זה כלי רכב קטן שהוא מעין הכלאה בין חד־אופן לסקייטבורד. יש לו כידון ושלושה גלגלים — אחד במרכז מאחורה, ושניים מקדימה — והוא יכול לנסוע גם בשטח עם בורות או בחולות. המבנה שלו מזכיר חד־אופן בכך שהגלגל המרכזי נושא את רוב המשקל בזמן הנסיעה. ואופן הרכיבה מזכיר סקייטבורד, כי ה"הגה" שלך הוא משטח העמידה, שמתגלגל ימינה ושמאלה עם כובד הגוף.

קודם כל, בגלשן שטח יש שלושה גלגלים, לעומת שניים בקורקינט. שנית, הנהיגה שונה לחלוטין: בקורקינט אתה נעזר בגלגל הקדמי ובכידון כדי לנווט, ואילו הרכיבה בגלשן, כאמור, דומה לסקייטבורד: עומדים על הגלשן בפישוק, עם הרגל החזקה קדימה. מחזיקים את הידית ביד אחת, ונשענים קדימה תוך כדי סחיטה עדינה של המצערת עד שמגיעים למהירות ריצה. נוסף על כך, יש בגלשן גם ידית ברקס, כמו באופניים.

סקייטבורד בנוי על ארבעה גלגלים. מצד אחד זה נותן לו הרבה יותר יציבות, ומהצד האחר זו הסיבה שהוא לא עובד במשטחים לא ישרים — בדיוק כמו שולחן שאתה מניח על משטח עקום, הוא יתנדנד. זה היתרון של גלשן השטח — יש לו גלגל אחד גדול באמצע, ותמיכה מסביב רק כשאתה צריך. החשיבות היא בתחושה, שמזכירה את זו של גלשן גלים. אתה רוכב רק על גלגל אחד וכל האינפורמציה שיש לך בתחושה היא גובה פני השטח.

עד 100 קמ"ש, אם כי החוק מתיר לנסוע רק עד 40 קמ"ש.

הרעיון המקורי עלה בזמן שלמדתי הנדסת מכונות בטכניון ועבדתי כמטיס מל"טים בתעשייה האווירית. הייתי אז רווק בן 30, גרתי ליד דיונות והתניידתי באופנוע. אבל הבעיה באופנועים בשטח היא שאתה נופל רוב הזמן, אז חיפשתי משהו אחר יציב יותר. ואם כבר משהו חדש — אז שיתרגם לחולות את האהבה שלי לגלישת גלים וסנואובורד, כי הדברים האלה לא זמינים עבורי מספיק. אני לא גר באירופה ליד הר, ולא יכול לצאת לגלוש בשלג בצהריים. אותו דבר לגבי הים — לא תמיד יש גלים. ביאס אותי לחשוב שכדי לעשות את הספורט שאני אוהב, אני צריך לקחת הפסקה מהחיים ולהשקיע הרבה זמן. למה אני צריך לשנות את החיים שלי בגלל הספורט? שהספורט יתקרב אליי.

כל מי שנוסע על אופנוע יודע שכשעולים על דיונה צריך להרים את הגלגל הקדמי, אחרת מתחפרים. אז אמרתי: "בוא נעשה משהו שירים גלגל כמו אופנוע", אבל במקום אופנוע, חיברתי גלגל אחד למעין סקייטבורד, וככה נולד הרעיון. גלגל אחד במרכז, בקצה של הסקייטבורד, ושני גלגלים מקדימה, שמאזנים אותו. וככה גולשים על החולות בלי ליפול. בניתי את הגלשן הראשון ב־2009, השתמשתי בו שנה ואז בניתי עוד אחד. בדגם הרביעי אנשים כבר התחילו להזמין ממני, כי ראו אותי בפעולה והתלהבו. היום אני כבר אחרי 200 חתיכות.

