נסים, מהי לחצנות מתכות?

תפקיד הלחצן הוא למתוח חומר בסיבוב במשיכה. המתכת מתחילה בצורת דיסקית, שממנה אני מותח על המכונה את הצורה הרצויה, למשל קונוס. יש משהו בעבודה הזאת שמזכיר קדרות: קודם כל מושכים את החומר על מודל רחב יותר מהתוצאה הסופית, כדי לקבל צורה ראשונית בסיסית ונפח, אחר כך עוברים  למודל צר יותר, ובעזרת לחיצות מעצבים את הצורה הרצויה.

אילו מוצרים אתה מכין?

מגוון רחב של דברים: מפעמוני רוח, דרך קומקומים ועד כלי נגינה כמו מצלתיים וחצוצרות. בשגרה קונים ממני בעיקר תשמישי קדושה, כמו כוסות קידוש, חלקים לפמוטים ומזוזות או רימונים לספרי תורה. אבל רוב הלקוחות שלי הם יצרני מוצרים, שלא מבקשים ממני מוצר מוגמר, אלא לעבד עבורם חומר גלם. למשל, אני עושה צורה בסיסית של כוס קידוש או של ראש פמוט, והיצרן מוסיף עליה עיטורים יצוקים או עבודות ריקוע.

אין מכשיר אוטומטי שיכול לעשות את עבודת הלחצנות?

יש מכונה אוטומטית שעובדת באופן ממוחשב, אבל היא לא תמיד רלבנטית. כדי להתאים אותה לייצור כל מוצר, צריך לעבוד בערך חצי יום רק כדי לכוון אותה. אז זה מתאים כשמדובר בייצור של אלפי יחידות, אבל הלקוחות שלי לא עובדים עם הכמויות האלה אלא בעשרות יחידות, ולכן לא משתלם להם לעבוד במכונה אוטומטית.

איך מכינים כלי מתכת בלחצנות?

המתכת מגיעה בפחים — פלטות מלבניות. אז אני מתחיל בלחתוך מתוכן דיסקיות בגודל הרצוי בגיליוטינה. משם אני עובר למכונת לחצנות — זו מכונה מאוד פשוטה, שמסובבת את האובייקט שמונח עליה, ואפשר להשתמש בה גם כדי לחרוט עץ. אני מרכיב על המכונה את המודל ומצמיד אליו דיסקית מתכת, המתכת תפוסה ונעולה במרכז הדיסקית כדי שלא תזוז בזמן העבודה. בעזרת חגורה אני מחבר את עצמי למכונה כדי שאוכל להיות יציב וגם להישען אחורה כדי לתת קונטרה. ואז אני מפעיל את המכונה, שמסובבת את הדיסקית והמודל, ומתחיל בפעולת הלחצנות.

כדי למתוח את המתכת אני משתמש בכלי מתכת מוארך, שאני משעין על מבנה בצורת T שנותן לי יציבות. אני מתחיל ללחוץ על הצד החיצוני של דיסקית המתכת ולהצמיד אותו למודל, ולאט לאט הפח מקבל את הצורה של המודל, למשל קונוס או צורה של כוס קידוש.

בשביל הגימור לפעמים אני אבחר ליצור שוליים מגולגלים, אני משאיר בכלי שוליים ארוכים מעט ובעזרת כלי מיוחד, שנראה כמו גלגל, אני מגלגל את השוליים החוצה כך שהם מתעקלים לצורת גליל שעוטף את שפת הכלי.

על מה צריך להקפיד כשעובדים בלחצנות?

מתכת יכולה להימתח, זה חלק מהתכונות שלה, אבל לא עד בלי די. חשוב לשמור על העובי ולא למתוח יותר מדי כדי שהמתכת לא תיקרע. כשמעבדים כסף, למשל, הוא מתחיל להתנגד ולהתקשות. אז במצב כזה, אני מוריד אותו מהמכונה ומחמם אותו בעזרת ברנר כדי שיתרכך, ואז מחכה מעט שהוא יתקרר ואוכל לעבוד איתו.

"גדלתי בשכונת התקווה, גרנו תשע נפשות בחדר. בחופש הגדול כל החבר'ה הלכו לעבוד, ואני הגעתי ללחצן אלתר אפלבוים. התחלתי מטאטוא והתקדמתי. משם כבר לא חזרתי לבית הספר. התאהבתי בלחצנות כי יש בה יצירה"

איך הגעת למקצוע?

