ב

עוד כשלושה וחצי שבועות, במוצאי יום העצמאות, איל וולדמן אמור לעלות על מה שהיתה במשך עשרות שנים הבמה המכובדת ביותר, זו שבה מחלקים את פרסי ישראל. הוא לא מתכנן להחמיץ את זה. הוא יעלה, יישיר מבט אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, וילחץ את ידו. "לא יהיה לי קשה לעשות את זה", הוא אומר. "עשיתי דברים קשים יותר".

ב־13 באוקטובר העלה וולדמן לפייסבוק תמונה של נתניהו כשעל פניו חותמת כף יד מגואלת בדם, וביקש מכולם לשתף אותה. "כל יום נוסף שהאדם הזה יושב על כיסאו, כל הצדדים יסבלו", כתב לצד התמונה, שלא במקרה עשויה לעורר אי נוחות. הוא עשה זאת כיומיים אחרי שהתבשר שבתו דניאל ובן זוגה נעם שי נרצחו בטבח במסיבת נובה ב־7 באוקטובר. בני המשפחה ניסו לאתר את דניאל ונעם במשך ימים אחדים, מורטי עצבים, וכשנמסר להם שנרצחו הכאב של וולדמן כבר היה מהול בזעם על נתניהו, כפי שהעידה התמונה ההיא, שוולדמן פרסם מאז שוב ושוב.

בממשלה לא אהבו את זה. כשאחת מהוועדות המקצועיות שבוחרות את הזוכים בחרה להעניק את פרס ישראל על יזמות וחדשנות טכנולוגית לוולדמן, מהיזמים המובילים בארץ, שר החינוך יואב קיש ניסה לבטל את חלוקת הפרסים בתחומים שאינם נוגעים למלחמה. קמה סערה, וגם חתן הפרס עצמו החליט שהוא לא מוותר. הוא מחה על העניין בראיונות לכלי התקשורת, ואף הגיע לוועדת המדע של הכנסת, לדיון מרגש וכואב בנושא. כעבור חודש התברר שהמאמצים הצליחו, הפרסים יחולקו כסדרם, וולדמן התחיל להתרגש לקראת הטקס.

"זה יהיה לי לכבוד להיות במעמד הזה ולקבל את הפרס", הוא אומר בריאיון ל"מוסף כלכליסט". "וזה גם משמעותי לדניאל. היא היתה מאוד גאה", הוא מוסיף, וקולו נשבר. "אני נלחם בשבילה".

"הפרס משמעותי לי מאוד, אבל מה שיותר חשוב זה המינהל התקין. על זה נלחמנו פה. כי לתחום הזה לא מכניסים פוליטיקה. צריך שמי שמגיע לו יזכה, לא שמשפחה מסוימת תחליט בתנאי שהזוכים מתאימים לה"

לא היה רגע שחשבת "מה אני צריך את כל זה?"?

"בהתחלה התלבטתי. אבל זה הפרס הכי מכובד בארץ, ואמרתי לעצמי: אני לא מוותר על הסיפור הזה. ולא בשבילי, אלא בגלל מה שקרה עם הפרסים השנה. הפריע לי שגם לדבר הזה עושים פוליטיזציה. שאם אתה משויך לנתניהו'ז תקבל פרס ישראל, ואם לא — לא תקבל. אי אפשר לקבל את זה. צריך שמי שמגיע לו יזכה, לא שמשפחה מסוימת תחליט בתנאי שהזוכים מתאימים לה. אני בדרך כלל לא נכנס למקומות שאני לא יודע איך לצאת מהם, וכשהבנתי מה קרה שם לא היה לי ספק שנוכל לנצח במאבק הזה. הם עשו טעות אדירה עם הפרס. הם לא העריכו נכון את מי שעומד מולם".

מה הבנת?

"ההערכה שלי היא שקרו דברים שבהם היו מעורבים שלומי פוגל (איש עסקים המקורב לנתניהו) והשר קיש, ואני חושב שגם משפחת נתניהו".

וחודש אחרי הביטול בוטל, והוכרזת רשמית כחתן הפרס. כביכול העניין סודר.

