ב

מרץ האחרון אישר בית הנבחרים האמריקאי את חבילת הסיוע הגדולה בהיסטוריה: 1.2 טריליון דולר. אלו הגיעו למוסדות חינוך, למלונות, אפילו לספינות שיט תענוגות. אבל למקום אחד חשוב לא הופנה אפילו סנט: הדואר האמריקאי.

מצוקת הדואר אינה חדשה. מאז 2006 הוא הפסיד 78 מיליארד דולר, מהם 2.2 מיליארד ברבעון האחרון לבדו. ועל תיקון הגירעון התזרימי הזה הפקיד הנשיא דונלד טראמפ את לואי דֵהג’וֹי.

דהג’וי (DeJoy) הוא איש עסקים שמעולם לא החזיק בתפקיד ציבורי. בבחירות 2016 הוא תרם 1.2 מיליון דולר לקמפיין של טראמפ, ועוד 3.2 מיליון דולר למפלגה הרפובליקנית. ביתו שבצפון קרוליינה המכונה “הטירה”, בין היתר בזכות גרם מדרגות צבוע זהב 24 קראט, אירח ערבי התרמה לנשיא ולמפלגה.

לזכותו של דהג’וי ייאמר שלא מדובר בטירון עסקי: הוא ניהל חברת לוגיסטיקה במשך 21 שנים, עד מכירתה תמורת 615 מיליון דולר ב־2014, ואחר כך נשא בתפקידי דירקטור בתחום. השנים הללו הקנו לו די והותר ניסיון בענף. מצד שני, כפי שיוסבר בהמשך, הרקע הזה גם צובע אותו כמי שעשוי להיות נגוע בניגוד עניינים.

אבל את התהיות הגדולות מעלה התנהלותו כמנהל הדואר: הוא מונה לתפקידו ב־15 במאי, נכנס לתפקיד ב־15 ביוני, ואחרי חודש יחיד בתפקיד השיק תוכנית התייעלות אגרסיבית שכללה, עד כה, את הסרתן של 600 תיבות דואר מרחובות ארצות הברית (כ־10% מכלל התיבות), פירוק מאות מכונות מיון דואר, העברת 23 בכירים מתפקידם וקיצוץ 64 מיליון שעות עבודה. לפי שעה, התוצאות העיקריות בשטח הן שיבושים נרחבים בדואר ועיכובים במסירת דברי דואר.

אם היה מדובר בחברה מסחרית, המהלך של דהג’וי היה מתקבל כ”צעדים כואבים”, אלא שהדואר הוא רשות פדרלית עם תפקיד קריטי בבחירות — וכל זאת בגלל ההצבעה באמצעות הדואר (Absentee Voting). בארצות הברית, 75% מבעלי זכות ההצבעה זכאים להצביע כך, וכחמישית מהמצביעים ב־2016 אכן בחרו בשיטה זו. ההערכות הן שבבחירות הקרובות מספרם יוכפל ויגיע ל־80 מיליון מצביעים, נוכח החשש מהתקהלות בימי קורונה. דהג’וי, טוענים גורמים במפלגה הדמוקרטית, הוצנח לתפקיד רק כדי לזרוע בלבול בשירות הדואר, להאט את פעילותו, וכך לחבל בהצבעה בדואר.

טראמפ הודה שהוא מרעיב את הדואר

את הגירעון של הדואר קל לתלות בכניסתו של האי־מייל ב־2001 (ואכן מאז צנחה תעבורת המכתבים ב־47%), אבל יש לו סיבה חמורה יותר: חוק שנכנס לתוקף ב־2007 בכהונת הנשיא בוש, וחייב את הדואר להקים קרן למימון בריאותם של עובדיו לאחר פרישתם. כיוון שמדובר ב־683 אלף עובדים, הקרן נקבעה על 72 מיליארד דולר. המהלך הזה, שאף סוכנות פדרלית אחרת לא נדרשה לו, דחק את כל רווחי הדואר לקבר של חיובים עתידיים.

נוכח המשבר הזה, הדמוקרטים מנסים מזה זמן לשקם את הדואר. כשגובשה חבילת הסיוע של מרץ הם ניסו להקצות לדואר 25 מיליארד דולר ממנה. אחר כך הם ירדו ל־10 מיליארד. היום הסכום הוא כבר 3.6 מיליארד, שנתפסים כמינימום הנדרש להבטחת תקינות הבחירות בדואר.

