תפיסת העולם שלי היא שצריך להשתמש בחומרים מקומיים עד כמה שאפשר, שייצרו כמה שפחות פסולת בנייה. אני לא איזה פנאט אקולוגי, אבל תעשיית הבניין מייצרת כמויות עצומות של זבל. ויותר משחשוב לי שהקיר יצא חלק ומדויק, חשוב לי איך הוא נבנה.

כל הסיפור הוא שלושה חומרים שמערבבים ביניהם. הראשון הוא חרסית, שהיא המלט של הטבע, הדבק הקדמוני שנמצא בשפע בארץ ואנחנו אוספים אותו מקרקעיות מאגרי מים באישור רשות הניקוז, או כתוצר לוואי של מחצבות. התכונה הכי חזקה של החרסית היא היכולת לספוח מים וכך לתפוח ולהדביק הכל.החומר השני הוא חול, שגם אותו אנחנו משיגים ממחצבות או מחנויות חומרי בניין. לעומת החרסית החול לא משנה את נפחו, ותפקידו לתת את החוזק למבנה. מכיוון שהוא לא משתנה כמעט, השימוש בו מונע סדקים ומאפשר לשאת את משקל הגג.
נוסף על כך, אני שם בתערובת גם קש חיטה, בעיקר שאריות מחקלאים שאנחנו אוספים. לקש יש שני תפקידים, הוא מספק בידוד ומאפשר לבית לעמוד בכוחות הנדסיים של מתיחה וגזירה וכך הוא מונע שחיקה של החומר. לאחרונה אני מנסה לפתח תחליף לקש, שעשוי משאריות של כפות עצי דקל שאני טוחן אחרי הגדיד. הרעיון הוא להציל כמה שיותר פסולת חקלאית במקום שישרפו אותה.

כשאני בא לייצר אלמנט כלשהו בבניין — רצפת אדמה, לבנה או שכבת טיח — אני שואל מה נחוץ לי, אילו תכונות אני צריך במה שאני רוצה לייצר? המינונים של שלושת החומרים האלו יקבעו את אופי התוצר הסופי. כך למשל, טיח על קיר מקש יכיל הרבה חרסית, אבל מעט מאוד חול, כי הקש רך והחרסית מחזקת אותו. לעומת זאת טיח על לבנת אדמה יכיל הרבה חול ומעט חרסית, מאותן סיבות. אם אני בונה אלמנט כלשהו בתוך הבית, כמו הספסל שאתה יושב עליו עכשיו, התערובת שלו תכיל הרבה קש, כדי שהוא יהיה חזק מאוד. צריך גם להקפיד שחבילות הקש יהיו בעלות לחות נמוכה, לא יותר מ־10%, כדי למנוע ריקבון בתוך הקיר.

הבידוד הכי טוב שיש זה אוויר שכלוא בתוך מערכות הקיר, אבל דל בחמצן כדי לעכב בעירה. כדי להגיע לבידוד אפקטיבי אני בונה את הלבנים מחבילות קש או מיציקות של קש טבול בחרסית כדי לקבל בתוך הקיר כמה שיותר חללים קטנים של אוויר, שיאפשרו בידוד. הקש הטבול הוא כמו מקרוני ברוטב עגבניות, כשהחרסית היא הרוטב שמונע מהקש להיות דליק.

משפיע מאוד. אני חייב לדעת מה כמות המשקעים, טווח הטמפרטורות ונקודות השמש העליונה והתחתונה. על פי זה אחליט על כיוון הבית, כמות החלונות וגודלם וכמות המסה של החומר בתוך הבית. בצפון הארץ, לדוגמה, אני יכול לבנות עם לבני אדמה ויהיה לך נעים, אבל בערבה לבני אדמה יספגו את השמש כל היום ובלילה יטגנו אותך.

הייתי ילד סקרן עם משיכה לדברים טכניים והרבה זמן פנוי. אז הייתי מתעסק הרבה ביצירה מעץ, נייר וכל מיני דברים שמצאתי בזבל. בשנות העשרים שלי עבדתי בקונסטרוקציות עץ, ומתישהו הגעתי להרצאה על אומנויות בנייה עתיקות של טל בשן, שהיתה מחלוצות הבנייה הטבעית בארץ. יצאתי משם בידיעה ברורה שיש פה משהו שאני חייב לגעת בו.

עשיתי סיבוב בארץ וחיפשתי בנאים טבעיים, אך גיליתי שאין הרבה פעילות, בטח לא כזו המאפשרת למידה. באותה תקופה אני ובת הזוג שלי עברנו לסן פרנסיסקו כדי לעבוד בעגלות ולהרוויח כסף לטיול בהודו. שם עשיתי קורס באגודת הבנייה בקש של קליפורניה, ולמדתי שיטת בנייה שמבוססת על מסורות בנייה אינדיאניות מאזור נברסקה, שנפוצו בצפון קליפורניה כאלטרנטיבה לבנייה מודרנית בגלל ריבוי רעידות האדמה והשרפות באזור.

כשחזרנו לפארן, בניתי לאשתי סטודיו ללימוד יוגה. כך העסק שלי התחיל ומאז צבר תאוצה מפה לאוזן. חלק מהבתים אני בונה באופן מלא, ובחלק מהמקרים אני רק מלווה צוות עבודה מקומי, שמורכב בעיקר מעובדים לא מקצועיים.

העבודה הזאת הכניסה את החברתיות בחזרה לחיים שלי. אני ממוגנט לנוער בסיכון ולאנשים שעוברים מהמורות בחיים שלהם. בהתחלה היה לי גרעין קטן של עובדים, אבל חוויתי נקודת מפנה כשעובד סוציאלי הציע לי לשמש חלופת מעצר לילד מכלא אפק. הוא גר איתנו בבית ועבד שנה שלמה. זה החזיר אותי לכפר הנוער שבו גדלתי וחידד את החיבור בין חומר מקומי לעבודה שיקומית. מאז באים לפה בנים ובנות בודדים שמחפשים את עצמם. צוחקים עליי שמצעד השבורים של ישראל מגיע לכאן. אבל אני מתגאה בזה שבניגוד לבנייה תעשייתית, שבה החומר יקר והעבודה זולה, אצלנו זה בדיוק הפוך.

קשה מאוד, אבל אני עושה גם דברים אחרים: מלמד, מבצע עבודות טיח טבעי ובונה קונסטרוקציות עץ לבתים. יש לנו גם מתחם אירוח בפארן, שכמובן בנוי מבוץ.

בארץ עדיין לא, אבל כל הטכניקות מאושרות הנדסית. אני עובד הרבה עם מהנדסים ואדריכלים, שרובם לא מכירים את החומרים והמשמעויות.

6,000–8,000 שקל למ"ר.

העיטורים הם חלק בלתי נפרד מבנייה טבעית בכל העולם. באפריקה, למשל, הנשים היו מעטרות את חזית הבית בסמלי השבט. אצלי הקישוטים קורים תוך כדי תנועה. אני לא מתכנן את הקו האמנותי או את האלמנטים מראש, הם מתבצעים במהלך הבנייה עצמה, בדרך כלל ממקומות שלא יצאו לי טוב, שיש בהם איזו בעיה של טיוח לא מושלם או סדק. אז במקום לטייח, אני עושה עיטור או תבליט".

yoghev.karmel@calcalist.co.il