חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// השינוי בבנקים לא מספיק כשלעצמו /// השינוי בהייטק צריך להתחיל בנדל"ן /// צעירים חסרי מעש מאיימים על המדינה /// הבחירות בגרמניה מעמידות את הירוקים במבחן
מעבר בין בנקים
גם הלקוחות צריכים להשתנות
המערכת למעבר מהיר וקל בין בנקים הושקה השבוע, וכך נפל החסם המשמעותי ביותר שמנע תחרות באחד השווקים הריכוזיים ביותר במשק. לא מעט לקוחות נשארו בבנקים שמהם לא היו מרוצים פשוט כי לא היה להם כוח לכאב הראש הכרוך במעבר; נאמנות מכורח, לא מבחירה, היא אויבת התחרות. עכשיו זה אמור להשתנות: כמה קליקים באתר של הבנק שאליו רוצים לעבור, והמערכת תשבור את הראש במקומכם.
ובכל זאת, ספק אם זה יוביל למעבר המוני של לקוחות בין בנקים. כי בנק זה לא ספק אינטרנט או חברת סלולר, לא שירות אחד עם מחיר אחד. לכל לקוח יש צרכים משלו, וסמכו על הבנקים שיידעו לבלבל אותו עם עמלות וריביות שונות ומגוונות, כך שההשוואה בין ההצעות לא תהיה קלה. כדי שמהפכת המעבר אכן תתרחש, המדינה צריכה להיות מעורבת בה גם אחרי שיצאה לפועל: נדרשים הסברה ופרסום כדי להעלות את המודעות, צריך ליווי ממשלתי של הציבור מול המוצרים השונים, כדאי להעניק לו כלים לצרכנות פיננסית חכמה, חשוב למנוע מניפולציות של בנקים על לקוחות. אחרי שהמדינה הכריחה את הבנקים להתקדם אל המאה ה־21, היא צריכה לסייע גם לאזרחים להיות לקוחות בנקים של המאה ה־21.
/// רועי ברגמן
דו"ח חסרי המעש
בדרך לדור אבוד
שנתון החינוך של ה־OECD שפורסם בסוף השבוע שעבר כלל נתון חמור ולא מוכר: שיעור הצעירים הישראלים חסרי המעש, כלומר שאינם עובדים ואינם לומדים, עלה ב־2020 מ־19% ל־22%, וישראל דורגה שישית ברשימה בין המדינות המפותחות, לצד חברות עם אבטלת צעירים קשה כמו איטליה וספרד. הבעיה חמורה במיוחד בקרב ערבים וחרדים, אבל קיימת גם בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית היהודית. ויש לה מחיר, גם בהשפעה המיידית על מצב המשק, וגם בסכנה ארוכת טווח למדינה כולה; כי מי שמתקשה ללמוד או להשתלב בשוק העבודה בגיל 20 ומשהו, יתקשה עוד יותר לעשות זאת בהמשך.
כדי לטפל בעניין צריך להתחיל להבין אותו, באמצעות מחקר מהיר ומקיף שיזהה את המקומות שבהם התופעה נפוצה, את סיבותיה ואת החסמים השונים. אחרי הדיאגנוזה נדרש טיפול, בדמות תוכנית חירום להכשרות מקצועיות, כאלה שיציעו גם כלים בסיסיים לשוק העבודה (אנגלית, שימוש במחשב) וגם קורסים ממוקדים במקצועות נדרשים. בלי שהמדינה תעשה משהו, היא תגלה בעוד עשר־עשרים שנה שהיא סוחבת דור אבוד שכבר אין איך לטפל בו.
/// שחר אילן
משרדי ההייטק
צאו מהבועה
השבוע, בריאיון ל"כלכליסט", מייסדי היוניקורן פורטר אמרו שהמשרדים שזה עתה נכנסו אליהם, במרכז תל אביב, כבר קטנים להם מדי, והם מחפשים משרדים אחרים, גדולים יותר, גם הם בתל אביב. באותה נשימה סיפרו שלחדרי הישיבות במשרדים החדשים הם קראו חצור הגלילית ומעלה אדומים, על שם היישובים בפריפריה שבהם גדלו, כדי להראות שגם משם אפשר להגיע להייטק.
בכך, בלי להתכוון, אנשי פורטר חשפו את אחד הכשלים הבסיסיים בהייטק הישראלי. מצד אחד, כולם מדברים על הצורך להרחיב את מעגל העובדים כדי להבטיח את המשך שגשוגו של הענף ולצמצם את הפערים שהכסף הגדול יוצר. מצד אחר, כולם נצמדים למעגל הקורקינט, זה שמאפשר לעובדים להגיע למשרדים על קורקינט ממונע, אי שם במרכז תל אביב. מקסימום אפשר למצוא קצת הייטק בשולי גוש דן, או בכיסים באזור חיפה ובירושלים.
