ולדימיר, מה משך אותך דווקא לסאונות?

נולדתי וגדלתי בבלארוס, ומילדות הייתי הולך לסאונה עם סבא ואבא בכל סוף שבוע. אהבתי את זה מאוד. באזור הכפרי שבו גדלתי הסאונה משמשת לא רק לפינוק. בסופי שבוע כולם הולכים לשם להתקלח. סאונה טובה לבריאות. היא מסייעת לפעילות הלב, לנשימה, לעור, לעצבים.

מהי בעצם סאונה?

חדר קטן עם טמפרטורה גבוהה, שנוצרת מתנור עץ או תנור חשמלי. יש סאונה יבשה, שבה יש רק טמפרטורה גבוהה, ויש סאונה רטובה, שבה יש גם אדים — מניחים אבנים על התנור, יוצקים עליהן מים, ואפשר גם להוסיף שמנים אתריים, כמו שמן איקליפטוס. האדים מהאבנים מתפזרים, היושבים בסאונה נושמים אותם וזה מנקה את מערכת הנשימה. בסאונה רטובה הטמפרטורה מגיעה ל־60 מעלות, וביבשה ל־80 מעלות ויותר.

זה כיף? הרי כשיש 35 מעלות בחוץ, אנחנו סובלים. למה שנשב ב־80 מעלות?

זה שונה לגמרי, וזה כיף. כשאני יושב בסאונה ומזיע, הגוף מנקה את עצמו. אחרי כן אני אוהב לקפוץ לבריכה, ובשנייה אני עובר מ־80 מעלות למים בטמפרטורה של 18 מעלות — הגוף מקבל זריקה של אדרנלין וזה כיף לא נורמלי.

מה מיוחד בבניית סאונה לעומת דברים אחרים מעץ?

צריך לדעת חוקים פיזיקליים כדי להבין איך האדים עולים, איך החמצן נכנס. צריך להבין בזה כדי לתכנן את כל המסלול של החמצן במבנה. סאונה יכולה להיות מאוד מסוכנת לבריאות. אם הבנייה לא נכונה, יכול להיווצר מחסור בחמצן, ואדם יכול להתעלף. חייבים להשתמש בעץ מלא, ולא בחומרים כמו MDF, כי בטמפרטורות גבוהות יוצאים מהם אדים של חומרים רעילים. וגם לא כל עץ מתאים — יש עץ פופולרי בישראל שנקרא איפאה, שבחימום מפריש רעלים.

במה שונה הבנייה כשיש  תנור עצים לעומת חשמלי?

חומר הבידוד שונה, ובמקרה של תנור עצים צריך להוסיף יציאות אוורור בגג, ולגדר אותו כדי שלא ייגעו בטעות באזור שבו בוערת אש. בתנור חשמלי זה יותר פשוט — מרכיבים ומחברים לחשמל.

איך אתה בונה סאונה?

העבודה מתחילה משרטוט שמביא בחשבון דברים כמו מספר האנשים שצריכים לשבת בסאונה, מיקום התנור ודלת הכניסה והמידות הרצויות למבנה. אחר כך אני בונה את רצפת המבנה והקירות החיצוניים מלוחות של עץ אורן, שאני מחבר בעזרת ברגים ודבק. לצד הפנימי של הקירות החיצוניים אני מצמיד חומר בידוד, ועליו שם רדיד אלומיניום מיוחד שעוזר לבידוד. בשלב הבא אני בונה את הקירות הפנימיים של הסאונה מלוחות ארז קנדי, וכך יוצר לה קירות כפולים ומבודדים. ארז קנדי נחשב אנטי־אלרגני, ונודפים ממנו שמנים שבריאים לנשימה.

אחרי סגירת הקירות אני בונה ספסלים, דלתות וקיר פנימי, שמחלק את הסאונה לחלל המרכזי ולחדרון כניסה, שבו חולצים את הנעליים ופושטים את החלוק. אם רוצים אפשר גם לבנות שם מקלחת. אחר כך אני מתקין בחלונות זכוכית ביטחון שלא נשברת. החלונות חשובים כדי שיהיה אפשר לראות מבחוץ, אם חלילה מישהו לא הרגיש טוב.

