מוסף כלכליסט | 27.07.23
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
בלילה שבין ראשון לשני, אחרי שתי ההפגנות הגדולות לפני אישור החוק לביטול עילת הסבירות, מישהי במאהל המחאה בגן סאקר בירושלים אמרה לי משהו שנשאר איתי. הגעתי לשם כדי לצלם סרטון לכאן חדשות על שתי ההפגנות, ופגשתי אשה מבוגרת שהגיעה לירושלים עם בן זוגה. 11 בלילה, והם בדיוק הקימו את האוהל הקטן שלהם בלב המדשאה, אחרי יום ארוך של הפגנות. היה חם ולח וסביבנו הרבה אנשים עייפים אחרים הקימו את האוהלים שלהם, וצעירים ניגנו בגיטרה.
"תאר לעצמך שמחר הממשלה היתה מעבירה חוק שלא חייבים כשרות, והצבא היה מוותר על כשרות כי זה חוסך לו המון כסף", היא אמרה. "אתה מתאר לעצמך כמה אנשים היו עוזבים את צה"ל כי הם לא יכולים לתפקד בלי כשרות, נכון? אז אותו הדבר אצלי עם דמוקרטיה. אני חייבת את זה בשביל לחיות, לא יכולה אחרת".
אני חושב על זה מאז. מעבר לאמירה הישירה, המזוקקת — "אני חייבת דמוקרטיה בשביל לחיות, לא יכולה אחרת" — בהקבלה שבין דמוקרטיה לכשרות יש הרבה היגיון. בעיקר כי דמוקרטיה, כמו כשרות, היא לא עניין של 1 או 0. הרי כשרות היא מנעד, אדם יכול לבחור איפה הוא מתמקם עליו ויש מוסדות שונים לפי דרגות החומרה, יש למשל דתיים שאוכלים כשר אבל יכולים לאכול במקום ללא תעודה, ויש כשרות של הרבנות, ויש מהדרין של בד"ץ. גם דמוקרטיה היא מנעד. יש דמוקרטיות חלשות יותר ויש חזקות יותר, יש דמוקרטיות רק בשם ויש דמוקרטיות בפועל. וכמו שהחרדים לא מסתפקים בכשרות של הרבנות הראשית אלא מחפשים מהדרין, זה נכון גם לדמוקרטיה.
אחרי הכל, גם יריב לוין אומר שהוא רוצה דמוקרטיה. גם שמחה רוטמן. אבל המחנה הליברלי, לא די לו בדמוקרטיה בסגנון לוין, רוטמן או מכון קהלת, דמוקרטיה לייט, כזו שנשענת רק על העיקרון של רצון הרוב, שרירותי ככל שיהיה. המחנה הליברלי זקוק לדמוקרטיה אחרת בשביל לחיות. הוא זקוק לדמוקרטיה למהדרין. דמוקרטיה מהודרת. אם החרדים הצליחו ליצור מספיק כוח שוק כדי שייצרו עבורם מוצרים בכשרות מהדרין, גם המחנה הליברלי יכול. זה הזמן לדרוש דמוקרטיה למהדרין. וכל האמצעים כשרים.
איך דורשים דמוקרטיה למהדרין?
אפשר פשוט להעתיק את השיטות של החרדים. קודם כל דורשים, באופן ברור וחותך, מערכת חינוך נפרדת ועצמאית. "החינוך הממלכתי" מת כשהחלה החקיקה המשפטית. בכלל, למילה הזו, "ממלכתי", אין המון משמעות כרגע. ההפרדה כבר קורית: ממש בימים אלה רשויות מקומיות שונות מקדמות הקמה של זרם החינוך הליברלי. הבשורה יוצאת מתל אביב — מנהלת מינהל החינוך בעיר, שירלי רימון ברכה, סיפרה לי על כך בריאיון בסוף מאי — ומתרחבת מהר. השבוע, למשל, מנהל התיכון הריאלי בחיפה, מנדי רבינוביץ, רמז לכך במכתב פתוח למתנגדי החקיקה. "לאחר שנבלום את הדורסנות ונחזיר את ארצנו לעצמנו, לא נחזור לשתוק יותר לעולם", הוא כתב. "המחנה הדמוקרטי והליברלי התחיל הקיץ את דרכו הארוכה בחזרה אל היסודות שעליהם קמה מדינתנו. בעוד כמה חודשים (בבחירות) ברשויות המקומיות, נבצר את הערים הליברליות שלנו ומשם נמשיך במסע הארוך במאבק על דמותנו". אם רשויות דומיננטיות יכריזו על הקמת זרם כזה, לא יהיה אפשר למנוע את המהלך. אם לחרדים מותר להחזיק מערכת חינוך עצמאית, שרוב המימון שלה (50%-100%) מגיע דרך תקציב המדינה, למה לא לחינוך הליברלי העצמאי? דמוקרטיה למהדרין.
