ה

מפגש עם גיגי לוי וייס, אחד המשקיעים המצליחים בישראל, מתקיים במשרד של החמ"ל האזרחי בגלילות, שנראה כמו אקווריום זכוכית. והנוף מפתיע: החלל שבחוץ הוסב לפינת העישון של תלמידים ומורים מבית הספר התיכון אורט קריית שמונה, שפונו למרכז וקיבלו מהחמ"ל חצי משטחו כדי לשמש להם בית ספר. "הם הריאליטי שואו שלי", אומר לוי וייס בחיוך. "אני רואה תלמידים משחקים בכדורגל, ואז הכדור פוגע בטעות במורים או שובר את אחת הנורות שתלויות למעלה, ואז המורים מתעצבנים. ומבחינתם אני הריאליטי שואו שלהם — הם יושבים פה בפינת עישון ומסתכלים עליי עושה פגישות עם אנשים".

החמ"ל האזרחי (ובשמו המלא: אחים ואחיות לישראל — חמ"ל אזרחי) הוקם מיד אחרי 7 באוקטובר על בסיס מחאת ההייטק נגד ההפיכה המשטרית, בהובלת בכירי הענף כגון לוי וייס, מייסדת ומנכ"לית פאפאיה גלובל עינת גז והיזמת מיכל בייניש, ובשיתוף מובילי מחאת אחים לנשק. "זה הסטארט־אפ האזרחי הכי מדהים שאי פעם הייתי מעורב בהקמתו", אומר לוי וייס. "הוא הוקם בכאוס נוראי, בלי שום ידע מה צריך ומה אפשר לעשות, ומתוך האי־ודאות הוא צמח. היינו הראשונים שהגיעו לשטח לאסוף דרישות והקמנו קול סנטר שירכז בקשות לעזרה בטלפון. 150 רכזי מפונים שלנו קיבלו תקציב לפי מספר המפונים ודאגו לאוכל ולבגדים. היינו מעורבים בפינוי של 8,000 אנשים מהיישובים שלהם, הסענו 10,000 חיילים לבסיסים, האכלנו 30 אלף חיילים, שיפצנו דירות, גני ילדים ומלון באילת, הרמנו מערך סיוע של מתנדבים בחקלאות, וכמובן גייסנו תרומות.

"הזזנו הרים עם כוח שאין לאף אחד. למשל, היינו צריכים להטיס דברים לארץ, כולל ציוד לצה"ל שקנינו בעשרות מיליונים. אמרנו זה פיקוח נפש. בדיוק עינת גז הגיעה ושאלה אותי: 'איפה אתה צריך אותי?'. אמרתי לה שאין טיסות ואני לא יודע איך לשנע את כל מה שהשגנו. היא הלכה ובדקה ובתוך כמה ימים חזרה אליי עם כל המטוסים שאפשר לחכור וכאלה שאפשר לקבל בחינם מאמריקאים עשירים".

לא הזוי בעיניך שאתם התעסקתם בזה, ולא המדינה?

"אני כועס על המחדל שאיפשר את 7 באוקטובר, אבל לא על התגובה החסרה של המדינה בשלב הראשון. כי תמיד ארגונים אזרחיים מגיבים ראשונים. הבעיה היא במקומות שבהם המדינה לא נכנסת לתמונה. דברים שהם אקסטרה, זה בסדר שהמגזר השלישי יעשה, אבל בדברים הבסיסיים אני מצפה שהמדינה תיקח את המושכות — נגיד לבנות בית ספר בשדרות ולאייש אותו במורים טובים. אסור לנו כאזרחים לוותר על זה — כספי המסים שלנו חייבים לבוא לידי ביטוי בדברים שהמדינה חייבת לתת".

עברה חצי שנה. המדינה כבר לקחה אליה את המושכות?

"בחלק מהתחומים גורמים מקצועיים ובראשם הרשויות המקומיות כן נכנסו לתמונה ומשתפים איתנו פעולה. ראשי העיריות והרשויות התגלו כגיבורים אמיתיים, שנתנו הכל בשביל התושבים שלהם".