10% מהמועסקים בישראל עובדים בהייטק, הממשלה שואפת להגדיל את המספר ל־15%, ויזמים מדברים על 30%. אי אפשר להגיע ל־30% במרכז תל אביב, וספק אם יהיה אפשר להגיע גם ל־15%. לצד מילים יפות, לצד תוכניות הכשרה, בהייטק צריכים להבין שהדרך להגיע ליותר עובדים חייבת לעבור גם בנדל"ן, וביציאה מגוש דן. אם יזמים רוצים להראות לתושבי הפריפריה שבה גדלו שגם משם אפשר להגיע להייטק, אולי כדאי שישקלו לפתוח משרדים במעלה אדומים ובחצור הגלילית, ולא רק לקרוא חדרים על שמם.
/// ירדן רוז'נסקי
בחירות בגרמניה
סוג של משבר אקלים
הבחירות לבונדסטאג שיתקיימו ביום ראשון בגרמניה היו אמורות להיות חגיגה גדולה למפלגת הירוקים בראשות אנאלנה ברבוק. היו אפילו פרשנים שניבאו שאחרי מגמת התחזקות יציבה בשנים האחרונות, הניצחון יהיה כל כך סוחף, שברבוק תהיה הקנצלרית הבאה. בסקרים ראו התחזקות של הירוקים — במאי הם היו לרגע המפלגה המובילה, עם כ־25% — וההערכה היתה שהשיטפונות ביולי יתרמו להתחזקות. כי לגרמנים יש היסטוריה עם אירועי אקלים שמחוללים שינויים פוליטיים: ב־2002 השיטפונות הכריעו את הבחירות לטובת גרהארד שרדר הסוציאל־דמוקרט, ב־2018 היתה זו דווקא בצורת ממושכת שהובילה לזינוק בתמיכה בירוקים (מכ־9% ב־2017 לכ־20% כעבור שנתיים). כך שהגיוני להניח שהשיטפונות בגרמניה ובשכנותיה, לצד השרפות וגלי החום במקומות אחרים באירופה, מכוונים את הגרמנים אל הירוקים. ואמנם, סקרים מראים כי יותר משליש מהאזרחים סבורים שהאקלים הוא הנושא הראשון במעלה שבו הממשלה צריכה לעסוק, שהוא חשוב יותר ממשבר הדיור, מהפנסיות, אפילו מהקורונה.
אז איך קרה ששבוע לפני הבחירות הסקרים ניבאו לירוקים רק 15%-17% תמיכה? אחדים תולים זאת בהסתבכויותיה של ברבוק, שהואשמה בפלגיאט בספר שכתבה ובאי־דיוקים בקורות חייה. אחרים סבורים שהקונצנזוס סביב שאלת האקלים כבר כה חזק ומבוסס, שלא צריך מפלגה שמתמקדת בעניין ואפשר לבחור בפוליטיקאים אחרים, גם הם הרי כבר מבינים שצריך לעשות משהו. ויש גם מי שבטוחים שבזמן אמת, ברבוק עוד תזנק. כך או כך, התוצאות יהיו מקרה מבחן מעניין למפלגות ממוקדות־אקלים ברחבי העולם, וגם לשאלה הפוליטית הנצחית מה בסוף מכריע, היחס של הציבור לאג'נדה של המפלגה — או למי שעומד בראשה.
/// אדר פרימור
צילום: אי.פי.אי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הסתיו הישראלי הוא מיתוס, אבל מיתוס ייחודי ומרגיע במיוחד
בירושלים כבר קריר בערב, במרכז אין צורך לישון עם מזגן, לפעמים בחוץ אפילו יש משב, ובדרכים רואים חצב. אנחנו מלקטים את הסימנים כדי לומר לעצמנו: הגיע הסתיו.
אבל הסתיו הישראלי הוא לא מציאות קונקרטית. מבין כל העונות — הקיץ ממשי מכולן, החורף ממטיר גשם שאין לטעות בו, האביב פורח ושולח אל הטבע — הסתיו הוא המיתוס המקומי הגדול מכולם. ייצוג בלבד. הלך נפש.
עצם האזכור של המילה כבר מפיח תקווה לאפשרות למצב רוח אחר, לחיים אחרים. זה הסתיו שצובט בלב אפילו של ציניקנים, זה הסתיו שמחבר לאירופה, זה הסתיו היהודי שמחבר לשורשים, כמו בשיר של אברהם חלפי. הוא מוציא אותנו מהמזרח התיכון ומהמרוץ ההישרדותי המיוזע. הוא מאפשר לנו להאט, להרהר, להתמסר לנוגה ולפיוטי. שירי קיץ מקפיצים, קלילים, מרקידים, עניין לצעירים. שירי סתיו — וכבר רבים עמדו על העובדה שיש לנו הרבה יותר שירי סתיו מסתיו — מזמינים התבוננות אחרת, כבדות חיובית שמנוגדת להוויה הישראלית. באומה שחיה בין קצוות, בין שמחה שיש בה גם בריחה מהמציאות לעצב מלכד וחרדה תמידית, הסתיו מאפשר כובד ראש חיובי נדיר.
במילים אחרות, בתוך סך המיתוסים שמזינים את החברה הישראלית, הסתיו מציע משהו ייחודי ומרענן. במציאות טרופה, המחשבה על הסתיו קצת מרגיעה, גם אם היא חולפת מהר כמו הסתיו הישראלי עצמו.