וכשהילדים גומרים את בית הספר ואמורים להתגייס, גם שם אפשר לדאוג למסלול דמוקרטי למהדרין. אם נערי הציונות הדתית זוכים למסלול מקוצר במסגרת ישיבות ההסדר, למה הליברלים צריכים לשרת שירות מלא? זה הזמן לדרוש ישיבות הסדר ליברליות. שנת מכינה, לעיצוב וחיזוק הזהות הליברלית, אחר כך קצת צבא — שנה וחמישה חודשים, לא דקה יותר, כמו אחינו בני הישיבות — ואז עוד שנה ומשהו של הכנה לאוניברסיטה או לשוק העבודה או משהו ליברלי אחר.
ואז, גם בהשכלה הגבוהה אפשר לדרוש מסלול דמוקרטי למהדרין. החרדים הצליחו לקבל מימון ללימודי הבסיס הרוחני שלהם, אז למה לא גם אנחנו? למדתם תואר במדעי הרוח? קבלו אוטומטית קצבה של השלמת הכנסה, שווה לקצבת האברכים. הרי משני הדברים האלה לא באמת אפשר להתפרנס.
וההיפרדות לא צריכה לעצור בחינוך. בואו נמשיך למרחב הפיזי. החרדים מעדיפים לגור בשכונות נפרדות כדי לשמור על אורח החיים שלהם, בעיקר בשבתות. אתם מכירים את השכונות והרחובות שאי אפשר להיכנס אליהם בשבת, אנחנו הרי לא רוצים לפגוע ברגשות התושבים. אז מה רע בשכונות דמוקרטיות למהדרין? שכונות שגם בהן יתחשבו ברגשות התושבים. תהיה בהן, למשל, תחבורה ציבורית בשבת. גם זה כבר מתחיל לקרות, עם אזורים וערים ושכונות שבהם רבים מהעסקים עובדים בשבת, ואוטובוסים משרתים את הציבור.
ומה עם חתונה וגירושים וקבורה? אחד הדברים החשובים ביותר לחרדים הוא שליטה בהלכות הנישואים בישראל. הגיע הזמן ליצור שמורות טבע דמוקרטיות למהדרין לאנשים שרוצים להינשא אחרת וגם להתגרש אחרת, במידת הצורך. בלי רבנים, בלי חוסר שוויון מגדרי. מהדרין זה מהדרין.
אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד. בואו נזרוק רעיונות. חלק יהיו אוויליים או פחות משמעותיים, חלק יהיו קשים מאוד ליישום. אז מה? ולייצר מוצרי חלב בכשרות מהדרין זה לא קשה? קשה. וגם יקר. וכולנו משלמים על זה מחיר עודף. ועדיין, זה קורה. זה הזמן של המחנה הליברלי לדרוש את המהדרין שלו.
להתכנסות של המחנה הליברלי בתוך עצמו יהיה מחיר כלכלי. המדינה כולה תשלם את המחיר הזה. אבל גם על ההתכנסות של החרדים בתוך עצמם כולנו משלמים, והרבה יותר. וההתכנסות הזאת הכרחית. היא כבר קורית. היא פשוט תקרה עכשיו יותר מהר.
