ז

ו הפכה לשיחת היום בהפסקות הקפה, בארוחות הצהריים ובימי הגיבוש בחברות הייטק רבות. בחודשים האחרונים נרקמת עסקת ענק, שבמסגרתה עובדים לשעבר באחד מחדי הקרן בישראל ימכרו את מניותיהם בחברה (עסקת סקנדרי), בסכום מצטבר של 200 מיליון דולר. זהו היקף חסר תקדים לעסקה שאינה נעשית כחלק מסבב השקעה בחברה, ושמתרחשת בעקבות התארגנות של עובדים ומשקיעים ותיקים. העסקה חריגה גם לנוכח המשבר שבו מצוי ענף ההייטק העולמי בכלל והישראלי בפרט — שכן קרנות הענק כבר אינן מחזרות אחרי מחזיקי המניות בחדי הקרן, ואף שהאחרונים להוטים למכור, הקונים הפוטנציאליים אינם ממהרים לשתף פעולה.

השאלה שמרחפת מעל העסקה — כמו מעל יתר חדי הקרן שטרם הונפקו — היא כמה החברות הללו שוות היום באמת. כדי לענות על השאלה הזו הקימו היזמים עדי ויצהנדלר ומאיר שטייגמן את חברת Valoo, פלטפורמה שמחברת בין קונים למוכרים של מניות בחברות הייטק פרטיות, ושבניגוד למתחריה מספקת גם הערכה של שווי החברות באמצעות שקלול נתונים ממקורות שונים לגבי מצבן, ומתן דירוג לכל סוג מידע לפי רמת האמינות והדיוק שלו. כך אמור לזנק הסיכוי להשלמת עסקאות הסקנדרי, שלרוב נכשלות על רקע חוסר הסכמה בין הצדדים על ערך החברה.

"הרבה הייטקיסטים היו יכולים להיות היום מאוד עשירים, אבל זה נשאר בתיאוריה כי הם לא הבינו את המצב בשוק", אומרת ויצהנדלר, המייסדת והמנכ"לית המשותפת של וואלו (מלשון Value your money), בריאיון למוסף כלכליסט. "ב־2021 הרבה עסקאות לא יצאו לפועל כי היה פער בין השווי שהמוכר ראה לנגד עיניו לזה שראה הקונה. מדובר בעיקר במוכרים הפחות מתוחכמים ובעובדים לשעבר שהיו רחוקים מלהבין את מצבה האמיתי של החברה. כשהצענו להם למכור מניות קיבלנו תשובות כמו 'זה יותר נמוך מהערכת השווי לקראת ההנפקה', רק שההנפקה מעולם לא התרחשה. אנשים היו יכולים לקנות את עולמם, אבל מכיוון שהם לא הבינו את השווי האמיתי של הנכס שהיה להם ביד, הם יצאו קירחים מכאן ומכאן".

היום, אומרת ויצהנדלר, המצב שונה בתכלית. "היצע המניות בחברות ההייטק הוא אינסופי וגם מספר העסקאות זינק", היא מסבירה. "ב־2021 פסלנו את רוב העסקאות בגלל הפער בתמחור, לא יכולנו לייצר שום דבר בחברות שבהן המוכר רצה 150% יותר מהערכת השווי בפלטפורמה שלנו. לעומת זאת, עכשיו יש לנו זרם אינסופי כמעט של מוכרים, שמגיע גם ישירות מהחברות, גם מעובדים לשעבר וגם מהאנג'לים".

"היצע המניות כיום אינסופי וגם מספר העסקאות זינק. ב־2021 פסלנו את רוב העסקאות בגלל הפער בתמחור, לא יכולנו לייצר שום דבר כשהמוכר רצה 150% יותר מהערכת השווי של חברה בפלטפורמה שלנו. עכשיו יש לנו זרם בלתי פוסק כמעט של מוכרים", מסבירה ויצהנדלר

אחת הסיבות לכך היא שהחברות כמעט ואינן מגייסות או מונפקות, בעוד העובדים זקוקים לכסף. גם עליית הריבית על המשכנתאות דוחפת את העובדים למכור את המניות שברשותם. בקרב עובדי הייטק רבים יש תחושה שאחרי המימושים של 2021 ו־2022, כשכמעט בכל גיוס היה אלמנט סקנדרי והמספרים המצטברים של המניות שנמכרו הגיעו למיליארדי דולרים, כבר לא נשאר מה למכור — ואם נשאר, זה בלתי אפשרי כרגע כי מחירי המימוש נמוכים מהערכת השווי הנוכחית של החברות.

