, היו גם תלמידות שלא יצאו בכלל מהממ"ד".

אם בני הנוער יודעים שהסרטונים כל כך מזיקים, למה הם צופים בהם?

"קשה להם לעצור את עצמם, גם כשהם יודעים שזה לא טוב להם. תלמידה סיפרה לי שהיא מחקה את הטלגרם, אבל גם אחרי זה היא מקבלת את הסרטונים בווטסאפ והיא לא יכולה למחוק את הווטסאפ כי 'הוא עורק החיים שלי'. אם מגיע לבני נוער סרטון, הם לא מצליחים לעצור את עצמם מללחוץ עליו. זה כנראה יצר הסקרנות הבסיסי שלנו כבני אדם. גם אנחנו כמבוגרים מתקשים מאוד לעצור, והם אפילו לא צריכים לחפש את זה. זה כל הזמן שם ומציף אותם".

גם שובל סירה, מחנכת כיתה ט' ואחראית לתוכנית "שומר מסך" בבית הספר אורט אורן בעפולה, מספרת על הקושי של בני הנוער להימנע מצפייה. תוכנית "שומר מסך" שהיא מרכזת, המשותפת לחברת גוגל ולרשת אורט, מקדמת בימים כתיקונם גלישה בטוחה ברשת. מאז המתקפה ב־7 באוקטובר היא מתמקדת בהתמודדות עם הסרטונים המתעדים אותה. סירה מספרת כי בהדרכה שהעבירה לתלמידי כיתה ט', שאלה אם צפו בסרטון שהוצמדה לו אזהרת צפייה. "רבים מהתלמידים השיבו שכן, שהם נכנסים וצופים כי זה מסקרן", היא אומרת. "אצל הבנות זה היה ממש מדאיג, אחת מהן הגיעה למצב שהיא לא יצאה מהבית. הסרטונים חיזקו אצלה את החשש שערבים ישראלים שגרים בעפולה ובסביבתה יתקפו אותה. לסרטוני הזוועה מהטבח נוספו גם סרטונים מזויפים, למשל של ערבים שכביכול צילמו בתים כדי לאסוף מידע על דייריהם ולפגוע בהם. אתה רואה את כל הדברים האלה שאתה לא אמור לראות, והכל מתחבר יחד, זה הופך לרעש, לחרדה ממש.

"הבנים לעומת זאת לא הסכימו להודות שהסרטונים הפחידו אותם. רק אחרי שאחד מחברי הקבוצה אמר: 'כן, זה הלחיץ אותי ופחדתי בלילה', פתאום כולם נשברו והודו שגם הם התחילו לפחד. מבחינתם להודות בקושי ובפחד נחשב מעשה לא גברי. זה כאילו 'אני יוצא בת', כך הם אומרים". חלק מהבנים, לדבריה, הודיעו שלא יפסיקו לצפות בסרטונים שהפיצו מחבלים. "רק אחרי שדיברנו על ההשלכות ועל בני המשפחות שנרצחו הם התרככו ושקלו להפסיק. אני לא אגיד שזה יקרה בבת אחת. זה תהליך ארוך".

עטרת אלגרבלי, מורה ומרכזת תוכנית "שומר מסך" בחטיבת הביניים אורט מעלה טבריה, פגשה גם היא בנערים שאמרו כי לא חשו דבר בעקבות צפייה בסרטונים שצולמו ב־7 באוקטובר. לדבריה, "היו בני נוער שאמרו שהם ראו סרטונים ממש־ממש קשים וגם שלחו אותם לילדים אחרים, מתוך סקרנות ולמרות האזהרות. חלקם אמרו שהם פחדו בעקבות הצפייה וחלק אמרו שלא הרגישו כלום. וגם אחרי השיחה חלקם אמרו שימשיכו לצפות".

את חושבת שהנערים מסתירים את רגשותיהם כדי להיתפס כגבריים, או שהם נהפכו אדישים לתכנים אלימים בעקבות הצפייה הקבועה בהם?