במה החמ"ל מתמקד כיום, כשהמציאות התייצבה?

"קודם כל, זה ממש לא מדויק לומר שהמצב התייצב, כי יש עדיין עשרות אלפי מפונים שלא חזרו הביתה לצפון או ליישובי העוטף. אבל החמ"ל עכשיו ממוקד יותר בנושאי עומק כמו חינוך ותעסוקה, ויש עשרות פרויקטים בעבודה: אנחנו עובדים עם הרשויות על בנייה ושיפוץ גני ילדים, מסייעים בפרויקטי חינוך במרכזי מפונים, תומכים בחקלאים בעוטף ובצפון, מחלקים מענקים לעסקים קטנים ולמילואימניקים ועוד.

"חוץ מזה, אנחנו נמצאים בתהליך של להפוך את הארגון לארגון ארוך טווח עם עובדים קבועים, שמתעסק בבנייה מחדש של העוטף, של הפריפריה הישראלית החברתית והגיאוגרפית, גם בצפון בתחומי חינוך, תעסוקה וקהילה. אנחנו בודקים עם חברות הייטק איך לייצר הזדמנויות תעסוקה בעוטף, ורוצים להמשיך לסייע בשיקום החוסן של הקהילות".

הצעד הבא הוא כניסה לפוליטיקה?

"לפוליטיקה אני לא מתכוון להיכנס. הפעילות הציבורית היא המילואים שלי. אני אף פעם לא אהיה מנותק מזה. מרגע שאתה נהיה מעורב קשה לצאת מזה. אבל לא מעניין אותי להיות פוליטיקאי".

"אני לא כועס על התגובה החסרה של המדינה מיד אחרי 7 באוקטובר, כי תמיד ארגונים אזרחיים מגיבים ראשונים. הבעיה היא במקומות שבהם היא לא נכנסת לתמונה. אסור לנו לוותר לה על זה. כספי המסים שלנו צריכים לבוא לידי ביטוי"

אל תגידו אחים לנשק

החמ"ל האזרחי החל את פעילותו על בסיס המנגנונים המנהלתיים של אחים לנשק — עמותת המילואימניקים שהתגבשה בזמן המחאה נגד ההפיכה המשטרית והובילה את המאבקים נגד הממשלה. היו אלה רשימות המתנדבים של אחים לנשק ומנגנוני קבלת התרומות שלה שאיפשרו את ההתארגנות המהירה של החמ"ל, אך מההתחלה, אומר לוי וייס, התכנון היה להרים גוף אזרחי נפרד מאחים לנשק. מהר מאוד גם תורמים ומקבלי סיוע ביקשו לוודא שאין לתרומות אוריינטציה פוליטית, אז הפרדת הכוחות בוצעה בתוך חודש ושבוע מהקמת החמ"ל, ו"כיום הכל מופרד", אומר לוי וייס.

איפה התעוררו בעיות בגלל שהייתם מזוהים עם המחאה?

"הבעיה היתה מול ה'לקוחות', ראשי הרשויות והנתרמים השונים, כמו מנהלי בתי ספר. אנחנו לא מסתירים מאיפה באנו ולא מתביישים בדעותינו, אבל גם לא רצינו לתקוע להם אצבע בעין ולהגיד 'אחים לנשק עוזרים לכם'. החמ"ל האזרחי צריך לפעול פה עוד הרבה שנים, ולא כארגון מחאה פוליטי, אלא כמי שמטרתו לשמר את ישראל דמוקרטית וליברלית לדורות".

אם יש לך ביקורת על הרפורמה ועל הממשלה — למה חשוב לך להיבדל מאחים לנשק?

"אלה שני ארגונים שונים, האחד הוא ארגון תמיכה אזרחית, השני ארגון פסבדו־פוליטי, זה פשוט לא אותו דבר. לחמ"ל האזרחי אין שום עמדה ערכית לגבי ארגון מחאה. כשאתה בא לחלץ אנשים או לסייע לחקלאי — אתה לא שואל מה דעתו הפוליטית או אם הוא תומך בהפיכה. אנחנו בהגדרה לא ארגון פוליטי, וכך נישאר.

