חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// גפני נערך ליום שבו לא יהיה בממשלה /// נתניהו חשף את הניתוק שלו מהאזרחים /// הנשים מורחקות מהצמרת גם אחרי שהוכיחו את יכולותיהן /// מורשת גנדי היא זוועה יקרה מדי
משה גפני
מכין את הקרקע
ח"כ משה גפני אוהב דיוני תקציב. בעבור יו"ר ועדת הכספים הנצחי, זה אירוע השיא השנתי. כמו מנצח על מקהלה הוא יושב בראש שולחן הוועדה, פה נותן קטנה לח"כ סורר מהאופוזיציה, שם לנציג אגף תקציבים, ואם הדבר כרוך גם ב"אירוח" של שר האוצר התורן, מה טוב. העיקר שבסוף הכספים בתקציב שנועדו למגזר שאותו הוא מייצג יגיעו ליעדם בלי בעיות.
השנה, לפי התוכנית המקורית, לא היו אמורים להיות כלל דיוני תקציב. הכנסת אישרה במאי 23 תקציב דו שנתי שכלל גם את 2024. כל הכספים הקואליציוניים לחברה החרדית כבר עברו בויה דולורוזה והיו אמורים להגיע ליעדם.
המלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר חייבה תקציב חירום חדש, ואיתו קיצוצים. כן, גם בכספים הקואליציוניים. וסביב כספי השוחד הפוליטי האלה, בצל המלחמה הקשה, הביקורת גברה לרמה שמכאיבה אפילו לאוזניים של גפני. אז גפני עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, וזה לאיים. תערימו קשיים על אישור מחדש של הכספים הקואליציוניים? נכניס אותם לבסיס התקציב בשנה הבאה.
אלא שלא מדובר רק באיום אלא בהיערכות של גפני לעתיד לבוא. הוא יודע שיש סיכון שהממשלה הנוכחית לא תחזיק אחרי תקציב 2024, ומי יודע אם בממשלה הבאה יהיה לו ולחבריו מקום ליד השולחן. לכן הכנסת הכספים הקואליציוניים עכשיו נועד לקעקע אותם בתקציב מעתה והלאה. ככה, גם אם יבוא יום שבו גפני לא ימשול בוועדת הכספים, רוחו עדיין תשרה עליה, ועל התקציב שהיא תאשר.
/// רועי ברגמן
צילום: אלכס קולומויסקי
הריגת גיבור ישראל
נתניהו ראוי לבוז
מנהיגים, היזהרו בדבריכם.
ההתייחסות של ראש הממשלה בנימין נתניהו למותו של גיבור ישראל יובל קסטלמן בשפה של מדיניות, "יכול להיות שנשלם מחירים, אבל אלה החיים", גרמה לרעד בקרב כל הצופים. ההתייחסות הזו הפכה את קסטלמן לאזרח סתמי ללא שם, ומותו נהפך רק לפלטפורמה לדיון על עיצוב מדיניות נשיאת נשק.
כשהוא רוצה, נתניהו יודע לפנות ללב ולרגש. למעשה, הוא עשה זאת באותה מסיבת עיתונאים. 14 דקות קודם לכן האשים ראש הממשלה את מי שמתנגד לכספים לחרדים בחוסר אנושיות ("הם בני אדם, הם אחינו ואחיותינו"), בשנאת חינם ובצרות עין ("רק אלפית אחוז"). מתברר שבעיני ראש המשלה זה בלתי אנושי לדון באיזונים שבין תקציב לחרדים לבין הוצאתם מעוני, אך אנושי מאוד להתייחס לטרגדיה שלא החלה להגליד בצירוף "אלה החיים".
זו דוגמה קטנה אך מהותית לניתוק של נתניהו מאזרחי ישראל ולחוסר ההבנה של תפקידו בעת מלחמה. במקום להיות הראשון להעלות את קסטלמן על נס ולהפוך אותו לסמל של גבורה אזרחית ולמצבת זיכרון לחשיבות טוהר הנשק, ראש הממשלה מפגר אחרי אזרחיו, שכבר הפכו את קסטלמן לסמל בעצמם. הצופים חשו רעד, אך נתניהו ראוי לבוז, ובפרפרזה על מילותיו "יובל הוא לא מחיר, הוא בן אדם, הוא אחינו".
