חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// החיסון לקורונה היה רק רגע קצר של אחדות גלובלית /// איירון סורס היא סימן לענף יציב /// ביידן איפשר לאמריקה לחזור לנשום /// האריס מזכירה שהציפיות מנשים לא הגיוניות
החיסון לקורונה
יריית פתיחה של מלחמה
זה היה רגע קצר של סולידריות גלובלית: ענקית התרופות פייזר הודיעה על הצלחה בניסויים בחיסון לקורונה, וכל העולם התרגש, כאילו אור גדול תכף יזרח על כל האסון הזה. נכון שיש כבר חיסון רוסי ויש חיסון סיני, אבל עוד לא ראינו חיסון מצליח מחברת תרופות מערבית עם ניסיון מוכח בתחום, וכרגע נראה שפייזר היא הקרובה ביותר.
אבל לצד הדיווחים על איכות החיסון, פייזר גם הודיעה שעד סוף השנה היא תוכל לייצר רק 50 מיליון מנות, כלומר לחסן 25 מיליון בני אדם, ובשנה הבאה תוכל לייצר 1.3 מיליארד מנות, שהן חיסונים ל־650 מיליון אנשים, פחות ממספר תושבי ארצות הברית והאיחוד האירופי. במילים אחרות, הודעת פייזר כללה גם בשורה גדולה, וגם את אקדח ההזנקה למאבק קשה שבו כל מדינה בעולם תנסה לעקוף את האחרת בדרך להשגת המזרקים הנחשקים. זוכרים את הקרבות על מכונות הנשמה ומסכות, עם מחטפים ומשלוחים שנעלמים באישון לילה בנמלי תעופה או בחניונים של מפעלים בסין? אז המלחמה על החיסונים תהיה גרועה יותר, ותשרטט היטב את דירוג הכוח של מדינות העולם. סולידריות גלובלית לא תהיה שם.
/// סופי שולמן
איירון סורס
הגיימינג נשאר יציב
חברת ההייטק הישראלית איירון סורס (IronSource) מתכוננת להנפקה בנאסד"ק לפי שווי של 8 מיליארד דולר, לפי חשיפת "כלכליסט" השבוע. השווי שלה לפני שנה הוערך ב־1.7 מיליארד, אבל אינספור ימי בידוד אחר כך הזניקו את החברה, שפיתחה פלטפורמה לפרסומות באפליקציות ובעיקר במשחקים לסמארטפונים — ממשאבות הזמן הגדולות של ימי הקורונה.
אלא שהקורונה היא רק חלק מהתמונה, כי ענף הגיימינג דהר קדימה עוד קודם לכן: ב־2016 הוא גלגל 106.5 מיליארד דולר, ב־2018 זינק ל־138 מיליארד, והשנה ההערכות מדברות על כ־160 מיליארד. כשהמגפה תחלוף, אם וכאשר, הבום של התעשייה הזאת עשוי להיעצר קצת; ודאי נראה ירידה בהיקפי השימוש ובהכנסות, וכנראה גם במניות, אבל זה לא אמור לעצור את המגמה, עם נגיף גיימינג שהדביק כבר יותר מ־2.5 מיליארד בני אדם. כשענפים אחרים מיטלטלים לגמרי בתקופה הזאת — ההודעה על התקדמות בפיתוח החיסון השבוע, למשל, הצניחה מניות קורונה (זום וכו') והזניקה את אלה של ענפים ששותקו במגפה (תעופה, שיט ועוד) — הגיימינג מסתמן כענף עם צמיחה ברורה ויציבה. היו מי שהגדירו אותו לאחרונה "חסין מיתון". או לפחות, חסין למיתון הזה.
/// עמרי רוזן
חגיגות הניצחון
משחרר פחם בבטן
רק כשיצאתי החוצה בעצמי הבנתי: הקשר בבטן שכל כך התרגלתי לחיות איתו בארבע השנים האחרונות נעלם. וזה קרה לכולם, ושלח אותם לחגוג. ההכרזה על ההפסד של דונלד טראמפ פוררה את המועקה של להביט בעיניים כלות בהתפרקות המולדת שלהם, ומבחינתי — בהתפוררות המדינה שבעבר אהבתי כל כך, שעזבתי הכל באמצע החיים ועברתי לחיות בה. החוגגים, ואני, כל כך התרגלנו לחיות תחת כובד ההזיה הטראמפית, תחת ענן שחור כבד, שהידיעה על הסתלקותו היתה כמו פקק שנורה מבקבוק, וגרמה לנו לעוף.
בתחילת השבוע כולם כבר חזרו למציאות שבה לא רק המגפה והמשבר הכלכלי עוד כאן, אלא גם לטראמפ יש עוד חודשיים בבית הלבן, מספיק זמן כדי לנעוץ עוד כמה מסמרים בדמוקרטיה האמריקאית המותשת. אבל אחרי החודשיים האלה הוא ילך, ואולי אחר כך יהיה בסדר. ולקוות שיהיה בסדר זה כרגע תמצית החלום האמריקאי.
/// ציפי שמילוביץ, ניו יורק
תקדים האריס
אין אשה מושלמת
לרגע אחד העובדה שלמשרד סגן הנשיא של ארצות הברית ייכנס אדם לא לבן (לראשונה), שהוא אשה (לראשונה) וממוצא ג'מייקני והודי (לראשונה), השכיחה את כל מה שקמלה האריס נאלצה לספוג בדרך. לא מימין, מהאויבים הטבעיים, אלא דווקא משמאל, מבית. לאורך כל הדרך היא שמעה שהיא לא שחורה מספיק, לא ליברלית מספיק, לא מספיק, פשוט. השוו אותה לדמוקרטיות אחרות, "מספיקות", כגון סטייסי אברמס, שחוללה פלאים בהתפקדות הדמוקרטים בג'ורג'יה, או חברת בית הנבחרים הצעירה אלכסנדריה אוקסיו־קורטז. למרבה הצער, היחס המתסכל הזה נפוץ למדי: אחת מתופעות הלוואי של מיעוט נשים בתפקידים בכירים היא שהאשה היחידה שכן נמצאת בחדר צריכה לייצג את כל הנשים כולן, ולעשות זאת ללא דופי. מובן שזו משימה בלתי אפשרית, וכולן נידונות להיכשל בה. וזה קורה בכל מקום, לא רק עם נשים שמטפסות לפסגה; במשפט הארווי ויינשטיין, למשל, התובעים עמלו חודשים על מציאת המתלוננת "המושלמת", כזו שאין בעברה מעידות מוסריות, טיפול תרופתי או אקסים זועמים. גם על דוכן העדים מול מי שתקף אותה, אשה צריכה להיות מושלמת. אז כן, האריס פרצה תקרת זכוכית, ועדיין לא קיבלה פטור מהדרישות הבלתי סבירות שעמן נשים נאלצות להתמודד כל הזמן, נדונות לאכזב תמיד.
/// הגר רבט
צילום: רויטרס
מילת השבוע
//
דור סער־מן
קמלה האריס משנה את האופן שבו אנחנו מסתכלים על רעיון ה"סגן"
"הסגן של בר כוכבא" נהיה מטבע לשון שמבקש לומר — בסוף אנחנו נשארים רק עם מי שבקצה הפירמידה (אם בכלל. גם חלק מהם נשכחים). מספרי 2 נעלמים מהזיכרון הציבורי. אבל השבוע פתאום הסגן האפיל על הקודקוד, וליתר דיוק, הסגנית. היה נראה שקמלה האריס, סגנית נשיא ארצות הברית הבא, זוכה ליותר כותרות מהנשיא הנבחר ג'ו ביידן, ודאי ליותר התייחסויות בקרב הציבור וברשתות החברתיות.
התרגלנו לכך שהסגן, כל סגן, הוא תמיד הראשון למשנים, מדגדג את מי שבראש אבל עדיין לא מספיק טוב כדי להיות מספר 1, אדם שאולי, יום אחד, יטפס לשלב האחרון, ובינתיים שימתין ויגיד תודה. קצת כמו נשים ברוב ההיסטוריה של העולם, תמיד מספר 2 בהיררכיה המגדרית, סגניות נצחיות — אם כבר ניתן להן איזה יחס שאינו ביטול מוחלט. רשמית, האריס היא מספר 2. היסטורית, היא הראשונה: האשה הראשונה בתפקיד ו־Person of color הראשון בו. והיא כוכבת לא רק בגלל זה, אלא גם בגלל האיכויות שלה, שזוהרות מעל אלו של הנשיא הנבחר. היא כבר עשתה היסטוריה, ובמשרד עצמו היא מתכננת להמשיך לעשות זאת — לא סגנית נשיא אפורה שנמצאת שם כי צריך, ולמקרה שיקרה משהו לנשיא, אלא נבחרת ציבור בולטת, משמעותית, פעילה. רבים מחכים לראות אותה מתיישבת בעצמה בחדר הסגלגל. עד אז, אפשר לזקוף לזכותה תקדים דרמטי אחר: את היחס שלנו לקונספט של "סגן" היא כבר שינתה.
