ההפיכה המשטרית

ההיבריס ועונשו

"אולי נעזוב, אבא?", שאלה אותי השבוע בתי בת ה־17, שכל חייה עוד לפניה. "מזל שסבא לא רואה את כל מה שקורה כאן ואיך שמזלזלים בכל המילואימניקים", היא קינחה. ולבי החסיר פעימה. אולי היא צודקת? אולי המדינה שלנו נכבשה בידי קיצונים, ועוד רגע סוגרים עלינו את השערים? אולי רק אנחנו לא יודעים שהגענו לרגע הזה, שאין ממנו דרך חזרה. אין אחד שהמחשבה הזו לא עברה לו בראש השבוע, כשהממשלה גמרה אומר ללכת על הכל, ובלי הסכמה רחבה, כי "אנחנו הרוב".

כמו כל איש עסקים שהצליח קצת יותר מדי, גם ראש הממשלה וחבורת הבלתי כשירים שעוטפת אותו לוקים בהיבריס. הם בטוחים שיוכלו להמשיך לעד בדריסת 70% מהעם, ושלעד יעבדו השטיקים והספינים שלהם. ובכן, הם טועים. כלכלת ישראל, למשל, כבר התנתקה מהעולם. מדד ת"א 125 איבד 5% רק ביומיים שחלפו מאז ההצבעה, ומתחילת השנה לא עלה אפילו באחוז בודד, לעומת מדד S&P500 שזינק ביותר מ־18% (וזה עוד לפני פרסום האזהרות של מודי'ס ומורגן סטנלי). זה לא מקרי. זה קורה כי המשקיעים מפחדים ומזרימים את הכסף למקומות אחרים, בטוחים יותר. הם כבר אחרי שלב ההתלבטות,  הם החליטו.

כשההיבריס של הממשלה יגבה את מלוא מחירו הכלכלי יהיו כאלו שיבינו שטעו ויצאו להילחם, אם לא מטעמים אידאולוגיים אז מטעמים כלכליים. אנחנו נישאר כאן עד שזה יקרה, וגם הרבה אחר כך — כי אין לנו לאן ללכת. כי זה הבית. וכן, מזל שסבא לא רואה.

/// גולן פרידנפלד

המפגינים

יש סיבה לתקווה

"היום השחור הזה הוא ראשית צמיחת גאולתנו", אמר השבוע רן הר נבו, ממנהיגי המחאה, זמן קצר לאחר יישום הצעד הראשון בהפיכה המשפטית. גם יהודה עמיחי דיבר פעם על גאולה:

פַּעַם יָשַׁבְתִּי עַל מַדְרֵגוֹת לְיַד שַׁעַר בִּמְצוּדַת דָּוִד, אֶת שְׁנֵי הַסַּלִּים / הַכְּבֵדִים שַׂמְתִּי לְיָדִי. עָמְדָה שָׁם קְבוּצַת תַּיָּרִים סְבִיב הַמַּדְרִיךְ / וְשִׁמַּשְׁתִּי לָהֶם נְקֻדַּת צִיּוּן. "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עִם / הַסַּלִּים? קְצָת יָמִינָה מֵרֹאשׁוֹ נִמְצֵאת קֶשֶׁת מִן הַתְּקוּפָה הָרוֹמִית./ קְצָת יָמִינָה מֵרֹאשׁוֹ". "אֲבָל הוּא זָז, הוּא זָז!" אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: / הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא רַק אִם יַגִּידוּ לָהֶם: אַתֶּם רוֹאִים שָׁם אֶת הַקֶּשֶׁת / מִן הַתְּקוּפָה הָרוֹמִית? לֹא חָשׁוּב: אֲבָל לְיָדָהּ, קְצָת שְׂמֹאלָהּ / וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, יוֹשֵׁב אָדָם שֶׁקָּנָה פֵּרוֹת וִירָקוֹת לְבֵיתוֹ.

בשבוע האחרון הגאולה באה לירושלים. קצת למטה ממשכן הכנסת אנשים הכינו לאנשים שאינם מכירים קפה מנחם של בוקר וחילקו בשיא החום אבטיח קר. קצת למעלה ממנזר המצלבה אנשים עייפים, שהפגינו במשך שעות, קמו לפרוק משאית מלאה בקבוקי מים. ובמרחק 10 דקות הליכה מערבה מבית הכנסת הגדול אנשים המתינו לצועדים עם אוהל, מזרן וחיוך, הושיטו יד לאנשים שמעדו או קיבלו מכת"זית לפרצוף.

על אף הליך החקיקה הברוטלי, על אף הדאגה לעתיד שרק הוחמרה, השבוע האחרון היה מלא ברגעי גאולה קטנים של עדינות וחסד, של אהבת אדם ומולדת, של אנשים שקנו פירות וירקות וחילקו לשכנם. אלה מזכירים לנו שיש עוד סיבה טובה לתקווה.

/// שקד גרין