א

זור התעשייה ספירים, הסמוך לעיר שדרות, נראה עגמומי. זהו יום שמש נעים של אמצע מאי, אבל הרחובות שוממים, ואין נפש חיה בחוץ. גם הבוקר הופעלה כאן אזעקת צבע אדום, תזכורת לכך שהמלחמה עדיין נמשכת, ובעוטף עדיין סופגים טילים. אבל בעוד החניון של אמדוקס דליל במכוניות, בזה של Zuta Core והחברה־האחות Carrar יש נוכחות מפתיעה. "אין לנו הרבה משרות הייטק איכותיות בדרום, כך שאת ממש רוצה לשמור על מקום העבודה שלך", אומרת ויקי צנציפר, מנהלת הרכש ושרשרת האספקה בחברה.

לעובדי זוטא קור היו לא מעט אתגרים להתמודד עמם בשנה החולפת, כתושבי עוטף עזה. צנציפר עצמה היא תושבת כפר עזה, וב־7 באוקטובר היתה נצורה 17 שעות בממ"ד, כשהיא בחודש החמישי להיריון. באותו הזמן, מחבלי נוח'בה חדרו גם לאזור התעשייה בשדרות. "יש לנו וידיאו של ג'יפ שיורה על המבנה שלנו", אומר ארז פרייבך, מנכ"ל זוטא קור ויו"ר קארר. "ולאחר הפינוי בכלל לא יכולנו להגיע לעבודה, כי האזור הפך אזור צבאי סגור".

מה קרה אחרי שפתחו את האזור מחדש? איך חוזרים למשרד אחרי שמחבלים הגיעו אליו?

"זה היה לא קל. היו עובדים שמפוחדים למוות, כאלה שמחבלים חדרו להם לבית או ליישוב, שחברים שלהם נהרגו או נחטפו. הרבה עובדים גם פונו למקומות שונים ברחבי הארץ, בטווח של בין משמר העמק לאילת. זה היה מצב חדש לכולנו, ולא היה מי שיכול לייעץ לך מה לעשות באירוע כזה כמנכ"ל. אז התחלתי לעבור אחד אחד בין העובדים, לשאול אותם מה מצבם ומה הם צריכים: מחשב, אופניים, רכב. ראיתי שהעבודה מייצרת להם איזשהו עוגן של ודאות. היה חשוב להם לקבל אופק לעתיד, לדעת שהחברה תהיה ותמשיך. אנשים רצו לחזור, גם אם בעבודה מרחוק. הם קשורים מאוד למה שהם עושים, חזקים מנטלית. אתה מבין שהחזרה לתפקוד היא גם ריפוי. זה כיוון אותי להשקיע אנרגיות באופן שבו החברה יכולה לצאת מהמשבר. עברנו שלושה חודשים מאוד מאתגרים, ויצאנו מהם כמשפחה".

לא פחדת שהחברה תתפרק?

"אני יזם, אני לא פוחד. אני רואה בעיות כאתגר. זו ההתייחסות שלי לחיים. מהעיניים של מנכ"ל אמרתי: 'אני מחזיר את החברה שלי לתפקוד'. חיפשנו את הדרך שמתאימה לכל עובד כדי לחזור. אנחנו בשלב קריטי של מכירות, ועם כל האמפתיה למצב — אף אחד לא יושב ומחכה לנו. לכן היה צורך ממשי לחזור לעבודה בצורה מהירה, תוך כדי התמודדות עם האתגרים של האנשים בבית. זה היה מסע. והוא עדיין נמשך".

"יצאנו מאזור הסכנה"

זוטא קור, שהוקמה ב־2016, מפתחת טכנולוגיה ייחודית לקירור שבבים בחוות שרתים באמצעות נוזל שאינו מוליך חשמל. הנוזל סופח חום מהשבבים — כך הוא מצנן אותם באופן שצורך פחות מ־50% חשמל בהשוואה למיזוג אוויר. "ויש לנו גם אפשרות לבצע שימוש חוזר באנרגיה שיביא אותנו לאפס פליטות פחמן", אומר פרייבך.

אתם קיימים כבר שמונה שנים בשוק. למה אתם מניחים שדווקא עכשיו תקרה לכם פריצת דרך?

"קודם כל נדרשו לנו שבע שנים כדי לקבל אישור להיכנס לתוך השרתים — כלומר לקבל אישור מיצרניות הצ'יפים והשרתים. זה הצריך טסטים של שנה־שנה וחצי עם כל אחת מהחברות. ובמשך התהליך צריך כל הזמן ללכת אחורה ולשנות, כי לכל חברה  יש צרכים ייחודיים.

