ג

לילת פיד האינסטגרם של המדען־הכוכב פרופ' דיוויד סינקלייר (196 אלף עוקבים) היא חוויה מתעתעת, כמעט מטרידה. לביולוג מהרווארד יש שיער מלא ששיבה לא זרקה בו, פנים חלקות מקמטים ומבט שובב. בכל התמונות והסרטונים סינקלייר נראה בן 30–35 לכל היותר — גם כשהוא מצולם עם סבתו האהובה ורה ב־1995, וגם בסרטון עדכני מיום כיף שבו אירח את צוות המעבדה שלו בביתו שבקייפ קוד. הוא מצולם שם לבוש מכנסיים קצרים וחולצת טי לבנה, ולרגע נראה כאחד הפוסט־דוקטורנטים מהמעבדה. אלא שביוני האחרון הפיטר־פן הזה חגג את יום הולדתו ה־52.

ככל שזה תלוי בו, סינקלייר (Sinclair) יחגוג גם את יום הולדתו ה־132 ואף מעבר לכך, וכך יזכה לראות את המאה ה־22 ולהכיר את ניני־ניניו — שלהם הקדיש את רב המכר שלו, "Lifespan: Why We Age, and Why We Don't Have To", במילים "אני מצפה להכיר אתכם". אם זה מעורר בכם אי־נוחות, כדאי שתתחילו לברר עם עצמכם למה, כי ייתכן מאוד שכבר בסוף המאה הנוכחית יהיו בידי בני אנוש הכלים לנהל, אם לא לרפא, את ה־מחלה, זו שלשיטתו של סינקלייר סרטן ומחלות לב אינן אלא ביטויים שלה: הזדקנות. לטענתו, עד 2050 יהיה בכוחנו להוסיף לחיינו לפחות עשור או שניים.

"ניתן לשלוט בהזדקנות די בקלות, ברגע שיודעים איך", הוא אומר בריאיון בכתב ל"מוסף כלכליסט". "במעבדה שלי בבית הספר לרפואה בהרווארד אנחנו מניעים הזדקנות של עכברים קדימה ואחורה כבר כיום". ואכן, בסרטונים מהמעבדה של סינקלייר ניתן לראות בבירור עכברים זקנים, שבפרוותם זרקה שיבה, רצים שוב כמו עכברים צעירים שכוחם במותניהם לאחר טיפול שנמשך כשבוע בקוקטייל מולקולות NMN, שניתן להם דרך מי השתייה שלהם.

בספרך אתה מכנה את המחקר שלך "תיאוריית המידע של ההזדקנות" ("Information Theory of Aging"). מה זה אומר, במילים פשוטות?

"ההיפותזה שלי היא שהזדקנות (סינקלייר כותב 'Aging' עם A גדולה, כאילו מדובר בשם של מחלה) נגרמת בגלל אובדן מידע. בגוף שלנו יש שני סוגי מידע: הגנום, והרגולטור שלו שנקרא אפיגנום. תחשבי על האפיגנום כקורא קומפקט דיסק, ועל הגנום כעל המוזיקה. במשך השנים חודר 'רעש' למערכת: כשאנחנו מזדקנים מצטברות 'שריטות' על גבי הדיסקים, המוזיקה לא יכולה להתנגן בלי 'קפיצות', והתאים מאבדים את זהותם ואת יכולתם לתפקד. השריטות האלה קורות בגלל נזק לתאים ודנ"א שבור".

ואיך מוחקים את ה"שריטות" האלה?

"המחקר שלנו מראה שניתן לאפס גיל ביולוגי בתאים אנושיים ובתאי בעלי חיים במעבדה, ולשחזר את תפקוד התאים — תהליך שאנחנו מכנים 'תכנות מחדש של האפיגנום'. בדצמבר האחרון פרסמנו מחקר שמראה שניתן לרפא עיוורון בעכברים זקנים על ידי תכנות מחדש של העיניים שלהם לגיל צעיר יותר. כעת אנחנו בוחנים את האפשרות להחזיר אחורה בזמן עוד סוגים של תאים, ואפילו בעל חיים שלם".

מתי יחלו מחקרים קליניים בתכנות מחדש של תאים אנושיים?

"לאחרונה הצלחנו במעבדה להחזיר אחורה בזמן תאי עור ושריר אנושיים, ואפילו מוחות זקנים של עכברים. אבל לשאלתך, בחברת הביוטק Life Biosciences (שבה סינקלייר משמש בצוות המדעי, ר"ד), אנחנו מתקדמים באופן אקטיבי לעבר הניסוי הקליני הראשון שלנו, שיטפל בעיוורון בבני אדם, כבר בשנתיים הקרובות".

