חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// שר האוצר ממנה בלי לדרוש הסברים /// בן גביר הוא סוכן כאוס שמנצל את המלחמה /// בלווטניק רוצה ללכת בעקבות שלדון אדלסון /// שר האנרגיה לא מבין מה הוא עושה
מינוי עמית גל
הציבור מופקר
השבוע אישרה הממשלה את החלטת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' למנות את עמית גל לממונה על רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון. סמוטריץ' אף שיגר הצהרה חגיגית: "אני מאמין בעמית, סמוך ובטוח שהוא ינהיג את הרשות נוכח אתגרי הכלכלה ביד אמן". אבל אילו סמוטריץ' היה כל כך סמוך ובטוח, הוא לא היה גורר את ההחלטה במשך יותר משנה וחצי, שבמהלכן כיהן גל כממלא מקום. רק אחרי ששר האוצר לא מצא מועמד לטעמו, הוא נאלץ לבחור בגל לתפקיד.
גם בלי להתייחס לנזק שנגרם לרשות, שנאלצה לתפקד זמן רב כל כך בלי ממונה, נראה שאיש לא נתן דעתו על אירוע דרמטי למדי שהתרחש בתקופת כהונתו של גל כממלא מקום: 800 מיליון שקל של חוסכים, שהפקידו את כספם בחברת הגמל סלייס, התאדו בן לילה. נורות האזהרה הבהבו כבר לפני יותר משנתיים, ואילו רשות שוק ההון היתה נכנסת לתמונה מוקדם יותר, אולי היה אפשר להציל לפחות חלק מהכסף.
מה היתה אחריותו של גל בפרשה? איך קרה שלא נשמע קולו של שר האוצר באירוע? וגם אחריו, איש לא דרש לבדוק אם יש צורך לשנות את התקנות כדי שלא תיווצר פירצה דומה, או שמא מחובתה של המדינה לפצות את החוסכים. אין נטילת אחריות, אין בדיקה, אין תיקון שימנע אירוע דומה, אין הפקת לקחים - ובטח שאין מחיר לטעויות. גל קיבל את התפקיד שבו רצה בלי שנדרש לתת הסבר, שר האוצר דילג מעל החוסכים שכספם נמחק. בביטחון או בחיסכון, הפקרת הציבור על ידי המדינה היא רעה חולה שאסור לנרמל.
/// גלית חמי
אלימות משטרתית
לצאת מההלם
משטרת ישראל היא הסמל האולטימטיבי לכאוס המכוון שמשליטה הממשלה במדינה. ההפגנות השבוע בירושלים שברו שיאי אלימות — של השוטרים, כמובן, לא של המפגינים הלא אלימים, כמו ד"ר טל וייסבאך, רופאה בכירה בשיבא שנפגעה בעינה ממכת"זית, או יוסי בוקר בן ה־64, ששבר את הירך מזרם מכת"זית שהעיף אותו מהמדרכה. שוטרים הטיחו מפגינים לכביש, משכו בשערם וחנקו אותם — אף שכל שעשו היה להפגין כחוק.
זה לא היה מקרה יוצא מהכלל, אלא עליית מדרגה בדפוס מכוון — המשטרה רודפת פוליטית מפגינים בשם השר הממונה עליה, איתמר בן גביר. אותו בן גביר מאשים את המשטרה הכפופה לו ברדיפה פוליטית, כי זימנה את השרה מאי גולן לחקירה על תאונת דרכים שהיתה מעורבת בה לפני ארבע שנים. ואותו בן גביר גם הגיע השבוע לבית המשפט העליון לדיונים על החוק שאמור להפוך אותו למפכ"ל־על שיכול להתערב בחקירות.
זה נקרא "דוקטרינת ההלם", מונח שטבעה חוקרת התרבות נעמי קליין, המתאר איך ממשלות מנצלות אירועי אסון לאומיים כדי לחולל שינויים במשטר. זה קורה מתחת לאף של כולנו — במהלכים לקידום זוחל של ההפיכה המשטרית של השר יריב לוין, בהתעלמות המוחלטת מאלימות המתנחלים כלפי פלסטינים בגדה (ראש הממשלה "הופתע" מזה בעצמו השבוע!) ובהפיכת המשטרה ממגינת הציבור למגינת הממשלה. כדי להציל את המדינה חייבים לצאת מההלם.
/// רוני דורי
צילום: לירן תמרי
שמאלוב־ברקוביץ'
עוד שופר לנתניהו
את מינויה של יוליה שמאלוב־ברקוביץ' למנכ"לית חברת החדשות של ערוץ 13 אפשר להבין כסוג של מתנה שנותן בעל השליטה בערוץ לן בלווטניק לבנימין נתניהו וממשלתו. העיתוי, מיד לאחר התחקיר של "המקור" על מירי רגב ומשרד התחבורה, רק מתקף את ההשערה הזו. ואולי הוא מכין את הקרקע למכירת הערוץ באמצעות הכפפת חברת החדשות הנשכנית לטיפולה של "עורכת ראשית", שהקשר בינה לבין עיתונות חופשית דומה לקשר בין דודי אמסלם לאנרגיה אטומית. את הנמר המאולף הזה יהיה קל יותר למכור.
אבל, נניח לשיקול הכלכלי לטובת העיקר: בלווטניק מצטרף כאן למיליארדרים כמו שלדון אדלסון ויצחק מירילשווילי, שהעמידו לרשות נתניהו את "ישראל היום" ואת ערוץ 14. נכון, אולי לא יקום כאן עוד שופר, אבל מי שמגייס לשורותיו את שמאלוב־ברקוביץ' — מקורבת לליכוד, שכבר הוכיחה נאמנות לנתניהו על חשבון טובת הענף בכהונתה הקצרה כיו"ר הרשות השנייה — אינו באמת תומך בביקורת אמיתית על השלטון, בייחוד לא זה הנוכחי. יש להניח שעיתונאי החברה יצאו למאבק משפטי נגד ההנחתה הזו, מאבק שסיכוייו לא גבוהים, אבל חשיבותו נעוצה בעצם ההתקוממות מול הניסיון לחסל עוד מעוז של התקשורת החופשית.
/// משה גורלי
המדען הראשי
מייבשים את העתיד
כמה שווה זירת החדשנות הישראלית עבור הממשלה? מבחינת שר האנרגיה אלי כהן, התשובה היא אפס — זהו הסכום שהסכים עם משרד האוצר להקצות בתקציב 2024 לסטארט־אפים ומחקרים בתחום. זה לא צריך להפתיע איש. כהן, כמו שרים רבים בממשלה הנוכחית, לא מונה לתפקידו כי יש לו איזו זיקה או תשוקה לתחומי הסמכות של משרדו, אלא כחלק מדיל פוליטי. וככזה, הוא נפל כפרי בשל לידיהם של פקידי האוצר, שרצו לחסל את יחידות המדען הראשי במשרדי הממשלה — אותן מחלקות שאמורות לסייע לייצור מנועי צמיחה החיוניים לכלכלה. אנשי המקצוע במשרד האנרגיה נאבקו, אך בעידן הנוכחי מי סופר את הפקידות המקצועית? השר הסכים, והעניין נחתם.
כעת פקידי משרד האנרגיה מנסים בכל זאת לגרד מקורות תקציביים חליפיים כדי לשמר את היחידה. אחרי הכל, בשנה הראשונה לממשלת נתניהו פחתו הגיוסים בשוק הפרטי בתחום האנרגיה ב־35%, והשנה המצב הורע עוד יותר. אבל למה להאשים בזה את השר? מה בכלל לו ולאנרגיה? וחוץ מזה הוא לא היחיד, גם במשרד החקלאות (מה לאבי דיכטר ולזה?) חטפה יחידת המדענית הראשית קיצוץ משמעותי שכמעט משתק אותה, ובמשרד הגנת הסביבה (מה לעידית סילמן ולזה?) חוסל תקציב מיזמי אקלים. ככה זה כשממנים שרים לא כדי לקדם את המדינה, אלא כדי לעשות פוליטיקה.
/// שני אשכנזי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
סוגיית המילואים מדגישה את החוסרים בחברה
המדינה סערה השבוע בגלל חוק הגיוס שעבר בכנסת, שמאריך את העוול המתמשך שפוטר בני ישיבות מגיוס לצה"ל, ומשאיר את נטל השירות הצבאי על כתפי החילונים — וביתר שאת על חיילי המילואים, שנאלצים להשאיר מאחור בנות ובני זוג, ילדים והורים מבוגרים, עסקים עצמאיים וקריירות כדי לאפשר לצבא ולמדינה בכלל להתקיים.
לכן מפתיע אולי לגלות שמקורה של המילה מגיע דווקא מעבודת הכהנים, שימי ההכשרה שלהם בבית המקדש נקראו "ימי מילואים" – ככל הנראה כי מילאו את ידיהם בכלי הקודש. בן־גוריון חשב על חיילי המילואים כעל מי שאמורים למלא ולהוסיף על הצבא הסדיר, וחיבב את הקישור לעבודת הכהנים במקדש. אבל הקישור הזה גם יוצר חיבור אירוני לעבודה שאמורים למלא כיום אלה החוסים בצלה של הדת, אך בפועל מוטלת ביתר שאת על שאר העם.
כי ההפך ממילואים הוא חוסרים. וככל שהמלחמה מתרחבת ומתרבים החללים והפצועים, כך נוצרים עוד ועוד חוסרים בשדה הקרב, שאותם תמיד ממלא אותו מאגר מצומצם של אנשים. הגיע הזמן שאחינו החרדים יישירו מבט לעבר אותם חוסרים, יבינו שיש בכוחם לתת יד לאחיהם לצרה ויתגייסו למילואים.