"אבל קיש המשיך לשקר. הוא התראיין והתעקש שהביטול הוא ההחלטה הנכונה, אבל אז זה הגיע לבג"ץ, היועצת המשפטית הבהירה לו שלא תוכל להגן על ההחלטה, והוא הבין שיהיה צורך לערב בעניין את פוגל ונתניהו, וזה מה שגרם לו לחזור בו. זו הסיבה היחידה. הוא יכול לדבר על אחדות העם, אבל זה לא היה המניע, רק ההבנה שאם הוא ממשיך הוא מכניס את כולם לצרה".

ולא היה רצון לוותר, פשוט כי למי יש כוח למאבק על זה עכשיו, ולמי יש מצב רוח לפרסים?

"הפרס משמעותי לי מאוד, אבל מה שיותר חשוב זה המינהל התקין. נלחמנו פה על המינהל התקין, לא על פרס לאיל וולדמן. כי לתחום הזה לא מכניסים פוליטיקה. יש ועדות מקצועיות, והן מחליטות מי מקבל את הפרס".

וכשקיש התקשר לבשר לך בסוף על הזכייה, איך היתה השיחה?

"לפי הפרוטוקול. הוא חייב להתקשר, אני אמרתי תודה".

המינהל התקין הזה, מדינה שמתנהלת מסודר — גם על זה אתה מדבר כשאתה אומר שאתה נלחם בשביל דניאל?

"כן", הוא אומר, מוחה דמעות שנקוו בעיניו, ולא מוסיף עוד.

"צריך הסכמות עם הפלסטינים, או שנמשיך להרוג זה את זה"

מלאנוקס, החברה שייסדת והובלת 21 שנה, העסיקה פלסטינים במשך שנים.

"ובגדה היא עדיין מעסיקה. ברצועה זה נפסק ב־7 באוקטובר".

איך הבחירה להעסיק אותם נראית ממרחק הזמן? אתה מרגיש נבגד?

"אני לא חושב שהייתי עושה משהו אחרת. אני כן מרגיש נבגד מצד בכירים פלסטינים שעבדתי איתם צמוד ואני חושב שתמכו בחמאס, שנתנו לחמאס מחסה בכמה מקומות, ולדעתי גם כספית".

מנגד, הוא מספר על תמיכה נרחבת מצד אנבידיה האמריקאית, שקנתה את מלאנוקס לפני כארבע שנים. "אבינתן אור, עובד החברה, חטוף עם בת הזוג שלו, נועה ארגמני. ויש 700 עובדים שעשו או עושים מילואים במלחמה. אנבידיה תומכת ותורמת ככל יכולתה. המנכ"ל ג'נסן הואנג ידיד שלי שנים, וגם הסיפור האישי שלנו היה לו קשה. הוא כל הזמן תמך מאוד בישראל אף שספג על זה ביקורת, תרם תרומות משמעותיות וניסה לעזור ככל יכולתו".

גם וולדמן עצמו מעורב בחודשים האחרונים ביוזמות סיוע שונות. "צריך לטפל בהרבה סקטורים, החטופים, המשפחות ששוחררו, הניצולים", הוא מסביר. בין השאר הוא מעורב במאבק להשבת החטופים, ותרם הרבה מאוד למפונים וליחידות צבאיות שונות (בעיקר לאגוז וגולני, כגולנצ'יק. "גולנצ'יקים זה אחים, זו אחווה, זו אמת").

אתה לא שוקל לקחת את הפעילות הציבורית שלך רחוק יותר?

"הרבה אנשים רוצים שאלך לפוליטיקה. אני מעדיף שלא אבל בנסיבות מסוימות אולי אעשה זאת. ובכל מקרה אני מאמין שייכנסו לפוליטיקה אנשים חדשים".

מה הנסיבות המסוימות שבהן זה יכול לקרות?

"אני לא עוסק בזה כרגע".

עבדת מול פלסטינים לא רק במישור העסקי, ניסית לקדם יוזמת שלום מקיפה, להניע תהליך.

"התוכנית שלי היתה לכונן נורמליזציה עם ערב הסעודית ולהשתמש בזה כפרוזדור למדינות המוסלמיות אינדונזיה, מלזיה, קטאר. אני חושב שהסעודים צריכים להיות הגשר שלנו למדינות האסלאם. אפשר בעזרתם להפסיק אפילו את העוינות מול איראן, ובסוף גם לפתור את הבעיה הפלסטינית".

איראן? אחרי השבוע? זה לא קצת נאיבי?

"אני נאיבי. מה עדיף, שנמשיך להרוג זה את זה?".