"כיום יותר מ־90% מחוות השרתים משתמשות במיזוג אוויר, אבל בחצי השנה האחרונה, ככל שתחום הבינה המלאכותית הולך ומתרחב, כך העולם עובר להשתמש במעבדים יותר חזקים, משמע יותר חמים, שצורכים יותר אנרגיה. לכן קירור נוזלי הופך להיות הפתרון ההכרחי, אחרת כל התחום נעשה לא כלכלי. האוויר לא מספיק כדי לפנות את צפיפות החום שנוצרת בייצור השבבים החדשים. בעבר שבבים צרכו 100–200 ואט, ובעידן ה־AI רוצים שבבים של 2,000 ואט — זה משנה את כל שוק הקירור של דאטה סנטרים. השוק הולך לגדול אקספוננציאלית וזה הזמן שלנו לפרוץ. אנחנו כבר ביותר מפי עשרה לקוחות מבשנה הקודמת".

עד כה גייסה זוטא קור כ־60 מיליון דולר, מתוכם 22 מיליון דולר בשנה האחרונה, לפי החברה — מה שאיפשר לה כמעט להכפיל את מצבת העובדים שלה, שעומדת כעת על כ־70 איש (עשרה מהם בחו"ל). עם המשקיעים הבולטים נמנים קבוצת מיצובישי, התאגיד הגרמני Rittal ומריוס נכט. ההשקעה של מיצובושי (8 מיליון דולר) הגיעה בנקודת זמן קריטית — כשמשאבי החברה החלו לאזול, שבועיים לפני פרוץ המלחמה, שהשביתה את פעילותה לזמן מה.

יש עובדים שחושבים שלולא מיצובישי, לא הייתם פה היום.

"אין מצב שהיינו מפסידים את החברה. הייתי שם כסף שלי ופותר את זה. כל סטארט־אפ עובר חוויית כמעט־מוות. אנחנו לא יוצאי דופן בזה. ומאז גייסנו עוד השקעות ויצאנו מאזור סכנת המשאבים הזמינים. יש גם עוד מתעניינים להשקעה בנו, ונממש את זה בחודשים הקרובים. עכשיו עיקר האתגר שלנו הוא לספק לשוק מוצרים, לא לשרוד כספית".

CoolIT, החברה המוכרת יותר בתחום הקירור הנוזלי, קיימת כבר מ־2001 ורק לפני שנה נמכרה ב־270 מיליון דולר. מה הערך המוסף שלכם ביחס אליה?

"ל־CoolIT יש פתרון דומה לשלנו, אלא שהיא משתמשת במים, שמוליכים חשמל, ואם יש נזילה — השרתים ייפגעו. אנחנו לעומתם משתמשים בנוזל דיאלקטרי, שלא מוליך חשמל. גם אם תיקחי שרת שלם ותטבלי אותו בנוזל שלנו, הוא לא יתקלקל. היום שרת אחד עולה 250 אלף דולר. דמייני מה קורה אם יש נזילה של מים בארון של שמונה שרתים. זה יכול להרוג את השרתים בבת אחת, נזק של 2 מיליון דולר".

קארר, החברה־האחות שהוקמה ב־2019, מנסה להתאים את הטכנולוגיה של זוטא קור גם לפינוי חום מסוללות של רכבים חשמליים. קארר עוד נמצאת בפיילוט מול יצרניות הרכב, ומעסיקה 30 איש. "השאלה כמה מהר את יכולה לפנות את החום מהבטרייה קובעת כמה מהר את יכולה להטעין אותה", אומר פרייבך. "כיום מקררים בטריות בצורות פרימיטיביות, ולכן שומעים כל הזמן על בטריות שנשרפות או מתפוצצות. אצלנו הן טבולות בתוך נוזל הקירור. אנחנו עושים בתוכן מניפולציה מעניינת ובעתיד גם בציפוי שלהן. זה שונה לחלוטין מקירור של דאטה סנטרים".

אבל דרכה של קארר ללב תעשיית הרכב תהיה מורכבת וקשה יותר בשל טבעו של הענף. "הקושי האמיתי הוא להיכנס לקווי הייצור של יצרניות הרכב", מסביר פרייבך. "הכנסה של טכנולוגיה מרכזית לתוך רכב לוקחת הרבה שנים, כי הפתרון צריך לעמוד בהמון קריטריונים".

בעיקר עושה רושם שחסרה לכם עסקה גדולה ומשנת חיים, כמו שהיתה ל־CoolIT, כדי לפרוץ.

"נכון שאין לנו עוד התקנות של מאות מגה־ואט, אלא התקנות רבות קטנות יחסית, אבל בחמשת החודשים האחרונים עשינו פי עשרה ממה שעשינו בשנה שעברה, ומדובר בעסקאות של עשרות מיליוני דולרים".

