ת

חנת כוח עם קיבולת 768 ואט לשעה ומטען לרכב, ערכת עזרה ראשונה מורחבת עם חסם עורקים, תחבושות, מספריים ואביזרי חיטוי, תאורת חירום נטענת, תאורה קומפקטית נטענת, מכשיר רדיו נייד עם סוללה נטענת, שלוש שקיות לאגירת מים בנפח כולל של 15 ליטר וארבע שמיכות היפותרמיות — כל אלו מרכיבים את ערכת ההצטיידות לחירום המקסימלית של BeReady, שמחירה 3,680 שקל. אם תשאלו את יובל חלד, היזם שהרכיב אותה, היא מספקת את המענה המקיף ביותר, או במילותיו, "ביטוח" לתרחיש קיצון כמו עלטה עקב התרחבות החזית מול חזבאללה.

הרעיון מאחורי BeReady, שמשווק ערכות חירום במגוון רמות מחירים, הוא "לתת מענה כולל של כל הציוד הנדרש במקום אחד", מסביר חלד ל"מוסף כלכליסט", ובמילים אחרות, לחסוך לאזרח החרד מפני תרחישי התבהלה למלחמה את טרחת התחקיר, הליקוט והשוואת המחירים. האתר, שעלה לאוויר בפברואר, מציע מארזים ברמות הצטיידות שונות, החל ב־539 שקל (לחבילה שכוללת סוללת גיבוי, ציוד עזרה ראשונה, תאורת חירום נטענת, מכשיר רדיו נייד עם סוללה נטענת, שתי שקיות לאגירת מים בנפח כולל של 10 ליטר ושתי שמיכות היפותרמיות), אבל גם פריטים בודדים. המוצרים מוצעים למכירה מעת לעת גם בדוכן בדיזנגוף סנטר.

הראש היזמי של חלד (24) נדלק כשסבתו החלה לחפש רדיו נייד ושאר פריטים לשהייה ממושכת במרחב מוגן. "אמרתי לעצמי, אם סבתא מבקשת, וכמותה אני רואה עוד ועוד אנשים שהולכים ומלקטים מוצרים לחירום, אז אולי צריך להפוך את הדבר הזה ליותר זמין ונגיש", הוא אומר. "כבר יש לזה היענות גבוהה, ועד כה מכרנו 80 ערכות. כשהתחלתי לא מצאתי עוד מישהו שמרכיב את הכל יחד, ועכשיו יש גם מתחרים".

יש מי שיטען שזה ניצול ציני של החרדות שלנו. אתה באמת חושב שכדאי לכולנו להצטייד עכשיו בשקיות לאגירת מים או שמיכות היפותרמיות?

"אני באמת מאמין שאלה מוצרים שחשוב שיהיו לכל אחד בבית. ממש כמו שכל אחד מאיתנו עושה ביטוח, ומקווה שלא ישתמש בו, כך גם הערכות האלה נותנות לנו את השקט שאנחנו מוכנים במקסימום לכל אירוע".

זה לא דווקא מגביר פאניקה? יש כל הזמן עוד ועוד דברים שאנחנו מצופים לקנות.

"אני מקבל הרבה פידבקים כאלה, 'למה אתה מלחיץ?', 'למה לעורר פאניקה?'. אבל לדעת שאתה עם 1% בסוללה בלי מטען עליך, זה משהו שנורא מטריד אותנו גם ביום רגיל, ולעומת זאת לדעת שאתה מוכן, שיש לך סוללה ניידת או כבל בכיס עושה אותך רגועה. אז באנו להרגיע, לא להלחיץ, וזה מה שאנחנו מסבירים ללקוחות. יש אנשים שמספיק להם רדיו כדי להרגיש מוכנים ורגועים, ויש כאלה שצריכים יותר מזה. כל אחד ברמה שלו".

ממוט נעילה עד כדור כיבוי אש

חלד לא לבד. גם אתר האינטרנט 72 שעות מציע מגוון ערכות לשהייה ממושכת בממ"ד — מ־399 שקל לערכה הזולה ביותר, שכוללת מגוון אביזרי תאורה, סוללות, רדיו ומוט נעילה לדלת הממ"ד, ועד 1,690 שקל לערכה שכוללת גם ערכת עזרה ראשונה ותחנת כוח. אפשר למצוא באתר גם פריטים אקזוטיים, כמו כדורי כיבוי אש, שמתבקעים בחשיפה לאש ומפזרים אבקת כיבוי סביבם, ושקיות חימום, שמייצרות מאליהן חום לשימוש במזג אוויר קר למשך כמה שעות. "התייעצנו עם פיקוד העורף ועם מומחי בטיחות וכיבוי אש, כדי להבין מה מותר, מה אסור, מה כדאי, ועל סמך זה הרכבנו את הערכות", מסבירים היזמים תום דהן (30) ואלעד בקר (34). נכון להיום, לאחר כארבעה שבועות באוויר, "מכרנו 350 ערכות, כולל הזמנה של 62 ערכות מלקוח גדול בנצרת שקיבל תרומה לסיוע לתושבים מעוטי יכולת בעיר", מספר דהן.

בימי שגרה דהן הוא בעל עסק בתחום הפיננסים ובקר עובד באלביט. השניים משרתים יחד במילואים בחטיבת הצנחנים זה כעשור, ובאוקטובר גויסו למשך כארבעה חודשים. ביום האחרון של השירות שלהם, בנסיעה משותפת ברכבת, החלו לרקום את המיזם שלהם. "כתבנו את זה על דף ויום למחרת כבר היתה לנו תוכנית עסקית", מספר דהן. "אחד המניעים היה שרצינו לצאת לאזרחות מהמילואים עם פרנסה כלשהי, כי העסק שלי לא תפקד בזמן הזה".

איך עלה בראשכם הרעיון הזה?

"הבנו שיש אנשים שהולכים וקונים ומסדרים לעצמם את הממ"ד, ויש אנשים שיודעים שצריך לעשות את זה, אבל דוחים את זה", אומר בקר. "הם עסוקים ויש להם החיים שלהם, העבודה, הילדים, העומס, אבל בסוף הם מגיעים לרגע האחרון, שלא נדע, כן? ובמקרה הזה מדובר ברגע שבו נכנסים לממ"ד והוא לא מוכן. אנשים כאלה שמחים לקבל ערכה כזו, כי הם יודעים שמישהו עשה את העבודה בשבילם, שיש להם הכל מהכל בפנים, והם לא צריכים לדאוג יותר, הם לא צריכים להתחיל להתעסק במציאת המוצרים ובבדיקה של מה עדיף ומה כדאי ואם זה יקר ואם זה זול".

רוב הלקוחות שלהם, לדבריהם, הן נשים בנות 30 ויותר, שבני זוגן במילואים ו"רוצות את השקט הזה", מסביר דהן. "לגברים ישנו האגו של 'אני יודע איפה לקנות, אני יודע איפה יש אולר טוב', אבל בסוף אין להם שום דבר בבית וחבל".

ד"ר שהרבני־סיידון: "מטרת ההצטיידות היא להחזיר תחושה של שליטה במציאות שבה אין לך שליטה בכלום. אז אנשים הולכים לפרקטיקות השטוחות של שליטה בדברים לא מהותיים במקום לצאת להפגין נגד ההנהגה שחוטאת לתפקידה לשמור על היציבות הביטחונית שלנו"

כשאין רח"ל, פס"ח או ועדת מל"ח

בהלת ההצטיידות של הישראלים החלה כבר למחרת השבת השחורה, עם קניית מוט לידית דלת הממ"ד. יום לאחר מכן, ב־9 באוקטובר, הגיעה הנחיית פיקוד העורף להצטייד במים ומזון לשהייה של 72 שעות בממ"ד, ששלחה מדינה שלמה לרוקן את מדפי הסופרים ולהתקוטט על בקבוקי מים מינרליים, רק כדי לקבל בתוך כמה שעות את ההבהרה הלא משכנעת ש"אין שינוי בהנחיות, מדובר בחידוד מודעות לציבור".

החרדה הגיעה לשיאה לפני כחודש וחצי, עם הדלפת מכתב שמשרד המשפטים הפיץ לעובדיו, ובו רשימת ציוד מומלצת לתרחיש עלטה, ופרסום כתבתו של יובל אזולאי ב"מוסף כלכליסט", שתיארה כיצד תיראה מערכה רב־זירתית מול חזבאללה בעורף. מאז נרשמה עלייה בביקושים לגנרטורים ותחנות כוח ניידות, שנמכרים כעת בכל מקום, כולל רשת סופר־פארם — עניין של 1,000–3,000 שקל, תלוי בדגם, במקור האנרגיה ובאספקת הכוח.

העורף, אם כן, גם הופקר וגם הופרט. ממש כשם שמערכות המדינה לא תפקדו בשבת השחורה ובימים שאחריה, כך הן נמנעות גם כעת ממתן הנחיה חד־משמעית לאזרחים כיצד להצטייד באופן מיטבי, ובכל מקרה הן מגלגלות את ההצטיידות ועלויותיה עליהם. אם במלחמת המפרץ פיקוד העורף פשוט חילק לכולנו מסכות אב"כ, הרי שכיום עלינו להכריע לבד אם להיבהל ולהצטייד בגלל מכתב מודלף של משרד המשפטים או להדחיק אותו ולהירגע בגלל אמירות כגון "לא נכון להשקיע בגנרטורים וזה לא צו השעה" של מנכ"ל משרד האנרגיה.

"זה כמו ציוץ של נתניהו שהוא מפרסם ואז מוחק", מאבחנת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר הדס שהרבני־סיידון, ראשת "עוטף לב", מערך החוסן והסיוע הנפשי של "אחים ואחיות לישראל — החמ"ל האזרחי". "זו דינמיקה שבה מישהו זורע זרע פורענות ואז אומר 'אופס, התבלבלתי', אבל הזרע כבר באדמה, ויש לו חיים משל עצמו".

גם מומחים לתחום הביטחון והגנת העורף עומדים מהצד ומשתאים לנוכח המתרחש. "עוד מעט נייצר ממ"דים שיובלו על משאיות", אומר בכעס ד"ר אבי ביצור (סא"ל במיל'), ראש המגמה לביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל, ששימש בין השאר ראש ענף ביצורים ומפקד בית הספר לאב"כ והיה מועמד לתפקיד ראש רשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון. עבודת הדוקטורט שלו מאוניברסיטת בר־אילן עסקה ב"מעמד העורף בתפישת הביטחון הלאומי בישראל", ומבחינתו, ערכות ההישרדות הן רק קצה הקרחון של תהליך הפרטה עמוק וממושך שהתרחש מתחת לאפנו במשך שנים.

הבעיה הראשונה, הוא אומר, נעוצה בחוק הג"א משנת 1951. "במשך השנים הקמנו כל מני מוסדות וגופים להיערכות לחירום תחת חוק", אומר ביצור, "אבל החוק שעליו כולם מסתמכים לא עודכן זה 70 שנה. החוק עלא כיפאק, אבל הוא ישן, הרי אין הג"א היום, יש פיקוד העורף. אז כבר החוק הבסיסי מקולקל, כי אין חוק הגנת העורף. אבל זה אחד קטן, כי בתוך זה הקמנו עוד גופים". וכולם, הוא מבהיר, מתבלטים בחסרונותיהם.

"את יודעת מה זה פס"ח?", הוא שואל, ולא מחכה לתשובה. "90% ממדינת ישראל לא יודעת, כולל שרים. פס"ח היא הרשות לפינוי, סעד וחללים, יש רשות כזו תחת משרד הפנים, שאחראית בשעת חירום לקליטת מפונים וטיפול בחללים אזרחיים. האם שמעת עליה מימיך? לא. האם היא באה לידי ביטוי במלחמה האיומה הזו? לא. למה? כי הם לא ראו גופה מימיהם, וכי הם לא מתפקדים. זה גוף מתוקצב כמובן. לעומת זאת, איזה גוף הצטיין במלחמה הזו? זק"א. הם קדושים ומלאכים, אבל מתנדבים כולם, והמשמעות היא שאם הם לא יבואו, לא יהיה מי שיאסוף פה גופות ברחובות. בטלו את פס"ח ותנו לנו גוף מתוקנן, ולא גוף שמתנדב".

תן לי דוגמה נוספת.

"מל"ח הוא משק לשעת חירום. ועדת מל"ח העליונה קובעת כמה בנזין, מים, סוכר, קמח, שמן ועוד יהיו לנו. אבל במלחמה הגרועה בתולדותינו היא התכנסה רק ביום ה־12 ללחימה. ולמה? כי היו"ר לא היה יכול לבוא. מי זה היו"ר? שר הביטחון. ואם הוא לא בא — אז לוועדה הזו, שמורכבת מאנשי מקצוע ראויים, אין תוקף להחליט החלטות. שנים אני צועק שזה טמטום. למה לא למנות ליו"ר מל"ח איש מקצוע, במקום את שר הביטחון?".

"ויש עוד דוגמה בולטת שהיא אחים לנשק. בלי להתייחס לפוליטיקה — אין ספק שהמבצע שעשה הארגון בגני התערוכה הוא נפלא, הפרטה של שירותי הרווחה והסיוע בקנה מידה מסחרי. מישהו רק מצייץ 'אני רוצה בקבוק מטרנה עם שתי כפיות סוכר ענבים לתינוק בקריית שמונה', ויש מי שמתייצב. סליחה?! איפה רח"ל?".

רח"ל היא גוף מתכלל ומתאם, לא גוף אופרטיבי.

"אז מיהו הגוף האופרטיבי? הרי אנשים הגיעו בהמוניהם לחמ"ל של אחים לנשק, כך שהיה ביקוש אדיר, נכון? ואם כל אחת מהרשויות לשעת חירום תופסת את עצמה כמתכללת — אז מי מבצעת בפועל, ולמה לא ראינו אותה בפעולה? את מסכימה איתי שיש כאן בעיה?

"לא יכול להיות שאני אתן למתנדבים לנהל את המבצע של האכלת כל המדינה. זו הפרטה של החיים שלנו. בשביל מה הוקמו הארגונים האלה? זו אחריותה של המדינה, אבל היא מפריטה את עצמה לדעת. אחים לנשק הם אנשים טובים, אבל אם הם לא היו באים, מה היינו עושים?".