חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הסנקציות על צה"ל הן תמרור אזהרה חשוב /// המשכנתא רק תתייקר, למרות מה שהבטיחו הבנקים /// האוצר מתעלם מהחמסין שבחוץ /// ש"ס שכחה שוב לדאוג לעניים שאינם מצביעיה
הסנקציות האמריקאיות
מבעירים ובוכים
השבוע הודיע מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן כי ארצות הברית תגביל את הסיוע הצבאי ליחידות בצה"ל שהפרו זכויות אדם, בעקבות תלונות שהתקבלו על גדודי נצח יהודה (מסלולי גיוס קרבי לחרדים). התגובות המזועזעות מיהרו להגיע, כשבראשן כמובן תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכינה את ההחלטה: "שיא האבסורד ושפל ערכי".
אם יש דבר אחד שנתניהו צודק בו זה ההבנה שאין פה אירוע קטן, אלא רעידת אדמה ביחסים בין שתי המדינות. יותר משהסנקציות האמריקאיות מבקרות את האופן שבו מתנהלים המתנחלים והחיילים בגדה המערבית — הן מביעות חוסר אמון עמוק במערכות אכיפת החוק והמשמעת במדינה ובצבא. אפשר להתקומם נגד האמריקאים ולהגיד שיש מידה רבה של צביעות בהחרמה של יחידה בתוך צבא שאתה מממן ומקיים.
אבל אסור שהביקורות הללו יטשטשו את המסר שמעבירה אלינו הטובה שבידידותינו, שאומרת: "אני לא באמת סומכת עליכם". הרי זו לא הפעם הראשונה שהיא מבהירה מה עמדתה בעקבות דיווחים על מקרי אלימות קשים כלפי פלסטינים. אבל ישראל צפצפה והמשיכה כרגיל - ואז הופתעה כשההתרעות הפכו לסנקציות של ממש. הגיע הזמן שהממשלה תנסה לשם שינוי גם להקשיב, להפנים משהו מהביקורת ולפעול בהתאם. כי מי שממנה פירומנים לתפקידי שרים בכירים, לא יכול להתפלא שהם שורפים גשרים.
/// שלמה טייטלבאום
צילום: אי.אף.פי
צילום: דובר צה"ל
הלוואות הציבור
לא הזמן לאופטימיות
בתחילת השנה הוריד בנק ישראל את הריבית במשק, לראשונה אחרי כשנתיים של העלאות חדות, והעריך כי במהלך השנה יוריד אותה עוד, ל־3.75%. הריח של הורדת הריבית והצפי להמשך המגמה הספיקו כדי לתדלק בחזרה את שוק הנדל"ן. קצב העסקאות התאושש, ועמו גם עליות המחירים. הוסיפו לכך הדילים שרקחו יזמי הנדל"ן עם הבנקים: קנו עכשיו, ושלמו את הרוב אחר כך, כי אוטוטו הריבית כבר תהיה נמוכה משמעותית מהיום.
אלא ששלושה וחצי חודשים אחרי הורדת הריבית, הוזלה במשכנתאות ובשאר ההלוואות רק הולכת ומתרחקת: האינפלציה שעדיין מאיימת להרים ראש מקשה את המשך הורדת הריבית, והפחתת הדירוג של ישראל בידי מודי'ס בפברואר ו־S&P השבוע עתידה להביא להתייקרויות במשק.
למה זה קורה? ראשית כי דירוג הבנקים צפוי לרדת גם כן (במודי'ס דירוגם כבר ירד), שכן הוא מושפע מדירוג המדינה. זה אומר שיהיה להם יקר יותר לגייס חוב (בעיקר בחו"ל), ואת ההתייקרות הזו הם כמובן יגלגלו לריביות שהם גובים. נוסף על כך, דירוג המדינה משפיע על חישוב יחס הלימות ההון של הבנקים (היחס בין ההון העצמי שלהם לנכסי הסיכון, ובראשם האשראי לציבור) — מה שגורם להם להיות יותר סלקטיביים במתן האשראי, ולייקר אותו.
הלקח — בדיעבד זה נשמע טריוויאלי — הוא שאולי לא כדאי להתפתות לקחת הלוואה ענקית ממי שמבטיח לכם בעיצומה של מלחמה שאוטוטו הכל יהיה בסדר.
/// עירית אבישר
חמסין באפריל
באוצר לא מזיעים
חג הפסח בישראל נחת בעוצמה: שרב כבד שרר באזורים רבים ואולי זה נדמה כמו משהו שתמיד היה פה — אבל לא. השרבים האביביים מגיעים לרוב רק בסביבות מאי, וטמפרטורות כה גבוהות באפריל לא נמדדו בגוש דן זה 85 שנה. בשירות המטאורולוגי מעריכים שבגלל שינויי האקלים התדירות של שרבים מוקדמים וקשים רק תגבר.
אבל מי צריך מדענים כשמשרד האוצר שלנו בטוח שהוא יודע יותר טוב מכולם? רק לפני חודש ביקר בחריפות מבקר המדינה את המשרד על כך שהוא בולם מהלכים להפחתת השפעות משבר האקלים, והאשים אותו בניתוק: "הממשלה והעומד בראשה מעמידה את המדינה בפני סיכון עתידי, שרלוונטי לדור הנוכחי ולדורות הבאים", כתב המבקר. אז כתב. באוצר השיבו לו כי "השפעת שינויי האקלים על ישראל מוגבלת ביותר". כי הם, נעדרי ההשכלה בתחום, יודעים יותר.
ומה זה משנה שרק בשבוע שעבר פרסם כתב העת המדעי "נייצ'ר" מחקר שמעריך כי הנזקים ממשבר האקלים יחתכו 20%–25% מההכנסות בישראל עד 2049, אם לא יתבצעו צעדים להגבלת ההתחממות? באוצר יודעים שיותר חשוב לדחוף בכל הכוח להקמה של עוד ועוד תחנות כוח מזהמות, למשל, ולא להשקיע באנרגיה מתחדשת. מה אתם מזיעים?! עד 2049 אלוהים גדול.
/// שני אשכנזי
כרטיסי המזון של ש"ס
שכולם ירעבו
בחגי תשרי התגאתה ש"ס בחלוקת כרטיסי מזון לנזקקים. 400 מיליון שקל כספים קואליציוניים וסמכויות חלוקה שהועברו ממשרד הרווחה למשרד הפנים היו מקדם מכירות מוצלח ערב הבחירות המקומיות. החלוקה, שבאופן רשמי יועדה למשפחות רעבות, נעשתה בפועל תוך העדפה ברורה של משפחות חרדיות. גם השנה קיבלה ש"ס, במסגרת חלוקת הכספים הקואליציוניים שלא פסקה גם אחרי 7 באוקטובר, 300 מיליון שקל נוספים לכרטיסי מזון למשפחות רעבות. אלא שלקראת פסח הורה בג"צ שיש לקבוע קודם קריטריונים שוויוניים, שאינם יוצרים העדפה לחברה החרדית.
לכאורה לא היתה צריכה להיות לש"ס כל בעיה לקבוע קריטריונים. בסופו של דבר היא שולטת גם במשרד הפנים וגם במשרד הרווחה, הנתונים גלויים לפניה, והרי הדאגה לעניים בראש מעייניה. למרות זאת, קריטריונים לא נקבעו, והמדינה הודיעה לבג"צ בלקוניות שתעדכן אותו כשהתהליך ייגמר. בינתיים מי שרעב, שיאכל מרורים. מתברר שהדאגה לחלשים, אפילו ערב פסח, פוחתת מאוד אל מול הסכנה שאת כספי הסיוע יהיה צריך לחלוק באופן שוויוני יותר עם אוכלוסיות רעבות ממגזרים אחרים.
/// שחר אילן
מילת השבוע
//
דור סער־מן
המלחמה היא מכה, אבל לא משמיים
ישראלים רבים חשים שזה ציני לחגוג את חג החירות השנה, כשיותר ממאה אחינו ואחיותנו חטופים ונמקים בשבי האויב, עשרות אלפים עקורים מבתיהם, וכולנו כבולים לחדשות בחרדה מהסלמת המלחמה. אין כאן שום חגיגה של חירות או אביב. ודאי שלא תחושה שפסחו עלינו המכות.
כשישראלים מדברים על מכות, הם מדברים על אנשים שאיבדו שליטה. הרי מי "הולכים מכות"? ילדים שעוד לא למדו איך לנהל כעסים, או חמומי מוח, שכנראה לעולם לא ילמדו. לא פלא שאנחנו נהנים לצפות בסרטונים ויראליים, שבהם רואים ישראלים שנשרף להם הפיוז מעיפים כיסאות פלסטיק אחד על השני בבריכה. זה מאפשר לנו לצקצק, להזדעזע מ"מה קרה למדינה שלנו", ולהרגיש טוב עם עצמנו, כי אנחנו יודעים טוב יותר.
אבל אז מגיעות המכות הקולקטיביות על המדינה, והתחושה היא שאין לנו שליטה במצב, כאילו המצב שבו אנו שרויים הוא גזירת גורל. אבל הוא לא. חג הפסח מזכיר לנו שהמצרים לקו במכות בגלל ערלות הלב של מנהיגם, והדרך לסיים אותן היתה תיקון העוולות שהוא חולל. קשה לזכור זאת, אחרי כל כך הרבה זמן של שיסוי, הפחדות, שקרים והסחות דעת — אבל גם המלחמה הנוכחית אינה מכה משמים, אלא מעשה ידיה של הנהגה חסרת מעצורים. ואנחנו לא חסרי אונים מולה — אפשר לצאת להפגין נגדה, ללחוץ להקדמת הבחירות, לדרוש מנבחרי הציבור שלנו תשובות. אומנם מצפה לנו מסע נדודים ארוך, אבל בסופו נקבל את הארץ שהובטחה לנו.
