החלום להיות אסטרונאוט נותר, במשך עשרות שנים, חלום ילדות יחיד מסוגו. כי אפשר לחלום להיות שוטר, בלש או זמר, ובאמת להיות שוטר, בלש או זמר. ואפשר לחלום להיות גיבור־על או פיראט, אבל אף אחד לא הופך לגיבור־על או פיראט. יש חלומות ילדות שרבים יכולים להגשים, יש חלומות ילדות שאי אפשר להגשים, ויש אסטרונאוט — חלום שרק מעטים מגשימים, אבל לא לגמרי בלתי אפשרי. להגיע לירח, לטוס למאדים, יש עוד לאן לשאוף.

אבל השבוע איכשהו החלום הזה רוסק סופית למדמנת העולם הנוכחי. אלון מאסק שלח לחלל ארבעה אסטרונאוטים, בזכות העובדה שיש לו מלא כסף. ולא רק זאת: התבשרנו על האסטרונאוט הישראלי השני אי פעם, שיטוס לחלל כי יש לו מלא כסף. החלום כאילו פתוח כיום ליותר אנשים, עם הטיסות הפרטיות לחלל, אבל בעצם הוא זוהם בכסף. כבר לא מדובר במוכשרים ביותר, בעלי איכויות יוצאות דופן, שזכו גם למזל גדול, לקחו סיכונים, שילמו מחירים אישיים ומשפחתיים ועבדו קשה מאוד כדי להיות זכאים להגשים את החלום. האסטרונאוטים של פעם היו דמויות מופת, ולכן תוגמלו בהרפתקה אדירה בשליחות האנושות כולה, ונגעו בכוכבים. כיום מדובר, למשל, בגבר בן יותר מ־60 שעשה חלק מהונו בעסקאות עם שליטים מפוקפקים ביותר. מתברר שאם עשית מספיק כסף, אתה יכול לקנות אי כדי לברוח ממגפה או לעזוב את האטמוספרה ולהסתלק מן האנושות. אם אסטרונאוט היה פעם גם כינוי מעט לועג אבל מלא חיבה למעופפים, אלה שחיים בעולמות משלהם אבל עם איזה ברק, יצירתיות או חשיבה מקורית, כעת הוא נטען במשמעויות גרועות בהרבה.