"עכשיו כשהמחאה התחדשה, הקשר המקורי שלנו לאחים לנשק הפך קצת לנטל על החמ"ל. מצד שני מכיוון שזה הגוף שאיפשר לנו לבנות ארגון שעושה אימפקט גדול ויכול להביא 1,000 מתנדבים לקטיף מקריאה בקבוצות ווטסאפ — אז אנחנו סוחבים את הנטל הזה באהבה".

מה אתה חושב על הסאגה של מייסד מלאנוקס איל וולדמן ופרס ישראל? רצו לתת לו פרס על תרומתו להייטק, ואז ביטלו זאת בגלל מעורבותו במחאה נגד הממשלה, ולבסוף החליטו כן לתת לו.

"איל הוא חבר, אדם שאני מאוד מעריך וסמל עוד מלפני האסון האישי שקרה לו (בתו דניאל ובן זוגה נעם שי נרצחו בפסטיבל נובה — דב"נ ומ"א). אנבידיה שהביא לארץ (כשרכשה את מלאנוקס) היא אחד המרכזים החשובים לעתידה של מדינת ישראל וההייטק המקומי. הוא בנה טכנולוגיה שהיא הוורידים של מהפכת ה־AI. לשלול ממנו את הפרס משיקולים לא ענייניים זה תעודת עניות למה שנהיה מהמדינה שלנו, המחשה להתבהמות ולחוסר הבושה, זה לא מגיע לעם הזה.

"אנחנו חייבים לצאת מהתקופה הנוכחית מדינה פחות מקוטבת עם ממשלה שעובדת בשביל העם, שמשקיעה בפיתוח הפריפריה שלה, שצועדת לעבר שוויון בזכויות ובחובות, שיוצרת קשר חדש וחזק עם יהודי העולם, שכבר שנים נמצא בהידרדרות — לא מדינה ללא לכידות שטובי בניה עוזבים אותה".

"החמ"ל היה מעורב בפינוי של 8,000 אנשים, הסענו 10,000 חיילים לבסיסים, האכלנו 30 אלף חיילים, שיפצנו דירות, גני ילדים ומלון באילת, הרמנו מערך סיוע של מתנדבים בחקלאות, וכמובן גייסנו תרומות. הזזנו הרים עם כוח שאין לאף אחד"

20 מיליון שקל בתוך שבועיים

לוי וייס (52) הוא שותף־מנהל בקרן NFX, אחת מקרנות הסיד הגדולות בעולם, שאותה הקים ב־2015 עם פיט פלינט וג'יימס קורייר, שני יזמים סדרתיים, שייסדו 10 חברות שנמכרו בשווי כולל של יותר מ־10 מיליארד דולר. במהלך השנים NFX השקיעה בחברות כגון יוניקורן הפינטק האניבוק, סטארט־אפ הליגלטק Darrow וחברות הגיימינג Superplay ופאפאיה. כיום מנהלת הקרן נכסים בשווי 875 מיליון דולר בשלוש קרנות ומסיימת לגייס קרן רביעית של כ־300 מיליון דולר — מהלך לא טריוויאלי בתקופה הנוכחית, כשההייטק העולמי עדיין שרוי במשבר, ובארץ המהפכה המשטרית והמלחמה הבריחו משקיעים ותקציבים.

"השנה שעברנו היתה זוועה להייטק הישראלי. זו השנה הכי גרועה ובפער", אומר לוי וייס. "אבל זו השנה עם מהפכה טכנולוגית משמעותית, שינוי שקורה פעם בדור — וזו מהפכת הבינה המלאכותית, שבה ייקבעו האוברים החדשים של העולם. הבום הגדול של המהפכה הזאת התחיל ברבעון הראשון של 2023, ושנה אחרי אנחנו רק עם דריסת רגל קטנטנה בתעשייה הזאת".

איך נראתה השנה החולפת בקרן שלכם?

