חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// מתעשרי ההייטק גם פוגעים בכלכלה ובחברה /// את התייקרות הדירות צריך לשים בפרופורציות /// כדאי לספסל את הקרבות להפרדת דת ומדינה /// אין מה להיבהל מנשיא איראן
המתעשרים החדשים
גובים מאיתנו מחיר
230 מיליונרים ישראלים נולדים בימים אלה בחברה אחת, איירון סורס, עם הכניסה הצפויה שלה לבורסה לפי שווי של 11 מיליארד דולר. גם חברת טרנסמיט סקיוריטי מצמיחה עשירים חדשים, אחרי שגייסה 543 מיליון דולר שילכו ברובם למנהליה ועובדיה. מתחילת השנה צצו בישראל יותר מ־20 חדי־קרן, מספרם הכולל כבר גדול מ־60, ובכל אחת מהחברות האלה יש עובדים שהתעשרו בן לילה, רובם צעירים (בשנות השלושים ואפילו העשרים לחייהם). בסך הכל מדובר כבר באלפי אנשים, אם לא עשרות אלפים, תלוי איך אתם מגדירים עשירים.
לאן הולך הכסף? קודם כל, לדירות, וראו את המחירים המזנקים בחודשים האחרונים. וגם למכוניות חדשות, למסעדות המלאות, ולעוד אינספור מוצרים ושירותים. זה טוב, הכסף זורם, לא מעט ענפים מתאוששים מהמשבר, מקומות עבודה נוצרים, וההייטק מגדיל את ההכנסות ממסים ואת הפריון. יש כאן גם שינוי מסוים בחלוקת העושר, שמגיע לעוד אנשים, נוזל מבעלי ההון שמשקיעים בקרנות לכיסי העובדים שבהם הקרנות משקיעות.
אבל יש לעניין גם צדדים פחות טובים. הכסף הגדול והמהיר מערער את שוק הנדל"ן הרגיש ממילא, ומוביל לעליית מחירים בענפים נוספים. הפערים מתרחבים, ושאר העובדים — הרוב המכריע של העובדים, למעשה, גם מוכשרים ביותר, מנוסים, ותיקים, מלומדים — נותרים מאחור, לא עומדים בקצב ההתייקרויות, לא מצליחים ליישר קו עם חבריהם שבהייטק, מגלים שעוד ועוד בילויים ומוצרים בעצם לא זמינים להם יותר. הסיכוי שלהם להגיע לדירה צונח, אפילו האפשרויות שלהם לצאת לחופשה מצטמצמות. תג המחיר האמיתי של איירון סורס, למשל, אינו 11 מיליארד דולר; יש כאן תג מחיר חברתי שצריך להבין איך לצמצם את נזקיו, וזו אחריות של המדינה, אבל גם של החברות המדוברות ואפילו של המתעשרים החדשים.
/// גלית חמי
דת ומדינה
בחרו את הקרב שלכם
בימים הראשונים של הממשלה החדשה, שרת התחבורה מרב מיכאלי כבר הצהירה על קידום תחבורה ציבורית בשבת, והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג מיהרה להכריז שלא תאפשר רחצה נפרדת בשמורות הטבע. מבחינת הבוחרים שלהן, הן מספקות את הסחורה. מבחינת חלקים בציבור הדתי והחרדי, הן מוכיחות שמדובר בממשלת שמד. אבל מדובר עדיין רק בהצהרות, לא במעשים. כאלה שעוד לא מממשות שום אג'נדה של העבודה ומרצ, ודווקא כן עלולות להזיק מאוד. לא לחרדים; למדינה כולה.
כי המפתח המרכזי להישרדותה הכלכלית של ישראל הוא שילוב החרדים בשוק העבודה, באמצעות הרחבת החינוך והורדת חסמים בדרך לתעסוקה איכותית. זו צריכה להיות מטרת־על של הממשלה החדשה, וכדי להגשימה היא תצטרך לעשות ויתורים טקטיים על מהלכים שעלולים לפוצץ הכל.
לכן טוב יעשו השרים אם יתאפקו מלצאת בהצהרות רועשות בתחומי דת ומדינה — שבכל מקרה הסיכוי ליישמן כמעט אפסי, שכן הסכם הגג בין ימינה ליש עתיד משמר את הסטטוס קוו. הצהרות כאלה מסייעות לפוליטיקאים החרדים לצבוע את הממשלה כולה בצבע אחד, ואם זו תהיה הרוח מההתחלה, בשלב הקריטי שבו ינסו לקדם את לימודי הליבה, שילוב החרדים באקדמיה והגדלת התעסוקה, כל הצעדים האלה ייתפסו גם הם כחלק ממזימה אנטי־דתית כוללת ומרושעת.
/// שלמה טייטלבאום
התייקרות הנדל"ן
לנשום עמוק רגע
מחירי הדירות עלו בתוך שנה ב־5.6%, לפי דיווח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השבוע. במקביל דיווח בנק ישראל על שיא במשכנתאות החדשות — במאי נלקחו הלוואות בסך 9.5 מיליארד שקל. שרי השיכון והפנים הטריים מיהרו להנמיך את הציפיות מהם, ולהבהיר שמחירי הדירות ימשיכו לעלות. זו גישה נכונה. כן, צריך לעשות לא מעט צעדים כדי לשחרר קרקעות, לייצר תוכניות, לבנות, לבנות ולבנות. אבל אי אפשר לעשות זאת מתוך בהלה, וכדי להבין למה אין סיבה להיסטריה כרגע, צריך להסתכל סביב.
בארצות הברית מחירי הדירות בשנה החולפת עלו ב־13%, יותר מפי שניים מבישראל. העלייה בשבדיה דומה לזו האמריקאית. בנורבגיה ובקנדה המחירים עלו ב־11%. או במילים אחרות — יש דהירה עולמית למעלה, רכובה על אוויר חם של הדפסות כסף ממשלתיות, סביבות ריבית נמוכה, בורסות שחלק מהן הרחיקו משקיעים, ושינויים בהעדפות הדיור בעקבות המגפה. אם במדינות הרבה פחות צפופות, עם הרבה יותר אפשרויות דיור, המחירים עולים הרבה יותר, מה לנו כי נלין. בקיצור, צריך לנהל את הטיפול במשבר הנדל"ן לא מתוך בהלות נקודתיות, אלא בחשיבה לטווח ארוך, ולשם כך צריך להוריד קצת את הווליום של הדרמות בכותרות, ולזכור שגם הפקידים והשרים הנחושים ביותר אינם קוסמים, בעולם שבו המגמה היא אחת.
/// דרור מרמור
הבחירות באיראן
דווקא בשורות טובות
בחירתו של אבראהים ראיסי לנשיא איראן לא צריכה להבהיל את ישראל. העובדה שרוצח המונים שדם אלפי איראנים על ידיו יעמוד בראש משטר האייתולות רק תקל את העבודה שלנו מול שאר העולם: איראן גרעינית בראשות נשיא כזה היא הדבר האחרון שהמערב רוצה, ולכן ייאלץ לפעול יותר במרץ למניעת ההתגרענות. זה לא אומר שהסכם הגרעין החדש יתפוגג בן רגע; הדיונים שכבר מתנהלים יתכנסו כנראה להסכם בתוך כמה שבועות. אבל סביר להניח שבחירתו של ראיסי תגביר את החשדנות כלפי האיראנים, ואת ההתעקשות של המעצמות להכניס עוד סעיפי פיקוח.
ויש בבחירות האלה עוד סיבה לאופטימיות, והיא נוגעת לנעשה בתוך איראן. רוב בעלי זכות הבחירה כלל לא הגיעו לקלפיות (שיעור ההצבעה היה 48.8%), שפל חסר תקדים בהשתתפות הציבור בתהליך הפוליטי. הפסקות חשמל תכופות, קורונה, אבטלה, עוני ומחיר קילו בשר שמגיע ל־20% מהשכר הממוצע התישו את האיראנים. המצב באיראן הוא אם כן עדות לחולשת המשטר, ולעובדה שהציבור אינו מגבה אותו. יהיה קשה מאוד לגייס אותו למאבק במערב, או לכל תמיכה גורפת אחרת בהנהגה, קיצונית ככל שתהיה.
/// דורון פסקין
צילום: אי.פי.אי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
כשזוכרים מה זה חוץ לארץ, נזכרים שצריך להיזהר
כעם קטן מוקף אויבים, הקונספט של "חוץ לארץ" תמיד היה בישראל משובש מעט. כי החו"ל שלנו לא היה קרוב וזמין, פה מעבר לגבול, הוא היה רחוק וקשה להשגה. חו"ל תמיד היה משאת נפש של עולמות מתוקנים, תרבותיים, מודרניים, שאנחנו רוצים להשתייך אליהם, או לפחות לבקר בהם ולקנות מהם דברים. חו"ל היה כל מה שטוב ואין לנו כאן או בסביבה. חו"ל היה מרחב נפשי של בריחה, שבשנים האחרונות, בחסות השמים הפתוחים, נהפך להתמכרות של לא מעט ישראלים.
ואיכשהו את זה, מתברר, אפילו הקורונה לא הצליחה לנצח. גם בימי המגפה ישראלים חיפשו כל דרך לטוס, באישור ועדת חריגים או בחסות ראש הממשלה וההסכמים שלו עם האמירויות. ושוב ושוב חלק מהמגיעים או החוזרים מחו"ל הביאו איתם נגיפים מידבקים. גם הוורייאנט ההודי, האיום הטרי, יובא מחו"ל, ובכל זאת הישראלים לא מצליחים להפנים את הרעיון שבימים האלה בחוץ לארץ מסוכן יותר מבישראל. חו"ל נשאר מחוז חפץ, שלא לומר אובססיה, ומסביב רבים מדברים על הטיסות שהם מתכננים לקיץ.
אולי זה הזמן לחזור למשמעות המקורית של "חוץ לארץ". זה מונח שנולד בכלל אצל חז"ל, כדי לדון בהבדלים ההלכתיים שנוצרים בין קיום מצוות בארץ לקיומן בארצות אחרות. הוא בעצם נועד לומר — בארץ חלים כללים מסוימים, אבל מחוץ לארץ הזאת חלים כללים אחרים. ובדיוק את זה אנשים נטו לשכוח: בארץ אולי המגפה היתה בדעיכה, אבל מחוץ לארץ זה לא כך. בארץ אולי אפשר לחפף במסכות, אבל מחוץ לארץ יש זנים מידבקים מאוד. בארץ אולי חולמים על חופשה ללא גבולות, אבל מחוץ לארץ כדאי לשמור על זהירות בסיסית ועל כמה הגבלות. אחרת אנחנו עלולים לגלות שוב שסגרו לנו את חו"ל.
