ה

עולם השתנה רבות בשש השנים שעברו מאז שג'סטין טימברלייק הוציא מוזיקה חדשה, והוא למד זאת בדרך הקשה: ב־2021, הסרט התיעודי המדובר "לשחרר את בריטני" על הזמרת בריטני ספירס שפך אור על האופן שבו טימברלייק והצוות שלו רמסו את התדמית הציבורית של האקסית שלו, אחרי שהשניים נפרדו, כדי להזניק את הקריירה שלו. מכאן החל להתגלגל כדור שלג אימתני: האינטרנט הציף מחדש את "ניפלגייט" — מופע הסופרבול ב־2004, שבמהלכו טימברלייק קרע את החולצה של ג'נט ג'קסון וחשף את שדיה לעיני האומה. ג'קסון הפכה אז לאויבת הציבור והקריירה שלה נהרסה, ואילו טימברלייק יצא ללא פגע. באיחור של כ־20 שנה האינטרנט עשה משפט שדה חוזר לטימברלייק על כך ששתק ונהנה מהעובדה שג'קסון ספגה את כל האש.

וזה לא הכל: סרטונים מהופעות שבהן טימברלייק מכנה את ספירס "זונה בוגדנית" החלו לצוף; סרטון שלו צמוד לשחקנית שאיננה אשתו באופן שאינו מותיר ספקות הכה גלים; והשיא הגיע השנה, כשפורסמה האוטוביוגרפיה של ספירס, שבה חשפה כי נכנסה בשעתו להיריון מטימברלייק, והוא הכריח אותה לעבור הפלה.

אז בהתחלה הוא ניסה להתנצל. אחרי שהדוקו על בריטני הכה גלים, הוא כתב באינסטגרם שהוא "מאוד מצטער על הפעמים בחיי שבהן הפעולות שלי תרמו לבעיה, כשדיברתי לא במקום, או לא דיברתי בעד הדבר הנכון... אני מבין ששגיתי ברגעים האלה וברגעים רבים נוספים, והרווחתי ממערכת שמעודדת גזענות ומיזוגיניה". אבל האינטרנט לא השתכנע כי התנצלות רפה באיחור של שני עשורים אינה מספיקה.

בשלב השני טימברלייק כבר כעס וניסה לצפצף על המבקרים: בפברואר בריטני פרסמה התנצלות פומבית על "חלק מהדברים שכתבתי בספרי. אם פגעתי במישהו מהאנשים שבאמת אכפת לי מהם, אני ממש מצטערת". בריטני לא ציינה למי מיוחסות החרטה וההתנצלות, אבל המשיכה בפוסט לציין שהיא אוהבת את השיר החדש של טימברלייק. כמה ימים לאחר מכן, בהופעה בניו יורק, הזמר הכריז מעל הבמה כי הוא "רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל... בפני פאקינג אף אחד!".

ואז במרץ יצא האלבום "Everything I Thought It Was", שבו — ובסבב היח"צ הנלווה לו — טימברלייק החליט פשוט להימנע מלומר משהו משמעותי על כל מה שהוטח בו בשנים האחרונות, כנראה בתקווה שזה יחלוף. באלבום, שנמתח על פני 77 דקות, הוא בעיקר יוצא מגדרו בניסיון להזכיר לנו למה אהבנו אותו ואת המוזיקה שלו מלכתחילה: מהסאונד הנוסטלגי שמרפרר לתחנות שונות בקריירה שלו, ועד איחוד של N'Sync, להקת־האם שלו. ברגעים שבהם הוא מנסה לספק אמירות אישיות, הוא בעיקר מקונן על חייו הקשים ככוכב פופ שהציבור לא מבין ("Memphis"), או על מערכת היחסים עם אשתו, השחקנית ג'סיקה בייל ("Selfish"). את הנוכחות של בריטני באלבום אפשר למצוא אולי, אם בכלל, בשירים כמו "Drown", שמתארים מערכת יחסים עם אשה חסרת פנים שמועדת לכישלון, ולא מכילים אפילו רמז לחרטה או לחשבון נפש של הזמר.

שום דבר מזה לא עבד, והאלבום שלו זכה לקבלת פנים צוננת: בשבוע הראשון לצאתו הוא מכר רק 41 אלף עותקים (לפי בילבורד, בחישוב שמשקלל גם האזנות בסטרימינג) — 86% פחות מהמכירות של אלבומו הקודם בשבוע הפתיחה שלו. טימברלייק, שרגיל לכבוש את המקום הראשון במצעדי המכירות, התברג למקום הרביעי והמעליב לכוכב במעמדו.

האם זו ההוכחה הניצחת לכך בשנת 2024, שבע שנים אחרי שתנועת MeToo פרצה לחיינו, סלבריטאים שסרחו לא יכולים להרשות לעצמם לא לכפר באמת על מעלליהם? לא ממש, ובוודאי שלא כל גבר רעיל נדרש לכך. כך למשל, אחד מהאלבומים המצליחים ביותר של השנה הוא אלבומו החדש של קנייה ווסט — מי שההתבטאויות האנטישמיות שלו וההתעללות הנפשית שהעביר את זוגתו לשעבר קים קרדשיאן בפרידה המתוקשרת שלהם הפכו אותו לדמות מוקצית הרבה יותר מטימברלייק.

אז למה ווסט כן וטימברלייק לא? ראשית כי טימברלייק הוא גבר לבן ובריא, בעוד ווסט הוא גבר שחור עם הפרעה דו־קוטבית מאובחנת, כך שמראש המיקום שלהם בפירמידת הפריבילגיות שונה; שנית כי ווסט כבר נענש באופן הכי חמור מבחינת האינטרנט — הוא נחסם מאינסטגרם, הושעה מטוויטר ואדידס הפסיקה את שיתוף הפעולה המגה־רווחי שלה עמו; ושלישית בגלל הכנות — ווסט מתעקש להתייחס ביצירה שלו לכל פרט בחיים שלו ללא פילטרים.

המילים הראשונות באלבומו החדש הן "אתם כבר יודעים מי אני", ובהמשך הוא מתבדח על כך שהוא צריך "לשכור יהודים לצוות" כדי לא להסתבך שוב. בשיר השני באלבום ווסט מדבר על הגירושים שעבר, ומציף תחושות קנאה, כעס ושיברון לב — סנטימנטים שירגיזו את מי שמבקר את התנהגותו כרעילה, אבל יספקו מענה לאחרים שלא אכפת להם מתקינות פוליטית או שנורא רוצים כבר לסלוח לאלילם. ההימור המוצלח של ווסט מוכיח שהתייחסות כלשהי לשערוריות עבר, גם אם היא מתריסה ולא מתנצלת, עדיפה על חוסר התייחסות שעלולה להיתפס כמנותקת.

ומה בארץ? ישראל עדיין רחוקה שנות אור משיח הביטולים והפוליטיקלי קורקט. גם במיינסטרים (ע"ע אייל גולן) וגם באינדי (למשל עטר מיינר) — הגברים הרעילים ממשיכים להופיע מול אולמות סולד אאוט, ולזכות לתמיכה רחבה מהקולגות שלהם, בלי שהתנצלו על פסיק מעברם. אולי מה שטימברלייק צריך לעשות בשביל לזכות מחדש בתמיכה ציבורית זה פשוט לעשות עלייה.