"

הנרטיב המסופר בישראל הוא שחמאס הרג רק יהודים ב־7 באוקטובר. אבל מבחינת חמאס אין הבדל בין ערבי ליהודי, כולם חלק מהישות הכובשת. לכן הם רצחו באופן מפלצתי גם יותר מ־20 ערבים וחטפו חמישה", אומר מנכ"ל ועד ראשי הרשויות הערביות אמיר בְּשַארַאת. "אבל המתקפה הזו פגעה בראש ובראשונה בסיכוי להקים מדינה פלסטינית. זו לא התנגדות פלסטינית לגיטימית, זה רק מרע את הסיכויים לסיום הסכסוך".

ב־7 באוקטובר התהפך עולמו של בשאראת כמו זה של כל תושבי המדינה. כשטילים נורו לעבר גוש דן, הוא ברח עם אשתו סמר, שנמצאת בחודש מתקדם בהריונה הראשון, מביתם ביפו לבית הוריו בכפר יפיע שליד נצרת. במקביל הוא גם ארגן פגישת חירום לחברי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל יחד עם ועד הרשויות המקומיות. "דבר ראשון היינו צריכים לסייע לנפגעים ולארגן את הרשויות המקומיות לחירום", אומר בשאראת, "יש בתים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב שנפגעו. אין שם מיגוניות, אזעקות ואפילו כיפת ברזל שתגן. זה נחשב שטח פתוח שבו לא חיה אוכלוסייה מבחינת המדינה. נוסף על כך, נאלצנו להיערך להתגונן מפני רדיפה פוליטית".

למה אתה קורא רדיפה פוליטית?

"מראות ההרג וההרס מעזה לא כואבים לרוב היהודים, אבל כואבים לערביי ישראל. המשטרה עוקבת אחרי חשבונות פייסבוק, רודפת אחרי מי שמביע הזדהות עם הקורבנות בעזה. רוב המעצרים שהיו עד עכשיו לא היו על הזדהות עם חמאס, אלא עם הסבל של החפים מפשע, ויש שם סבל. לעומת זאת, אין לאף אחד שום בעיה עם פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם שצוחקים על העזתים המתים, אפילו כשילדים נהרגים. ליהודים מותר. זה ההבדל הגדול בינינו, וזה מבחן לדמוקרטיה.

"החברה הערבית עברה זעזוע והיא מאוד מפוחדת. זה יושב כמו אבן על הלב. אתה רוצה להזדהות ואתה לא יכול להביע את זה. אתה לא יכול לשבת עם יהודי ולהגיד לו 'אבל עזה'. אפילו את המילה 'אבל' אי אפשר להגיד היום. הגיע הזמן שיהיה אפשר לומר משהו מורכב בסדר היום הציבורי, כמו: מה שקרה בתוך ישראל הוא בלתי אנושי, אך אנחנו גם מסתכלים על הצד השני. אנחנו מזועזעים ממה שקרה כאן ומזועזעים ממה שקורה שם".

העובדה שחמאס רצח גם ערבים גרמה לך להרגיש יותר ישראלי?

"זה גרם לי להרגיש יותר שותפות גורל. אנחנו רואים שהמלחמה גם קירבה בין יהודים לערבים במקומות רבים. בנגב, למשל, הוקם חמ"ל משותף שנותן מענה למשפחות שנפגעו בדרום, ויש גם לא מעט יוזמות של מתנדבים בקטיף בעוטף עזה וגם בצפון – של יהודים וערבים יחד. היוזמות המשותפות של היהודים והערבים מגיעות מלמטה. זה אומר שכשנותנים לאזרחים להחליט איך החיים שלהם ייראו, רואים שיש באמת סיכוי לשלום".

"המלחמה קירבה בין יהודים לערבים במקומות רבים, ויש יוזמות סיוע משותפות שמגיעות מלמטה. זה אומר שכשנותנים לאזרחים להחליט איך החיים שלהם ייראו, רואים שיש באמת סיכוי לשלום"

"הלא ייאמן קרה עם הליכוד"

בשאראת נמצא בצומת המתוח והנפיץ המחבר בין הממשלה לרשויות המקומיות. הוא רק בן 34. מדבר עברית שוטפת, לובש ג'ינס אופנתי, סניקרס וטי שירט לבנה. מכיר את השיח והניואנסים הדקים של החברה הישראלית, בייחוד זה הפרוגרסיבי, הנפוץ במה שאוהבים לכנות כאן "עמותות השמאל". לא מעט פעילים חברתיים מסמנים אותו כנציג דור ה־Y של החברה הפלסטינית בישראל והמנהיג העתידי שלה.

