חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// חיסון בחסדי קומבינה /// קיסינג'ר חוזר להציל את העולם /// רשות שוק ההון מתקשה לעבוד /// לזיהום בדרום תל אביב יש פתרון פשוט וזול

החיסון של מודרנה

עד מתי המזל יצילנו

"ישראל היתה אחת המדינות הראשונות שפנינו אליהן ונתנו להן הזדמנות לרכוש את החיסונים נגד קורונה", אמר השבוע בריאיון ל"כלכליסט" ד"ר טל זקס, המנהל הרפואי הראשי של מודרנה. באותו היום החברה הציגה את תוצאות הניסוי העדכני בחיסון שפיתחה, עם יעילות של 95% לעומת 90% שהציגה המתחרה פייזר בשבוע שעבר. בשני המקרים מדובר ביעילות פנומנלית (החיסון לשפעת, למשל, מציג יעילות של "רק" כ־60%), ומקור גדול לתקווה בעולם כולו, וגם בישראל.

אבל אחרי שראש הממשלה התהדר במאמצים להשגת החיסון של פייזר ובהסכם המוקדם יותר עם מודרנה, ד"ר זקס חשף את האמת. החברה היא שפנתה לישראל, מתוך אינטרס כלכלי כמובן וכנראה גם בזכות הבכיר הישראלי (שגם הוא כמובן לא יוצא נפסד). כשיהיה כאן חיסון, זה לא יקרה בזכות המנהיגות של בנימין נתניהו, זה יהיה על בסיס שיטת הפוקס והסחבק הישנה והטובה. אפילו מול מנכ"ל פייזר שלף ראש הממשלה את הקלף היהודי, עם סיפורים מבית הכנסת. כך נראה הניהול כאן, וזה מסביר למה מראש לא חתמנו על הסכמים עם ענקיות כגון פייזר או אסטרה זנקה אלא עם חברות קטנות יותר (מודרנה וארקטורוס, שנמצאת בשלבים מוקדמים יותר של הניסוי). אם וכאשר נקבל שתי זריקות שישחררו אותנו מעול המגפה, את התודה צריך לשמור למזל ולקומבינה, לא לשום דבר או אף אחד אחר.

/// סופי שולמן

יחסי ארה"ב־סין

קיסינג'ר מזהיר

הנרי קיסינג'ר לא רק חי, הוא גם בועט. בגיל 97 מי שהיה מזכיר המדינה, היועץ לביטחון לאומי, חתן פרס נובל על חלקו במו"מ לסיום המלחמה בווייטנאם ואדריכל הנורמליזציה ביחסים בין ארצות הברית לסין, קרא השבוע להשיב את הנורמליזציה הזאת. הוא התייחס לקולות הנציים שהנשיא הנבחר ג'ו ביידן החל להשמיע בעניינה של סין, והביע תקווה כי האיום המשותף שמציבה הקורונה יעודד את הידוק הקשר בין המדינות. למעשה, הזהיר, "אם לא ייווצר בסיס לשיתוף פעולה, תתרגש על העולם קטסטרופה בסדרי הגודל של מלחמת העולם הראשונה", ואף הוסיף שהמצב עלול להיות קשה יותר לשליטה לנוכח הטכנולוגיות הצבאיות החדשות. קיסינג'ר עדיין נחשב אחד המפוכחים שבמנהיגים האמריקאים אי פעם, והקול שהשמיע השבוע, צלול ורם, נשמע כקריאה לשיקומה של מנהיגות מפוכחת. עם יציאתו של הבית הלבן מחושך לאור, ביידן צריך להתנפל בשקיקה על השיעור ביחסים בינלאומיים מהדיפלומט הבכיר והמנוסה מכולם.

/// תמר טוניק

צילום: אי.אף.פי

רשות שוק ההון

חסרת כלים לפיקוח

רגולטורים נוטים לניסוחים זהירים, ודאי במסמכים רשמיים. אבל השבוע, בדו"ח השנתי של רשות שוק ההון, היו"ר ד"ר משה ברקת היה בהיר ונוקב, כשקבל על היעדר תקציב מספק לעבודתה של הרשות. "אסור שגוף כזה לא יקבל את המשאבים הדרושים לו לפיקוח אפקטיבי ומשמעותי על כספי הציבור", כתב.

אם הרשות היתה נשארת במתכונתה המקורית ומתמקדת בפיקוח על הגופים המוסדיים המסורתיים, עוד היה אפשר להתווכח אם היא צריכה עוד כסף. אבל ברגע שברקת קיבל את הפיקוח גם על התחום החוץ־בנקאי (גופי אשראי, חברות פינטק וכו'), היה ברור שצריך לחזק את הפיקוח. מאות חברות צצו בשנים האחרונות, ברשות בקושי מתמודדים עם עומס בקשות לרישיונות, ומתקשים בפיקוח השוטף על חברות שכבר פועלות. במילים אחרות, החברות שמחלקות לציבור כסף וגובות ממנו ריביות עובדות קצת מתחת לרדאר. מערב פרוע, ג'ונגל, אפשר לקרוא לזה איך שרוצים, אבל העובדה היא שכשחברות כאלה פועלות ללא פיקוח מספק, הציבור ישלם ישירות, בפגיעה בלקוחות, ובעקיפין, כשהבלגן יגרום להגבלת האלטרנטיבה בעולם הפיננסים. כדי שתהיה תחרות, וכדי שהלקוחות וכספם יזכו לטיפול הוגן, כדי שהמהפכה החשובה הזאת תימשך, נדרשת תשתית פיקוח בסיסית, ואותה, מה לעשות, צריך גם לממן.

/// עירית אבישר

פינוי התחנה המרכזית

הכל חוץ מלהועיל

השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל החליטה לשכפל את הרעיון של ועדת מנכ"לים, לא להסתפק באחת שתעסוק בפינוי מוקדי הזיהום במפרץ חיפה ולהקים גם כזאת שתפעל לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב. מדובר במשימה ראויה, לנוכח זיהום האוויר והרעש שהמקום מייצר ושפוגעים קשות באיכות החיים מסביב. אבל ועדה היא לא הפתרון, היא רק מסחטת כותרות. כבר שנים שממשלות ישראל מזניחות את תושבי דרום תל אביב, וגמליאל לא מציעה שום בשורה, עלויות צפויות או לוח זמנים. למעשה, משרד התחבורה כבר חתם עם בעלי המתקן (חברת נצבא) על הפעלת התחנה עד 2024, המיקום המיועד לתחנה חדשה (בחולון) עדיין לא אושר, ותקציב לכל המהלך אין.

כך שכל המהלך של גמליאל השבוע מרגיז, והוא מרגיז במיוחד לנוכח ההתעקשות להימנע מהפתרון הקל והמהיר לבעיות הזיהום: אוטובוסים חשמליים. אם השרה תפעיל לחץ, הממשלה יכולה לסבסד קניית מאות אוטובוסים בעלות נמוכה בהרבה מכל פינוי. גם אם זה יהיה פתרון מעבר לכמה שנים, הוא מיידי ויפחית דרמטית את הרעש וזיהום האוויר וישפר מאוד את חיי התושבים. אפילו משרד התחבורה מעוניין באוטובוסים חשמליים, אבל גמליאל מדגימה שוב את הכלל הממשלתי הידוע: למה ללכת על יוזמה זולה ואפקטיבית כשאפשר להסתפק בשתי כותרות על העץ?

/// ליאור גוטמן

מילת השבוע

//

דור סער־מן

כך כותרות השבוע רמסו את חלום הילדות האחרון

החלום להיות אסטרונאוט נותר, במשך עשרות שנים, חלום ילדות יחיד מסוגו. כי אפשר לחלום להיות שוטר, בלש או זמר, ובאמת להיות שוטר, בלש או זמר. ואפשר לחלום להיות גיבור־על או פיראט, אבל אף אחד לא הופך לגיבור־על או פיראט. יש חלומות ילדות שרבים יכולים להגשים, יש חלומות ילדות שאי אפשר להגשים, ויש אסטרונאוט — חלום שרק מעטים מגשימים, אבל לא לגמרי בלתי אפשרי. להגיע לירח, לטוס למאדים, יש עוד לאן לשאוף.

אבל השבוע איכשהו החלום הזה רוסק סופית למדמנת העולם הנוכחי. אלון מאסק שלח לחלל ארבעה אסטרונאוטים, בזכות העובדה שיש לו מלא כסף. ולא רק זאת: התבשרנו על האסטרונאוט הישראלי השני אי פעם, שיטוס לחלל כי יש לו מלא כסף. החלום כאילו פתוח כיום ליותר אנשים, עם הטיסות הפרטיות לחלל, אבל בעצם הוא זוהם בכסף. כבר לא מדובר במוכשרים ביותר, בעלי איכויות יוצאות דופן, שזכו גם למזל גדול, לקחו סיכונים, שילמו מחירים אישיים ומשפחתיים ועבדו קשה מאוד כדי להיות זכאים להגשים את החלום. האסטרונאוטים של פעם היו דמויות מופת, ולכן תוגמלו בהרפתקה אדירה בשליחות האנושות כולה, ונגעו בכוכבים. כיום מדובר, למשל, בגבר בן יותר מ־60 שעשה חלק מהונו בעסקאות עם שליטים מפוקפקים ביותר. מתברר שאם עשית מספיק כסף, אתה יכול לקנות אי כדי לברוח ממגפה או לעזוב את האטמוספרה ולהסתלק מן האנושות. אם אסטרונאוט היה פעם גם כינוי מעט לועג אבל מלא חיבה למעופפים, אלה שחיים בעולמות משלהם אבל עם איזה ברק, יצירתיות או חשיבה מקורית, כעת הוא נטען במשמעויות גרועות בהרבה.