"עשרת החודשים הראשונים של 2023 היו חודשים של קושי בגיוס כסף, ופחות חברות קמו פה, אז השקענו בקצב מואט. ואז הגיע 7 באוקטובר, חלק גדול מהתעשייה גויס למילואים, ואף אחד לא היה במצב רוח להקים חברות — כך שפשוט לא היה במה להשקיע. בחודשיים האחרונים יש כבר שינוי מגמה, והשקענו בארבע חברות בארץ: שתי חברות AI, אחת של בריאות דיגיטלית, ואחת של משחקים. ועדיין, אנחנו בסוף הרבעון הראשון של 2024 ונמצאים הרחק מאחור בהשוואה למה שציפינו שיהיה פה".

כחלק מהמאמצים להתניע את התעשייה המקומית הכריזה החודש NFX על מסלול השקעות החירום המהיר FAST, שבמסגרתו הקצתה 20 מיליון דולר לתמיכה בסטארט־אפים ישראליים חדשים בתחומי הביוטק ו־AI. זו הפעם השנייה שהקרן יוזמת מסלול השקעה מזורז, לאחר שעשתה זאת בתקופת הקורונה.

"יצרנו תהליך מהיר בכל פעם שאנחנו רוצים להתלבש על תחום, שבו אנחנו מתחייבים לקבל את כל מי שעומד בקריטריונים ולקבל ממנו בקשה עם מצגת. אנחנו מריצים אנליזה ראשונית מהירה לבקשות ומתחייבים לתת תשובה בתוך תשעה ימים וכסף בקופה בתוך שבועיים. זו יכולה להיות התנעה טובה להתחלה של חברות חדשות. ובעיקר אנחנו רוצים להיות סמן ימני לתעשייה, שאחרים יראו מה שאנחנו עושים, וזה יניע גם אותם לפעולה. כולנו חייבים לשמן את גלגלי השיניים של התעשייה. יש עדיין כסף בקרנות, ואם לא נשקיע אותו בחברות — יכול להיות שלא יהיו חברות אחר כך להשקיע בהן".

אנחנו יודעים שיש בישראל תשתית מעולה לסייבר ולפינטק, אבל אתה באמת חושב שיש פה גם תשתית ל־30 חברות מהפכניות ב־AI?

"אני לא יודע אם יש לנו פוטנציאל כזה בתשתיות AI, חברות מהסוג שיכול להתחרות ב־Open AI, אבל חברות אפליקציה מעולות מבוססות AI — בהחלט כן. בתחומים האלה לישראל יש יתרון אדיר. תחשבו על מערכת לניהול שיחות ב־AI עם המשתמשים או משחק שהנרטיב שלו משתנה כל הזמן בתגובה למהלכים שלך. אז כן, אני כן בטוח שיש כאן יכולת לייצר צוותים חזקים לנישות מסוימות ב־AI".

אם מסתכלים על עתיד המדינה, מה התפקיד של קהילת ההייטק בתוכו?

"חייבים שהתעשייה תיגע בכמה שיותר אוכלוסיות במדינה. ההייטק חייב להיות חלק משמעותי מהיציאה שלנו מהמשבר, כי הוא מהווה חלק גדול מהתוצר הלאומי הגולמי, מהיצוא ומההכנסות ממסים, כי הוא מייצר המוני משרות, ישירות ומסביבו, וכי בסוף הוא מגלם את היתרון היחסי היחיד שלנו, כמי שתקועים פה באמצע שום מקום, בלי יותר מדי משאבי טבע".

ראינו במחאה נגד ההפיכה המשטרית, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, שקהילת ההייטק הרבה פחות מנותקת מהדימוי שנוצר לה.

"כשאתה תקוע בסטארט־אפ שנלחם על מקומו, קשה להרים את הראש, אבל כשהחברה שלך גדולה כבר, או אחרי שעשית אקזיט והעובדים כבר נהנים ממנו – בשלב הזה כבר רואים מעורבות חברתית. מתחילת השנה שעברה ראינו כניסה משמעותית יותר של ההייטק מתחת לאלונקה, ואני מאוד גאה בה".

יש איזה מירוק מצפון על ימי החגיגות המוגזמות?