הרחוב האמריקאי, שממילא בוער לקראת הבחירות, התפוצץ לנוכח התוכנית של דהג’וי. בשבועות האחרונים מפגינים קיימו עשרות עצרות מחאה בעניין, בין היתר מול ביתו של דהג’וי, שאותו הם מכנים “לואי דהליי” (“לואי עיכובים”).

השיא הגיע בשבוע שעבר, כשדהג’וי זומן להתייצב בפני הקונגרס ולהצדיק את מהלכיו. טראמפ, מנגד, הביע בו אמון ללא סייג, וטען ללא שום ביסוס שהצבעה בדואר היא שיטה בדוקה להונאת בוחרים שתוביל ל”בחירות המושחתות בהיסטוריה של ארצות הברית”. בראיון לרשת “פוקס” הוא הודה שזו הסיבה שבעטיה הוא מרעיב את הדואר. “הם (הדמוקרטים) רוצים 3.5 מיליארד דולר על משהו שיתברר כמרמה. בעצם זה מימון בחירות”.

לטענה הזו אין הוכחות. שיעור ההונאה בהצבעות בדואר נאמד ב־0.00004%–0.0009%, שהם 55–1,250 איש ממצביעי בחירות 2016. ההונאה היחידה שהתגלתה בבחירות ההן, אגב, בוצעה על ידי גורמים רפובליקאים, לא על ידי הדואר. יתרה מזו: טראמפ עצמו הצביע בדואר בעבר.

אז למה לנגח את הדואר? ההערכה הרווחת בקרב פרשנים פוליטיים בארצות הברית היא שטראמפ חושש שהצבעה מאסיבית באמצעות הדואר תשחק לידי יריבו ג’ו ביידן ותקשה על טראמפ להיבחר מחדש — זאת אף שמחקרים הראו שהצבעה בדואר אינה מסייעת למפלגה ספציפית, אלא רק גורמת ליותר אנשים להצביע. ובכל מקרה, פמפום החשש להונאת בחירות באמצעות הדואר זורע ספק בלגיטימיות של התוצאות, כבר מעתה. יש מי שסבורים שבכך מכשיר טראמפ את הקרקע לסירוב לקבל את תוצאות הבחירות, אם אלה לא יהיו לרוחו.

המנהל החדש מחזיק במניות של המתחרים

לישראלים, שרגילים לצבי המדדה של הדואר הישראלי, קשה להפנים עד כמה הנשר של הדואר האמריקאי הוא מוסד ותיק ומוערך. הדוורים הם חלק בלתי נפרד מהאמריקנה, ונתפסים כאן כחלק ממערכת העצבים של המדינה. לפי סקר אחרון של PeW מאפריל, הדואר הוא הסוכנות הפדרלית האהובה ביותר בארצות הברית, עם 91% תמיכה. נתונים דומים עלו גם מסקר גאלופ האחרון. שום מוסד בישראל לא נהנה מרמות תמיכה דומות.

הדואר האמריקאי נוסד ביוני 1775, שבועיים אחרי הצבא ושלושה ימים לפני החתימה על הצהרת העצמאות, כדי להבטיח תקשורת שתיצור אחדות צבאית, פוליטית ומסחרית בין כל המושבות. מנהלו הראשון היה לא פחות מבנג’מין פרנקלין, מאבות האומה האמריקאית. הוא נתפס ככלי להבטחת ההשתתפות האזרחית והדיון הפוליטי, והנשיא הראשון, ג’ורג’ וושינגטון, אף השתמש בו להפצת עיתונים במחיר מסובסד, כדי לאפשר לאזרחים להישאר מעודכנים ומעורבים. פיתוחו היה אחד המאיצים המרכזיים לסלילת כבישים והנחת מסילות רכבת בארצות הברית. סיסמתו הלא־רשמית של הדואר, “לא שלג, לא גשם, לא חום ולא תוגת הליל יעכבו את הבלדרים מהשלמתן המהירה של החלוקות שנקבעו להם”, הפכה אייקונית כמו הדואר עצמו.

ואל המוסד הכל־אמריקאי הזה הצניח טראמפ את דֵהג’וֹי, דמות פוליטית שנויה במחלוקת, שהפכה למנהל החמישי ב־265 שנותיו של הדואר שלא צמח בארגון. ניסיונו העסקי של דהג’וי בענף הלוגיסטיקה ודאי ישרת אותו בתפקיד, אבל גם מציב אותו בעמדה מטרידה מאוד: הוא עדיין מחזיק מניות בחברות שניהל ושמתחרות ישירות עם הדואר או עושות איתו עסקים, מה שמעלה אפשרות ברורה לניגוד עניינים.

