זאנג, שנודע בזכות תיאוריות וגילויים מדעיים שיכולים לחולל מהפכה במחשוב, שאב השראה מסיפורו של דיראק. "בזמנו", סיפר לקהל, "אף אחד לא האמין לו, אבל אתם יודעים מה הוא ענה? 'המשוואה שלי כל כך יפה, פשוט לכו לחפש אותה'". ההוכחות לאנטי־חומר התגלו רק חמש שנים מאוחר יותר בקרינה קוסמית, והפכו את המשוואה של דיראק "לאחת התחזיות הגדולות של האנושות — משהו שנולד מיופי התגלה כנכון".

זאנג היה בן 55 בעת קיום ההרצאה, באפריל 2018. שיער שחור עם פס אפור, פרצוף מרובע, מבטא קל בלבד. הוא נולד בשנגחאי, למד בברלין ובניו יורק, התבסס בסטנפורד והיה לאזרח אמריקאי. הוא זכה בשלל פרסים יוקרתיים ואף נחשב מועמד לזכייה בפרס נובל, הרצה בארצות הברית, אירופה וסין, ועבד בשיתוף פעולה עם מדענים רבים. לפי חתן פרס נובל רוברט לאפלין, לזאנג היה מעמד מיוחד בקרב המדענים, "כוכב־על בשלוש יבשות".

היה נופך רומנטי לאופן שבו נהג לדבר על המרדף המדעי אחר האמת שבטבע, אבל הוא גם שלט ביישומים של העבודה שלו בתעשייה הפרטית. הוא עזר להניח את היסודות לגילוי מבודדים טופולוגיים, חומרים חדשים שמוליכים אלקטרונים רק על פני השטח שלהם, בלי זרם בליבה. חברות כגון גוגל, וואווי ואיירבוס מתחרות כעת בניסיון להשתמש בחומרים האלה בטרנזיסטורים חדשים, בדרך למחשוב קוונטי שיציע רמות חדשות של עיבוד ויצרוך הרבה פחות אנרגיה. "זה עולם חדש נפלא", אמר זאנג בהרצאה בגוגל, "שבו שיתוף פעולה בין האקדמיה לתעשייה מוביל להתקדמות אדירה".

הוא היה גאה ואופטימי בשיתופי הפעולה האלה, אבל הם גם סיבכו אותו.

חמש שנים קודם לכן, ב־2013, זאנג הקים קרן הון סיכון, Danhua Capital, שהשקיעה מאות מיליוני דולרים בסטארט־אפים. זאנג היה נערץ במיוחד במולדתו, ובדנחואה השקיעו קרנות ממשלתיות וענקיות כגון עליבאבא ובאידו. הממשלה הרבתה להעניק לו פרסים ומענקי מחקר, בניסיון למשוך אותו בחזרה. מבחינת ארצות הברית, זה הפך את דנחואה לדוגמה לסכנה שבבריחת טכנולוגיה לסין. עדויות בקונגרס ושורה של דו"חות ממשלתיים מ־2018 הגדירו את דנחואה כלי פוטנציאלי של הממשלה הסינית לקניית טכנולוגיה אסטרטגית מסטארט־אפים אמריקאיים שבהם היא משקיעה, והקשרים של זאנג בבייג'ינג משכו גם את תשומת הלב של ה־FBI.

כך, חרף ההכרה הבינלאומית בהישגיו, ענן של חשד התעבה מעל ראשו. עם מותו, ב־1 בדצמבר 2018 בסן פרנסיסקו, בכיס החולצה שלו נמצא מכתב התאבדות, מקופל בקפידה, אבל גם בסין וגם בארצות הברית יש מי שעדיין מפקפקים בכך שזו סיבת המוות האמיתית.

"נדודי שינה בגלל דיכאון חמור, בדיוק כמו ב־2015. איני יכול עוד", הוא כתב במכתב ההתאבדות שלו, לפי הדו"ח של חוקרי מקרה המוות שהגיע לידי "The Wire". באותה שנה זאנג אושפז בבית החולים של סטנפורד, ואחרי מותו משפחתו הודיעה כי התמודד עם התקפי דיכאון. אשתו אמרה לחוקרי המשטרה שהוא היה לחוץ בגלל עבודתו וסבל מדיכאון בגלל "עסקאות כושלות בהשקעות ומטבעות קריפטו". לא ברור אם דנחואה אכן ספגה הפסדים, אבל חבר של זאנג אומר שהוא כנראה נקלע לצרות; לדבריו, אסטרטגיית ההשקעות של זאנג היתה מהירה ועצבנית, גישת "לירות לכל עבר ולהתפלל".

אשתו של זאנג סיפרה גם שהוא סבל מ"שיעול עיקש, חרדה ונדודי שינה כמעט בכל לילה", מאז חזר מכנס מדעי בסין, כשלושה שבועות לפני מותו. אבל היא גם אמרה שלא ניסה להתאבד בעבר ו"לא הביע נטייה אובדנית".

מועד ההתאבדות הוא שמעורר את עיקר החשד שהיה תחת חקירה אמריקאית. רק כמה שבועות קודם לכן, משרד המשפטים וה־FBI הודיעו על כוונתם "לזהות מקרים של גניבה מסחרית מצד הסינים, לוודא שמוקצים מספיק משאבים לכך ולהבטיח סיום מהיר ויעיל של הטיפול". 11 ימים לפני מותו של זאנג, נציבות הסחר האמריקאית פרסמה דו"ח שהדגיש, באופן לא אוהד, את הקורלציה בין טכנולוגיות שהממשלה הסינית הציבה בראש סדר העדיפויות האסטרטגי שלה לטכנולוגיות שמפתחות החברות האמריקאיות שדנחואה השקיעה בהן. ביום מותו של זאנג נעצרה בקנדה מנג וונזו (Meng Wanzhou), סמנכ"לית הכספים של ענקית הטלקום הסינית וואווי, לבקשת ארצות הברית ובחשד ששיקרה לבנקים לגבי הפעילות של חברות־בת של וואווי באיראן ובעצם הסתירה הפרה של הסנקציות על המדינה. ההערכה היתה שהמעצר המתוקשר נועד להבהיר כי ארצות הברית רצינית במאמציה לתבוע אנשי עסקים סינים ורואה בסין איום ביטחוני. חברה אחת בפורטפוליו של דנחואה עבדה עם וואווי. כל אלה הפכו את "זאנג ושותפיו לרעילים", כתב ארתור הרמן, ראש המחלקה לטכנולוגיית קוונטום באוניברסיטת הדסון, במאמר ב"פורבס".

ב־2005 זאנג פרסם את התחזית התיאורטית הגדולה הראשונה שלו, ועם הצוות שלו בסטנפורד הציע שקיים מצב צבירה חדש, Quantum Spin Hall Insulator (QSHI). שנה אחר כך הוא חזה בהצלחה שהמוליך־למחצה מרקורי טלורייד יעזור לממש את ה־QSHI, ובכך ביסס את מעמדו כאחד המובילים בתחום המבודדים הטופולוגים.

הוא זכה בכמה מהפרסים החשובים בעולם המדע, ובהם מדליית דיראק ומדליית בנג'מין פרנקלין (שבעבר זכו בה מארי קירי, אלברט איינשטיין וסטיבן הוקינג). ב־2009 זאנג היה אחד הזוכים ב־Thousand Talents, תוכנית של הממשל הסיני שנועדה לקדם את המדע והחדשנות. התוכנית גייסה מדענים זרים, בעיקר ממוצא סיני, לאוניברסיטאות מקומיות והעניקה להם פרסים של עד 40 אלף דולר, מינויים מפתים, מעבדות עתירות תקציב והטבות נוספות שיכולות להסתכם במיליוני דולרים.

