י

ום שישי לפני שבועיים, 17:00, חדר ההלבשה באולם בית מכבי בראשון לציון, כמה דקות אחרי סיום המשחק בין הפועל בני כפר קאסם למכבי ראשון לציון. התוצאה, 83:92 למקומיים, קבעה סופית שמועדון הכדורסל מהמשולש יסיים את העונה במקום התשיעי בליגה הלאומית, לא יעפיל לפלייאוף העליון ולא יוכל להיאבק על עלייה לליגת העל. חמשת המשחקים הנותרים יקבעו אם הוא בכלל יישאר בליגה, ולשם כך הוא זקוק ללפחות שני ניצחונות. "תראה, המצב שלנו די טוב", נאנח השחקן אורן מנסקי. "יש לנו פער משמעותי משאר הקבוצות שאותן נפגוש בפלייאוף התחתון. אין לי ספק שנישאר בליגה, אבל זה מאכזב. כל כך מאכזב".

כקבוצה שרק השנה עלתה לליגה הלאומית הגעתם להישג מרשים.

"זה אולי יישמע הזוי, אבל אני באמת חושב שהיום החמצנו אפשרות לעלות ליגה. הליגה הלאומית היא ליגה משוגעת, במיוחד בעונת המשחקים הנוכחית, בהיעדר שחקנים זרים, וגם קבוצה מתחתית הטבלה יכולה לנצח את זו שמדורגת ראשונה. לכן זה כל כך כואב".

הציפיות האלה, הוא מודה, התפתחו בחודשים האחרונים. "קרה לנו משהו מדהים מאז 7 באוקטובר. המלחמה הכניסה מדינה שלמה לכאוס ולהלם שעדיין אופף ומלווה את כולנו, אבל אנחנו — השחקנים היהודים והערבים, צוות המאמנים וההנהלה — נהפכנו בזמן הזה לאגרוף אחד שבלתי אפשרי להכניע אותו. אז כן, אנחנו מאוכזבים עכשיו, אבל הסיפור שלנו יכול להעניק תקווה שיש עדיין סיכוי ליחסים תקינים ונורמליים בין יהודים ללא יהודים במדינה הזו".

הסיפור של בני כפר קאסם אכן מעורר תקווה, ועניין. עוד לפני המלחמה; אפילו בנטפליקס זיהו אז את הפוטנציאל ושקלו להפיק סדרה דוקומנטרית על הקבוצה. "אבל אז הגיע 7 באוקטובר", אומר המאמן חנן הירשוביץ, "ומאז לא שמענו מהם".  

הפסד שלהם.

"לגמרי. כמי שנמצא בעסק הזה כל כך הרבה שנים אני יכול לומר לך שהרבה זמן לא היתה לי קבוצה שכל כך נהניתי לעבוד בה. כאדם חובש כיפה אני יכול לומר לך שהדינמיקה יוצאת הדופן שהתפתחה כאן בין השחקנים היא באמת מדהימה. יש לנו שילוב יוצא דופן של צעירים וותיקים, יהודים וערבים שהלכו נגד כל הסיכויים. אחרי שפרצה המלחמה אף אחד לא האמין שנצליח להתלכד מחדש ולהישאר בליגה. ועכשיו אנחנו מדברים אחרי שהחמצנו במשחק אחד את הכניסה לפלייאוף העליון. זה אומר משהו".

השחקן עבד טאהא: "בהתחלה היינו מפסידים בהפרשים מביכים, הבעלים העביר את האימונים וכל השחקנים היו מהכפר. אחרי כמה שנים החלטנו לקחת את העסק ברצינות, והגיעו מאמנים ושחקנים יהודים שהתקבלו באהבה"

בוקר נורא, טלטלה, מאמצי שיקום, ועכשיו נוסעים לספארי

המלחמה הובילה לא מעט קבוצות לנדוד מאולמות הבית שלהן. כפר קאסם עברה להיכל הספורט זיסמן שליד הפארק הלאומי ברמת גן. מאז היא חזרה להתאמן בכפר, אבל מכיוון שהיא משפצת את האולם כך שיוכל להחיל 500 צופים, כנדרש בליגה הלאומית, היא עדיין משחקת בזיסמן. "בווייז אני כותב ספארי", אומר אחמד בדיר, אבו מרים, שמנהל את הקבוצה כבר עשור ומגיע לרמת גן מביתו בכפר. בדרך הוא מתבונן בכולנו. "אני מסתכל על הנהגים שנוסעים לידי. הם לא שמחים. אתה רואה שנפל להם עצב כבד על הפנים. וכשאני רואה אותם אני מבין שגם אני חלק בלתי נפרד מהסיפור".

לא רק הוא, גם הקבוצה. "העונה שהיתה אמורה להיות המרגשת ביותר שלנו התהפכה. עשר שנים אני הולך יד ביד עם הבעלים, נימר עאמר, עד שהחלום שלנו נהפך למציאות: להביא קבוצת כדורסל מהמגזר הערבי לליגה הלאומית. ועד שזה סוף סוף קורה פורצת מלחמה ומשנה הכל. במקום לשחק בכפר קאסם, מול הקהל הביתי, נדדנו לרמת גן. אבל בסדר, לא נורא. בשנה הבאה, אינשאללה, הדברים ייראו אחרת".  

בתחילת הקיץ, לפני שהמלחמה הובילה ליציאת שחקנים זרים מישראל, כפר קאסם החתימה שניים עם עבר מרשים בארץ ובאירופה: קווין קייפרס ודריל טאקר. גם הישראלים הצעירים יניב סולומון, נתאי רוזנברג, אפי טיומקין ויאיר דברת הצטרפו לשני בני כפר קאסם, יוסף אבו רביע והקפטן מוחמד עאמר, והשלימו סגל מבטיח. ואז הכל השתנה.

"אני זוכר את הבוקר ההוא. פתחתי טלוויזיה ונהיה לי שחור בעיניים. ידעתי שאנחנו הולכים לתקופה קשה, אבל האמת היא שלא תיארתי לעצמי עד כמה", אומר בדיר (65), והבעלים עאמר (45) מוסיף: "לא האמנתי למה שאני רואה בטלוויזיה. תמונות הזויות, מפחידות, מלחיצות מאוד. כמה ימים פשוט לא יכולתי לדבר מרוב הלם. זה כאב לי במיוחד כאדם מוסלמי".

למה?

"כי זו לא הדרך שלנו. זו לא הכוונה של הדת שלנו. זה היה נורא".

אחרי הימים הראשונים הקבוצה ניסתה להבין איך להמשיך. "רצינו לחזור לאיזו שגרה, אבל היינו במצב קשה", אומר הירשוביץ (47). "הזרים עזבו, לא התאמנו שבועות, וגם כשחזרנו היה קשה אפילו לקבץ את השחקנים לאימונים". המעבר לרמת גן הקל את העניין, ולשיקום תרם גם צירופו של שלומי הרוש, לשעבר קפטן הפועל חולון. "הוא שחקן נפלא ואדם מקסים עוד יותר", אומר הירשוביץ. "אני נותן לו קרדיט רב בייצוב השורות שלנו בתחילת העונה". וקרדיט נוסף מגיע לבעלים. "ידעתי היטב מה יש לי בידיים", אומר עאמר. "כשלחלק מהשחקנים היהודים היו חששות, אספתי אותם לשיחה והזכרתי להם שהאנשים בכפר אוהבים ומעריצים אותם. אני כל כך גאה שהם האמינו לי והאמינו בי. אני חושב שאחרי השיחה הזו הכל השתחרר".

לומדים לאט, בונים מהשורש, הולכים על חדר הלבשה חזק

כשבני כפר קאסם התחילה, לעאמר לא היה הרבה מושג איך כל העסק עובד. את הכדורים למשחק הראשון הוא הביא מבית ספר בכפר. "לא היה לי מושג שיש צורך בכדורים תקינים ומסוימים. בסדר. למדתי". נדרשו לו שלוש שנים להוביל אותה לליגה א'. "לקח לי קצת זמן לתפוס את הפרינציפ ובשלב מסוים פשוט נמאס לי להפסיד". אחרי עונה אחת שם, ועם האולם החדש, היא העפילה לליגה הארצית. ארבע שנים היא שיחקה שם, בצמרת המחוז הצפוני של הארצית, עד שבינואר 2022 עאמר החתים את הירשוביץ כדי לקחת אותה קדימה. והירשוביץ הביא גם את הילדים: בנו עופר (20) הוא עוזר המאמן, "והוא עובד יותר קשה ממני. בונה את כל המערכים הטקטיים ואת תוכניות המשחק", והבן עידן (17) משמש לעתים כרוז במשחקים.

