חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// חברי הליכוד צריכים להפנים שאחרי רגב, גם תורם יגיע /// האחים אמיר חייבים לייצר מנועי צמיחה לשופרסל /// הטוויטר של נתניהו הוא סימפטום לבעיית עומק /// מקרון נותן לכולנו שיעור בדמוקרטיה
רגב
לקח לחנפני נתניהו
הימים הם ימי הקורונה. 14 חברי הליכוד מגיעים לבית המשפט המחוזי בירושלים עם מסכות על פניהם לתחילת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. השרים והח"כים נעמדו בשתיקה מאחוריו, הביעו תמיכה ונאמנות בלתי מסויגת במנהיגם הרדוף, בזמן שהוא השתלח בפראות במשטרה ובפרקליטות.
ארבע שנים חלפו מאז, וכעת אחת משחקניות המשנה באותה סצנה אייקונית היא הכוכבת הראשית של פרשת שחיתות לכאורה משל עצמה: השבוע נפתחה חקירה נגד מירי רגב בחשד לעבירות מרמה והפרת אמונים בעקבות תחקיר "המקור" על "שיטת הרמזור" שהנהיגה במשרדה, לתעדוף הטיפול במועצות מקומיות בהתאם לנאמנות ראשיהן אליה. אבל בעוד שכשנתניהו הועמד למשפט, רגב תמכה בו ללא סייג, כעת, כשהיא על המוקד – קולם של נתניהו ושל רוב חבריה בליכוד נדם. שרת התחבורה הושלכה מתחת לגלגלי האוטובוס.
רגב אינה הראשונה, וכנראה לא האחרונה, שנתניהו הופך מבת ברית לסרח עודף. משתמש וזורק. הגיע הזמן שיתר חברי הקואליציה יתעשתו ויבינו שהוא ימכור גם אותם ברגע שיפריעו לו במשימתו היחידה – הישארותו בשלטון. אם ההבנה הזאת היתה מחלחלת לראשיהם, אולי היו משכילים כבר לפרוש מהקואליציה הקיצונית והמסיתה הזאת, שבמשמרת שלה קרה האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. באופן אירוני, זה יהיה לא רק הדבר הטוב ביותר שיוכלו לעשות למען הכלל, אלא גם למען האינטרס האישי הצר שלהם.
/// יובל שדה
צילום: יונתן זינדל/פלאש90
שופרסל מתייעלת
מנועים, קדימה
האחים שלומי ויוסי אמיר החליטו לשים חוסם עורקים על שופרסל. זה לא שענקית הקמעונאית מדממת הפסדים — היא דווקא סיימה רבעון ראשון מוצלח ביותר, ולאחים אמיר היתה בו תרומה שולית. אלא שהם בטוחים שניתן להפוך את שופרסל לרווחית הרבה יותר. וכמו כל רוכש שהשקיע 1.6 מיליארד שקל מהונו, הם מחפשים קודם כל לטפל במבנה ההוצאות של החברה. אז השבוע הם הודיעו על מכירת חלקם בפייבוקס לבנק דיסקונט, היות שאפליקציית התשלומים מפסידה עשרות מיליוני שקלים בשנה — כסף לא קטן עבור שופרסל, שמרוויחה 300–400 מיליון שקל בשנה. קדמו להחלטה הזו פיטורי עובדים במטה החברה המנופח, צמצום במשרדים מיותרים, וקיצוץ בתשלום לספקים כמו חברת הייעוץ מקינזי.
האמירים באו לעשות סדר, לא לשחק. הסגנון שלהם לא מעונב, והם יורדים עד רמת הארגזים והעגלות בסופרים כדי לחסוך. זה השלב הראשון בתוכנית שלהם, אבל כדי לנווט את נושאת המטוסים הקמעונאית לכיוון אחר הם חייבים גם תוכנית לשלב השני. שיעורי הרווח התפעולי של שופרסל עומדים על יותר מ־4%. לשיפור של הנתון הלא רע זה יש תקרת זכוכית, שכדי לשבור אותה, צריך תוכנית יצירתית — דבר שההנהלה הקודמת נכשלה בו, ובגדול. כי הקטנת עלויות היא דבר חשוב, אבל הצלחה עסקית ממשית נמדדת בייצור מנועי צמיחה חדשים — משהו שהאחים יצטרכו עכשיו לעשות בלי מקינזי ועם ניסיון גרילה קמעונאי.
/// גולן פרידנפלד
צילום: פלאש90
שרה נתניהו
חסרת גבולות
השבוע "פלש" משרד המשפטים לחשבון X (טוויטר לשעבר) של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומחק ממנו את ציוצי רעייתו שרה, שהעלתה אליו שיחות שקיימה עם הורי החטופים ששוחררו בשבת במבצע ארנון. הרגולטורים מסלאח א־דין היו צריכים להבהיר לזוג שהחשבון הרשמי של ראש ממשלת ישראל איננו מסקר את פועלה האישי של הגברת, אלא רק כשהיא מתלווה לפעילות בעלה. ההבדלים בין האדון לגברת הרי נמחקו כמעט לחלוטין בשנים האחרונות, ככל שמעורבותה של הגברת במינויים ובקבלת החלטות רק הלכה וגברה. ולזה כמובן נוספה גם השפעתו הרעילה של הילד הגולה לעת עתה במיאמי.