זאנג היה לפרופסור באוניברסיטת טסינגואה בבייג'ינג, המוסד המוביל במדינה למדע וטכנולוגיה, ובהמשך מונה ליו"ר משותף של מרכז המחקר באוניברסיטה. אבל הוא גם נותר מחויב להוראה ומחקר בסטנפורד, וקיבל מענקים ממשרד האנרגיה האמריקאי. הוא החל לדלג בין המדינות, ולפי האקדמיה הסינית למדעים שאליה השתייך, בילה לפחות שלושה חודשים בשנה בסין.

בעוד הממשל הסיני טען שהתוכנית שלו נועדה להגביר את שיתופי הפעולה הבינלאומיים במדע, ב־FBI הגדירו אותה כלי לקידום הריגול הסיני. כמה כתבי אישום כבר הוגשו בארצות הברית על מעורבות בהעברת סודות מסחריים לסין, ובינתיים התוכנית המדוברת נעלמה מהאתרים הסיניים הרשמיים ומחלק ממנועי החיפוש.

לפי התחקיר של "The Wire", ב־2010 או 2011, סוכני FBI דיברו עם זאנג על השתתפותו בתוכנית והמליצו לו "להיזהר", לפי שון מק'קורמק, דובר מטעמה של המשפחה. "זו לא היתה חקירה", הוא מדגיש, "יותר תדרוך". הוא הוסיף כי בזמן מותו לזאנג לא היה כל קשר לתוכנית "כבר כמה שנים". במשפחה מעריכים כי הוא לא היה חלק ממנה מאז 2013 לערך. בתגובה לפניית "The Wire", ה־FBI מסר שלא נמצאו שום תיקים הקשורים לזאנג.

בינואר 2018 זאנג שוב עורר עניין, כשבסין כיבדו אותו בפרס שיתוף הפעולה הבינלאומי במדעים ובטכנולוגיה. זאנג והזוכים האחרים הוטסו במחלקה הראשונה לטקס חגיגי שבו קיבלו מדליית זהב מהנשיא שי ג'ינפינג. כמה חודשים אחר כך, בנאום בשנזן, זאנג דיבר על היכולת של המדע לחצות גבולות לאומיים. סין נמצאת בעמדה ייחודית, אמר; "המאמצים שלנו בתחומי הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי נועדו לפתור בעיות שעומדות בפני כל האנושות. אל לנו להתרכז רק בחלקים שלנו, אלא בעולם כולו. בפני סין עומדת הזדמנות גדולה, האם היא יכולה לפתח טכנולוגיה מקורית משל עצמה?".

בתחילת דרכו בעמק הסיליקון זאנג פיתח מערכת יחסים קרובה עם יזמים סינים־אמריקאים. ב־1999 הוא היה ממייסדי קבוצת נטוורקינג מקומית של אנשי עסקים סינים, שבאחת הפגישות שלה שכנע ג'ק מא, מייסד עליבאבא, את ג'רי יאנג, ממייסדי יאהו, להיכנס כשותף לחברה הסינית בהשקעה של מיליארד דולר, מהעסקאות הגדולות בענף.

זאנג סיפר בעבר לעיתונאי סיני כי הוא לא היה מעוניין לעסוק בעצמו בהון סיכון, עד שב־2013 ביקרה בסטנפורד משלחת מחברת ZGC הסינית, שמקבלת מימון מהממשלה. זמן קצר לאחר מכן זאנג ואחד הסטודנטים שלו הקימו את דנחואה, ששמה נגזר מחיבור ההגייה הסינית למילים סטנפורד וסין. ZGC נמנתה עם המשקיעים הראשונים בקרן. משקיעים אחרים היו הבנק הממשלתי CCIC וגוף השייך לבייג'ינג ולמדינה, ובתוך חמש שנים הקרן גייסה 400 מיליון דולר. היא השקיעה ביותר ממאה חברות, שרבות מהן מפתחות טכנולוגיות שיכולות לשמש גם לצרכים מסחריים וגם לצרכים צבאיים: הצפנה ופענוח, בינה מלאכותית לרובוטיקה ולזיהוי פנים וקול, ומערכות ביג דאטה לניתוח וחיזוי. התקשורת הרשמית קוראת לה "קרן ההשקעות הטכנולוגיות הראשונה בחו"ל". באתר של ZGC מתייחסים אליה באופן מפורש כצינור לקבל פיתוחים חדשים: "ההון שלנו יוצא, וטכנולוגיה זרה ומתקדמת והון אנושי נכנסים", נכתב באתר החברה.