"אני לא ממש נתקלתי בארץ בהדוניזם מגעיל. כן ראיתי תחרות על כוח אדם שחיקתה את מה שקורה בסיליקון ואלי, שזה 'יאללה, בואו נגיש לעובדים 40 טעמים של גלידה, כי ככה יותר אנשים ירצו לבוא אלינו'. זה היה קצת מוגזם, אבל היה צורך ממשי לגייס אנשים. אז אני לא חושב שהמצב היה זוועה בעבר, אבל אני כן גאה בתעשייה, בחבריי ובכל הסטארטאפיסטים שעובדים 24 שעות, ובכל זאת תרמו מזמנם ומכספם. ראינו התגייסות מטורפת בכל החזיתות. שיעור המגויסים למילואים מקרב אנשי ההייטק היה פי שניים לעומת חלקם באוכלוסייה, היו חברות עם עובדים בכירים מאוד בעזה, או טייסי קרב שניהלו את החברה שלהם בין הטיסות. אנשים נתנו המון מעצמם, כי כולם מבינים שלהיות חלק מהמדינה זה לא רק ליהנות מזכויות, אלא לתת את חלקנו בחובות".

"השנה שעברנו היתה השנה הכי גרועה להייטק הישראלי, ובפער. במשך 10 חודשים היה קושי לגייס כסף, ופחות חברות קמו. ואז הגיע 7 באוקטובר ופשוט לא היה במה להשקיע. מצד שני זו גם שנה עם מהפכה של פעם בדור - הבינה המלאכותית"

השקעה טיפשית למטרה טובה

לוי וייס גר ברשפון עם אשתו, דפי לוי וייס, יו"ר איגוד הידידים של להקת המחול בת שבע, ושלושת ילדיהם. הוא גדל בצפון תל אביב להורים שהיו עובדי אל על. "לאמא היה אח בשם גיורא שנהרג בצבא, והיא רצתה לקרוא לי על שמו אבל לא בשמו", הוא מספר. "אז בתעודת הלידה נרשמתי כגיגי גיורא, ועם הזמן אמא הורידה את הגיורא והשאירה רק גיגי. עם הזמן  גיליתי ששם חריג זה משהו שכולם זוכרים. זה מעולה אם אתה אדם חיובי, וממש נורא אם אתה אדם שלילי".

בצבא הוא שירת כטייס קרב ולאחר מכן השלים תואר ראשון במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת נורת'ווסטרן. את הקריירה הוא החל כיזם, שייסד שתי חברות: "הראשונה היתה ניסיון להעביר לספרד טכנולוגיה צבאית מישראל, אבל זה לא הצליח. הסטארט־אפ השני היה מערכת הקלטת וידאו דיגיטלית למאות מצלמות, ושם רשמנו אקזיט קטן. אבל החברה המשמעותית הראשונה שהקמתי היתה פלייטיקה, וזה הגיע הרבה יותר מאוחר".

ב־2003 לוי וייס גויס לאמדוקס והתקדם בה לניהול החטיבה של אירופה ודרום אמריקה. משם עבר לתפקיד מנכ"ל חברת ההימורים 888, שבו כיהן ארבע שנים. במקביל החל להשקיע עצמאית בשלבי ההקמה של חברות גיימינג, כגון פלייטיקה ופלאריום, וחברות תוכנה כמו MyHeritage, שהפכו בהמשך להצלחות ענק.

מצד אחד אתה אדם מצפוני ומעורב חברתית, מהצד האחר אתה נחשב מעמודי התווך של תעשיית הגיימינג, שמזוהה עם עידוד התמכרויות והימורים. איך זה מסתדר?

"בחברות שאני מעורב בהן כיום יש עיסוק ב'משחק אחראי', במניעת התמכרות וכד'. אבל בסופו של דבר אין מה לעשות — בכל פיתוח טכנולוגי שאתה עושה, עלול להתגלות גם צד פחות טוב. גם על AI שעומד להכחיד מקומות עבודה אני מסתכל בחשש.