"יותר מ־90% מחוות השרתים משתמשות במיזוג אויר, אבל ככל שתחום הבינה המלאכותית הולך ומתרחב, העולם עובר להשתמש במעבדים יותר חזקים, משמע יותר חמים, שצורכים יותר אנרגיה. לכן קירור נוזלי הופך לפתרון הכרחי, אחרת כל התחום נעשה לא כלכלי"

נושר מטיס, יזם בתחום הטיסה

פרייבך (60) הוא יליד נחל עוז. לפני כשנה עבר לגור במאונטיין ויו, שבלב עמק הסיליקון, כדי להתמסר להאצת גיוסי הכספים והמכירות, אלא שאז הגיע 7 באוקטובר. פרייבך נאלץ לעזוב הכל ולהתמקם מחדש בשדה בוקר כדי לנווט את החברות שלו בתוך הכאוס. באופן אירוני, 7 באוקטובר הוא גם יום הולדתו. "מעתה והלאה אני אעבור לחגוג בתאריך העברי", הוא אומר.

איפה היית בשבת השחורה?

"בסלון הבית שלנו במאונטיין וויו עם אשתי. השעה היתה שמונה בערב אצלנו, כשהתחילו לזרום אלינו ההודעות. כשאתה מתכתב עם אנשים בממ"ד, אין הבדל בין לשבת בתל אביב או במאונטיין וויו. אמא שלי בת ה־85, אחי וחמשת הילדים שלו — כולם גרים בנחל עוז. יש לי עשרות עובדים שדאגתי לשלומם, ומאות חברים מהעוטף, כי גדלתי פה. להיות בן קיבוץ זה לגדול עם 400 חברי משק כמשפחה. המציאות הזאת היא חלק מוחשי מחיי — עד כדי כך שבכל שישי־שבת אני באוהל החטופים".

איך קיבוצניק מתגלגל ליזמות?

"אחרי שירות כחובל בסטילים, השתחררתי ב־1987 בדרגת רב־סרן. אני ואשתי הגר החלטנו לטוס לגואטמלה לעבוד בחקלאות. הגענו לחוות גידול מלונים חצי הרוסה, שהיתה בבעלות שלושה ישראלים, ובתוך כמה חודשים הפכנו אותה למשגשגת, הבאנו את כל מה שאנחנו יודעים מהקיבוץ. בשלב מסוים היו לנו 250 עובדים. ככה המשכנו שנתיים עד שחזרנו לארץ כדי להשלים בגרויות ואז ללמוד באוניברסיטה".

לא היתה לך בגרות?

"זה לא היה גבוה בסדר העדיפויות כשהתבגרתי. הייתי קם אז כל יום ברבע לארבע בבוקר לעבוד במשק, ומה שעניין אותי היה לטפס בהיררכיה של הטרקטורים".

אחרי שסיים תואר ראשון בכלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות, פרייבך החל לעבוד כמנהל כספים בחברות חומרה כמו אינדיגו ו־3Com, ומשם התקדם לתפקידי ניהול — קודם ב־OzVision, חברת מערכות אבטחה מהקיבוץ שלו, אחר כך בקלריזן, שפיתחה פתרון לניהול עבודה שיתופית בענן. ב־2007 עבר עם משפחתו לפאלו אלטו, קליפורניה, שם לראשונה הקים סטארט־אפ בתחום הטיסה.

מה לחובל ולטיס?

"כשהתגייסתי לצה"ל התחלתי בקורס טיס, ונשרתי ממנו. אז באזרחות עשיתי רישיון טיסה לססנה (מטוס קל). פסיכולוגים בטח יכולים לעשות מטעמים מזה. משם התגלגלתי להקמת סטארט־אפ למערכת הדרכת טיסה — היא מקליטה את כל הטיסה ואז החניך יכול ללמוד ממנה מה עושים. זה היה מיזם קטן ונמכרו כמה מאות יחידות ממנו. אחרי שחזרתי לארץ ב־2014, היזמים האחרים המשיכו איתו עוד כשנה".

מה עשית בארץ?

"במשך שנתיים ליוויתי 40 חברות כמנטור בקולומביה במימון הממשלה המקומית. הייתי נוסע לשם פעם בחודש וחצי, פוגש 20 חברות ונותן שיעורי בית. הרעיון היה להביא חברה מקונספט לאבטיפוס בתוך שנה. אחרי שסיימתי שם, ב־2016, הקמנו את זוטא קור".

איך היה המעבר מקיבוצניק לאיש עסקים?

"אני אדם שחי ללא אילוצים, הכל אפשרי. צריך לקפוץ לאמן 20 חברות בקולומביה? יאללה, אין בעיה. אני אוהב אתגרים, ופורח כשיש אי־ודאות, שם אני שמח. סדר מוציא אותי מדעתי, כי הוא לא מאתגר. תני לי לחיות מחוץ לאזור הנוחות שלי".

זה יכול להסביר למה הקמת סטארט־אפ דווקא בעוטף עזה.