גם על פתרון הבעיה הפלסטינית קשה לחשוב אחרי אוקטובר.

"ב־1973 האויבת הכי גדולה שלנו היתה מצרים, ובתוך ארבע שנים התחלנו תהליך שלום איתה. והשלום הזה הוא הצלחה עד היום. אז אני מקווה שזה יקרה גם עם הפלסטינים, אחרי חילופי הנהגות בשני הצדדים. אבל זה לא משהו שצריך לדבר עליו עכשיו. עכשיו צריך לשחרר את החטופים, להשמיד את חמאס ואת הג'יהאד האסלאמי, להוציא את צה"ל — ולוודא שכל מי שמתקרב לגבול נורה — ולבנות קואליציה של מדינות ערביות ואירופיות והאו"ם שייקחו את המנדט על עזה, שידאגו שלא יהיה ירי ויתחילו לבנות את הרצועה מחדש, למשל עם חינוך כמו באמירויות. ואז אני מקווה שבעוד ארבע שנים, אחרי חילופי הנהגות, נוכל להגיע להסכמות. האלטרנטיבה היא להמשיך להרוג זה את זה".

"מלאנוקס מוכרת ב־13 מיליארד דולר בשנה וזה מדהים. הבנו מההתחלה שנתונים זה הדבר החשוב וצפיתי שהבינה המלאכותית והדאטה ייצרו התפוצצות. מהיום הראשון כיוונו לשם ואנחנו מספקים לזה את התשתית"

"מלאנוקס היא האינסטלציה של מהפכת ה־AI"

וולדמן (63) הוא מהנדס חשמל בהכשרתו. ב־1993 הקים את חברת השבבים גלילאו, הנפיק אותה בנאסד"ק ועזב קצת לפני שנמכרה למארוול האמריקאית תמורת כ־2.7 מיליארד דולר. ב־1999 היה ממייסדי מלאנוקס, שייצרה רכיבים לרשתות תקשורת מהירות, שימש במשך השנים המנכ"ל, היו"ר והנשיא שלה, וב־2020 הוביל את מכירתה לאנבידיה תמורת כ־7 מיליארד דולר, ועזב זמן קצר אחרי השלמת העסקה. מאז הוא משקיע את כספו באמצעות קרן שהקים, וולדו הולדינגס, וגם מטייל בעולם ועושה סקי בשלג וסקי מים.

לפני החיבור עם מלאנוקס אנבידיה היתה שווה 93 מיליארד דולר. אחרי השקעה של 7 מיליארד וארבע שנים, היא נסחרת לפי שווי של 2.3 טריליארד. ואתה רואה את זה מהצד.

"ואני מאוד גאה בזה. וגם בזה שמלאנוקס מוכרת ביותר מ־13 מיליארד דולר בשנה. זה מדהים".

מה גורם לזה?

"ה־AI. צפיתי את זה מזמן, את העובדה שהבינה המלאכותית והדאטה ייצרו התפוצצות. אנבידיה בונה את התשתית של הבינה המלאכותית ומחשבי העל כבר שנים, וגם אנחנו במלאנוקס הבנו כבר בהתחלה שהנתונים, הדאטה, זה הדבר הכי חשוב. ואנחנו מספקים לזה את התשתית, למחשבים הכי גדולים בעולם, לעננים הכי טובים. מהיום הראשון כיוונו לשם, ועכשיו אנחנו האינסטלציה של מהפכת ה־AI".

ומה אנבידיה?

"היא מייצרת את המוח. הם על המעבד, אנחנו על החיבוריות. אנחנו מזרימים יותר נתונים למוח, הרחבנו את הצינור, וכך המוח יכול להיות יותר חכם ומהיר".

מרוב עיסוק ב־AI עולה לעתים התהייה אם זה לא הייפ שיחלוף.

"זה לא הייפ בכלל. בעתיד כל החיים שלנו יהיו מקושרים לבינה מלאכותית, בבריאות, בכלכלה, בתחבורה, בהכל. קשה מאוד להצליח בתחום הזה, אבל יש לו אינספור יישומים, וזה מלהיב את הדמיון שלי".

