התפטרות מנכ"לית האוצר

היא לא הבעיה

קצת יותר מחודש אחרי התפטרותו של הממונה על התקציבים שאול מרידור, התפטרה גם מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר־אייל. מרידור עזב בזעם עם מכתב האשמות חריף, טרנר־אייל פרשה בשקט. ובכל זאת, בתום ארבעה חודשים בלבד במשרד, פרישתה עוררה לא פחות ביקורת. למה בעצם? המינוי שלה היה פרסונלי — היא ליוותה את השר ישראל כ"ץ גם במשרד התחבורה — ובמהלך כהונתה הקצרה השתדלה לשמור על יחסים תקינים עם פטרונה. חטאה העיקרי היה ש"העזה" להגן על אנשי האוצר מול מתקפות חסרות תקדים מצד ראש הממשלה ושופריו, שכינו אותם בין השאר "מחבלים". מאותו רגע נגזר דינה. טרנר־אייל גילתה שכאשר השר וראש הממשלה רוצים משרד של עושי דברם, הנאמנות שהפגינה עד כה רחוקה מלהספיק. לכן הליכתה עוררה כל כך הרבה דרמה וביקורת: היא הבהירה שאין עוד משקל לפרסונה, לכישורים או אפילו לעבר המשותף. רק מידת הכניעות תכריע. ולכן גם זהות המנכ"ל הבא חסרת משמעות.

/// עמרי מילמן

העשירים מתעשרים

השינוי לא הגיע

בתחילת משבר הקורונה, בתוך החושך של הפחד הבריאותי והחרדות הכלכליות, היה ניצוץ אחד של אופטימיות. הוא נולד מתוך מחשבה כי מדובר בתזוזה טקטונית אדירה שיכולה לחולל שינוי מהפכני ולצמצם את הפערים באוכלוסייה, כפי שעשו מלחמות העולם. כי אם "מכבים" הכל, ואם הממשלה מזרימה כסף, למה לא להתחיל אחרת?

אלא שנתונים טריים מראים שההשפעה הפוכה. לפי דוח של הבנק השוויצרי UBS, דווקא בצל הקורונה עושרם המצטבר של המיליארדרים בעולם חצה לראשונה את רף ה־10 טריליון דולר. וזה קרה בזכות המשבר והתערבות הממשלות. הטריליונים שהוזרמו כדי למנוע קריסה של השווקים הפיננסיים הקפיצו אותם, והרווחים זרמו לכיסי העשירים. למעשה, עושרם גדל בקצב המהיר אי פעם, ובין אפריל ליולי הוא זינק ב־27%, שהם כ־2 טריליון דולר (כמה אירוני — כמעט כמו היקף חבילת הסיוע האמריקאית). עוד אפשר לתקן את זה: מעתה והלאה, גם אם הסיוע יהיה רחב כל כך, צריך לדאוג שהוא ימומן ממסים מוגברים על העשירים.

/// סופי שולמן‍