חלק מהמחקר שלי היה לבנות כלים שמתאימים לשטח שעליו אתה רוצה לנסוע, וכך פיתחתי כל מיני דגמים לפי הצרכים שלי. בהתחלה הייתי נוסע בעיקר בדיונות ועל חוף הים. בדגם השני התחשק לי לנסוע בחורף בעיקר על גבעות כורכר ליד הבית. בשלישי רציתי משהו בלי מנוע דלק, אז בניתי דגם חשמלי שהוא יותר קטן ומתאים לכביש. זה כמו נעליים: יש נעלי ריצה, הליכה, כדורסל וכו'.

האסימון נפל בשלבים. השלב הראשון היה כשהדגם הראשון היה מוכן, והבנתי שבעצם אי אפשר כל כך ליפול ממנו אם יודעים איך לנסוע בו. הבנתי שיצרתי כלי מיוחד שיכול להחליף את אופנועי השטח, ובגלל זה המשכתי. ככל שהזמן עבר הבנתי שיש כאן סיכוי קרייריסטי עבורי, שהוא משמעותי יותר מהתעשייה האווירית, כי הפוטנציאל של הכלי ענקי. אני גם נהנה מהעבודה הזאת הרבה יותר. המטרה שלי היתה לעשות ספורט יום יום, וזה מה שאני עושה וגם מתפרנס מזה לא רע. מ־2013 זה העיסוק העיקרי שלי.

גלשן מדגם גורילה

"כל מי שנוסע על אופנוע יודע שכשעולים על דיונה צריך להרים את הגלגל הקדמי, אחרת מתחפרים. אז אמרתי: בוא נעשה משהו שירים גלגל, אבל במקום אופנוע, נחבר גלגל אחד למעין סקייטבורד, ושני הגלגלים הנוספים מקדימה יאזנו אותו. כך גולשים על החולות בלי ליפול"

כן, אבל הצטמצמתי לארבעה דגמים חשמליים, שפועלים על סוללה כמו של אופניים חשמליים: הראשון הוא הקרוזר, והוא הדגם הכי קטן, שמתאים לנסיעה בכביש עירוני. לצערי, הוא נמכר רק בחו"ל כי אני מייצר אותו בסין, וכדי לייבא אותו לישראל אני צריך תו תקן; הדגם השני הוא הראנר, שאני מייצר בארץ. הראנר דומה לקרוזר, רק שהצמיגים שלו יותר עבים, כך שהוא מאפשר נסיעה גם בשבילים לא סלולים, כמו שבילי חצץ, אדמה וחולות. אבל הוא עדיין מתאים לעיר; השלישי הוא הגורילה, דגם כבד יותר שלוקח את התחום לאקסטרים. יש לו יותר כוח ויציבות, והוא נועד לנסיעות מהירות בשטח; והדגם האחרון הוא הגריזלי, שהוא בעצם הכלי שהתכוונתי לבנות בהתחלה — ספורטיבי ומתאים לטיולי שטח במקום ג'יפ. הוא ממש רכב שטח קטן, שנוסע במהירות של ג'יפ, ויכול לטפס על הרים ולקפוץ על שבילים.

לא, אני עובד לגמרי לבד ועושה את הכל, כולל הנהלת חשבונות.

מ־1,500 דולר לקרוזר ועד 2,400 דולר לגריזלי.

אנשים שמחפשים רכיבה ספורטיבית, כמו חובבי אופני הרים או גלישת גלים. גלשן השטח מפתח לך את שרירי הרגליים ואת שרירי הליבה בבטן והגב — שזה יתרון שאין לרכיבה באופניים. הגלשנים מספקים גם תחליף להמון אנשים שמשועממים מאופניים או מתוסכלים מגלישה בים.

כן, היתה תקופה שהתאספנו כמה חבר'ה לתחרויות על הגלשנים, התמקצענו והתאמנו בעשיית כל מיני טריקים בנהיגה. ברור לי שאפשר לקחת את זה לתחום התחרותי, רק צריך שמישהו ירים את הכפפה. כרגע אנשים קונים את זה יותר למטרות ספורט וכושר.