"במשך הרבה שנים ישבתי במועצה המייעצת של פייסבוק. זו חברה שמצד אחד ייצרה סוג חדש ושונה של תקשורת בעולם, מצד שני היא גם משמשת תיבת תהודה למסרים פוליטיים בעייתיים, לדימוי גוף בעייתי של ילדים — בכל דבר יש דברים יותר ופחות טובים. ובכל זאת בפייסבוק או בגוגל יגידו 'אנחנו עושים רק טוב', והאמירה הזאת גורמת להן לא להסתכל בכלל על הפוטנציאל השלילי של הטכנולוגיה שהן פיתחו. לפחות בתעשיית הגיימינג אין היתממות. אף אחד מהיזמים שהשקעתי בהם לא בא מתוך מחשבה שהוא מציל את העולם, אלא מספק בידור, וגם זה נחוץ לנו".

מה מושך אותך להשקיע בגיימינג גם כיום?

"תמיד אהבתי משחקים, אני לא גיימר מוצלח, אבל כילד כתבתי משחקים, והערכתי את הצד הבידורי שלהם. אשתי אומרת: 'זה בסדר שתשקיע במשחקים הטיפשיים שלך כדי שיהיה לך כסף להשקיע בדברים חשובים כמו טכנולוגיות רפואה'. לתעשיית הבידור יש מקום, ולא צריך להתבייש בה. ישראל המציאה את הגיימינג, שמבוסס על אלגוריתמיקה ודאטה, ולא רק על יצירתיות. לכן החברות כאן משתמשות בדאטה יותר טוב מכל חברה אחרת בעולם. אז התעשייה חשובה, ואני סייעתי להקמה שלה, כך שיש גם קצת גאווה".

"20% מחיי מוקדשים לקהילה"

החיידק החברתי מקנן בלוי וייס כבר שנים. הוא היה חבר הנהלה בעמותת לתת, שמסייעת למשפחות נזקקות, שותף בהקמת קמא־טק לשילוב חרדים בהייטק, אחד ממייסדי meet (Middle East Entrepreneurs of Tomorrow), שמעודדת יזמות ושיתוף פעולה בקרב נוער פלסטיני וישראלי, ושותף להקמת IL־place, שעוזרת לשלב בהייטק אוכלוסיות בייצוג חסר, כגון, תושבים הפריפריה, בדואים ודרוזים. "במשך שנים המעורבות בקהילה מהווה 20% מהזמן שלי, ובתקופה האחרונה זה כבר יותר".

למה זה כל כך חשוב לך?

"תמיד הרגשתי שהיה לי הרבה מזל על כל מה שקיבלתי. הרקע שלי, החינוך שקיבלתי, השירות הצבאי שלי — כל אלה היו מקפצות, והרגשתי שאני צריך לתת בחזרה. כבר בגיל 22 הצטרפתי להנהלה של על"ם, ובמשך הזמן החלטתי לרכז כסף וזמן לפעולות שיצמצמו את הפערים בחברה בעזרת חינוך".

לדבריו, אפילו מערכת AI שנבנתה עבור הקרן שלו זיהתה את המשקל הגובר של העשייה החברתית בחייו: "תוכנה שיצרנו בקרן מתמללת לנו שיחות ומסכמת לנו אותן. באחת השיחות בחמ"ל האזרחי סיימתי שיחת זום עם תורם מארצות הברית ושכחתי לכבות את ההקלטה. אז התוכנה רצה על השיחה ושלחה לי סיכום למייל, שבו הסיקה בטעות שאני היזם, כי ניסיתי לגייס תרומות. אז בסיכום נכתב עליי: יתרונות — יזם מנוסה, נלהב לגבי הנושא, מדבר באריכות על האימפקט שהמיזם שלו הולך לעשות, שיש לו כבר סימנים בשטח. חסרונות — אין מודל עסקי שמחזיק מים, ולא ברור איך יוכל להפסיק להיות תלוי בגיוסים כל הזמן", הוא אומר וצוחק. "התוכנה גם הוסיפה שהפוקוס שלי על ישראל מייצר שוק קטן מדי ביחס למה שמעניין את הקרן, ושהיזם (כלומר אני) עסוק יותר מדי בהשפעה החברתית ופחות מדי בביזנס. לכן ההמלצה שלה היא: לא להשקיע".