קחו את ירושלים כדוגמה. בשנות התשעים היא היתה עיר חזקה יותר מבחינה כלכלית־חברתית. במדד הסוציו־אקונומי של הלמ"ס, ב־1995 היא היתה באשכול 5, מקום לא רע באמצע. מאז היא הידרדרה עוד ועוד. בעדכון האחרון של הרשימה, ב־2019, היא כבר היתה באשכול 2, כמעט בתחתית. עיר הבירה שלנו היא מהעניות בערי ישראל. ובדקתי, אין הרבה יישובים שהידרדרו שניים או שלושה מקומות בדירוג. רוב היישובים נשארו באותו אשכול, או טיפסו. יודעים אילו יישובים כן הלכו הרבה אחורה ב־25 השנה האחרונות מלבד ירושלים? ההתנחלויות בית אל, בית אריה, גבעת זאב ומעלה אפרים, המושבה יבנאל, הערים בית שמש, ערד, צפת וקצרין, וגם המועצה המקומית ראש פינה. אשאיר לכם למצוא את המשותף להן. ובירושלים ראיתי את זה מקרוב, את התהליך שמזין את עצמו. ככל שגדלה האוכלוסייה המוחלשת בעיר, כך האוכלוסייה החזקה הצטמצמה. לא רק בחלקה היחסי. החזקים פשוט עזבו.
תהליך דומה עלול לקרות לישראל כולה כשהמחנה הליברלי יסתגר בתוך עצמו — כל השאר ישקעו בעוני, עד שמנהיגיהם יבינו שהוא לא יכול להימשך. אבל אולי אין דרך אחרת. המחנה הליברלי לא יכול לחיות עם דמוקרטיה לייט, הוא זקוק למרחב דמוקרטי למהדרין לחיות בו. קל וחומר כשהממשלה עצמה מפנה לו עורף. הקריאות "אחים אנחנו" הן קריאות חלולות. גם קין והבל היו אחים. המחנה הליברלי צריך להישמר, לשמור על עצמו בעצמו, אין לו כרגע מגינים אחרים.
התקופה שמתחילה עכשיו היא המערכה שבין המלחמות. בכנסת קוראים לזה פגרה. היא תשמש את המחנה הליברלי לעצירה, כדי לנשום, לחשוב ולהתארגן להמשך. ממשלת ישראל הוכיחה את כוונותיה במעשים. אין טעם לעצום עיניים ולחשוב שההמשך יהיה שונה. מי שמשתייך למחנה הליברלי צריך להיות מודאג, ולהיערך בהתאם. הפגנות ומחאות הן כלי אחד, אבל הן ממש לא הכלי היחיד בארגז הכלים הליברלי.
ברשתות החברתיות מסתובבות קריאות למרד מסים. מרד כזה אינו אפשרי בישראל, ומי שינסה אותו עלול להיכוות אנושות ולשאת צלקת פיננסית לשארית חייו. כי אצלנו מס ההכנסה מנוכה במקור, השכירים לא יכולים לא לשלם אותו. כך גם המס על רווחי ההון בבורסה, רוב המסים על נדל"ן ובמידה מסוימת גם המע"מ. היחידים שיכולים להתחיל מרד מסים טכני הם העצמאים: הם יכולים לדחות את תשלום המקדמות של מס ההכנסה שלהם לשנה הבאה. אבל ההשפעה על הכנסות המדינה תהיה אפסית ממש, והנזק לעצמאים יהיה גדול (ריבית+הצמדה+קנסות). אין בזה טעם.
בניגוד למרד מסים, התכנסות של המחנה הליברלי אל תוך עצמו תטלטל את המדינה, גם כלכלית. כי אפשר גם לדרוש פטורים ממסים. למשל, הנחה משמעותית לכל מי שמשרתים במילואים לפחות 15 יום בשנה. או נקודות זיכוי לכל מי שעוזר לילדים שלו ללמוד באוניברסיטה. מענקים למי שפריון העבודה שלהם גבוה מהממוצע. כל אלה יחזקו את ההשכלה, את הפריון של המשק כולו ואת הנכונות של הציבור הליברלי להשתתף במדינת ישראל. למה ההשתתפות שלנו מובנת מאליה, והשתתפות של אחרים צריך לתמרץ?
ובכלל, אולי הגיע הזמן לדרוש הפחתת מסים רוחבית. פחות מס הכנסה, פחות מע"מ, פחות מס רווחי הון, פחות מסי נדל"ן. כן, זה יגדיל מאוד את הגירעון. כן, זה יפגע מאוד במדינת הרווחה. זו תהיה תקופה כואבת. המחנה הליברלי יצטרך לדאוג לעצמו. אבל אולי אין ברירה. ותמיד אפשר להגיד שפשוט התפכחנו ואימצנו את האג'נדה הכלכלית של אחד, בנימין נתניהו.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות