עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
לפרק את הבלוף של אופק חדש לחרדים
שר האוצר הציג שלל טיעונים בעד העברת כספים קואליציוניים לחינוך החרדי. כל אחד מהם יותר מופרך מהשני. אבל עוד לא מאוחר: סמוטריץ' יכול לעשות היסטוריה
מוסף כלכליסט | 16.11.23
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
1
לפעמים צריך לקרוא את סעיף 1.29 סעיף קטן 6 בתקנון שירות עובדי הוראה כדי להבין עד כמה שר האוצר מבלף. תחת הכותרת "קביעת דרגת שכר שוות ערך לדרגה אקדמית", מפרט שם משרד החינוך מה צריכים לעשות בוגרי ישיבות שמלמדים במערכת החינוך החרדית כדי להגיע לדרגה ששווה לדרגה אקדמית ולקבל תוספת שכר במסגרת רפורמת אופק חדש.
ובכן, לא הרבה: מעבר ללימודים שלהם בישיבה (ארבע שנים, במקום שירות צבאי) הם צריכים לעבור מבחן על 150 דפי גמרא (מתוך 2,711). זהו.
להבדיל, אם אתם מורים במערכת החינוך הממלכתית או הממלכתית־דתית ואתם רוצים להיכנס למסגרת השכר של אופק חדש, אתם צריכים להיות בעלי תעודת הוראה ותואר ראשון. כלומר, להיות בעלי ציוני בגרות ופסיכומטרי גבוהים מספיק כדי להתקבל לאוניברסיטה, לדעת אנגלית ברמה אקדמית, ללמוד שלוש שנים, לקרוא מאמרים, להגיש אינספור תרגילים, לעבור מבחנים, להוציא ציונים טובים מספיק, לגשת למועד ב' אם צריך, לכתוב עבודות סמינריוניות ולהשלים את כל החובות האקדמיות שלכם. ואז, ורק אז, תוכלו להיכנס לרפורמת אופק חדש.
כל זה, או מבחן על 150 דפי גמרא. לפי משרד החינוך זה שווה ערך.
לא הייתי טורח להתעכב על העניין הטכני הזה ובטח לא בזמן מלחמה, אילולא שר האוצר בצלאל סמוטריץ' היה בוחר לעסוק בזה בזמן מלחמה, ומתעקש שצירוף הרשתות החרדיות לרפורמת אופק חדש יהפוך את החינוך שהן נותנות לטוב יותר, ושזה בעצם אינטרס של כולנו, ושלכן צריך להעביר לשם את הכספים הקואליציוניים. אז לא, לא צריך, וכל הטיעון הזה הוא בלוף אחד גדול. בואו נפרק אותו.
סמוטריץ' מכיר את מערכת החינוך החרדית. והוא יודע שההורים מעוניינים בחינוך איכותי יותר. מי שמונע זאת הם ראשי מערכת החינוך, שלא רוצים לאבד את הכוח, הכסף והכבוד, וסמוטריץ' זורם איתם
2
הסיפור עם ה־150 דפי גמרא הוא רק קצה הקרחון. כדי לפרק את שאר חלקי הטיעון של שר האוצר צריך להכיר את מערכת החינוך החרדית. היא מחולקת להרבה מאוד זרמים ותתי־זרמים, לכל קהילה יש מערכת חינוך משלה, רוב מוסדות החינוך קטנים, והבנים והבנות לומדים בנפרד, בכל שכבות הגיל. החלוקות והתתי־הלוקות האלה, שאינן מקובלות בשום זרם אחר של מערכת החינוך, מביאות לכך שהתלמידים החרדים הם כחמישית עד רבע מתלמידי בתי הספר בישראל — אבל בתי הספר החרדיים הם כשליש מהמערכת.
מערכת החינוך החרדית כולה, חוץ מקומץ בתי ספר ממלכתיים־חרדיים, היא פרטית. המורים לא מועסקים בידי משרד החינוך אלא בידי עמותות חינוך פרטיות. למשרד החינוך יש פיקוח רופף בלבד על המורים, על איכות ההוראה, על ספרי הלימוד או על התכנים.
אבל אף שמדובר במערכת חינוך פרטית עם פיקוח ממשלתי רופף, משלם המסים מתקצב אותה בהרבה מאוד כסף. התקצוב העיקרי הוא לשתי רשתות החינוך הגדולות — החינוך העצמאי של אגודת ישראל ובני יוסף מעיין החינוך התורני של ש"ס. בשתי הרשתות לומדים כ־40% מתלמידי בתי הספר היסודיים החרדיים. ולשתי הרשתות האלה מיועדים הכספים הקואליציוניים.
שוו בנפשכם שהבת שלכם היתה הולכת לבית ספר של מפלגת העבודה, או שהבן שלכם היה לומד בבית ספר של יש עתיד, או של ישראל ביתנו, או של הליכוד. אם זה נשמע לכם בלתי סביר בעליל, אתם צודקים — זה בלתי סביר בעליל שיהיו בישראל מוסדות חינוך של מפלגות. היו בתי ספר כאלה גם בחינוך החילוני ובחינוך הדתי, אבל הם נעלמו ב־1953, עם חקיקת חוק חינוך ממלכתי. אבל המפלגות החרדיות הוציאו את עצמן כבר אז מהדיונים על הקמת מערכת חינוך ממלכתית, וזכו לפטור מראש הממשלה דוד בן־גוריון. הוא חשב שממילא ישראל תהיה מדינה בעלת צביון חילוני ליברלי וברור, והחרדים יישארו מיעוט קטן, או שייטמעו לגמרי בחברה, ולכן אין טעם לריב איתם על העניין. הוא טעה, הרבה יותר ממה שטעה כשהעניק פטור מגיוס בצה"ל ל־400 אברכים. מערכת החינוך החרדית הנפרדת היא אחד הגורמים שמשמרים יותר מכל את ההתבדלות של החברה החרדית מהאוכלוסייה הכללית.
כי מערכת החינוך הזאת מסלילה את הבנים לישיבות, בלי להתגייס או להשתלב בשוק העבודה. היא מפעל כלכלי עצום שמגלגל כ־3 מיליארד שקל בשנה (2 מיליארד לרשת של אגודת ישראל, מיליארד לזו של ש"ס), ומספק ג'ובים למאות, אם לא אלפי, עסקנים חרדים.
3
נחזור לסמוטריץ'. הוא טוען שהכספים הקואליציוניים הם לא באמת קואליציוניים — זו תוספת שכר שתינתן למורים ולמורות במערכת החינוך החרדית עבור הצטרפותם להסכם אופק חדש, בדיוק כמו הסכם השכר האחרון עם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים. הוא גם טוען שמדובר בבתי ספר שמלמדים 100% לימודי ליבה. והטיעון האחרון שלו הוא שההצטרפות של בתי הספר האלה לאופק חדש תשפר את החינוך לחרדים.
קודם כל, לעניין הכספים הקואליציוניים. יש סיבה טובה לכך שקוראים לזה כספים קואליציוניים — אלה כספי שוחד פוליטי שראש הממשלה ומפלגת השלטון משלמים למפלגות אחרות כדי שייכנסו לקואליציה. זה הדבק שמדביק את הקואליציה, לא אידאולוגיה. היה צריך לאסור לחלוטין חלוקת כספים האלה, אבל לצערי אחרי התפוצצות פרשת פאינה קירשנבאום משרדי המשפטים והאוצר נתנו לתשלומים כאלה הכשר רשמי.