הדוגמה הטרייה שוולדמן בוחר להביא מחברת את המהפכה הטכנולוגית העולמית לכאב הפרטי שלו ולטראומה הלאומית. "אתמול הייתי באיכילוב", הוא מספר. "מישהו תרם לבית החולים מערכת לחקר המוח על שם דניאל ונעם. זו מערכת שיכולה אולי גם לטפל בפוסט־טראומה, להצליח להרגיע דרך המוח, באמצעות מכשור מיוחד שיוריד את הלחץ ואימון במציאות רבודה שילמד אותך להתמודד עם הלם קרב".

יזמים סדרתיים מספרים הרבה פעמים שהם תמיד חייבים להרים משהו חדש. לא בשביל הכסף, אלא כי זה עניין של אופי. אין לך דגדוג כזה?

"הקמתי שתי חברות שנמכרו במיליארדי דולרים, ואני יודע כמה קשה להצליח, אז עכשיו אני מתמקד בדברים אחרים. אני משקיע, אני יו"ר של כמה חברות, ואני פוגש יזמים. אני מכוון לתחומים של בריאות, אגריטק, פודטק, פינטק, סמיקונדקטורס, AI, סייבר, אפילו נדל"ן. לא אשקיע בהימורים או פורנו".

לא מתגעגע לריגוש של הקמה? או של ניהול?

"לא. אני עדיין מתאושש מלהיות מנכ"ל. אני כל הזמן ברדיפה אחרי הזמן, כל הזמן רץ, נוסע מהר מנקודה לנקודה, אין לי שנייה לעצמי, מביקור בטייסות של חיל האוויר לפגישה בנוגע לחטופים. מספר הדברים שאני מעורב בהם הוא גדול. וזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו — שינוי. חשוב שהדברים כאן יהיו טובים יותר".

שניים משותפיו לכוונות השינוי האלה גם הם אבות שכולים טריים: השר גדי איזנקוט, "בן מחזור שלי מגולני, אני יודע מאיזה חומר הוא עשוי", והשר לשעבר יזהר שי. "אני מבין מה הם עוברים. יש בונדינג של שותפות גורל עצובה מאוד. זה מחבר אותנו בלי מילים. עם יזהר אני בקשר גם אישי וגם בענייני המדינה, וגם עם איזנקוט אני מחליף הודעות".

ובתוך כל העיסוקים, ובתוך הכאב, חזרת לסקי.

"עשיתי החורף שלוש פעמים, כולל באתר שבו עשיתי סקי עם דניאל. בפעם הראשונה שם זה כאב מאוד, אבל בפעם השנייה היא כאילו שחררה אותי, זה כאב פחות. בשלישית כבר נסעתי לאתר אחר. צריך להתאמן בלחיות ובלחזור לחיים. זה חשוב מאוד. אני רואה משפחות שקשה להן מאוד אפילו לצאת מהבית. גם לי היה קשה לצאת מהבית, הייתי צריך לאלץ את עצמי לעשות את זה אחרי השבעה, אז בטח לנסוע לחו"ל. הנסיעות הראשונות היו בכלל בעניין החטופים, משימתיות. גם ראיונות לערוצים זרים היו משימה בשביל המדינה. אבל עם הזמן אתה מבין שהחיים ממשיכים, וזה גם מה שדניאל היתה רוצה".

את הקושי להמשיך וולדמן תיאר גם בוועידה של "כלכליסט" בדצמבר: "אתה הולך בתחושה שאתה חסר משהו כל הזמן. אנשים שואלים מה איתך, אתה אומר שבסדר כי אתה לא רוצה לגרום לאנשים כאב, אבל בפנים זה קצת פחות".  

בשבוע שעבר הוא שיתף בפייסבוק את השיר "הכל בסדר" של המשוררת נגה אולמרט: "ואני עונה/ שבסך הכל/ הכל בסדר// ואני עונה/ כי בסך הכל/ אני רוצה/ שהכל/ יהיה בסדר// ואני עונה/ בשביל שאתם/ תרגישו/ בסדר/ (אבל כלום,/ כלום לא/ בסדר)".

אתה עדיין אומר שהכל בסדר כשכלום לא בסדר?

"כן. אני מבין שאנשים לא יודעים מה אתה עובר ולא יודעים מה לעשות מולך. החוויה שלנו קשה מאוד, ואנחנו לא היחידים, ואנחנו ממשיכים בחיים. אמא של דניאל, האחים — הם חזקים, ועדיין קשה להם. וגם אני. אבל כששואלים אותי מה נשמע, תמיד ישמעו 'בסדר'".