"זה גם וגם — אבל הם רק חושבים שהם פיתחו חסינות. הסרטונים האלה יכולים לגרום להם לנזקים שיהיה להם אפילו קשה לדבר עליהם".

אף שנראה כי הבנים אינם ממהרים לחלוק את תחושותיהם, הורים מעידים כי גם הם נפגעו. מיטל, תושבת מודיעין שביקשה לא לחשוף את שם משפחתה, מספרת כי בנה בן ה־12 סובל מחרדה בעקבות צפייה בסרטונים מהמסיבה ברעים. "חדר השינה שלנו קצת רחוק מהחדר שלו, והוא אמר לנו שהוא מפחד להישאר לבד כי יעשו לו דברים לא טובים", היא אומרת. "כשהתחלנו לחקור ולשאול מה קרה, הוא התוודה שצפה בסרטונים בטיקטוק. לילד אין טלגרם ואנחנו מקפידים מאוד לבדוק באילו תכנים הוא צופה, אבל זה הגיע גם אלינו. כרגע הוא ישן איתנו בחדר, דבר שלא קרה מאז שהוא היה בן שלוש. רק בימים האחרונים חלה הקלה, אבל הוא עדיין בחרדות".

גם בנה בן ה־12 של ר', תושבת רמת גן, צפה בסרטונים מהמסיבה. בעקבות המצוקה שנקלע אליה, נאלצה אמו לעבור לעבוד מבית קפה סמוך לבית ספרו. "הילד מפחד שיחטפו אותו או שמחבלים יגיעו לבית הספר ויהיה שם טבח המוני", היא מסבירה. "הוא מפחד לנסוע לבד או לחזור לבד מבית הספר, וחייב שאהיה בקרבת מקום ושאהיה זמינה כל הזמן. היו לו בעיות רגשיות גם לפני 7 באוקטובר, אבל לא בעוצמה הזאת. בבית הוא צופה בחדשות וצורך אקטואליה ללא הפסקה, דבר שרק מגביר את הלחץ שלו".

למה את לא אוסרת עליו לצפות בטלוויזיה ומנתקת אותו מאפליקציות?

"לנתק ילד מאפליקציות זה כמו לבודד אותו מהעולם, ולדעתי זה רק יחמיר את מצבו. אני מנסה להמליץ לו לצפות בסרטים ובתכנים אחרים".

פרופ' מולי להד, פסיכולוג ומומחה בינלאומי בפסיכוטראומה ומייסד מרכז משאבים לטיפוח חוסן, מסביר שצפייה חוזרת בסרטונים עם אלימות קשה ומוות יכולה להיות טראומטית, משום שהמוח מגיב למראות כאילו הם מתרחשים ברגע הצפייה. "הדברים שרואים בסרטונים מסוג זה משפיעים על האזורים במוח האדם שמזהים סכנה", הוא אומר. "האזורים האלה, בעיקר אזור הראייה במוח, לא יודעים להבחין בין מה שנקרא 'תמונה זזה' לבין תנועה במציאות, מכיוון שהמוח שלנו במשך ההיסטוריה, עד לפני מאה שנה, ראה תמונות זזות רק במציאות. התנועות האלה קשורות עבורו למציאות, למשהו שקורה עכשיו. לכן התמונות האלה מעוררות את הורמוני הסטרס ואת החוויה הזוועתית.

"מצד שני, הן גם מאוד מהפנטות. ההורמונים האלה מופרשים במוח ואנחנו לא זוכרים את מה שראינו כתמונה אלא כמשהו אמיתי. ומכיוון שאנחנו יודעים שהתמונות מציאותיות, אין לנו הגנה. אנחנו לא יכולים לומר שזה רק סרט. כך התמונות הופכות להיות חלק מהזיכרון שלנו ומציפות אותנו ביום ובלילה. יש לזה השפעה מרעילה. במדריך לאבחון הפרעות נפשיות (DSM) כתוב שמי שצופה בסרטים כאלה יכול לפתח מחלות נפש. חוקרי מז"פ וזק"א למשל, יכולים להיות מוכרים כסובלים מפוסט־טראומה חריפה".