בדיון שבו הממשלה אישרה את הקצאת הכספים הקואליציוניים לרשתות החינוך החרדיות פקידי משרד האוצר הבכירים ביותר הזהירו את השרים כי ההחלטה תפגע קשות בשוק התעסוקה ובעתיד הכלכלה הישראלית. הנה כמה ציטוטים שנכתבו במסמך מיוחד שהאוצר הכין לדיון: "רשת החינוך העצמאי נמנעת מהשתתפות במבחנים הארציים או הבינלאומיים ואין בידי המדינה מידע באשר להיקף ואיכות הלימודים של מקצועות הליבה. ברשת מעיין החינוך התורני ההשתתפות במבחנים היא מוגבלת (הם לא ניגשים למבחן באנגלית — ש"א) ואין בידי המדינה מידע מלא על רמת הידיעה וההכשרה של כלל התלמידים (…) הגדלת תקציבי החינוך תביא להרחבת פערי המיומנויות בין גברים חרדים לגברים יהודים שאינם חרדים ותביא לפגיעה בהשתתפות התלמידים בשוק התעסוקה ובכושר ההשתכרות שלהם, תוך השפעה שלילית גוברת על כלכלת ישראל לאור מגמות גידול האוכלוסין".
במילים אחרות — סמוטריץ' לא יכול להגיד שהכסף הזה הוא לא כסף פוליטי, שהוא חלק אינהרנטי מהצעת התקציב. הדרג המקצועי שאחראי לתקציב מתנגד באופן ברור להעברת הכספים הללו, מסיבות מקצועיות ענייניות. אם אין הצדקה מקצועית עניינית, ברור שזה כסף פוליטי נטו.
הלאה: מאחר שמדובר ברשתות חינוך פרטיות, המדינה היא לא המעסיקה של המורות והמורים האלה ולא צד להסכמי השכר שלהם. לכן הניסיון להשוות את העברת הכספים הללו להסכמי השכר עם ארגון המורים הוא מופרך מיסודו. במשא ומתן עם מורים חילונים המדינה חותמת על ההסכם. אם רשתות החינוך המפלגתיות מעוניינות להעלות את שכר המורים, אף אחד לא מפריע להן לעשות את זה; הן פשוט רוצות שמשלם המסים יממן את העניין.
נמשיך. סמוטריץ' טוען שרשתות החינוך המפלגתיות של אגודת ישראל וש"ס מלמדות 100% מלימודי הליבה. זה פשוט לא נכון. הן אומנם מחויבות ללמד 100% ליבה כדי לקבל 100% מהתקציב, אבל הן לא עושות זאת. הבעיה החמורה ביותר היא באנגלית — רבים מאוד ממוסדות החינוך האלה לא מלמדים אנגלית בכלל. כשהלכתי לחנות ספרי הלימוד הגדולה ביותר בשכונות החרדיות בירושלים, ספרי גאולה, וביקשתי ספר לימוד לאנגלית לבנים, התשובה היתה שאין. לא כי נגמר, אלא כי אין. אבל לא צריך להגיע לספרי גאולה כדי לגלות את זה, או לנסות לדבר אנגלית עם בוגרי החינוך החרדי; מבקר המדינה ושורת מחקרים כבר בחנו את הנושא וגילו שלא, אין שם מספיק ליבה.
זה לא שאין בכלל. אחרי כמה שעות של לימודי קודש, בצהריים, כשהילדים עייפים, יש שני שיעורים של לימודי חול (החרדים לא אוהבים את המונח לימודי ליבה). זה יכול להיות שיעור טבע הבריאה, או חשבון, או עברית, פעם בשבוע אולי יהיה שיעור ספורט. ורמת הלימודים נמוכה יותר מבמערכת החינוך הממלכתית (הדבר משתקף בציונים במבחנים הארציים), בין השאר משום שאין מספיק מורים חרדים שבעצמם למדו לימודי ליבה. ובלי פיקוח מספק של משרד החינוך, הרי שאין בקרה על ההספק, על ספרי הלימוד ועל איכות ההוראה. אלה לא באמת לימודי ליבה, גם אם זה מה שכתוב על הנייר. ואפילו אם רשתות החינוך האלה היו מלמדות 100% ליבה כמו שצריך, מכיתה ז' הבנים החרדים לא לומדים לימודי ליבה כלל. לא בכאילו ולא בערך. רק לימודי קודש.