"עשיתי זאת מכיוון שאני בן קיבוץ נחל עוז. לפני שמונה שנים המצב בעוטף היה גרוע, והקיבוצים היו על סף פירוק. נחל עוז באותו זמן קרא לבני המשק, כולל אלו שעזבו, לטכס עצה יחד איך לייצר חוסן כלכלי. מתוך היוזמה הזאת יצאתי עם החלטה להקים חברה בעוטף. לאו דווקא בנחל עוז, שהוא מקום קטן, אבל כן בשדרות, צמוד למכללת ספיר. מאז החברה היא חלק מהצמיחה שהעוטף חווה".

הגאון שסיים ללמוד בכיתה ט'

זוטא קור נוסדה בידי פרייבך ונחשון אידלסון, שמשמש סמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה. השניים נפגשו ב־2014 בחממת יזמות של קרן מיראז', פרייבך הגיע כמנטור, ואילו אידלסון השתתף בה כממציא, אחרי שפיתח מסננים ייחודיים להשקיה, עסק בטכנולוגיות לגידול אצות ועבד בפרויקטים של השקיה עבור נטפים. "מהרגע הראשון שנפגשנו בחממה היה חיבור טוב בינינו, ומאז אנחנו עובדים יחד", מעיד פרייבך. "יש לנו יכולות משלימות ושיתוף הפעולה בינינו סינרגטי — הוא מביא את התחום הטכנולוגי ואני את הניהולי".

לצד ההבדלים, יש גם לא מעט קווי דמיון בין השניים. גם אידלסון (54) הוא קיבוצניק במקור — מבית זרע שבעמק הירדן (כיום הוא גר במושב שְׂדֵי אברהם) וגם הוא לא סיים בגרויות. אלא שבשונה מפרייבך, הוא מעולם לא השלים אותן. "סיימתי כיתה ט'", אומר אידלסון בהתרסה. "אין לי תואר והדר. בקיבוצים זה לעבוד או ללמוד. כשפרשתי מלימודים הייתי ה'לך תביא' של אחראי האלקטרוניקה, אחר כך ה'לך תביא' של איש התחזוקה של מכונות ההזרקה, ואחר כך עבדתי בשדות. אין לי תואר, אבל הדברים המעשיים שלמדתי הם פרייסלס. חוץ מזה אני סקרן ולומד עצמאית את מה שמעניין אותי".

איך אפשר להיות מנהל הטכנולוגיה בשתי חברות ללא השכלה פורמלית?

"נחשון הוא גאון מולטי־דיסציפלינרי וממציא בחסד", אומר פרייבך. "עבורו פיזיקה, כימיה ותרמודינמיקה הן שפות דיבור שהוא שולט בהן באופן טבעי. הוא לא צריך לשנן דברים שאנשים נורמטיביים צריכים לשנן באוניברסיטה. הרבה ממציאים בחברות החשובות בעולם, ובכלל בעולם ההייטק, היו ללא השכלה פורמלית. אנשים כאלה לא מוצאים את דרכם בתוך מסגרות. ונחשון הוא כזה".

למה החלטתם לפתח דווקא נוזל קירור לשבבים?

"נחשון מתמצא בנבכי הפיזיקה וזו חוזקה מאוד גדולה של זוטא קור. כל בעיה חשמלית, בעיה שיש מול מפתחי צ'יפים — הוא מגיע במהירות לרמה של המומחים בתחום. כשחיפשנו רעיונות טכנולוגיים לפתח, נחשון בא אליי עם 30 רעיונות שונים, ומתוכם התאהבתי ברעיון של רתיחת נוזל שיכולה לפנות חום. בהתחלה אמרתי 'בוא נפתח קירור לביש', שנוכל לקרר חיילים, למשל. היו כל מיני רעיונות בדרך. עד שבסוף אמרתי — אני בא ממחשוב, וקירור חלקים אלקטרוניים הוא בעיה אמיתית בתעשייה, וידעתי שהיא רק תלך ותחמיר בעולם ה־AI. אז נחשון נתן את המענה הטכנולוגי ואני תרגמתי אותו לביזנס. יש לנו כמה פטנטים שטובי המומחים בעולם לא הצליחו לפצח".

אם ההבטחה כה גדולה, למה אתם לא ציבוריים?

"הזמן יגיע כשנמכור בקצב גבוה. לשם כך אני נמצא בחו"ל 50% מהזמן. רק בשבוע האחרון, למשל, טסתי מהארץ ליוסטון, דאלאס וסן פרנסיסקו. עכשיו אני נוסע ליומיים לווגאס לתערוכה, משם לסן פרנסיסקו, ואז הביתה לשדה בוקר לארבעה ימים ומשם לתערוכה גדולה בטייפה. הגוף בקושי סוחב, אבל זה הייטק, חייבים להישכב על הגדר אחרת לא תצליח".