"בעשור האחרון, הגיל הביולוגי שלי רק הלך וירד"

ב"Lifespan" סינקלייר מתאר כיצד כבר בעשורים הקרובים תקבלו בגיל 30 סדרה של שלוש זריקות (במהלך שבוע) המכילות וירוס בעל גנום דנ"א חד־גדילי (Adeno Associated Virus), שיגרום לתגובה חיסונית קלה ביותר, אם בכלל. הווירוס, שמוכר לחוקרים מאז שנות ה־60, הונדס כך שאינו גורם למחלות כלשהן. הגרסה התיאורטית שלו, זו שסינקלייר צופה שתקבלו, תישא כמות קטנה של גנים שמכונים "פקטורי יאמאנקה" (על שמו של שיניה יאמאנקה, חוקר תאי גזע יפני וחתן פרס נובל). תחילה לא ישתנה דבר באופן שבו הגנים שלכם עובדים, אך כשתתחילו לראות ולהרגיש את סימני הגיל, ככל הנראה באמצע שנות הארבעים לחייכם, תקבלו מרשם לתרופה האנטיביוטית דוקסיצִיקְלין למשך חודש, וזו תפעיל את הגנים לתכנות מחדש. מפעם לפעם תעשו בדיקת דם, כדי לוודא שהמערכת עובדת כמו שצריך, אבל לא מעבר לכך. בהדרגה, השיער שהאפיר יחזור לגוון הטבעי שלו, ופצעים יירפאו מהר יותר. "קמטים ייעלמו, איברים יפעלו כמו פעם", כותב סינקלייר בספר. "תוכלו לחשוב מהר יותר, לשמוע צלילים גבוהים יותר, ולא תזדקקו עוד למשקפיים כדי לקרוא את התפריט. הגוף שלכם ירגיש צעיר שוב".

עד שיוכל להציע לכם את הטיפול הזה, סינקלייר מנסה דברים שונים על עצמו. "לרוב אני אוכל רק בארוחת הערב, וגם נוטל תוספי תזונה שגילינו שמפעילים מנגנונים מאריכי חיים (ראו בתמונה בעמוד הבא, ר"ד), וכן תרופה לטיפול בסוכרת ששמה מֶטְפוֹרְמִין, שנראה שמאיטה הזדקנות", הוא מגלה, וממהר לסייג ולהדגיש שהוא אינו רופא, שזו אינה המלצה, ושהתוספים האלה לא הוכחו מדעית כמאריכי חיים. כשנשאל על ידי כתבת המגזין "בוסטון" מדוע הוא נוטל תוספים שטרם אושרו למטרת עיכוב הזדקנות, ענה לה בעיניים פעורות: "כי אני מדען", ומיד לאחר מכן הוסיף, "וכי אני רוצה להישאר בחיים הרבה אחרי האויבים שלי". אגב, בציוץ שפרסם החודש בטוויטר גילה שמזה שנתיים הוא נוטל גם פִיסֵטִין, חומר שמחקרים עדכניים קבעו שביכולתו להפחית דרמטית את חומרת הסימפטומים של קורונה ומאריך את תוחלת החיים (ושנמצא, בין היתר, גם בעגבניות, מלפפונים, בצלים, תפוחים ואפרסקים).

מלבד התזונה המחושבת, סינקלייר הוא מנוי נאמן של InsideTracker, שירות בדיקות דם שמסייע באופטימיזציה בריאותית (סינקלייר מושקע בחברה ומשמש יו"ר ההנהלה המדעית שלה): "יש להם סדרה של כ־15 ביו־מרקרים (מדדים ביולוגיים) שמעידים על גיל ועוזרים להבין איפה את ניצבת לאורך השביל הזה. אגב, הגיל הפנימי שלי הצעיר בעשור האחרון".

בדיקות הדם הללו גם מספקות את יצר התחרות חסר הרחמים של סינקלייר. פרופ' ניר ברזילי, מנהל ומייסד המכון לחקר ההזדקנות בבית הספר אלברט איינשטיין בניו יורק, שסינקלייר משתף איתו פעולה במסגרות שונות (בין היתר, שניהם מכהנים בוועדה המדעית של Life Biosciences), מעיד כי סינקלייר נהנה לבחון שירותים ביו־מרקרים מתחרים. "כשהוא נותן דם לחברות אחרות הוא מצפה לגלות שהוא צעיר יותר מגילו הכרונולוגי, וכשהן נותנות לו תשובה שמעידה אחרת, הוא רותח ומצהיר שהן בולשיט מוחלט", הוא מספר בשעשוע. "אגב, רוב החברות המסחריות האלה דווקא ייטו לומר לך שאת צעירה מכפי גילך הביולוגי. אבל דיוויד ינסה הכל".