הוא נולד וגדל בכפר יפיע, בן למשפחה נוצרית, יוונית־קתולית, שנעקרה מהכפר מעלול בגליל התחתון ב־1948. "במעלול נמצא הלב שלי", הוא אומר. "אנחנו מגיעים כמה פעמים בשנה לשם כדי להתפלל שם בכנסייה, שעוד נותרה אחרי שהחריבו את הכפר כולו".

עודה בשאראת, שהיה מזכ"ל תנועת חד"ש, הוא בן דוד של אמו, והוא עצמו היה חבר בתנועת בנק"י, תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית, מגיל צעיר. יש לו תואר ראשון בעריכת דין ממכללת כרמל, תואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת חיפה, שם למד במסגרת תוכנית הצוערים לשלטון המקומי, תואר שני נוסף במשפטים בהתמחות בזכויות אדם מהמכללה למינהל, ותואר מוסמך בגיאוגרפיה ותכנון עירוני ואזורי מהאוניברסיטה העברית.

הוא עבד בעבר בעיריית רהט כמנהל תחום הפיתוח הכלכלי ומשם עבר לנהל את מינהלת אזורי התעשייה בתחום האנרגיה המתחדשת. וכיום, נוסף על היותו מנכ"ל הוועד הוא גם חבר בוועד המנהל של ארגון המתכננים בישראל, מייסד שותף ודירקטור באביאדר, חברה לתועלת הציבור שפועלת למען פיתוח כלכלי חברתי של החברה הערבית, וחבר בוועד המנהל של מרכז השל לקיימות.

בשאראת הוא המנכ"ל הראשון של ועד ראשי הרשויות הערביות, שהוקם עוד ב־1974 כחלק מהתאגדות של ראשי רשויות מקומיות נגד הפקעת אדמות בגליל. עד 2015 הוועד פעל כגוף במאבקים ציבוריים. ב־2015 הוחלט בממשלה על תוכנית החומש השנתית לסיוע למגזר הערבי בהיקף 10 מיליארד שקל (החלטה 922) בכל תחומי החיים האזרחיים: מתשתיות, דרך חינוך, תעסוקה, דיור ועד ביטחון פנים. בעקבות ההחלטה הקימו בוועד זרוע מקצועית שנועדה לעקוב אחרי ההחלטות השונות ויישומן והתאמתן לחברה הערבית. "רצינו לבדוק שזה לא משהו שמונחת על החברה הערבית אלא משהו שמותאם לצרכים שלה ועונה עליהם", אומר בשאראת, שגויס לעבוד כיועץ כלכלי של הוועד.

ב־2021, תחת ממשלת בנט, התקבלה החלטה לתוכנית חומש נוספת — 972, שנקראה גם תקאדום ("התקדמות" בערבית). בעקבות זאת מונה בשאראת למנכ"ל הוועד תחת היו"ר מודר יונס, ראש מועצת ערערה.

שולחנו של בשאראת עמוס במשימות ובמיזמים חדשים, ובהם הקמת חברה כלכלית, שתניע פרויקטים כלכליים ברשויות הערביות, והקמת חברת מחקר שתנתח את צורכי החברה הערבית. "עד עכשיו הסתמכנו רק על אינפורמציות של עמותות מהחברה האזרחית ואנחנו רוצים להיות עצמאים ולאסוף נתונים גם בעצמנו", הוא מסביר.

אבל המשימה הכי דחופה כרגע היא כמובן ההתמודדות עם השלכות המלחמה. "יום אחרי שהתחילה המלחמה כבר יצרנו קשר עם משרד החינוך לגבי לימודים וככה על הדרך זרקנו 'מה דעתכם שנקים חמ"ל?', והלא ייאמן קרה", אומר בשאראת. "ועד ראשי הרשויות שיתף פעולה עם הממשלה לראשונה והקים מוקד חירום למידע וסיוע בכפר קאסם ובסכ'נין עם המשרד לשוויון חברתי של עמיחי שיקלי מהליכוד".

זה חיבור מפתיע.

"נכון, לא אידאלי מבחינתנו ליצור שותפות עם אדם כמו שיקלי והממשלה הזאת, אבל כולם מבינים שזה אירוע גדול, ולכן נדרשים צעדים שלא היינו עושים קודם לכן".

מה עושה החמ"ל?

"קודם כל מיפינו את הצרכים של הרשויות המקומיות: מהשמשת מבנים ציבוריים ומיגוניות, דרך ניהול חדרי מצב, חוסן עירוני וחוסן קהילתי ועד הכשרת מתנדבים. כי יש פער גדול בין מתנדבים שפועלים ביישובים יהודיים לערביים. הדבר החשוב הבא הוא לתווך הוראות של משרדי הממשלה השונים לחברה הערבית. מצאנו שבמלחמת לבנון השנייה אנשים היו יוצאים להסתכל על הטילים, כך נהרגו 41 ערבים".

