3

בינואר 2018 הממשלה החליטה להקים צוות שיבדוק איך אפשר להפסיק עם זה, להפוך את העבירות האלה למינהליות, כאלה שהבירור שלהן אינו פלילי, וכך להקל על בתי המשפט. הצוות, בראשות נשיאי בתי משפט השלום בירושלים ובחיפה אביטל חן ואינאס סלאמה, התחיל לפעול רק בינואר 2019. הוא קיים 11 פגישות, שכללו דיונים, סיורים, השוואות לעולם, חומרי רקע. הוא סיים לעבוד רק בפברואר 2020, והגיש את המלצותיו ביוני 2020 — שנתיים וחצי אחרי החלטת הממשלה המקורית.

הצוות המליץ להקים בית דין מינהלי לתעבורה שיפעל תחת משרד המשפטים. יכהנו בו דיינים ולא שופטים, והדיונים ייעשו אונליין — בלי לנסוע, בלי לבזבז ימי עבודה, פשוט לפתוח זום, לעלות לדיון קצר, ולגמור עם זה. יש כבר מסלולים כאלה באירופה ובארצות הברית. לפי מחקר שהוגש לצוות, באנגליה זה היה היעיל מכל המסלולים המשפטיים, עם העלות הנמוכה ביותר. במישיגן השימוש בהליך כזה קיצר את זמני הטיפול בתיקים האלה ב־74%. אם היה בישראל מסלול כזה, במקום לחכות שלוש שנים ממועד העבירה, לכאורה, עד המשפט שלי, הייתי ממתין רק תשעה חודשים. עדיין הרבה, אבל יותר סביר. אפילו משרד האוצר התרשם מהרעיון, והבטיח להוסיף תקנים ל־30 דיינות ודיינים.

בקיצור, הכל היה מוכן. רק היה צריך להוציא את זה לפועל. וזה שוב לקח המון זמן.

את המלצות הוועדה היה צריך להפוך להצעת חוק. היא הוגשה לכנסת רק בדצמבר 2021, שנה וחצי אחרי ההמלצות. ההצעה עברה בקריאה ראשונה בפברואר 2022, אבל הדיונים בוועדת הכלכלה, שנועדו להכין אותה לקריאות שנייה ושלישית, התחילו רק במאי 2022. ועדת הכלכלה דנה בהצעת החוק ארבע פעמים באותה שנה, ואז הכנסת התפזרה והלכנו לבחירות. הכנסת הבאה עשתה בשכל, וכדי לא להתחיל את כל תהליך החקיקה מחדש, במאי 2023 הוחלט להחיל דין רציפות על החוק, ולהמשיך מהנקודה שהגיעו אליה. מאז, יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, שדווקא עובד במרץ, קיים עוד שישה דיונים בהצעת החוק הזו, כולל השבוע. ולמרות המרץ הזה, אנחנו במרץ 2024 — יותר משש שנים מאז שהממשלה החליטה שצריך כבר לפתור את הטמטום הזה ולהקל את העומס בבתי המשפט. בקצב הזה, עד שייצרו את המסלול שיוריד מהם תיקים כאלה גם המשפט שלי כבר יגיע.

4

זה קצת אירוני שעד שהממשלה והמחוקקים יוזמים מהלך לקיצור זמן, הם עצמם לוקחים את הזמן. בחירות, חקיקה משפטית, מלחמה. תמיד יש משהו. ובין לבין זה פשוט לא נמצא בראש סדר העדיפויות של אף אחד. שיפור השירות לציבור? הצחקתם. יותר חשוב לנסוע לסרי לנקה, לרדת על בני גנץ, לרוץ לתקשורת עם עוד אמירה מיותרת.

אז אולי, אם הממשלה והכנסת לא עושות את העבודה שלהן כמו שצריך, לא צריך להתעקש על זה? אולי הגיע הזמן למסלול מזורז לרשות המבצעת?

לאחרונה שאלתי בכיר במשרד המשפטים אילו מהלכים בעצם הולכים להחלטת ממשלה. האם יש כללים שקובעים מה צריך להגיע לממשלה ומה אפשר להריץ הרבה יותר מהר, בערוצים המקצועיים? האיש משך בכתפיו ואמר: "האמת? אני לא בטוח שמישהו יודע". תארו לעצמכם שב־2018 הדרג המקצועי במשרד המשפטים לא היה מביא את העניין להחלטת ממשלה שהיתה מקימה ועדה, אלא להחלטת שרת המשפטים דאז, איילת שקד. היו מציגים בפניה את הבעיה ואת הרעיון לפתרון, והיא היתה אומרת לפקידים: "יאללה, אני בעד, תסבירו לי איך כדאי לעשות את זה". הפקידים היו יכולים להתייעץ עם אנשי מקצוע רלבנטיים, להזמין את המחקר ההשוואתי כדי ללמוד מן העולם, אולי לעשות איזה סיור או שניים. חצי שנה של עבודה, נגיד, ואז כבר היה אפשר לגבש את המהלך שמומלץ לקדם, להציג אותו לשרה, והיא היתה מחליטה אם להוציא אותו לפועל או לא. היא היתה יכולה להתייעץ עם שר האוצר כדי לוודא שיהיה גיבוי תקציבי, ולעדכן את ראש הממשלה, בכל זאת כדאי שיידע. וזהו. יאללה, תפעילו את המסלול החלופי. שנה גג, לשמחת הציבור והשופטים.

ולא רק במקרה הזה, בעוד הרבה מאוד מקרים אפשר לזרז את עבודת הרשות המבצעת. אבל גם ברשות המחוקקת נדרש שינוי דרמטי. אי אפשר לעקוף את הכנסת, בכל זאת דמוקרטיה, אבל כשיש לנו רק 120 ח"כים, ורק שני שלישים מהם, בערך, עובדים כפרלמנטרים (היתר יושבים סביב שולחן הממשלה) והם צריכים להיות חברים ב־25 ועדות שונות, מה הפלא שהם לא מגיעים לשום דבר. אז צריך לצמצם משמעותית את מספר הוועדות — וצריך להגדיל את מספר חברי הכנסת (במקביל להגבלת מספר השרים). זה היה מאפשר לח"כים לעסוק כמו שצריך בחקיקה, בעיקר זו שיש עליה קונצנזוס, ונועדה לשפר את השירות לציבור. גם שינוי כזה היה מקצר את זמן העבודה על הצעת החוק שאנחנו מדברים עליה כעת משש שנים לאולי שנה וחצי. הרי אם היה מדובר בחברה פרטית שרוצה להשיק מוצר חדש שיטיב עם הלקוחות שלה וזה היה לוקח לה יותר משש שנים, היא כבר לא היתה קיימת, כי המתחרות שלה היו עוקפות אותה בסיבוב.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות