חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// ההסתדרות נזכרה שיש לה כוח להשפיע /// הקיצוצים לא יכולים לחכות לתקציב הבא /// הפיצוי למילואימניקים צריך לעלות משמעותית באופן קבוע /// כרטיסי המזון הם פתרון לפוליטיקאים, לא לעניים
השבתת המשק
תרגיל בנטילת אחריות
ביום ראשון הקרוב תשבית ההסתדרות את המשק ל־100 דקות לאות הזדהות עם המאבק לשחרור החטופים — יוזמה של משפחות החטופים, שאליה חברו גם גופים מובילים מהמגזר העסקי, ובהם פוקס, תנובה וביג. התגייסותה של ההסתדרות ליוזמה היא מחווה מבורכת של הזדהות עם מטרה שיש לה קונצנזוס בעם. אבל היא גם תזכורת לכוח העצום שיש בידי ארגון העובדים הוותיק והחזק בישראל וליכולתו להשפיע.
בשלושת החודשים האחרונים, בזמן שצה"ל מנהל את אחת המלחמות הקשות ביותר שידעה ישראל, אנו עדים לביזה של הקופה הציבורית בידי הממשלה, השתלחות של חברי כנסת בבכירי הצבא וחייליו והתנהלות מופקרת בדיוני המלחמה בקבינט המדיני — כל זה בניצוחו של ראש ממשלה סחיט וחלש.
מי שבידיהם הכוח והאמצעים להשפיע הם ההסתדרות והמגזר העסקי הפרטי. לכן שביתת ההזדהות הזו צריכה להיות יותר ממשב רוח מרענן — היא צריכה לשמש תזכורת לכך שהם אינם יכולים עוד לשבת על הגדר. הם אלה שבכוחם לקדם את האינטרס של כלל אזרחי ישראל ולדאוג לכך שתעלה כאן ממשלה שמתנהלת באחריות ובמקצועיות ואינה מפקירה את ביטחונם האישי ורווחתם הכלכלית לטובת אינטרסים צרים, פוליטיים ואישיים.
/// גלית חמי
צילום: עוז מועלם
תקציב 2024
אמון בחסרי האמון
עדיין לא ידוע מה תהיה צורתו הסופית של התקציב הנוסף לשנת 2024, אך אנו כבר יודעים איך הוא צריך להיראות: מלבד הגידול החד בהוצאות בעקבות המלחמה, הוא אמור לכלול צעדי התכנסות, קיצוצים ומסים כואבים. מי ששמע בשבועות האחרונים כלכלנים מהאקדמיה, מהאוצר ומבנק ישראל, ודאי נתקל במונחים "לשדר אמינות", "להעביר סיגנל של אחריות" או כמובן "מס רצינות", שטבע הנגיד. משמעות כל אלה היא שהמשקיעים וחברות הדירוג כבר מבינים שהחוב והגירעון יתפחו, אולם כל עוד נשדר להם אחריות ואמינות באמצעות צעדי התכנסות מהותיים, הם יהיו בסדר עם זה.
העניין הוא שבשנה האחרונה הממשלה עשתה הכל כדי להבהיר שאחריות ואמינות הן ממנה והלאה. כך למשל, היא התעלמה באופן בוטה מהאזהרות על השלכות הרפורמה המשפטית, השתינה בקשת על ההמלצות המקצועיות שלא לעודד אי־תעסוקה, והתקשתה להוביל שינוי סדרי עדיפויות אחרי פרוץ המלחמה. בגלל כל אלה יש חשש עצום בשווקים, ולשדר להם אמינות זה עסק מורכב הרבה יותר מהרגיל. במילים אחרות: העלות של "מס הרצינות" גדלה משמעותית בשל התנהלותה של הממשלה הנוכחית. כך שלכל הפחות היא חייבת להבין שאין לה — ובעיקר לנו — הפריבילגיה לדחות את כל הצעדים הקשים בעוד שנה.
/// שלמה טייטלבאום
צילום: אלכס קולומויסקי
שכר המילואימניקים
פתרון זמני, בעיית קבע
ברוב הוד והדר אישרה השבוע הממשלה את תוכנית המילואים, שמוערכת בכ־9 מיליארד שקל, ובין היתר מעלה את שכר המילואים המינימלי מ־215 שקל ליום (6,450 שקל לחודש) ל־310 שקל ליום (9,315 שקל בחודש). לכאורה מהלך ראוי וחשוב, אלא שהוא זמני — רק עד לסוף 2024.
צריך לעצור רגע ולומר בבירור: 6,450 שקל הוא לא סכום ראוי לשלם לאדם שעוצר את חייו ומסכן אותם למען המדינה. לא בחירום ולא בשגרה, שמעולם לא היתה רגועה בישראל.