אז מה אתם עושים בנידון?

"יצאנו בקמפיין הסברה שמדריך כיצד לבחור את המקום הכי מוגן בבית. ערבים נכנסים לרוב למטבח ואז מתים מהרסיסים של הכלים. צריך לבחור מקום בבית שאין בו הרבה רהיטים, וכמובן לא לצאת החוצה".

"מכיוון שיש הרוגים ערבים חשוב שישמעו את הצד שלנו: אנחנו מכירים בכך שיש כיבוש, אבל הוא לא מצדיק את הטבח. ומצד שני אי אפשר גם להגיד שהמלחמה בעזה היא בין טוב לרע, כי הטוב בעיניך כובש עם אחר, והורג אנשים גם בגדה המערבית, שבה אין חמאס"

שיחתנו נפסקת, בשאראת צריך לעלות לפגישת זום של ארגונים חברתיים, שעוסקת במציאת פתרון לאלפי מובטלים חדשים. בזום מעלים את הנתון כי מתחילת המלחמה הם ספרו 97 פיטורי עובדים בשל התבטאויות או פרסומים בפייסבוק או התנהגות לא הולמת הקשורה למלחמה. אחרים בישיבה סיפרו על התנכלות לעובדים, שבגינה הם עזבו.

בהמשך היום יש לבשאראת ישיבה עם יועצי הוועד, ובשיחה עולה הנושא הכאוב של ההסתה נגד ערביי ישראל, שמשתוללת ברשתות החברתיות מאז המלחמה, לא מעט בעידודם של חברי הציונות הדתית, ובראשם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שמיהר להגיד כי הוא צריך להיערך ל"תרחיש שומר חומות 2", כלומר להפרות סדר של ערביי ישראל. זאת אף שמפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי ציין כי התנהגות החברה בחודש החולף היא "מופתית עם אפס אירועים, ככל שיש מוקדים הם מטופלים ברמה המקומית".

מוחמד ח'ליל, אחד מיועצי הוועד, אומר בתסכול כי "אנחנו מגישים תלונות למשטרה ולפייסבוק על הסתה של ממש נגד הציבור הערבי בישראל, אבל אף אחד לא עושה כלום עם התלונות שלנו".

כיצד אתה מסביר את מה שקרה ב־2021 ב"שומר חומות"? למה עכשיו הציבור הערבי שותק?

"הנושא אז היה ירושלים ושייח ג'ראח", מסביר בשאראת. "תבין, עכשיו עלו אלפי אנשים להר הבית והציבור הערבי לא יצא לרחוב. רק כשהיהודים התחילו לגרש תושבים משייח ג'ראח, יצאנו מכלינו. וזה קרה בגלל שיתוף פעולה עם הגרעינים התורניים. הם גרמו למהומות בכל הארץ. גם אני בהתחלה לא הבנתי את הכוונה של הגרעינים התורניים. פגשתי אחד מראשי הקהילה והוא אמר: 'בנינו פה מדרכה בשכונה', ואז אתה מביט ואתה רואה בית כנסת גדול. זה ממש אצבע בעין".

בשאראת מסביר כי הפעם יש פחד מאוד גדול מגודל המאורע ולכן ראשי הרשויות עושים הכל כדי למנוע התלקחות בערים מעורבות. כדוגמה לסכנה האפשרית הוא מביא את מה שקרה לפני שבועיים בנתניה, שם מאות הפגינו בהובלת הגרעין התורני בראשות רועי אמגר ליד מכללת נתניה, בדרישה לגרש ערבים מהמעונות, ובקריאות "מוות לערבים". באקס (טוויטר) צייץ אמגר כי "בנתניה לא מתכוונים לוותר עד שיעיפו את הערבים שנמצאים במכללת נתניה! לא המשטרה תעצור אותנו, לא העירייה, לא המדינה!".

השבוע איסתא, מפעילת המעונות, החליטה לסגור את המעונות, לאחר שגם ראשת העירייה פנתה אליה מחשש להתפתחות של "אירוע אלים שמזכיר את אירועי 'שומר חומות'".

"גרעינים תורניים משמשים את השלטון להתססת הרוחות ולסמן את ערביי ישראל כאויבים, דבר המאפשר להסיט את האש מהמחדלים שלו", אומר בשאראת. "לא יכול להיות קיום משותף עם גרעינים שכל מטרתם היא לגרש ערבים מיישובים ולהשתלט על משאבי העיריות. חבל שראשת העיר משתפת עם זה פעולה".

אתה חושב שיש קשר בין "שומר חומות" לעלייתו של בן גביר?