זאנג, מצדו, חגג את ההזדמנות ללמד סינים באמריקה מחשוב קוונטי. בנאום לאגודת הסטודנטים הסינים בסטנפורד ב־2014 הוא הדגיש שנפלה בחלקם זכות. "לסטודנטים שלמדו במערכת החינוך המטיפנית והנוקשה של סין יש ידע טכני טוב, אך הלמידה שלהם אינה מונעת מסקרנות", אמר, והציע להם לנצל את שהותם בסטנפורד כדי "לשאוף פנימה את אוויר הבחירה החופשית". הוא הרבה לדבר על החיבור בין המולדת שלו למדינה שאימץ; "הגשר בין סין לארצות הברית הוא אחד האתגרים הגדולים של הגלובליזציה", אמר ל"הוושינגטון פוסט" ב־2016. "זהו רגע קריטי של שינוי. אם לא נעשה זאת כמו שצריך זה יהיה פספוס של הזדמנות גדולה".

בשנים שאחרי היחסים בין המדינות הידרדרו, סדקים הופיעו בגשר. ב־2018 המצב החמיר, עם מלחמת הסחר והרטוריקה המסלימה והראיות לריגול סיני. הגשר שעליו פסע זאנג כבר השתנה.

בינואר של אותה שנה דנחואה אוזכרה בדו"ח של הפנטגון שמזהיר שמשקיעי הון סיכון סינים הקשורים לממשלה מקבלים גישה "ליהלומי הכתר של החדשנות האמריקאית". במרץ נציבות הסחר פרסמה ממצאי חקירה שגם בה אוזכרה דנחואה כצינור פוטנציאלי של קניין רוחני בעל ערך לסין, ללא האשמות בגניבה או העברה לא חוקית של מידע, אבל לנוכח הבדיקה זאנג אמר שרוב המשקיעות בדנחואה הן חברות ציבוריות ושהקרן מתכוונת לציית באופן מלא לחקיקה ולרגולציות החדשות.

שלושה חודשים לאחר מכן, בשימוע בסנאט, בכירים בגופי ההגנה והמודיעין ציינו כיצד תוכנית Thousand Talents יצרה צינור להעברה וגניבה של טכנולוגיה צבאית ומסחרית אמריקאית. ביולי, בשימוע בבית הנבחרים, דנחואה שוב אוזכרה, כשאנליסטית הביטחון אלזה קאניה הזכירה אותה כדוגמה לקרן שמשקיעה כסף של ממשלת סין בחברות אמריקאיות שמתמחות בטכנולוגיות שתואמות את המטרות האסטרטגיות של המדינה. ל"The Wire" אמרה קאניה שהיא מצאה את דנחואה ברשימות של ZCG, ואף שלא מצאה ראיות להתנהלות לא חוקית של הקרן או של זאנג, היא מצאה לנכון לציין שסין הציבה מבודדים טופולוגיים — עבודת הדגל של זאנג — בראש סדר העדיפויות שלה והגיעה להישגים בתחום.

באותו חודש יולי, ראש ה־FBI כריסטופר וורי אמר בשימוע בסנאט כי הבולשת פתחה יותר מאלף חקירות בחשד לריגול סיני. לדבריו, סין והמפלגה הקומוניסטית השלטת בה "משתמשות לא רק בבכירים בממשל אלא גם בחברות פרטיות, אוספי מודיעין לא שגרתיים וכו' כדי לגנוב את דרכן לצמרת הכלכלית, על חשבוננו".

הדו"חות והשימועים הובילו לאישורו של חוק חדש, בתמיכת שתי המפלגות, שמתמקד בבדיקת הסיכונים בהשקעות זרות (Foreign Investment Risk Review Modernization Act) ונכנס לתוקף באוגוסט 2018. הוא מחייב, בין השאר, דיווח על השקעות הון סיכון זרות בחברות שפועלות בתחומים אסטרטגיים מסוימים.

החוק הפחית משמעותית את הזרימה של כסף סיני לעמק הסיליקון — ב־2019 הסכומים הסתכמו ב־51% מההשקעות בשנה הקודמת. הקרנות פשוט העדיפו להימנע מביקורות ממושכות ומהאפשרות שההשקעות יידחו. הקרן של זאנג ניסתה להיראות פחות סינית; היא שינתה את שמה לדיגיטל הורייזון (DHVC), ובאוגוסט אותה שנה כבר מחקה את האתר שלה בסינית וערכה את הצהרת הכוונות: הפסקה שהדגישה את הקשרים ה"ייחודיים" בין עמק הסיליקון לסין ואת ה"ידע המעמיק בטכנולוגיות פורצות דרך" נעלמה. שם הדומיין של האתר השתנה, dh.vc במקום danhuacap.com. מנהלי הקרן סירבו כעת להגיב ל"The Wire".

גם ההשקעות השתנו; החברה התרחקה מטכנולוגיה שבסיסה בארצות הברית, התחום שבו זאנג שלט, ואחרי שהשקיעה בעיקר בסטארט־אפים אמריקאיים, ב־2018 כמעט 60% מההשקעות שלה היו בחברות לא אמריקאיות, כולל סיניות. הדגש הושם על טכנולוגיות קידוד ובלוקצ'יין שתומכות בתשלום מקוון כחלופה למטבעות של המדינות, תחום שבו סין מעוניינת להוביל.

אבל העין הבוחנת של הרשויות האמריקאיות לא נעלמה. בשלהי נובמבר נציבות הסחר האמריקאית פרסמה דו"ח נוסף שהתייחס לעולם ההון סיכון הסיני (דו"ח 301). הפעם דנחואה זכתה לפרק שלם, שפירט את המימון שקיבלה מחברות כמו באידו, עליבאבא ומשקיעים סינים נוספים "עם קשרים לממשלה ועניין רב בטכנולוגיה". למשל iFLYTEK, חברה סינית מובילה בתחום של טכנולוגיה לזיהוי קול שבשנה שעברה הוטלו עליה סנקציות אמריקאיות בשל הפרת זכויות אדם: החברה הואשמה שמכרה את המערכות שלה לרשויות במחוז שינג'יאנג כדי לסייע להן לעקוב אחר אזרחים אויגרים ומוסלמים, שמאות אלפים מהם כבר נשלחו למחנות ריכוז. לאחרונה הכריזו גם ב־MIT שיבחנו מחדש את שיתוף הפעולה עם החברה, אך לא פירטו מדוע.

זאנג ודאי ידע גם שהממשל האמריקאי מגביר את הפיקוח על מחקרים במימון פדרלי. בסטנפורד הוא היה קשור למאיץ הלאומי SLAC, שהאוניברסיטה מפעילה עבור משרד האנרגיה. הקולגות שלו בסטנפורד אומרים שגם לפני מותו הרשויות התחילו להגביל את הגישה של זרים למעבדה ואף ניסו להניא מעבדות לאומיות מלעבוד עם סין.

סביב זמן מותו, סגן שר האנרגיה הוציא מזכר שבו נכתב כי פתיחות היא אמנם אבן יסוד במחקר ופיתוח, אבל המדיניות החדשה נכנסה לתוקף מכיוון שכמה מדינות זרות "ניצלו את הפתיחות של המערכת האמריקאית למען האינטרסים שלהן וכדי להזיק לאינטרסים האמריקאיים".

שיתוף הפעולה של זאנג עם מדענים מסין היה בסכנה.