"היה לנו ברור שכדי ללכת צעד אחד רחוק יותר נצטרך לחזק את הקבוצה בשחקנים מוכשרים ובעיקר לבנות חדר הלבשה חזק", אומר הירשוביץ. עד העונה האחרונה הדמות המרכזית בחדר ההלבשה היתה עבד טאהא, בנו של ווליד טאהא, חבר התנועה האסלאמית וח"כ מטעם רע"ם. "מדהים לראות עד כמה רחוק הקבוצה הזו התקדמה", אומר השחקן הפורש. "בתחילת הדרך היינו מפסידים בהפרשים מביכים, נימר היה מעביר לנו את האימונים וכל הקבוצה היתה מורכבת מבני הכפר. אחרי כמה שנים החלטנו לקחת את העסק יותר ברצינות. התחילו להגיע שחקנים יהודים שהתקבלו באהבה גדולה. לליגה א' ולליגה הארצית עלינו עם המאמן יעקב גולן שקידם אותנו מאוד. וחנן לקח אותנו צעד נוסף קדימה".

אדם חשוב אחר בחדר ההלבשה הוא השחקן אורן מנסקי (38), אבל זו עשויה להיות העונה האחרונה שלו. "אני לא נהיה צעיר יותר, ויכול להיות שהגיע הזמן להמשיך את העסקים שלי. עדיין אין החלטה סופית, אבל אם זה יקרה — אני יכול להגיד שאני ממש מאושר שאת השנתיים האחרונות בקריירה העברתי בכפר קאסם".

איך זה קרה, בעצם?

"בשנים האחרונות יצא לי לשתף פעולה עם חנן בכמה קבוצות שהוא אימן, אז כשהוא התקשר עם ההזמנה לכפר קאסם סמכתי עליו בעיניים עצומות. אני מודה שזה באמת נשמע מעט מוזר, קבוצת כדורסל במגזר הערבי ועוד כזו שיש לה שאיפות ממשיות לעלות ליגה, אבל בתוך זמן קצר נבנה כאן תלכיד מעולה. למדתי להכיר את העיר וממש להתאהב באנשים. הרצון שלהם הוא טהור. אי אפשר שלא להתחבר לזה".

את הדברים מאשר גם השחקן כרמל בוכמן (37), שהיה כוכב קבוצת הנוער של מכבי תל אביב: "הדינמיקה בין השחקנים היא באמת יוצאת דופן. התקבצו לקבוצה שלנו חבר'ה עם ניסיון והישגים, אבל האגו לא משחק תפקיד. כולנו מלוכדים כדי להצליח". "מעולם לא שיחקתי בקבוצה שיש בה חדר הלבשה כל כך חזק", מוסיף גם אפי טיומקין (24).

"בתחילת העונה עזבתי לקבוצה אחרת, אבל כשנוצרה האפשרות לחזור לשחק עבור כפר קאסם לא היה לי ספק שאני הולך לעשות את זה", מספר כוכב הקבוצה פול דילייני (37), אמריקאי שהתאזרח ושיחק בעבר בהפועל חולון, אליצור אשקלון ומכבי עירוני רמת גן. "הקבוצה הזו היא משפחה. אין מילה אחרת. כולנו מכירים המון שנים, שיחקנו זה נגד זה. והחיבור למקום הוא אדיר. אני יכול רק לקוות שבעתיד, כלומר בעונה הבאה, נקיים את המשחקים שלנו באולם בכפר קאסם".

זה היעד. גם כשאני שואל את עאמר לאן ממשיכים מכאן הוא משיב "הביתה, איזו שאלה. האולם שלנו עובר שיפוץ, הוא ייפתח באוגוסט ובעונה הבאה נארח בו את המשחקים. וזה חלק מהמאמץ ליצור כאן תשתית לקבוצת כדורסל מבוססת ויציבה. זה הכי חשוב. אתה לא יודע שעסק בונים מהשורש?".