"אין לי ספק בכך, ולכן הפעם אנו מנסים לא לשחק לידיים שלו. אחרי 7 באוקטובר היתה ישיבה של ראשי הרשויות הערביות, ואמרנו שצריך להרגיע כמה שיותר את הציבור הערבי. חצי מהחברה הערבית מרגישה שחסר לה מי שיגבה אותה וכועסת על כך שלא יצאנו לרחובות. אבל החצי האחר אומר שעשינו בשכל".

"ההיסטוריה תשפוט שתיקה"

סוגיית ההפגנות בחברה הערבית נפיצה במיוחד. ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל ביקשה אישור מהמשטרה לערוך הפגנות ביישובים הערביים, אך סורבה. ולאחר שעתרה לבג"ץ בנושא, בג"ץ תמך בעמדת המשטרה. ביום רביעי שעבר עוכב במשטרה יו"ר ועדת המעקב, הח"כ לשעבר מוחמד בראכה, לאחר שהודיע על כוונתו לארגן הפגנה בכיכר המעיין בנצרת. איתו עוכבו גם הח"כים לשעבר מבל"ד חנין זועבי, סמי אבו שחאדה ומטנאס שחאדה.

"המשטרה לא בוחלת בשום אמצעי כדי לרצות את בן גביר", אומר בשאראת. "זו לא מדיניות של המשטרה, אלא מדיניות שהשר מכתיב מלמעלה והמפכ"ל מנסה לרצות אותו. אין סיכוי שקבוצה של 50 אנשים, שמייצגים את המנהיגות ובאים רק למשמרת מחאה, מסכנים מישהו או משהו. ולמשטרה יש משאבים. היא יכולה לגרום לכך שההפגנות לא תתלקחנה. אבל במקום מעדיפים לעכב לחקירה ולשחרר בהגבלות מסוימות, אפילו שזאת היתה פעולה חוקית".

אתה לא חושב שזה בעייתי לאשר הפגנה כזאת עכשיו? אנחנו בתקופה טעונה.

"מכיוון שיש הרוגים ערבים חשוב שישמעו את הצד שלנו: אנחנו מכירים בכך שיש כיבוש, אבל הוא לא מצדיק את הטבח. ומצד שני אי אפשר גם להגיד שהמלחמה בעזה היא בין טוב לרע, כי הטוב בעיניך כובש עם אחר, והרג עד כה יותר ממאה אנשים בגדה המערבית. שם אין חמאס, שם יש בעיקר מתנחלים שמפריעים לפלסטינים והורגים אותם. זה בלתי אפשרי לנסות לייצר עכשיו נרטיב שבגלל מה שקרה עכשיו עם חמאס, אתם הטובים ואנחנו הרעים.

"החברה הפלסטינית בישראל חייבת לעמוד ולהגיד שיש להפסיק את המלחמה. ההיסטוריה תשפוט אותנו אם נמשיך לשתוק. זו החובה המוסרית שלנו, זה חלק מהזהות שלנו. אנחנו לא רוצים לעשות רע לאף אחד חוץ מלהביע את דעתנו וזה לגיטימי. אתה יכול להסכים או לא להסכים אבל אתה חייב לאפשר לנו.

"את הרדיפה של מאות פעילים ערבים בימים אלה ניתן להבין רק באופן אחד — המשטרה פועלת כזרוע של ממשלה גזענית, שמבצעת מעצרים פוליטיים של ערבים כדי להפחיד, להרתיע ולהתנקם באלו הקוראים לדרך של שוויון, שותפות ושלום. אבל הסכנה אינה חברינו הפעילים ללא לאות למען מטרות אלו, אלא הרדיפה האלימה אחר כל קול ביקורתי ואחר כל ערבי שמעז להביע עמדה".

מה אתה מצפה מהמדינה לעשות עכשיו בעזה?

"הרשות הפלסטינית צריכה להיכנס לשם במקום חמאס. הרי במשך שנים ישראל חיזקה את חמאס. אפשר לתת פתרון לעזה של כמה עשרות שנים עם פירוז כלי נשק. אבל צריך לתת הזדמנות גם להכרה העצמית של הפלסטינים. זה לא בשמים. צריך ליצור סדר יום פנימי ישראלי שמבוסס על זה.

"לנו, הערבים אזרחי ישראל, יש שתי זהויות — לאומית־פלסטינית ואזרחית־ישראלית. אנחנו רוצים זהות ישראלית שמבוססת על חיים משותפים עם היהודים והקצאת משאבים שווה לכולם. זה יכול לקרות רק כשהמדינה תתחיל לחשוב כך. שאנחנו שווים ליהודים, אבל בעלי זהות פלסטינית".