אני עובד בזה מגיל 13. גדלתי בשכונת התקווה, גרנו תשע נפשות בחדר אחד. אבא שלי עבד כפועל דפוס ואמא שלי במשק בית, לא היה להם הרבה. בחופש הגדול כל החבר'ה הלכו לעבוד במשהו, ואני הגעתי ללחצן אלתר אפלבוים, שחיפש נער לעבודה. בהתחלה הייתי מטאטא ומנקה, בהמשך בעל העסק לימד אותי איך לחתוך עיגולים ורק אחרי שנה לימד אותי איך עושים לחצנות. ככה התחלתי את הקריירה של הלחצנות בכיתה ז', ומשם לא חזרתי לבית הספר, אלא עבדתי אצלו עד הגיוס.

למה לא חזרת לבית הספר?

מחוסר עניין. אהבתי את העבודה בלחצנות, כי זו עבודה שיש בה יצירה — מכלום עושים משהו. נוסף על כך, אבא שלי היה חולה וראיתי שאני יכול לעזור בבית. הרווחתי שלוש לירות ליום, הבאתי לו 18 לירות בסוף השבוע, והרגשתי כל כך טוב שאני מביא הביתה.

בגיל 18 התגייסתי לשריון, אבל אחרי שנה ביקשתי לעבור תפקיד, כדי שאוכל לעזור לאבא. העבירו אותי לבסיס ציוד בתל השומר ושם הייתי מסיים ב־11 בבוקר את המשימות שלי, וב־12 כבר הייתי בעבודה. בשלב מסוים התחלתי לעבוד כלחצן בפירמה שייצרה דוודים למכונות כביסה. הרווחתי פי ארבעה מאבא שלי וכל הכסף הלך אליו. בשביל אבא שלי הייתי ריבונו של עולם, ממש ככה.

חשבת לנסות מקצוע אחר, אחרי הצבא?

לא. אני אוהב את העבודה הזאת. התחלתי בה מילדות וגדלתי עליה. אני אוהב לעבוד עם מתכת, מכלום אני עושה משהו. זה הרבה יותר מגוון בעיניי מעבודת נגרות למשל, כי אני עושה מגוון רחב מאוד של דברים. אחרי הצבא הייתי שנה באוסטרליה, עבדתי שם בלחצנות, חוץ מהפסקה קצרה שבה חיפשתי את עצמי. זה מה שיש לי להציע וזה מה שאני אוהב.

כשחזרתי מאוסטרליה, בגיל 22, הייתי יותר חמדן וגם רציתי לקדם את עצמי מבחינה מקצועית. התחלתי לעבוד במקום שבו ייצרו כלי כסף בלחצנות, וגם סחבתי לשם את אחי שיעבוד בזה גם. בשלב כלשהו החלטנו להיות עצמאים. לקחנו מקום קטן ברחוב מסילת העולים, קנינו שתי מכונות ועבדנו כל היום. היינו חרוצים ועבדנו משבע בבוקר עד תשע בלילה. עשינו כוסות קידוש מנחושת באלפים, גופים של פמוטים באלפים. הרווחנו הרבה כסף, מהמקום הקטן הזה קנינו שתי דירות. ואז בגיל 25 פתחתי שוב עסק עצמאי, הפעם לבד.

אז אתה ואחיך נהפכתם למתחרים?

לא. הוא עשה דברים גדולים כמו נברשות, ואני עבדתי רק בכסף והייתי מומחה. עבודה בכסף היתה קטגוריה מעל למתכות האחרות, כי היא יותר עדינה.

איזה פרויקט זכור לך כמאתגר במיוחד?

אני עובד עם משרד הביטחון כבר לפחות 15 שנה. אין לי מושג מה אני מכין עבורם בכלל, רק יודע שהם ניסו הרבה בעלי מקצוע שלא הצליחו לדייק בפרטים כמו שהם רוצים, ורק אני הצלחתי לעמוד בסטנדרט שלהם.

למה אתה ממשיך לעבוד בגיל 80?

אני אוהב את העבודה. אני לא צריך את הכסף, ויכול לא לעבוד. אבל אני נהנה מהיצירה וגם מהחנופה שמרעיפים עליי לקוחות שאומרים וואו. זה משמח אותי.