באישור התקציב הממשלה הוכיחה שוב שהיא לא מתכוונת לגעת במגזרים המרופדים ובהטבות המנופחות למי שעומדים בראש משרדים מיותרים לגמרי, והיא תמיד תעדיף לקצץ לאזרחים. אם המצב הביטחוני דורש הקרבות, שהאזרחים יקריבו, לא הפוליטיקאים. אז נקבל פחות בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתרבות, במינהל התקין.

השימוש דווקא במילה קיצוץ כדי לתאר הפחתה תקציבית (או פיטורים) אינו מקרי. כשקוצצים משהו לא סתם חותכים אותו, אלא גודעים אותו, באגרסיביות, אפילו באכזריות. בתנ"ך יש תיאורים של אנשים שמקצצים להם את הבהונות והאצבעות, ובמשנה ובתלמוד מובא סיפורו של אלישע בן אבויה, אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס. ושם, באזור המיסטי, הוא האמין שיש לא רק אל אחד אלא שניים, ו"קיצץ בנטיעות". כשהאמונה נשברת בא הקיצוץ, והורס את הבסיס לכל. כי זה מה שקיצוצים עושים: יוצאים מנקודת הנחה לא נכונה, ומחריבים את שורשי החיים.

זה לא שהצורך לצמצם הוצאות אינו מובן. הוא ברור. אבל האם קיצוץ רוחבי, מהלך גורף שמכוון להרוס הכל, הוא האפשרות היחידה? מספיק מומחים הבהירו שלא. אבל הי, איתמר בן גביר צריך עוד כסף כדי להמשיך לנפח את הצבא העצמאי שלו ולהרוס את המדינה. כשלכם יקצצו בנטיעות הוא יקבל עוד עצים למדורה. כשמדברים איתכם על קיצוץ, תזכרו שפשוט לא שמים עלינו קצוץ.