חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// חברי הקואליציה אוהבים להתנער מאחריות /// ועדות הכנסת הפכו לזירה של הקרבת שעירים לעזאזל /// משרד החינוך מדרדר את בתי הספר להפרטה /// המשרד להגנת הסביבה דוהר בכיוון ההפוך
ועדת הכספים
מי חשב שהשתנתה?
ועדת הכספים דנה השבוע בהצעת האוצר "להגדיל את הדיווח על הכנסות משכר דירה". לא מדובר בהצעה מרחיקת לכת לבטל את הפטור ממס, אלא רק לוודא שמי שחייב במס, אכן משלם אותו, כדי לצמצם את ההון השחור. ובכל זאת חברי הקואליציה פסלו את ההצעה בטיעונים פופוליסטיים: אורית פרקש הכהן (כחול לבן) טענה כי דרישה לחייב אזרחים לדווח על הכנסה שקולה לדרישה "לדווח שהם לא אנסו אף אחד היום, שהם לא גנבו מהמכולת"; ויו"ר הוועדה משה גפני (יהדות התורה) אמר שחובת דיווח על השכרת דירה הולמת "מדינה טוטליטרית".
למחרת התכנסה אותה ועדה לדון בהעלאת המע"מ. הפעם חברי הקואליציה דווקא הצביעו בעד המהלך, ובכל זאת התבטאו נגדו. כך למשל ח"כ אלי דלל (הליכוד) קרא "להעמיק את ביטול הפטורים" במקום העלאת המע"מ — יום לאחר שהוא סירב לגעת בהטבת המס למשכירים, ואף סירב לשמוע על הגברת האכיפה נגד מי שמנצל אותה לרעה.
בשפה התלמודית קוראים לטקטיקה הזאת "זיל הכא קא מדחי לה, וזיל הכא קא מדחי לה" (בתרגום חופשי: דחה אותו מכאן, וכשיבוא משם, דחה אותו משם). הגדיל לעשות גפני, שהטיח בנציג האוצר: "אני לא מבין אתכם, שהחלטתם לבוא עם ההצעה הזו לכאן שוב, מה חשבתם? שהוועדה השתנתה? שאני השתניתי?". צודק, הטעות היא של כולנו. איך יכולנו להניח שלפחות בעיתות חירום משהו בנבחרי הציבור שלנו ישתנה.
/// שלמה טייטלבאום
הקואליציה
חזרה לשגרת הרפש
2023 היתה שנה קשה בכנסת. הרבה אמירות קשות נאמרו, בעיקר במסגרת הדיונים על ההפיכה המשטרית, והרבה שיאים שליליים נשברו. ואז הגיע 7 באוקטובר, והיה נדמה שהחל עידן של איפוק וריסון. אבל זה היה רגע קצר שחלף. עם התקבעותה של המלחמה כשגרה החדשה, גם השיח המתלהם חזר לכנסת, וביתר שאת — הרי מה הולם יותר עיתות מלחמה מאשר לחפש שעירים לעזאזל?
השבוע זה קרה בדיון בוועדה למיזמים ציבוריים, שהיה בעיקר זובור לבנק ישראל. הדיון עסק בכך שהבנק המרכזי לא שיתף כראוי גופים חוץ־בנקאיים בתוכנית ההלוואות המוזלות לעסקים קטנים במלחמה. אבל במקום דיון ענייני בסוגיה אם בנק ישראל נהג כשורה או לא, קיבלנו מופע אימים של יו"ר הוועדה ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית), שהטיח בנציגי בנק ישראל: "אם תמשיכו להתעלם מהכנסת, אנחנו נייצר הצעות חוק שיטרילו אתכם ולא נרפה".
איום בהטרלה על גוף מדינה רשמי הוא, אם להתנסח בעדינות, הדבר האחרון שאנחנו צריכים מחבר קואליציה, בטח בתקופה רגישה שבה נחתך דירוג האשראי של ישראל, בין השאר בגלל התפקוד הלקוי של הממשלה, וכשכל צעד כאן נבחן בזכוכית מגדלת. מצד שני, למה אפשר לצפות מיו"ר ועדה צנועה, כשבכירים ממנו — משר האוצר, דרך השר לביטחון לאומי ועד ראש הממשלה — מרעילים את השיח, מתנערים מאחריות ומחפשים שעירים לעזאזל.