אבל האמת היא שאין למשפט הישראלי יכולת אמיתית להסדיר את ההפרדה המתחייבת בין בני הזוג, שנשענת כמעט בלעדית על שיקול דעתו של ראש הממשלה. כמתקפל סדרתי, גם בפוליטיקה וגם בבית, אין לצפות מנתניהו שיגלה עמוד שדרה איתן מדי, בטח לא מול אשתו. הפעם, משרד המשפטים התערב כדי לשרטט למשפחה את הגבולות. אבל זו רק דוגמא איזוטרית שלא מתחילה לגרד בכלל את גבולות ההפרדה הנדרשת ביניהם, ודאי שלא את מרחבי ההשפעה האמיתיים במשפחה הזו.
/// משה גורלי
מקרון מפזר את הפרלמנט
חידוש: מנהיג שלוקח אחריות
לאחר שיותר משליש מהצרפתים הצביעו לימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט האירופי, נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע על פירוק הפרלמנט והליכה לבחירות בזק לפרלמנט בצרפת. זאת אף שלתוצאות הבחירות באירופה אין השלכה מעשית ישירה על ממשלתו של מקרון. אז מדוע בכל זאת הוא עשה זאת? "אחרי היום הזה איני יכול להתנהל כאילו שום דבר לא קרה", הוא הסביר בפשטות, ולכן עליו לבקש מחדש את תמיכת העם.
לקורא הישראלי זה עשוי להישמע תמוה. מנהיג מדינה שלוקח אחריות על אירוע שמעיד בבירור כי חטא לתפקידו? הרי בנימין נתניהו הרגיל אותנו בשנותיו הרבות כראש ממשלה, וביתר שאת לאחר 7 באוקטובר, כי תמיכת העם היא לכל היותר קישוט נחמד לכהונת ממשלה, ודאי לא הכוח ממנו היא שואבת את הלגיטימציה שלה.
אמנם הבחירות בצרפת הן לפרלמנט ולא לנשיאות, ומאחורי ההחלטה של מקרון יש ודאי גם שיקולים אסטרטגיים ולא רק ערכיים, ובכל זאת — צפינו השבוע במנהיג שלוקח אחריות ומצהיר בפה מלא שהוא מחפש את התמיכה המחודשת של העם, ומזכיר לנו שהלגיטימציה לשלטונו שאובה מאותה תמיכה מתמשכת, ולא רק מתוצאות בחירות שהתקיימו לפני מספר שנים.
"השאיפה היחידה שלי היא להיות לעזר למדינה שלנו שאני כל כך אוהב, השליחות היחידה שלי היא לשרת אתכם", סיים מקרון את דבריו. לו רק אפשר היה להאמין, ולו לרגע, שזו גם שליחותו של ראש ממשלת ישראל.
/// שקד גרין
מילת השבוע
//
דור סער־מן
השחרור משמח, המחיר שלו פחות
בשבת שעברה אחזה שמחה גדולה את הישראלים, מרגע שנודע על חילוץ החטופים שלומי זיו, נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב ואלמוג מאיר ג'אן. זה היה שילוב בין תחושה שכוחות הביטחון מסוגלים לבצע את הבלתי אפשרי, לבין שמחה הפשוטה על ארבעה אנשים ששוחררו מהשבי, וכעת יכלו להתאחד עם המשפחות והחברים שלהם ולהתחיל את המסע הגדול לחזור לחיים עצמם, ככל שאפשר. ועם השחרור שלהם אנחנו זוכים לשחרור חלקי מהמועקה שאנחנו סוחבים בחזה כבר שמונה חודשים. הנה, יש קצת אור בתוך החשכה.
השחרור הוא תמיד אקט חיובי: כל חייל וחיילת חולמים על הרגע שיגזרו את החוגר והשחרור מצה"ל יגיע; אנחנו מחכים שהחבילה שהזמנו תשתחרר כבר מהמכס ותגיע אלינו; מחפשים עוד ועוד דרכים כדי שהדופמין ישתחרר בגוף שלנו; וכמובן מחנכים את ילדינו לא לשכוח את השחרור של יהודים ממחנות הריכוז וההשמדה, את שחרור בני ישראל מהעבדות במצרים ואפילו השחרור של ירושלים במלחמת ששת הימים.
אבל לצד הערך החיובי המובהק של השחרור, חייבים גם להכיר במחיר שנדרש כדי להשיג אותו: לוחם הימ"מ ארנון זמורה נהרג בפעולת החילוץ, כמו גם מעל 200 פלסטינים, לפי הדיווחים, רבים מהם ילדות וילדים. חייבים להכיר במחיר הזה, כי ישנם עוד 120 חטופים, שעדיין מוחזקים בשבי. ואין שחרור שלם עד שכולם יחזרו. ואי אפשר להתעקש שמחיר השחרור הזה יהיה עוד ועוד דמים. חייבים להמציא לנו אופק חדש. אולי זו בעצם מלחמת השחרור האמיתית.
