ה

הצעה לנהל את פנגו הגיעה אל רועי אלבז בעיצומה של פעילות מבצעית במלחמת לבנון השנייה. כמפקד פלוגת מילואים בכוח של גבעתי שהחליף את הסדירניקים בג'נין, הוא העביר לילה ארוך ומורט עצבים בג'יפ, כשהוא מפקד על כוח חילוץ שהמתין לחיילי דובדבן שפעלו בשטח. לצדו בג'יפ ישב סמל המחלקה שלו, שלומי אברשטרק, מנכ"ל מילגם, שהעביר את הזמן בסיפורים על החברה שניהל ועל פרויקט חדש ומעניין שהם התחילו לבנות, בתחום הכי אפור שאפשר לדמיין: חניה. "זה אמנם לא היה בינת ג'בל או מרון א־ראס", מספר אלבז, "אבל אנחנו יושבים בתוך הכלים, חושך, לחץ, אני מכיר את שלומי רק שבועיים — ופתאום הוא אומר לי, 'זה יכול להתאים לך'".

כעבור כמה חודשים, ב־2007, הפך אלבז, אז רק בן 28, למנכ"ל ולעובד הראשון של פנגו — חברה ש־44% ממנה נמכרו בשבוע שעבר לקרן תש"י וחברת הביטוח הראל לפי שווי מפתיע בגובהו של 550 מיליון שקל. "אפילו השם פנגו לא היה אז, רק 4500*, כי זה המספר שאליו היית מתקשר לומר איפה חנית. החזון היה צנוע: אמרנו, 'אם יהיו לנו מיליון לקוחות רשומים בישראל שיחייגו בכל פעם שהם חונים, הצלחנו'. סטיב ג'ובס עשה לכולנו את החיים קלים יותר והיום יש לנו 2.3 מיליון לקוחות".

איך התגלגלה העסקה מול תש"י והראל?

"קיבלנו טלפון — לא אני, כמובן, אלא נציג הבעלים גיל ויל, שיושב בדירקטוריון. אמרנו 'אין על מה לדבר', אבל ברור שתמיד יש על מה לדבר. היתה עסקה יחסית פשוטה, ובתוך כמה חודשים הכל נחתם".

דמיינת אז, בג'יפ, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, את הסכום הזה — חצי מיליארד שקל?

"בכלל לא ידעתי איך לומר מספר כזה. גם לא דמיינתי שאעבוד בחברה יותר מארבע שנים. לא יודע מה חשבתי, משום מה כשהשתחררתי מהצבא האמנתי ביכולות שלי להוביל דברים משמעותיים בשוק העסקי. חוצפה של ילד. אבל בשום חלום רטוב לא האמנתי שאוביל ואנהל את אחד הברנדים הכי מוצלחים והמוכרים בישראל. אני לא יודע אם מחר יהיה פחות טוב או יותר טוב, אבל זו אבן דרך במסע של 13 שנה וסטמפה שתמיד תהיה שם מעכשיו".

התעשרת?

"יש לי אופציות, אבל לא בסדרי גודל של הייטק".

ואם דווקא עכשיו, רגע לפני הקפיצה הבאה, השותפים החדשים יבקשו להחליף מנכ"ל?

"אני מרגיש שפנגו זה לגמרי שלי, אבל אני לא נאחז בקרנות המזבח.

"במשך השנים בפנגו, אחת לתקופה גיליתי שאני מנהל חברה אחרת לגמרי, עם טרנספורמציה משלב הרעיון, לבנייה ולסקייל. יש כאלה שהיו עושים את פנגו יותר טוב ויש כאלה שפחות; במבחן התוצאה, אני עוד פה. כנראה שהשנים שעשיתי בפנגו הן יותר מהשנים שעוד אעשה בפנגו".