אחר כך אני בונה את הגג ואוטם אותו בחומר מיוחד שנקרא שינגלס. לאחר מכן אני מתקין את התנור, שאני מזמין מראש ממסגר לפי שרטוט שלי. אם זה תנור חשמלי תולים אותו על הקיר, ואם הוא תנור עץ אני מניח אותו על אבן שמוט ומגדר אותו.

יש בארץ ביקוש לסאונות?

כן. אומנם בישראל אין תרבות סאונות כמו בבלארוס, ומעדיפים פה ללכת לג'קוזי, אבל יש לא מעט אנשים שהולכים לסאונה בקאנטרי, ויש לי הרבה לקוחות שהם ספורטאים,  מסאז'יסטים או קוסמטיקאים.

יש תחזוקה שהלקוחות צריכים לעשות בבית?

אחרי השימוש בסאונה, חייבים לנגב מים מהרצפה, הספסלים והקירות. נהוג לחבוט בגוף בענף יבש של עץ אלון קנדי — זה מעין מסאז'. אם נופלים מהענפים עלים, חייבים לנקות אותם, אחרת הם יתפרקו ויתפתחו פטריות בעץ. כמו כן פעם בשנה צריך למשוח את העץ בשמן פשתן, שמגן על העץ.

"אין בארץ תרבות סאונות כמו בבלארוס. הישראלים מעדיפים ללכת לג'קוזי. ובכל זאת יש לא מעט אנשים שהולכים לסאונה בקאנטרי. ורבים מהלקוחות שלי הם ספורטאים, מסאז'יסטים או קוסמטיקאים"

איך למדת לעבוד בעץ?

סבא שלי לימד אותי לעבוד בעץ כשהייתי בן 8. הוא היה מנהל מפעל ואהב כתחביב לגלף כלי אוכל מעץ, וממנו למדתי ליצור מזלג וכף, ובהמשך גם כלי עבודה כמו גרזן וסכין. אחרי התיכון הלכתי לעשות תואר בנגרות בקולג' ולמדתי את התחום באקדמיה במשך תשע שנים. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בחברה לבניית ריהוט מעץ.

איך הגעת לסאונות?

בבלארוס בונים סאונות מעץ גדול, שלבד אי אפשר להזיז אותו. אז תמיד מזמינים עוד אנשים לסייע בבנייה של סאונה, ופעם אחת גם אני הצטרפתי. כך התוודעתי לתחום. בהמשך עבדתי כמנהל בנייה של בתים, ובחלק מהבתים היו סאונות, מה שדחף אותי להתחיל לבנות סאונות בעצמי. בניגוד לתוכניות של הבית, הסאונות לא היו משורטטות באופן מדויק, אז זה נתן לי מקום ליצירתיות, לעשות התאמות אישיות לפי הטעם שלי. זה הלהיב אותי, ובגיל 35 פתחתי עסק עצמאי.

אבל שנה לאחר מכן החלטתי לעלות לארץ, ונאלצתי להקים כאן את העסק מחדש. בניתי סאונה לאחותי, שעלתה לארץ שנה לפניי, פתחתי דף פייסבוק והתחלתי לפרסם  את עצמי. לאט לאט אנשים התחילו להתקשר, כי לא היו אז בוני סאונות בארץ מלבדי. עכשיו אני רואה שיש עוד אנשים שמנסים לבנות כמוני, אבל הרבה נגרים פה לא בונים סאונות נכון. בישראל מאד פשוט להיות נגר — מי שרוצה להיות נגר, יכול להיות נגר. בבלארוס אתה חייב ללמוד ולקבל הסמכה למקצוע, לקבל אישורים לעבודה עם מכונות.

מה גרם לך להתמקד בסאונות?

רהיטים לא גורמים לי להרגשה המיוחדת הזאת, שמתעוררת בי בבנייה של סאונה, כי בסך הכל יושבים עליהם או משתמשים בהם. ואילו עיקר הסיפור בסאונה הוא מה שקורה אחרי השימוש: היא נותנת לך הרגשה טובה, אנרגיה ומצ רוח טוב. כשאני יוצא מסאונה, אני מרגיש הקלה, כאילו נולדתי מחדש ואני אדם אחר לגמרי.