האם הצטרפותם של בתי הספר האלה לרפורמת אופק חדש תביא לשידוד מערכות ופתאום כל התלמידים ילמדו לימודי ליבה בידי מורים שהוכשרו לכך? ובכן, לא. משרד החינוך והחשב הכללי באוצר, שמתקצב את החינוך החרדי, אומנם פנו לרשתות בדרישה להתחיל להעביר את כל המידע על היקפי המשרות והתקנים והלימודים, אבל פניהם הושבו ריקם. עסקני רשתות החינוך הצליחו לכופף את הדרג הפוליטי ולהגיע לסיכום שלפיו המנהלים יצהירו שהם עומדים בכל הדרישות, ואיש לא יבדוק זאת. ומדובר בשתי רשתות חינוך שנמצאות בגירעון כולל של חצי מיליארד שקל, גם כשהן מלוות בחשבים מטעם המדינה. אם מישהו חושב שהצהרות המנהלים שלהן הן ערובה לכך שיהיה בסדר, הוא לא סתם נאיבי, הוא פשוט מבלף. ההצטרפות לרפורמת אופק חדש היא כלי לתוספת שכר למורים שלמדו ארבע שנים בישיבה ונבחנו על 150 דפי גמרא; אין פה שום בשורה לתלמידים עצמם, או לכלכלה הישראלית. לא לחינם הנהלת החינוך העצמאי כתבה בעצמה בעלון המידע שהיא הוציאה למורים ש"התוכנית נבנתה והותאמה על פי עקרונות שהתוו לנו גדולי ישראל, שבבסיסם שמירה על עצמאות המערכת והעמידה על משמר החינוך הטהור, והיכולת להמשיך לחנך כפי שהיה עד כה".
עוד במוסף כלכליסט
4
החלק העגום ביותר בכל הסיפור הוא ששר האוצר סמוטריץ' יודע את כל זה. שר החינוך יואב קיש אולי לא בקיא בפרטים (וממילא מי שמנהל את האירוע מטעם משרד החינוך הוא השר הנוסף במשרד, איש ש"ס חיים ביטון, שהיה בעצמו מנכ"ל רשת החינוך של ש"ס), אבל סמוטריץ' מכיר את מערכת החינוך החרדית הרבה יותר טוב ממני. הוא יודע שההורים החרדים מעוניינים בחינוך איכותי יותר לילדים שלהם; אינספור סקרים בחברה החרדית מעידים על כך. האחרון שבהם נעשה בידי החברה של שלמה פילבר והוצג בכנס של המחוז החרדי במשרד החינוך רק בקיץ האחרון. הביקוש קיים. מי שמונע את ההיצע, את הרחבת זרם החינוך הממלכתי־חרדי, הם ראשי מערכת החינוך החרדית עצמם. הם יודעים שאם המשפחות החרדיות ינדדו לחינוך הממלכתי־חרדי הם, העסקנים, יאבדו את הכוח, הכסף והכבוד. סמוטריץ', משיקולי יציבות הקואליציה וביצור עתידו הפוליטי, זורם איתם.
העת הזו היא עת שינוי בכל חלקי החברה הישראלית. גיוסם של מאות חרדים לצה"ל (עד כה, מתוך אלפים שביקשו להתגייס) יכול לבשר את תחילתו של השינוי. שר האוצר עוד יכול להתעשת ולהבין שיש לו כעת שעת כושר נדירה. הוא יכול להציג בפני ראשי המפלגות החרדיות את המציאות כפי שהיא ולבנות איתם את הדרך להביא את מערכת החינוך החרדית למקום שבו היא צריכה להיות. הבחירה בידיו, ורק בידיו. הוא צריך לעשות זאת, והוא יכול לעשות היסטוריה.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