היום יש לפנגו שני מקורות הכנסה מרכזיים: האחד הוא דמי מנוי על שירותים נלווים — למשל, איסוף של הרכב לטיפול או לטסט, או אספקת שירותי חירום כמו טעינת מצבר או החלפת פנצ’ר (שמתחרה בנספחים של חברות הביטוח). המקור האחר הוא שיתוף הכנסות עם חברות אחרות מעולמות התחבורה: פנגו מאפשרת תשלום בשורת חניונים, חנויות נוחות, כבישי אגרה ושטיפות רכב — ובאחרונה גם תשלום בתדלוק בתחנות של סונול, שמכניס אותה לתחרות ישירה מול האפליקציה של פז.

עוד רגל שאמורה לייצר לפנגו הכנסות, הפעם מצפייה בפרסום ומשיכת משתמשים חדשים, מתהווה עם תחילת הפעלת שירות תשלום בתחבורה ציבורית: פנגו זכתה במכרז של משרד התחבורה, שאליו ניגשה עם מוביט וביט, ותשמש אמצעי תשלום בכל סוגי התחבורה — אוטובוסים, מוניות שירות ורכבות.

אבל הבוננזה הגדולה אמורה להיות סוכנות הביטוח הדיגיטלית שפנגו הקימה עם חברת הביטוח מנורה — שירות שכולל מנוע השוואת מחירים שמאפשר לרכוש פוליסה משש חברות ביטוח. בשותפות הזו פנגו מספקת גישה למיליוני נהגים, על מספרי האשראי והרישוי שלהם, ומנורה משמשת סוכן ביטוח. כך צללה פנגו היישר לביצה הרותחת של ביטוחים דיגיטליים, שבה פועלות גם ליברה ו־weSure.

המתחרה המשמעותית היחידה של פנגו היא סלופארק: גם היא נולדה כחברה לתשלומי חניות, וגם היא התרחבה לשירותי דרך ולתשלומי תחבורה ציבורית — במקרה שלה, טעינת רב־קו. אבל היצע השירותים של פנגו מגוון בהרבה, ובהתאמה גם בסיס הלקוחות שלה. לסלופארק, לפי אתר החברה, יש כמה מאות אלפי משתמשים; לפנגו, כאמור, יש 2.3 מיליון משתמשים. “אני מותג של תחבורה חכמה, לא של חניה”, עונה אלבז כשאני שואלת למה אין לפנגו עוד מתחרים. “אני מתחרה בילו בתדלוק, בחברות הביטוח, בכרטיסי אשראי, בתחבורה הציבורית”.

"אני לא יודע לכתוב קוד, אבל אני יודע לאתגר מתכנתים"

הרבה דקות חניה עברו במערכת של פנגו מאז השיחה האקראית ההיא בג'נין. אלבז, היום בן 40, הפך מחי"רניק מורעל למנכ"ל מורעל לא פחות, אבל כזה שעדיין עושה מדי שנה לפחות חודש מילואים בגבעתי, היום כבר כסמג"ד. "כבר שנים שמציעים לי להפוך למג"ד ואני אומר לא, כי אי אפשר לשלב את זה עם תפקיד מנכ"ל. אני מקווה שלא אצטער על כך בעוד כמה שנים". גם אברשטרק, אגב, עדיין עושה מילואים, במקביל לניהול קבוצת מילגם שעדיין מחזיקה בשליטה בפנגו, ומשמש גם דירקטור בפנגו. "במגזר העסקי הוא מעליי, אבל מהש"ג בבסיס אני המפקד", מחייך אלבז. "ככה זה בהוויה הישראלית".

אלבז עצמו הוא מעין הוויה ישראלית מזוקקת עם ניחוח של פעם, ארוזה בתוך מושבניק שזוף בטי־שירט. ממשרדי פנגו בפתח תקווה הוא נוסע כל יום לביתו שבכפר ורבורג, שם הוא מתגורר עם אשתו מיכל וארבעת ילדיהם בנחלה שבה הוא מגדל זיתים ומפיק שמן. גם פרדס של 40 עצי פרי יש לו שם. כל משפחתו המורחבת מתגוררת גם היא במושב הצמוד לקריית מלאכי, שבה גדל.