"כן, אני אופטימיסט. אני לא מתבייש בזה"

המחקר מרחיק הלכת של סינקלייר הוא, בין היתר, מימוש של צוואתה הרוחנית של סבתו. "במחצית הראשונה של חייך, מצא מנטור מעולה", הוא צייץ בטוויטר ביוני. "במחצית השנייה, תהיה אחד". במקרה שלו, המנטורית היתה סבתו מצד אביו, ורה סיגטי (Szigeti) — יהודייה ילידת הונגריה שחונכה כלותרנית, החביאה יהודים במהלך השואה, והיגרה לאוסטרליה ב־1956. סיגטי היתה אדם מיוחד: סינקלייר מתאר בספרו כיצד היא חיה לבדה בפפואה גינאה החדשה הפרימיטיבית, וכיצד סולקה מחוף בונדי בסידני בעוון לבישת ביקיני. היא לימדה את סינקלייר הצעיר לנהוג, הנחילה לו שמחת חיים ועודדה אותו "לעולם לא להתבגר".

"כשהייתי בן 4, סבתי סיפרה לי על המוות", הוא מספר כעת. "היא אמרה שיום אחד היא תמות, וכמוה גם הוריי, החתול שלי, ובבוא העת גם אני עצמי. זה הותיר בי רושם עז. בתיכון ובקולג' מצאתי את עצמי מרותק מהאופן שבו פועלים דברים חיים, והחלטתי לחקור מדוע אורגניזמים לא חיים יותר מכפי שהם חיים. חשבתי שכך אוכל להותיר חותם בעולם". סינקלייר הלך אפוא בדרכם של הוריו, צמד ביוכימאים, והשלים תואר ראשון במדעים באוניברסיטת ניו סאות' ויילס, שם גדל. ב־1995 השלים דוקטורט באותה אוניברסיטה, על בקרת גנים בשמרים. מפגש אקראי שנתיים קודם לכן עם חלוץ חקר ההזדקנות, פרופ' ליאונרד גוארנטה מ־MIT, בעת שזה נשא הרצאה באוסטרליה, הוביל את סינקלייר לעבור לבוסטון כדי לעשות פוסט דוקטורט במעבדתו.

ב־1997, השנה שבה האשה הזקנה ביותר אי פעם, הצרפתייה ז'אן קלמן, הלכה לעולמה בגיל 122, שמו של סינקלייר כבר התנוסס ב"הניו יורק טיימס" בעקבות גילוי פורץ דרך שהסביר לראשונה את מנגנון ההזדקנות בשמרים, ופתח את האפשרות לתמרן את התהליך הזה בבני אדם, בבוא העת. משם, הקריירה שלו נסקה מטאורית: הוא קיבל מעבדה משלו בבית הספר לרפואה של הרווארד ושם המשיך לחקור את הגילויים שלו על אנזימי סירטואין (SIR2), משפחת חלבונים שקיימת בכל יצור חי. החלבונים האלה לרוב רדומים, אך כשהם מופעלים על ידי גורמי דחק כמו הגבלת קלוריות, יש בכוחם להועיל בריאותית ולהאריך חיים בשמרים. סינקלייר היה נחוש למצוא חומר שיחקה את האפקטים האלה ויוכל להפוך לתרופה שמרפאה הזדקנות.

ב־2002, לאחר שבחן יותר מ־20 אלף חומרים, סינקלייר קיבל שיחת טלפון מהמעבדה, שם צוותו מצא סוף סוף את האחד: רֶסְבֶרַטְרוֹל (Resveratrol), מולקולה שניתן למצוא ביין אדום, ונחשדה במשך שנים כבעלת תועלת לבריאות האדם. סינקלייר הנלהב סידר מיד שורת צלחות פטרי עם שמרים על שולחן האוכל בביתו, ומזג לתוכן תרכובות שונות. כשגילה שבכלי שאליו מזג רסברטרול שרדו השמרים 50% יותר מביתר הכלים, הוא לא ידע את נפשו מרוב התלהבות. "זה הכי קרוב לנס שניתן למצוא", התבטא אז מעל דפי המגזין "Science", בניפוח חזה לא אופייני למדען. "מאה שנים מהיום, אנשים אולי ייקחו את המולקולות האלה על בסיס יומי כדי למנוע מחלות לב, שבץ מוחי וסרטן".

בינתיים, באוסטרליה, סבתו הלכה ודעכה, וגם אמו, דיאנה, נאבקה בסרטן הריאות. ב־2004, נחוש להנגיש את המדע שלו לציבור, סינקלייר הקים עם היזם הסדרתי כריסטוף ווסטפאל (Westphal) ושותפים נוספים חברת ביוטק ששמה סיטריס פרמצבטיקה, ושנועדה לתרגם את גילוייו למוצר מסחרי. זו היתה תחילתו של פרק חדש לגמרי בקריירה שלו, כזה שיביא אותו לקדמת הבמה ויהפוך אותו לאדם שמזהים ברחוב — אבל בדרך ציפו לו לא מעט מהמורות.