"רוב העובדים שקפצו בין עבודות בשנים הטובות לא יכולים היום לממש אופציות כי ערכן נמוך מהערכת השווי של החברה, אבל מי שהתחיל לעבוד בחברה ב־2018 למשל ונשאר בה, עדיין הרוויח, למרות הירידות", מוסיפה ויצהנדלר. "נוצר הבדל עצום בין העובדים שנענו להצעות השכר הנדיבות שניתנו בשנים הטובות לבין העובדים השמרנים יותר, שלא התפתו לקבל אותן. היום יש להם אופציות שיותר קרובות לשווי החברה וגם קרובות להבשלה. עובדים שהתחילו לעבוד במקום חדש ב־2021 שיפרו אומנם את השכר, אבל נפגעו ברכיב ההוני. מתוך 400 חברות שרשומות במערכת שלנו, 15% מהמניות ממתינות לקבל הצעה מקונה, דבר שאומר שיש מאגר אדיר של כ־7.3 מיליארד דולר במניות למכירה".

שטייגמן, המייסד הנוסף והמנכ"ל המשותף, מיד משלים את דבריה: "למרות הטרפת של השנים האחרונות, העובדים עוד לא מספיק יודעים להעריך את הרכיב ההוני. הם למדו לשאול שאלות, אבל זה עדיין משני לשכר. כשעובד חושב שאופציות הן כרטיס לוטו, שיכול להיות שתזכה בהגרלה ויכול להיות שלא, הוא לא מחובר ולא ייתן לאופציות את אותו המשקל כמו למשכורת. כשעובדים מתחילים לממש את האופציות בעצמם או לראות את החברים שלהם מממשים, אז הם מתחילים להתייחס לרכיב ההוני כאל כסף אמיתי".

לכמה עובדים יש באמת יכולת לקבל סכום ממשי, כזה שמשנה את החיים?

"במהלך החיים הרגיל של החברה קשה להגיע לאירוע משנה חיים. דבר כזה מתרחש רק אם קורה משהו לחברה כמו מכירה או הנפקה, או כשעובר מספיק זמן מאז קבלות האופציות. לרוב מדובר בעובדים לשעבר, שזו האוכלוסייה העיקרית שאנחנו עובדים איתה. ממש לא מזמן עשינו עסקה עם עובד שמכר מניות ב־2.7 מיליון דולר, והיתה גם עסקה של 2 מיליון דולר. אבל אלה עובדים לשעבר. לעובדים שנמצאים כרגע בחברה, אם יש אופציות שכבר הבשילו, לרוב אין סכומים משמעותיים".

אז למעשה הפלטפורמה שלכם מתאימה יותר לתקופות הפחות טובות בשוק, כשכולם משלימים עם ירידות השווי?

"במחצית הראשונה של 2023 ראינו עלייה חדה בהיקפים ובמספר העסקאות והצלחנו גם לבנות 'בלוקים' גדולים למדי של מניות בשווי 30־40 מיליון דולר בחברה בודדת. זה כבר מעניין לא רק לפמילי אופיס או למשקיעים פרטיים, אלא גם לגופים מוסדיים".

מה יקרה כשרמות השווי יעלו בחזרה וקרנות ההשקעה שוב יהיו רעבות למניות של העובדים?

"כל עוד ההיצע קשיח ויש אינסוף מוכרים בכל אחת מהחברות שאנחנו עובדים איתן, אין עלייה בשווי. אני לא צופה שעד סוף השנה תהיה עלייה ברמות השווי בשוק הפרטי, אבל לקראת סוף 2024 ההזדמנויות הקיימות יתחילו להיסגר. צריך לנצל את התקופה הנוכחית. רק אחרי שיתחילו הנפקות בוול סטריט המוכרים יבינו שיש דרך אחרת להנזיל את ההחזקות שלהם ואז יתחילו עליות השווי. ב־2021 חלק מהעובדים לא השכילו לקחת את הציפור ביד, כי הם ראו רק את הציפורים על העץ. היום הם מבינים שהם היו צריכים את הציפור ביד — את הוודאות — ולא את אלו שעל העץ. ודאות זה כסף בחשבון הבנק".