פנגו, שאותה מנהל אלבז מרגע הולדתה, היא למעשה התפקיד הראשון שלו כאזרח. עד אז הוא רץ שמונה שנים על הג'בלאות עם גבעתי, והשתחרר רגע לפני ההתנתקות ב־2005. הוא שירת בלבנון, בבופור, כשהדמויות ששימשו השראה לספרו של רון לשם "אם יש גן עדן" הן חלק בלתי נפרד מחייו: "הדמות של לירז זה המפק"צ המקביל אליי, וגם את צחי איטח, החלל האחרון של צה"ל בלבנון, הכרתי טוב". עם הנסיגה מלבנון עבר לעזה, שם פיקד לראשונה על פלוגה. "שמונה חודשים אחרי המעבר לרצועה איבדתי שני חיילים ברפיח. כשכבר הייתי אמור להשתחרר, מ”פ וסגנו בגדוד צבר נהרגו באסון הנגמ"שים, אז קראו לי לדגל ונשארתי עוד שנה". במהלך שירותו השלים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטה העברית ("למה דווקא היסטוריה? אולי כי זה קל", הוא מודה בכנות), ואחרי השחרור השלים תואר שני במנהל עסקים וחלם בדיוק על זה: לנהל עסק.

אולי לעיריות משתלם יותר לגבות קנסות מאשר לקבל גרושים על חניה בכחול־לבן.

"העיריות צריכות לתת שירות נוח ופשוט כדי שהלקוח יוכל לשלם. אני עצמי תמיד הייתי בורח מחניה על כחול־לבן בתל אביב לחניון בתשלום, רק משום שלא ידעתי אם מותר לחנות שם עכשיו או שצריך לקנות כרטיס חניה.

"דו"חות חניה מייצרים הכנסה גדולה יותר לכאורה, אבל באופן עקיף מייצרים בעיות אחרות. ערים צריכות תנועה ותחבורה. אם בן אדם יקבל דו"ח בכל פעם שהוא בא, הוא לא יבוא. העיריות רוצות לייצר הוגנות, גם אם כלכלנים יאמרו שדו"חות מייצרים הכנסה גבוהה יותר. מאז כניסת פנגו, הכנסות העיריות מדו"חות על כחול־לבן ירדו, אבל ההכנסות מהחניה על כחול־לבן עלו. זו כמובן גם פונקציה של כמה פקחים העירייה מעסיקה".

“אחד הגורמים החשובים לעלייה בהכנסות מחניה הוא מה שאנחנו מכנים 'אוכלוסיית המהמרים', אלה שעבור חניות קצרות לא היו שמים כרטיס או כסף במדחן — אבל בפנגו, בגלל הפשטות והדיוק של חיוב לפי דקות, הם משלמים. בסופו של דבר, אם לרשויות לא תהיה הכנסה מחניה, היא תהיה חייבת להביא את הכסף ממקור אחר, כמו למשל העלאת הארנונה".

"פתאום הבנו שיש לנו נדל"ן בטלפון של המשתמשים. ושהוא שווה כסף"

מה שהיה נכון מאוד הוא העיתוי. פנגו היתה שם כשנולד עולם הסמארטפונים, שאפשר גם לווייז להפוך לווייז. "ב־2010, עוד לפני שהיה יבוא רשמי של אייפון לישראל, באתי לבורד וביקשתי תקציב לבניית אפליקציה. הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהחלל החיצון ולא אישרו", הוא צוחק. בדירקטוריון ישבו אז בעיקר אנשי מילגם, חברה שהוקמה עוד בשנות השמונים לאספקת שירותי עזר לרשויות מקומיות, ומשפחת ויל, הדור השלישי של השותפים להקמת אסם. "אלה לא אנשים שצמחו מטכנולוגיה, ולכן קיבלתי את הריג'קט, אבל אחרי כמה זמן חזרתי עם עוד טיעונים וקיבלתי הסכמה".