תקציב המדינה

כשכסף קודם לאנשים

חכמינו עמדו על כך ש"יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו" (תלמוד בבלי, ברכות ס"א, ב), וייחסו את מבנה האישיות הזה דווקא ל"צדיקים", לכן יוכבד השתמשה בתיבת גומא זולה עבור משה בנהר היאור, ויעקב סיכן את עצמו בשביל "פכים קטנים". אבל בימינו לא היינו קוראים "צדיקים" למי שיקריבו הכל, מלבד כספם.

מאז 7 באוקטובר אנו עומדים משתאים לנוכח מסירות הנפש הפיזית שחוצה את כל שדרות העם — האזרחים מן השורה שמסכנים את חייהם למען טובת הכל. ומול כל אלה דווקא מסירות הנפש הכלכלית מסתמנת בתור האתגר הקשה: חברי הקואליציה מתקשים לוותר על הכספים הסקטוריאליים ולהשלים עם שינוי סדרי העדיפויות המתבקש. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', למשל, היה יכול לשים את היד על השאלטר ולדאוג לטובת הכלל, שכורע תחת נטל המלחמה. במקום זאת לא רק שהוא לא קיצץ אגורה שחוקה מהמשרדים המיותרים של חברי מפלגתו — הוא אפילו ניפח אותם. והרי מה חשוב יותר בשעת מלחמה מאשר חיזוק המשרד להתיישבות או משרד המורשת והמסורת?

נציגי הציבור חייבים להשכיל לחבב את הממון הסקטוריאלי פחות מאשר את חיי האזרחים. אחרת, אם לא יקריבו מההון המגזרי לטובת הציבור הכללי, הם לא יוכלו לדרוש ממנו בהמשך להשלים עם העלאות מסים וקיצוץ תקציבים אזרחיים, שוודאי עוד יגיעו.

/// שלמה טייטלבאום

פוטין

פתאום בצד שלנו

מה השיגה הפגישה שהתקיימה השבוע בין בנימין נתניהו לוולדימיר פוטין? מבט מעמיק בהצהרה הרשמית שפרסמה רוסיה לאחריה מעיד שבקרמלין נושבת כעת רוח שונה מאוד מהפוזיציה שתפס בתחילת המלחמה: אמנם יש בה הבעת דאגה למצב ההומניטרי בעזה, אבל נעדרים ממנה ביטויים חריפים כמו "רצח עם". כמו כן חלק גדול מההצהרה עוסק דווקא בשחרור החטופים הישראלים, לא רק כאלה עם אזרחות רוסית, ועל הדרך פוטין גם מדגיש שהוא מתנגד לטרור.

צריך לקרוא בין השורות כדי להבין את השינוי, אבל הוא קיים והוא עמוק. קשה לשים את היד על הגורמים, אבל אפשר להעריך לפחות שלושה מהם: הראשון הוא שפוטין מבין כי איראן, אחת השותפות האסטרטגיות החשובות שלו, לא מתכוונת להיכנס לקלחת המלחמה בעזה באופן ישיר. הגורם השני הוא סעודיה ואיחוד האמירויות, מדינות שעימן רוסיה חולקת את הדומיננטיות בשוק הנפט, ושבהן פוטין ביקר לאחרונה. לצערו של פוטין, ובניגוד לחששות בעולם, מחירי הנפט לא רק שלא זינקו מאז תחילת המלחמה, אלא אפילו ירדו מתחת ל־80 דולר לחבית — רף חשוב מאוד לרוסיה, שזקוקה להמשיך לממן את מלחמתה באוקראינה. לא מן הנמנע כי הסעודים רמזו לפוטין כי אם ימשיך לנסות לחמם את המזרח התיכון, הם יקררו עוד יותר את מחירי הנפט.

אבל הסיבה השלישית לשינוי היחס של רוסיה לישראל היא החשובה מכולן — פוטין כנראה מעריך שישראל קרובה לניצחון ולא רוצה למצוא את עצמו שוב קרוב מדי לצד המובס. בימים כאלה, שבהם הישראלים סקפטיים יותר מאי פעם לגבי הכרזות של הדרג הביטחוני ושל הדרג המדיני — אפשר לפחות לסמוך על אינטרסנט ציני כמו נשיא רוסיה.

/// סופי שולמן

גוגל

שתיקת הרגולטורים

טחנות הצדק טוחנות לאט, אומרת המימרה השחוקה, ובמקרה של מגזר הטכנולוגיה הצדק גם נעשה בידי העם, ולא בידי המערכת. השבוע פסק חבר מושבעים בקליפורניה שגוגל השתמשה בעוצמתה הפיננסית כדי למנוע קיומה של תחרות. במשך שנים, כך נקבע, היא שילמה מאות מיליוני דולרים לעשרות חברות רק כדי שלא יפתחו חנויות אפליקציות משלהן, שיתחרו בשלה. המושבעים היו זקוקים למספר קטן של שעות כדי לחזור עם הכרעה שהתקבלה פה אחד, והזכירו לנו שלפעמים חוקים הם לא כל כך מסובכים ומשפטים בנושאים כמו הגבלים עסקיים לא צריכים להתפרס על פני שנים.

אם גוגל לא תצליח לערער בהצלחה על פסק הדין, השלכותיו צפויות לאיים על הכנסות העתק שלה ולהשיב מעט כוח לידי המפתחים. אלו בשורות טובות לעולמות פיתוח האפליקציות, סיפור נחמד על עיקשותה של אפיק גיימס, מפתחת פורטנייט ומגישת התביעה, וגם נקודות זכות לערכאות הנמוכות של מערכת המשפט האמריקאית. אך בו בזמן זה גם סיפור מדכדך, שיקוף של כישלון רגולטורי מתמשך בכל העולם לפקח ביעילות ובזמן אמת על ענקיות הטכנולוגיה. מקרה שמזכיר לנו שאין לנו על מי לסמוך, אלא על חברות פרטיות, שיילחמו גם עבורנו — אם במקרה זה נופל באינטרס שלהן.

/// ויקי אוסלנדר