לפי ג'רמי וו, לשעבר עובד של הממשל שמפעיל מאגר מידע על התביעות שהוגשו במסגרת חוק הריגול הכלכלי, לגישה של "לזרוק שמות ולבייש" יכול להיות מחיר כבד. "ברגע שהשם שלך עולה, הנזק נגרם, לא משנה מה", הוא מסביר. "אתה יכול להיות לגמרי חף מפשע, אבל אין לך סיכוי להוכיח זאת". וו לא עקב מקרוב אחרי סיפורו של זאנג, אבל הוא אומר שהגישה הרחבה של הממשל מיתרגמת לעתים קרובות לפרופיילינג על בסיס גזע, ומדענים ממוצא סיני באמריקה סובלים מסטיגמות ודמוניזציה.

זאנג לא שוחח עם הקולגות שלו באוניברסיטה על ההשקעות שלו, וגם לא ממש דיבר על המתח הגובר בין סין לארצות הברית, אבל חברו מספר שאירועים כגון הדו"ח של נציבות הסחר "הלחיצו אותו יותר משהיו מלחיצים את מרבית האנשים".

לאפלין, חבר ועמית של זאנג בסטנפורד, אומר שעל עניינים הנוגעים לגזע הוא דיבר פחות ממדענים אחרים ממוצא סיני. אבל הוא מספר על מקרה אחד, יותר משנה לפני מותו, שבו זאנג חשש מכך שהגזענות בארצות הברית גוברת. "הוא שאל אותי מה קורה במדינה הזאת. עניתי לו שיש לנו בעיה פוליטית, שבסופו של דבר תיעלם, הפנים המאיימות החדשות של ארצות הברית אינן מייצגות את המציאות יותר משעשו זאת הפנים השמחות והמקבלות קודם לכן".

לפי לאפלין, אשתו של זאנג סיפרה לו שהשיחה הצליחה לעודד אותו באותה עת, אבל בחודשים שקדמו למותו הוא כמעט שלא ישן, נעשה יותר ויותר מודאג, לחוץ וחסר ביטחון. המקורבים לו אומרים שהחל לחשוש שהמוניטין שלו בסכנה. "הוא נהפך לחשאי יותר, מוחצן יותר בטענותיו המדעיות ופחות ברור בחישובים המתמטיים שלו — כאילו התאמץ יותר להיתפס כבעל הישגים גדולים", נזכר לאפלין, ומוסיף שהוא הניח אז שמדובר פשוט בלחץ אקדמי רגיל.

ימים אחדים לפני מותו, לאפלין מספר, זאנג נכנס למשרד שלו והיה "מתוסכל מאוד" מכך שלא זכה בפרס היוקרתי על פריצת הדרך בפיזיקה יסודית. הוא הכיר את שני הזוכים, שקיבלו 3 מיליון דולר; למעשה, הוא זכה איתם בעבר בפרס אחר על הגילוי של מבודד טופולוגי.

ב־2014 זאנג נחשב מועמד בולט לזכייה בפרס נובל, והקולגות שלו מספרים שהיה מאוכזב כשלא זכה. לכן כששוב לא זכה בפרס חשוב, הכאב היה צורב במיוחד. לאפלין אמר לו שהמוניטין שלו לא נפגע, וניסה לעודד אותו להמשיך הלאה, ולעשות "עבודה טובה ומהוללת אף יותר". לדבריו, זאנג אמר בתגובה "שהוא רק רוצה לקבל הכרה על העבודה שלו".

החברים והקולגות שלו מספרים שבשנים האחרונות זאנג לקח על עצמו יותר מדי והשאפתנות שלו רק גדלה. "אני משקיע 100% מהזמן שלי בלימוד, 100% מהזמן שלי במחקר ו־100% מהזמן שלי בהשקעות", אמר לעיתונאים בסין ב־2016. "אבל אין כזה דבר 300%", אומר עמיתו פטר ואן ניוונהויזן.