"מהטלוויזיה גיליתי שהחילונים לא אנסים כמו שסיפרו לי"

ויצהנדלר ושטייגמן, בני 37, אינם עוד צמד יזמים שאפתנים שהקימו סטארט־אפ אלא זוג נשוי עם סיפור לא שגרתי, שמלבד החברה שהקים מגדל שני ילדים, בני 5 ו־6.5. את היכולת שלהם לגלות שווי חבוי ניסו ויצהנדלר ושטייגמן קודם על עצמם. אומנם השניים נפגשו במהלך לימודי משפטים באוניברסיטת רייכמן, אבל יכלו להיפגש גם במאה שערים. למעשה, סביר להניח שהם חלפו שם אחד על פני השנייה כשהיו ילדים. ויצהנדלר היא בת לאב חוזר בשאלה, שנהגה לנסוע מרעננה שבה גדלה לשכונת מאה שערים, לבקר את סבתה. במרחק שני בתים משם התגוררה משפחתו החרדית־ליטאית של שטייגמן, שגדל כנער חרדי בלב השכונה המסוגרת.

כפי שוויצהנדלר זכתה להצצה לאורח החיים החרדי בסופי שבוע שבהם בילתה אצל סבתה בירושלים, שטייגמן — שאמו חזרה בתשובה — נחשף לאורח החיים החילוני כשביקר את סבו וסבתו. "לסבא וסבתא מצד אמא היתה טלוויזיה, ושם ראיתי לראשונה שיש חילונים שהם לא רוצחים ואנסים כמו שהיו מסבירים לנו", הוא מספר. "ראיתי שלמרות שיש להם טלוויזיה השמים לא נופלים עליהם". השמים לא נפלו גם כששטייגמן התחיל להטיל ספק בכל מה שלימדו אותו.

"גדלתי במשפחה חרדית־ליטאית למופת והייתי תלמיד מצטיין שלמד במוסדות היוקרתיים ביותר של המגזר, 'עץ חיים' ואז 'עטרות ישראל', שהם כמו 8200 והרווארד של החרדים", הוא צוחק. "נהניתי ללמוד תורה, אבל ברמה האמונית הדברים לא הסתדרו לי. בגיל 13 התחלתי לשאול את עצמי שאלות ובגיל 14 גם את הסביבה. התשובות שקיבלתי לא היו ענייניות, אלא מהסוג של 'תמשיך ללמוד והאמונה כבר תיכנס בך' או 'תתאמץ וזה יבוא'. אבל אני הטלתי ספק גם בעצם קיומו של אלוהים וגם בקיום שלו בהתחשב באורח החיים המודרני. לא הבנתי למה שאלוהים יבקש ממני את הדברים המסוימים בחיי היום יום. בגיל 14 הפסקתי לשמור שבת, אבל המשכתי ללמוד ולהתפלל לאלוהים שייתן לי את הכוח להאמין בו. בערב הייתי יוצא למסיבות".

בשלב זה, אף על פי שהשניים נשואים כבר יותר מעשור, ויצהנדלר מבקשת לשאול את בעלה שאלה. "למה בעצם התעקשת לנסות להאמין?", היא פונה אליו. "בסך הכל אהבתי את אורח החיים החרדי ואת החיים שלי בתוכו", הוא משיב לה. "הכל הסתדר לי — הייתי תלמיד מצטיין בישיבות הכי טובות, העתיד שלי כבר היה מסודר: ידעתי עם מי אתחתן, מתי ומה אקבל כשזה יקרה. הכל היה מאוד ברור ונוח. ראיתי איך אני מקבל דירה ורכב מהמשפחה של האשה העתידית".

איך מוותרים על עתיד נוח כל כך?