/// עירית אבישר
צילום: יואב זיתון/ynet
התוספות למורים החרדים
אופק חדש להפרטה
השבוע חשף "כלכליסט" שתוספות השכר לרשתות החינוך החרדיות, שמקדם שר החינוך יואב קיש, ייצרו פער בין המגזר החרדי לזה הממלכתי — תלמיד חרדי יקבל 1,500 שקל יותר בשנה לעומת תלמיד יסודי ממלכתי. אבל הסכנה שטמונה במהלך הזה עמוקה יותר מפער בתקציב. כנס חירום מקוון של אנשי חינוך בשבוע שעבר התריע על כך שהתקציבים החדשים יוצרים מדרון חלקלק להפרטת החינוך: כיום בית ספר פרטי מקבל תקצוב נמוך משמעותית מזה של חינוך ממלכתי, והדבר מגביל את התפשטות החינוך האליטיסטי. אם הרשתות החרדיות המפלגתיות יקבלו מימון גדול יותר מזה שמקבל החינוך הממלכתי, יהיה קשה מאוד משפטית למנוע זאת גם מגופי חינוך פרטי חילוניים או דתיים־לאומיים. ובמצב כזה בתוך שנים אחדות השכבות החזקות יברחו לחינוך נפרד, והחינוך הממלכתי יהפוך למקום שאליו הולכים רק מי שאין להם ברירה — וזה כבר יעמיק באופן בלתי הפיך את השסע החברתי בחברה הישראלית, שכבר היום מתקשה לאחד את שורותיה.
/// שחר אילן
המשרד להגנת הסביבה
המשרד להגנת המזהמים
המשרד להגנת הסביבה בראשות השרה עידית סילמן דוחף בימים אלה קידום מואץ של רפורמה ברישוי הסביבתי בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שהיא חלומו המתוק של כל מזהם ופקיד אוצר: במסווה של פישוט הביורוקרטיה, יוכלו מפעלים מזהמים לפנות למנכ"ל המשרד - מינוי פוליטי — כדי לבקש הקלות בהיתר פליטה. בכך תהיה למנכ"ל
סמכות לעקוף את הדרישות שהטיל הדרג המקצועי על המפעלים כדי להגן על הציבור, אם יחשוב שהן יקרות מדי. יו"ר ועדת הפנים ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) אפילו הסביר בהתלהבות לפני כחודש שאחרי שיוחל הריסוק הזה של חוק אוויר נקי, הפיקוח "לא יהיה כמו פעם, זה לא יהיה לחומרא", והשווה את הירוקים לנטורי קרתא.
במשרד להגנת הסביבה טוענים כי מדובר ביישור קו עם "עקרונות האסדרה באיחוד האירופי", אך מסמך חדש של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מטיל ספק בקביעה, ומראה כי לצעדים שיובילו להרעה משמעותית בהשוואה למצב כיום אין מקבילות במדינות באירופה שנסקרו. יועמ"ש ועדת הפנים אף התריע השבוע כי באירופה דווקא עומדים להחמיר עכשיו את המנגנון הקיים, בעוד ישראל נסוגה לאחור.
במצב העניינים הנוכחי נראה שהרפורמה הגרועה הזאת תעבור באין מפריע — הציבור עסוק במלחמה, במיתון הכלכלי ובסוגיה "מי תומך בנו בעולם". אבל כבר כיום זיהום האוויר בישראל גבוה מהממוצע שבמדינות ה־OECD, וכ־2,500 ישראלים מתים ממנו בשנה. כך שאם לא תיבלם היוזמה הזו של "המשרד להגנת המזהמים", כפי שמכנים אותו מבקריו — המצב רק ילך ויחמיר.
/// / שני אשכנזי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
למה שלטים מצליחים לעצבן כל כך את ראש הממשלה?
נדמה שבניסיון להימנע ככל יכולתו מהמהות, מדאגה לאזרחי ישראל, אין פנייה שראש הממשלה לא ייקח בדרך אל הלא רלבנטי, הקטנוני והתינוקי. כך הוא הגיע השבוע לעסוק בשלטים, לתהות — בעיצומו של משבר ביטחוני, כלכלי, חברתי, מדיני ומורלי חסר תקדים, שנמשך כבר ארבעה חודשים — מי עומד מאחורי שלטים שמציינים את אחריותו למצב, כראש הממשלה. כמה חמור מצבו? האיש נלחץ משלטים. וזה אותו איש שהוביל קמפיינים איומים נגד יריביו, ותלה שלטי ענק של עצמו על רב־קומות במרכז תל אביב, מסתחבק עם פוטין וטראמפ. האיש חי בעולם שכולו שלטים, לטוב ולרע.
במקור השלט לא היה איזה עניין שטוח של תדמיות. בתנ"ך הוא מילה נרדפת למגן, "שלטי גיבורים" היו המגינים שהם נשאו, ודוד המלך קוצר שלל רב של שלטי זהב. בעברית המתחדשת השלט עדיין נשאר מתכת גדולה, פשוט כזו שכותבים עליה משהו. במקום לספק הגנה פסיבית, הוא נהיה אקטיבי, פונה אל העולם, ולפעמים גם תוקף. אם מישהו מניף שלט, זו הדרך שלו לומר משהו, להשמיע קול, לצעוק איזה מסר. אבל בסוף זה רק מה שזה: מילים. בנימין נתניהו אולי בנה קריירה משלטים ששימשו להגנה עליו ולהתקפה על אחרים, אבל הם דו־ממדיים כמו כל שאר המסרים שלו. ההתקרבנות שלו היתה מביישת כל גיבור תנ"כי, והוא ודאי לא דוד המלך. יותר דומה לשאול, רדוף בידי רוחות רעות בתוך נפשו וראשו.