בשנה החולפת האקטיביזם החברתי של לוי וייס קיבל גם ממד פוליטי. ההפיכה המשטרית של שר המשפטים יריב לוין זעזעה אותו, והוא הפך לאחד ממובילי מחאת ההייטק נגדה, ארגן הפגנות וחתם על עצומות שקראו לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא להתערב בוועדה לבחירת שופטים.

ביולי, רגע לפני ההצבעה בכנסת על ביטול עילת הסבירות, אמר לוי וייס ל"כלכליסט": "אנחנו רואים הקצנה והסרת כפפות בריונית של הממשלה. חבורת קנאים וקיצוניים חטפה את ישראל ומוליכה אותה אל תהום כלכלית וחברתית בניסיון להעביר את ההפיכה המשטרית בסגנון הסלמי... יש פה ניסיון לחולל שינוי משטרי ובדרך לרסק באופן אלים את המחאה הלגיטימית והלא אלימה של מיליוני ישראלים שיצאו לרחובות. התוצאה — כפי שאנחנו כבר רואים במספרים — תהיה הפיכת ישראל למדינה נחשלת ללא הייטק, ללא השקעות, עם דירוג אשראי נמוך, שקל חלש ויוקר מחיה בשמים שיכאב לכל אזרח מכל קצוות הקשת הפוליטית. כל מי שהמדינה הזאת ועתיד ילדיו חשובים לו, ללא קשר לדעותיו הפוליטיות, חייב להגיד לממשלה 'עד כאן'".

בחמ"ל האזרחי חשוב לך להתנער מפוליטיקה, אבל אתה אישית מאוד פעיל פומבית במאבק למען עמדותיך הפוליטיות.

"נכון. בסופו של דבר זו המדינה שלי, זה הבית שלי, וזה העם שלי. לפני ינואר 2023 חשבתי שאם אתה מייצר מקומות עבודה ומקים עמותות, אתה ממלא את מכסת הציונות שלך. אבל נהיה לי יותר ברור שאם אני רוצה שהילדים שלי יחיו פה, אנחנו חייבים לפעול כדי לשנות את המדינה. אחרת יש יותר מדי נסיבות לא טובות שיגרמו לזה שהילדים שלי או הנכדים שלי לא ירצו להיות פה".

איך אתה חש לגבי חידוש המחאה בזמן המלחמה?

"אחרי 7 באוקטובר היתה תחושה שכולנו עובדים למען מטרה משותפת, שכולנו יודעים לשים בצד את המחלוקות בינינו כי יש איום גדול יותר. התחושה שאוכלת אותי עכשיו היא שחזרנו למקום של קיטוב וזעם מכל כיוון. אבל אני לא מעביר ביקורת על חבריי במחאה, כי אני יודע שהם עושים את זה מתוך דאגה אמיתית למה שקורה בישראל. חייבים להשיג מנדט מחודש לממשלה רחבה, שהיא הבסיס לכל מה שיכול להביא פתרון. לכן בזה אני ממוקד — קביעת מועד בחירות לממשלה. זה יכול לעקור את העוקץ מהעימותים ברחוב ולהעביר אותם לפוליטיקאים".

למה בחירות הן מה שהכי נחוץ לנו כרגע?

"הדרישה המינימלית היא להעמיד את הפוליטיקאים לבחירה מחודשת, בשאיפה שייכנסו הרבה אנשים טובים לפוליטיקה. הרפורמה המשפטית, התקציבים המאוד סקטוריאליים, החקיקה ההזויה במשך כל הדרך — כל אלה מצביעים על כך שזו ממשלה לא טובה, אבל צריכים בחירות בעיקר בגלל האחריות המיניסטריאלית ל־7 באוקטובר. אחרי שנה וארבעה חודשים נוראיים שעברו עלינו, ישראל צריכה ממשלה רחבה ומאחדת, שתוכל לעשות תיקון ושינוי. זה חיוני לתהליך הריפוי".