"לקראת גיל 18 אמרתי להוריי שאני רוצה להתגייס לצה"ל, לנח"ל החרדי. הם לקחו אותי לרב מוכר בציבור החרדי־הליטאי, שהבטחתי לא לגלות את שמו. שוחחנו ארבעתנו ואז הרב ביקש להישאר איתי לבד ושאל אותי שאלה אחת: 'האם אתה שומר שבת?'. עד אז הסתרתי את העובדה הזו, אבל הוא ביקש ממני לומר את האמת. כשעניתי שאני כבר לא שומר שבת, הוא קרא להורים שלי בחזרה ובלי לספר להם על כך אמר שהוא מאשר לי להתגייס".

אחרי שירות של שנתיים בצה"ל החל שטייגמן בתוכנית לימודים של מכון לב והנח"ל החרדי, שמכינה יוצאים בשאלה לחיים החילוניים. "עד גיל 20 לא למדתי בכלל מתמטיקה ואנגלית", הוא מספר. "בלימודי האנגלית במכון לב התחלתי ממש מ־ABC. במבחן הכניסה לתוכנית, כשקיבלתי משוואה עם נעלם במתמטיקה, לא הבנתי מה רוצים ממני, מה זה ה־X? קראתי לבוחן שיסביר לי מה השאלה". בהמשך, בתוך שנה שכללה הרבה לילות ללא שינה כפי שמתאר זאת שטייגמן, הוא גמע בשקיקה את כל ספרי הלימוד של בני גורן, שנחשבים מאתגרים גם עבור תלמידי חמש יחידות במתמטיקה. משם המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת רייכמן, שהיתה אז המרכז הבינתחומי.

איך ידעת שאתה רוצה ללמוד משפטים ברייכמן?

"עשיתי מיפוי של כמה דמויות מפתח שעניינו אותי, פוליטיקאים ואנשי עסקים, וגיליתי שכולם למדו משפטים, הוסיפו לזה מסלול פיננסי, התמחו במשרדי עורכי הדין הגדולים ואז הפסיקו לעסוק ישירות במקצוע. זה בדיוק מה שעשיתי. לגבי השאלה איפה ללמוד, לא ידעתי, אבל אח של חבר שגם הוא יצא בשאלה, סיפר לי על המוסדות להשכלה גבוהה ובין היתר גם על רייכמן, כולל הסטיגמות. בדקתי מה צריך כדי להתקבל לאוניברסיטה העברית ולרייכמן וראיתי שבאחרונה יש מסלול שמתאים לי יותר. במקביל, גיליתי שיש ברייכמן מלגה כמעט מלאה לשני יוצאים בשאלה, כחלק מתוכנית של אמנון רובינשטיין ועמותת הלל".

מה היה הדבר הקשה ביותר בשינוי שעשית?

"עצם המיפוי וההבנה של מה קורה בחוץ. כשהגעתי לצבא, למשל, לא היה לי מושג מה ההבדלים בין היחידות השונות. ידעתי ברמת השמות שקיים דבר כזה גולני וגבעתי, אבל לא יותר מזה. את חיל האוויר, חיל הים וחיל המודיעין לא הכרתי בכלל. עולם התוכן שלי היה כמה חטיבות חי"ר. כל השיח לא היה קיים באופן מכוון בתקשורת החרדית וגם לא בספריות. הרעיון הוא שלא יהיה לך שום מידע שמגיע מבחוץ. זה היה לפני 15 שנה, היום יותר קשה ליצור את הגדר הזו ואני מניח שהניתוק בחברה החרדית קטן יותר".

שטייגמן זכה במלגה למימון הלימודים ברייכמן, ובעקבות הקשר שיצר עם עמותת הלל הוא מכהן כיום בוועד המנהל שלה. הוא גם נחשב אחראי למהפך שעברה העמותה, שהעסיקה בעבר מספר מצומצם של עובדים בתקציב זניח, וכיום יש לה עשרות עובדים ותקציב של 19 מיליון שקל בשנה. שטייגמן, יחד עם אנשי העסקים שוקי גולדווסר וברק דותן, גייס את יאיר הס כמנכ"ל העמותה, והאחרון מנהל אותה עד היום. העמותה, מצדה, אחראית גם למפגש בין ויצהנדלר לשטייגמן.