ביום מותו זאנג ואשתו ביקרו בדירה שקנו זמן קצר לפני כן, בשכונת רינקון היל בסן פרנסיסקו. ילדיהם כבר בגרו: בריאן (25) כבר נישא, ועבד על הדוקטורט שלו בגנטיקה סטטיסטית באוקספורד, וסטפני (22) למדה לתואר שני בטכנולוגיה חינוכית בסטנפורד. הדירה, שאותה שיפצו, נועדה לספק לבני הזוג חלופה לבית המשפחתי בסטנפורד, עם נופים מרהיבים של גשר המפרץ. אחרי שיצאו ממנה, זאנג אמר שעליו לחזור לדירה כדי לקחת מטען לטלפון ששכח שם. ברברה המתינה במכונית. כמה דקות אחר כך, היא התקשרה ואמרה שמצאה את המטען בתיק. זאנג אמר שהוא מחפש מטען נוסף.

הוא מעולם לא חזר. אחרי זמן קצר הוא נמצא מת, בן 55.

סטיבן איי. קיבלסון, חברו הוותיק ועמיתו בסטנפורד, אומר שזאנג היה מדען שבמרכז השליחות שלו עמדה החלפה חופשית של רעיונות, ושמבחינתו סיוע לסין לפתח את המדע היה מטרה נאצלת. "הוא היה גאה בהתקדמות המדעית של סין, אבל זה לא אומר שלא היתה לו ביקורת על הממשל שם", אומר קיבלסון. "הוא היה מודאג מההגבלות במדינה. הוא למד היסטוריה אמריקאית והיה גאה בעצמאות ובחירות שמאפיינות את ארצות הברית. הוא רצה שאנשים יוצאים מהכלל ייהנו מאותן חירויות".

בני משפחת זאנג סירבו להתראיין לכתבה, אבל הם מצאו את הדרך שלהם לדבר על המורשת שהותיר האב. "הוא ראה קשרים בין המשפט הראשון ב'אנה קארנינה' לחוק השני של התרמודינמיקה", סיפר בנו בריאן חמישה חודשים לאחר מותו. "המוח שלו נפרש רחוק מאוד כדי לראות תחומים שונים". בריאן אמר את הדברים בכנס של סטנפורד לזכר אביו. האירוע, שבו השתתפו שני חתני פרס נובל ובעלי שלל מבטאים, הבהיר עד כמה החדשנות נעשתה גלובלית. הוא לא רמז שזאנג הוא קורבן של מלחמת הסחר, אבל הדגיש את העובדה שכשהעולם מפסיד מדען מבריק, אף אחד לא מנצח.

בכנס הזכירו גם סיפור שזאנג אהבה לספר, על הפעם ההיא, ב־1981, כשביקר בגטינגן, עיר אוניברסיטאית עתיקה בגרמניה. הוא היה אז בן 18, מבולבל לגבי הכיוון המקצועי שלו. הוא ידע שפיזיקה תיאורטית אינה פרקטית במיוחד, ושקל לוותר על החלום שלו. כששוטט בעיר, הוא הגיע לבית קברות ישן שבו נטמנו מדענים מפורסמים, כולל שמונה חתני פרס נובל, ובהם הפיזיקאי מקס בורן והכימאי אוטו האן. "המצבות שלהם פשוטות מאוד", סיפר שנים אחר כך לעיתונאי, "כתוב עליהן את שמם, את שנת הלידה ושנת המוות — ואצל כולם מופיעה גם משוואה. זה היה הרגע שבו הבנתי שאם אתה רוצה להשאיר משהו אחריך, זאת הדרך הטובה ביותר".

ברברה קברה את זאנג בסן מתיאו, בחלקת קבר המשקיפה על מפרץ חצי הירח, אזור שבו בני הזוג נהגו לצעוד יחד. על המצבה חרוטה אחת המשוואות של זאנג, שמבוססת על המשוואה המפורסמת של דיראק ומתארת את תנועת הסיבוב של אלקטרונים:

מתחת למשוואה מופיע הלוגו של סטנפורד, ציטוט גרמני במקור, שאומר: "רוח החירות נושבת".

הכתבה פורסמה לראשונה ב־The Wire China