ב־2008 סיטריס נמכרה לתאגיד התרופות הבריטי GSK תמורת 720 מיליון דולר, והפכה את סינקלייר לאדם עשיר מאוד. למרות זאת, ואף שבאותו זמן היה כבר מדען־כוכב, החברה השאירה טעם מר בפיו. שנתיים קודם הוא פרסם מחקר שהראה כי עכברים שתזונתם הועשרה ברסברטרול הזדקנו לאט יותר, והיו בריאים יותר, מאלה שלא קיבלו את החומר. התגלית הזו, שהיתה ללא ספק נקודת המפנה בקריירה שלו, הנחיתה אותו בכל תוכניות האירוח הנחשבות. הקולגות, בין שקינאו או שסתם סברו שהוא נוהג בחוסר זהירות או אחריות, לא ממש אהבו את זה. כך הפך לאחת הפיגורות הכי שנויות במחלוקת במדע.

"הוא בחור מורכב", העיד עליו חברו פרופ' סטיבן אוסטד, ביולוג מאוניברסיטת אלבמה, בשיחה עם המגזין "בוסטון". "הוא גם מדען מעולה וגם איש מכירות מעולה. כשמדברים איתו על מדע, אחד על אחד, לא תמצאי הרבה שיהיו יותר ידענים, נוקבים ונועזים מדיוויד. ואז את מקשיבה לדברים שהוא אומר בטלוויזיה ואת כזה, 'על מה לעזאזל הוא מדבר?'".

"הכסף שנחסוך על בריאות יסייע לפתרון משבר האקלים"

האופטימיות הזו לא יכולה להסתיר את הדילמה האתית העצומה שעולה מהמחקר של סינקלייר — הערעור על המוות כגורם הוודאי היחיד בחיינו, ועל התזה שכלל האורגניזמים מזדקנים ומתים "לטובת המינים שלנו", ששורשיה מצויים בתורתו של הפילוסוף אריסטו. בספרו, סינקלייר מגייס עלה תאנה מנצח — ויכוח עתיק יומין עם רעייתו סנדרה, שמחקרו "עורר בה בראשית נישואיהם אי־נוחות רבה, מה שהכאיב לי מאוד", וכיום נוטלת NMN בעצמה. גם אחיו, ניק, נוטל NMN, לאחר ששערו החל להאפיר והאשים את סינקלייר, חצי בצחוק, בכך ששימש עבורו קבוצת ביקורת, וכך גם כלבי המשפחה, פודל קטן ששמו צ'ארלי, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה־12, ולברדורית בת חמש ששמה מללוקה. את הלברדורית הנוספת של הסינקליירים, קייטי, ה־NMN לא הציל: "לאחרונה היא הלכה לעולמה בגיל 5, לאחר מאבק במחלת כליות מולדת".

כיצד חיים ארוכים יותר ישפיעו על הכלכלה שלנו ועל הפרודוקטיביות שלנו?

"פרסמתי לאחרונה מאמר עם צמד כלכלנים לונדוניים מבריקים (אנדרו סקוט מלונדון ביזנס סקול ומרטין אליסון מאוקספורד, ר"ד), שמראה שבארצות הברית לבדה, הארכת החיים בשנה אחת תחסוך סכום שווה ערך ל־38 טריליון דולר בעשורים הקרובים — וזו רק שנה אחת של חיים בריאים".

מה דעתך על הטענה שעבודתך תביא לקץ האנושות?

"מי שאומר את זה לא חשב על זה מספיק, ואני מציע לו לקרוא את הספר שלי".

בכל זאת, למחקר שלך יש גם השלכות מטרידות. חיים ארוכים יותר יביאו לגידול ניכר באוכלוסייה, שגם כך מתקשה לכלכל את עצמה בלי לכלות משאבים טבעיים. אתה לא חושש שחיי נצח יתרמו למשבר האקלים?

"כל הרעיון של מחקר רפואי הוא לגרום לאנשים להיות בריאים יותר. האם עלינו להפסיק את המחקר על סרטן ומחלות לב? לא יהיה פיצוץ אוכלוסין. תעשי את המתמטיקה. סכומי הכסף שנחסוך בטיפול רפואי יהיו כל כך עצומים, שזה למעשה הסיכוי הכי טוב שלנו לפתור את משבר האקלים".

סינקלייר, האופטימיסט חסר התקנה, הוא לא רק מדען אלא גם גורו. "למה שארצה לחיות עוד 50 שנה?", צייץ לאחרונה בטוויטר וזכה לאלפי לייקים. "כי רק עכשיו אני קולט איך צריך לחיות".

‍