"פגשתי את מאיר כשהייתי סטודנטית ברייכמן והלכתי להתנדב בפרויקט של יד שרה עם עמותת הלל", מספרת ויצהנדלר. "מאיר הציג שם את הפעילות של העמותה ומשהו במבט שלו תפס אותי. ההתנדבות היתה באוניברסיטת תל אביב, אבל בערב הלכתי לשיעור הרגיל שלי ברייכמן ומישהו שישב לפניי הסתובב ושאל אותי שאלה. זה היה מאיר. בדיעבד התברר לי שהוא שם עליי עין כבר בתחילת השנה ולכן הקפיד לשבת לפניי בשיעורים", משחזרת ויצהנדלר ומוסיפה: "בגלל שהכרתי את העולם החרדי מהביקורים אצל סבתא שלי, מיד זיהיתי בו משהו ושאלתי אותו ישירות: 'היית פעם חרדי, נכון?'. הוא היה בשוק ושאל איך אני יודעת. זה היה משהו ברמת המבט אפילו, לא היה סימן שאלה בכלל".

שטייגמן שמר על מסורת המצוינות שלו גם בעולם החילוני וסיים את הלימודים עם ממוצע קרוב ל־100, אף שנכשל באנגלית לאורך כל התואר, פער שבדיעבד היה לו קשה יותר לסגור מזה שצבר במתמטיקה. "הייתי בין שלושת הטובים ביותר בפקולטה בציונים, אבל לא יכולתי לקבל מצטיין דקאן בגלל הנכשל באנגלית", מקטר שטייגמן. אחרי שסיים את ההתמחות בעריכת דין הוא טס לכמה חודשים ללונדון ושם סגר גם את הפער הזה אחת לתמיד.

"עד שוואלו הוקמה סקנדרי היה מילה גסה"

בזמן ששטייגמן שהה בלונדון, המריאה ויצהנדלר לבייג'ינג ללמוד מנדרינית. אחרי ששבו לארץ, כל אחד מטיולו, החל שטייגמן התמחות במשרד עורכי הדין מיתר ונשאר לעבוד בו במשך שלוש שנים, ואילו ויצהנדלר פנתה למשרד גדול ויוקרתי לא פחות — פישר בכר חן, שבו הקימה את המחלקה הסינית. בשלב הזה השניים כבר התגוררו יחד, דבר שיצר לא מעט קשיים עבור המשרדים שבהם עבדו.

"הלקוח הראשון שלי ב־2014 היה ענקית המזון הסינית ברייט פוד, שהחלה לעשות אז בדיקת נאותות לתנובה לקראת הרכישה שלה", מספרת ויצהנדלר. באותו זמן שטייגמן עבד במיתר עם תנובה. "כולם הכירו אותנו ואת הסיפור שלנו ובשלב מסוים התבקשנו לבחור מי מאיתנו יהיה זה שיישאר על העסקה", השניים מספרים כיצד נקלעו למצב שבו שני עורכי דין צעירים ושאפתנים נדרשים לבחור מי מהם יוותר על טיפול באחת העסקאות הגדולות בתולדות המשק.

זה לא טריוויאלי שאתה היית זה שוויתר ולא עדי.

"זה היה ממש ברור, כי היה פה עניין סיני וזה השטח של עדי, אז אני פרשתי", אומר שטייגמן ללא היסוס. זמן קצר לאחר מכן קיבל עורך הדין הצעיר עסקת מפתח נוספת, כשייצג את פייסבוק בעת שזו התמודדה על רכישת Waze במיליארד דולר, אבל הפסידה אותה לגוגל. בהמשך שוב נאלץ שטייגמן לוותר על עסקה גדולה, כשייצג את כלל ביטוח ואילו ויצהנדלר ייצגה את אחד הגופים הסיניים שחיזרו אחריה.

בדיעבד הרגולטורים בישראל צדקו כשלא אישרו מכירת חברת ביטוח לסינים?