בשנים האחרונות השתנתה תפיסת שירות המילואים, מתפיסה של "מילואים הם זכות" (בעבר, למשל, לא היו משלמים כלל על שבוע השירות הראשון במילואים) לתפיסה שמבינה שזו אולי זכות, אבל גם חובה שיש לה מחיר כבד, שאותו על המדינה לשלם. זהו שינוי חשוב, אך הוא לא הושלם במלואו.
באחרונה חברי הכנסת הודיעו בגאווה על הקפאת עדכון שכרם ל־2024, לאחר שזה עלה ב־19% מאז 2015. בשונה משכר הח"כים שצמוד לשכר הממוצע, התגמול המינימלי לחיילי מילואים צמוד למדד המחירים והוא עלה מאז ב־9.7% בלבד. הקפאת שכר היא מהלך מתבקש, אך השפעתו על הציבור הרחב זניחה. במקום להתהדר באקטים סימבוליים, מוטב שחברי הכנסת ידאגו לתקן את החוק ויקבעו תגמול מינימלי ראוי לחיילי המילואים באופן קבוע.
/// שקד גרין
ביטחון תזונתי
כרטיסים למזון, לא לקלפי
"כלכליסט" חשף השבוע כי למרות השינויים בקריטריונים לחלוקת כרטיסי המזון של יו"ר ש"ס אריה דרעי, 30% מהסכומים הגיעו לחרדים — יותר מפי שלושה מחלקן של המשפחות החרדיות בקרב המשפחות שנתונות בחוסר ביטחון תזונתי חמור (רעב), שעומד על 9% בלבד. הנתון הזה מוכיח שהבעיה בכרטיסים שורשית ולא די בשינוי קל בקריטריונים — פשוט לא צריך לחלק כרטיסים לביטחון תזונתי דרך משרד הפנים, לא צריך לחלק כרטיסי מזון לפי הנחות בארנונה, ולא צריך לפזר תקציבי רווחה כמתנות לבוחרים פוטנציאליים מכספים קואליציוניים.
בשנה היוצאת הוקצבו 400 מיליון שקל בכרטיסי מזון ועד כה אותרו 400 אלף משקי בית זכאים. השנה מיועדים לחלוקה 600 מיליון שקל, ובהתחשב במצב הכלכלי ההולך ומחריף בצל המלחמה מן הראוי לבטל את רוב הסכום. במקום זה צריך לקבוע תוכנית חומש שתוסיף כל שנה 50–100 מיליון שקל למיזם הביטחון התזונתי של משרד הרווחה. כך יתווספו יותר ויותר משפחות שבאמת זקוקות למזון למיזם הזה, שגם מעניק סכום קבוע ויציב וגם מדריך בהתנהלות כלכלית נכונה.
/// שחר אילן
מילת השבוע
//
דור סער־מן
נתניהו ידע למי לפנות כדי להאיר אותנו באור שונה
ראש הממשלה בנימין נתניהו הכה השבוע את כולם בתדהמה, בימין ובשמאל, כשהחליט לשלוח דווקא את אהרון ברק להיות השופט מטעם ישראל בתביעה שהוגשה נגדה בבית הדין הבינלאומי בהאג. מחנה הימין נדהם משום שבשנה החולפת הפך את ברק לדמון הנוראי, האיש שבאקטיביזם השיפוטי שהנהיג נתן כלי משחית בידי השמאל; ובשמאל השתוממו איך אחרי שנה של הפגנות מול ביתו והסתה שלוחת רסן נגדו, דווקא ברק נשלח להיות מכשיר המלחמה מטעם ממשלת הימין על מלא. והנה זה קרה. אומרים "כרעם ביום בהיר", אבל זו יותר מכת ברק — הבזק חשמל חזק ופתאומי מעל ראשינו.
מכת הברק הסעירה את האנושות עוד מימיה הראשונים. ולא בכדי זאוס שליט האלים היווניים הוא גם אל הברקים. זה הכוח החזק ביותר — וגם המאיים ביותר. אלו שמתעבים את אהרן ברק רואים בו את מקור כל הרוע, ומעריציו רואים בו ממש תופעת טבע ייחודית. לא עוד משפטן משכיל וחכם, אלא אביר זכויות האדם, שמאז פרישתו לא קם כמותו. כולם רואים בו את אותו זיק עוצמתי שלא יכה באותו מקום פעמיים.
ואי אפשר לדבר על ברק בלי לדבר על הרעם. כמה שעות לאחר המינוי פרסם הח"כ שמחה רוטמן ציוץ קצר ובו נאמר "שתיקתי רועמת". ובאמת עדיף שישתוק — הוא וגם חבריו לקואליציה, שמיטב מציטוטיהם מככבים בכתב התביעה נגד ישראל, כמו השר אבי "אנחנו עושים עכשיו את נכבת עזה 2023" דיכטר והשר עמיחי "להטיל פצצת אטום על עזה" אליהו. כי בזמן שהרעמים רק עושים הרבה רעש ומרעידים את האדמה, זה הברק שמאיר אותנו באור אחר.