כשמינויו הסתמן כעובדה מוגמרת, התפטר אחד מחברי דירקטוריון הדואר במחאה. “הבעתי חשש לאחר כל אחד מהראיונות עם מר דהג’וי”, אמר הדירקטור, דיוויד סי. וויליאמס, בחקירה בקונגרס, “דחקתי בדירקטוריון לבצע חקירת רקע”. אלא שהרוב הרפובליקני בדירקטוריון, ובראשו היו”ר מייק דאנקן, עוד מינוי של טראמפ (ומי שכיהן בעבר כיו”ר המפלגה הרפובליקנית), מסר עם המינוי כי בבחירה לא היה כל שיקול פוליטי.

הגבות שלא התרוממו עם המינוי, נסקו מעלה כשדהג’וי פתח במהלך הארגון־מחדש האגרסיבי. בשלב זה המצב הפוליטי התלהט, והדואר עצמו כבר אמר נואש. “מדינות שיבחרו להישען על שיטת ההצבעה בדואר, צריכות להיות ריאליסטית לגבי יכולות הרשות”, הודיע הדואר ל־46 מדינות ברחבי ארצות הברית ובוושינגטון הבירה, והזהיר שבמצבו הנוכחי קיים חשש סביר שההצבעות באמצעותו יגיעו ליעדן באיחור ולא יוכלו להיכלל בספירת הקולות. מיד אחרי כן הודיעו שירותי הדואר הפרטיים הגדולים בארצות הברית, UPS ופדקס, שאין להם היכולות למלא את החלל במקום הרשות הפדרלית.

אם מישהו ציפה שהדברים ירתיעו את טראמפ, ההפך הוא הנכון: האזהרות ואיומי הדמוקרטים עודדו אותו להשתעשע ברעיון לדחות את הבחירות — מהלך שלא ננקט מעולם בהיסטוריה האמריקאית, גם לא בזמן מלחמת האזרחים או מלחמת העולם השנייה, ושלנשיא אין כל סמכות להכריז עליו. המחשבה הזו, שטראמפ שחרר כדרכו בטוויטר, הפכה במהרה לציוץ הכי מושמץ ומעורר הסלידה של הנשיא המושמץ ממילא.

המהלך הוקפא, אבל הנזק כבר נעשה

עבור הדמוקרטים, המהלכים הללו מייצגים איום חמור על שלמות הבחירות ועל עצם הדמוקרטיה. יריבו של טראמפ במרוץ לנשיאות, ג’ו ביידן, כינה את מהלך הארגון־מחדש של דהג’וי “ביזארי”. מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים (הבית התחתון בקונגרס), ננסי פלוסי, החזירה את הבית מחופשתו לדיון חירום בנושא שירותי הדואר, בניסיון להעביר חבילת סיוע ולחוקק חוק שימנע מהדואר לבצע שינויים נוספים עד סוף השנה: “בתקופה של מגפה, שירות הדואר הוא מרכז הבחירות”, כתבה פלוסי. “החיים, הפרנסה וחיי הדמוקרטיה האמריקאית שלנו נמצאים תחת איום מהנשיא”. מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט (הבית העליון בקונגרס), צ’אק שומר, האשים את טראמפ כי הוא “מבקש להאט את הדואר כדי לפגוע בבחירות ולגרום לאנשים לפקפק בתוצאות”.

וברקע שתי קואליציות של לפחות 20 פרקליטות מדינה אמרו כי יתבעו את הממשל בעניין. “לא נאפשר לטראמפ לגנוב את הבחירות על ידי חבלה בשירות הדואר”, הצהיר פרקליט המדינה של קונטיקט. “הנשיא העריך לא נכונה את הכעס שמדיניותו הבלתי חוקית תעורר ברחבי ארצות הברית”.

כשדהג’וי התייצב בפני בית הנבחרים בסוף השבוע האחרון, הוא סירב שוב ושוב להעביר תמלילי ישיבות ומסמכים רשמיים אחרים שקשורים לשינויי השירות, ולכן גם לעיכוב במסירות הדואר. עם זאת, הוא הסכים להקפיא את איסוף תיבות הדואר ואת פירוקן של מכונות מיון נוספות עד שלהי נובמבר, כדי למנוע מראית עין של פגיעה בבחירות, אבל נראה שהנזק כבר נעשה. טראמפ קיבל את שרצה: שני הצדדים של המפה הפוליטית כבר מטילים ספק בלגיטימיות של תוצאות הבחירות.