"בסין זה מאוד ברור ועל השולחן שאין עסקי, כל מה שעסקי הוא גם ממשלתי", אומרת ויצהנדלר. "כמה שהם יכולים להיות לכאורה אינדיבידואלים וקפיטליסטים, הם יודעים שהקולקטיב הוא מעל הכל וכל דבר חייב לתרום למדינה. זו התפיסה ואי אפשר לבחון אותה בעיניים מערביות כי הם משחקים במגרש משחקים אחר לגמרי. אם הפניקס היתה נמכרת לסינים היתה בזה חשיפה לסיכונים משמעותיים". לדבריה, הדבר רלבנטי גם לחברות סטארט־אפ. "יש הרבה עסקאות שנולדות בשל רצון לנקות את הרכב בעלי המניות מכסף רוסי או סיני בגלל המתחים הגיאו־פוליטיים. גם אנחנו מתחייבים לחברות מי יהיו הקונים שאנחנו מביאים למניות שלהן, משום שחלק מהן לא יכולות לאשר בעלי מניות רוסים או סינים".

ב־2015 פנה לוויצהנדלר משרד עורכי הדין גרוס ושות' והציע לה לנהל מחלקת סין ותיקה וגדולה, עוד לפני שמלאו לה 30. שטייגמן התמחה בינתיים בליווי סטארט־אפים במשרד עורכי הדין מיתר והפך למומחה בעל שם בהערכות שווי. הוא עבד עם חברות כמו איירון סורס, שהונפקה ב־2021 ב־11 מיליארד דולר ונמכרה ב־2022 תמורת 4 מיליארד דולר לענקית המשחקים האמריקאית יוניטי.

"במהלך העבודה במיתר פנו אליי ממשרד ראש הממשלה והציעו לי לבוא לעבוד שם בתפקיד מודיעיני־ביטחוני. עד היום אני לא יודע איך הגיעו אליי", מספר שטייגמן. לאחר שעבר את המיונים אך סירב לקבל את התפקיד שיועד לו, הוצע לו להקים במשרד ראש הממשלה יחידה חדשה עם נגיעה לעולמות הפיננסים והכלכלה. "למרות שאני כבר לא שם, היחידה עדיין פועלת ומתרחבת", הוא מספר. "מדי פעם מעדכנים אותי על הצלחות שלה. אמרתי מראש שאני מגיע לארבע שנים כי לא רציתי להיות עובד מדינה, באתי כדי להקים ולהמשיך הלאה".

ויצהנדלר המתינה בסבלנות ששטייגמן יסיים את הפרק הפטריוטי בקריירה שלו כדי ליצור יחד את המיזם המשותף השלישי שלהם. "אף פעם לא היינו עורכי דין בנפשנו, השנה הצבענו לראשונה בבחירות ללשכת עורכי הדין בגלל החשיבות שלהן", היא צוחקת. "תמיד ידענו שנקים משהו יחד כי אנחנו טובים בזה. כל מה שעשינו במישור הכלכלי עד אז עבד לנו טוב, בין אם זה השקעות או רכישת דירות. אנחנו הפוכים לגמרי, בהכל", היא מדגישה, "וזה עובד לנו מצוין. אני פחות מונעת מכסף, אלא יותר מרצון לשנות".

ב־2019, כשילדיהם של השניים היו בני שנתיים ו־3.5, יצאו בני הזוג לדרך עצמאית והקימו את וואלו. הרעיון היה לקחת את הידע שצברו בהערכת שווי של חברות ולעבד אותו לטכנולוגיה שתסייע בחיבור בין קונים למוכרים של נכס — מניות ואופציות — שהשווי שלו הוא עניין של השקפה. חברות שלא מסכימות עם הערכת השווי של וואלו, לא מתקבלות לפלטפורמה. "ראינו את הצורך בפלטפורמה כי היו המון חסמים לעסקאות סקנדרי", אומרת ויצהנדלר. "עד אז סקנדרי היה מילה גסה והמון עסקאות יעילות ששני הצדדים רצו בהן לא התרחשו. כשהסתכלנו על התחום ראינו שהפתרונות הקיימים לא היו טכנולוגיים, הם היו פלסטר. לקראת 2019 השוק נהיה יותר בשל".

איך מקימים סטארט־אפ כשיש שני תינוקות בבית? ישבתם על הספה בסלון אחרי שהשכבתם אותם לישון ובניתם מודל עסקי?

"ממש כך, והעיתוי באמת לא היה גאוני במיוחד", הם צוחקים. "ראינו במשך השנים שיש פלטפורמות מעולות כמו נאסד"ק סקנדרי מרקט או Carta, אבל הן מעולות כשכבר יש הערכת שווי".