/// שלמה טייטלבאום
נשים גיבורות
לא נכנסות לממשלה
לאחר שראינו את עוצמת הנשים במחאה נגד ההפיכה המשטרית, גילינו את העוצמה הזו גם במלחמה, שנחשבת לאזור מומחיות בלעדית של גברים. אחרי שהתוודענו למובילות מחאה כשקמה ברסלר, עינת גז, אור־לי ברלב ובונות אלטרנטיבה, הכרנו כעת את הטנקיסטיות הגיבורות ואת מירב לשם גונן שבחזית הקרב להשבת החטופים ואת שושן הרן ששבה מהשבי ואת הנגדת האלמונית באמ"ן — שהשכילה להבין את סכנת חמאס יותר טוב מהמפקדים שלה. אבל כל האיכות הזו נבלמת ומתאיידת כשמגיעים לממשלה. כשנשאל בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים למה — על רקע הבולטות הנשית הזו — אין ייצוג נשי הולם בדרגי קבלת ההחלטות, הוא מלמל משהו רופס ושקרי על הקבינט המורחב. ובכן, בקבינט הזה יש לנו רק אשה אחת והיא מירי רגב. בהיכרות עם האופציות הנשיות הנוספות שיש לקואליציה להציע, מוטב להסתפק באחת הזו ומוטב אפילו בלעדיה. ייצוג נשי אמיתי ואיכותי איננו אפשרי בקואליציית הימין ההלכתי של הביביסטים־כהניסטים־חרדים. בינתיים ניאלץ להסתפק בהשראה הנשית החוץ־פוליטית. ובשרה נתניהו שתמיד איתנו.
/// משה גורלי
מורשת גנדי
לא ראויה לכסף שלנו
באורח פלא "קיצוץ הכספים הקואליציוניים" דווקא הכפיל פי כמה את התקציב ל"הנצחת מורשתו של רחבעם זאבי (גנדי)", והוא יגיע השנה ל־15 מיליון שקל. מעבר לאווילות המרושעת של גריעת הכספים הללו משימושים נחוצים באמת כעת, מה היא בעצם מורשתו של גנדי שאנו מטפחים ומשקיעים בה מיליונים על מיליונים?
המורשת של גנדי הפוליטיקאי היתה רעיון הטרנספר (מרצון!) של הפלסטינים מכל שטחי יהודה ושומרון ועזה. גם בשיא גדולתו האלקטורלית, מפלגת מולדת שלו זכתה לשלושה מנדטים, ולפי חוקי הבחירות כיום הוא כלל לא היה נכנס לכנסת. תפקידו הבכיר ביותר היה שר התיירות, ולפני כן שר בלי תיק, והוא היה אחד מהשלושה היחידים שהצביעו נגד הסכם השלום עם ירדן. מורשתו הפוליטית היא גם הולדתו הציבורית של חבר הכנסת הרב יוסף בא־גד — אביהם הרוחני של חברי הכנסת הסהרוריים והלא אפויים שמסתובבים בה כיום. פרט לכך היו לגנדי קשרים ממש טובים עם צמרת אנשי הפשע המאורגן בישראל של שנות ה־70, ולקינוח, חלק ממורשתו — במקרה הזה מורשת שנחשפה אחרי מותו — הוא עדויות של חמש נשים שנחשפו בתחקיר של עמרי אסנהיים ב"עובדה" על כך שפגע בהן מינית.
גנדי הועלה לדרגת "מורשת", שמעניקה גשרים ורחובות על שמו ואפילו יום זיכרון ובעתיד מרכז הנצחה יקר, גם מפני שהיה אלוף בצה"ל, אבל לא פחות מכך מפני שנרצח על ידי מחבלים. גם הרב כהנא נרצח, כעשור קודם לכן, אבל מכיוון שאת כהנא אפילו לימין הקיצוני לא נוח להנציח (וגם לא תמיד חוקי), נוצר העיוות שבזכותו גנדי זוכה בכל הכבוד, ובכסף שלנו.
/// אמיר זיו
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הדרך שנתניהו עשה מ"החיים עצמם" ל"אלה החיים" אומרת הכל
אם יש ביטוי של ראש הממשלה שייחרת בראשנו בעקבות המלחמה הנוראית הזו, זה יהיה "אלה החיים" — צמד המילים שאיתן נתניהו סיכם את יחסו לתקרית שבה נהרג יובל קסטלמן. "אלה החיים" אמר, כאילו כל יום אנשים שחירפו נפשם והרגו מחבלים נורים למוות על ידי חייל. "אלה החיים" זה החיים במשמעותם הדלה, היומיומית ביותר. מבלי להתכוון הדהד נתניהו גישה חנוך לוינית ממש. מהם החיים אם לא אוסף עלוב של תקריות וסוף סתמי?
איזו כברת דרך ארוכה והיפוך משמעות מקברי עשה נתניהו מאז נאום "החיים עצמם" ב־2015. אז רצה לומר שהוא עסוק בשמירה על חיי האזרחים — החיים כהפך ממוות — ולכן אינו פנוי לעסוק ביוקר המחיה. אחרי שהשמירה הזו לא עבדה ב־7 באוקטובר, הוא עבר ל"אלה החיים".
אבל החיים אינם רק הקיום האורגני שלנו, הם גם מסמלים תשוקה של ממש. לא במקרה להנאה טובה אנחנו קוראים "לעשות חיים", וכשמישהו מציק אנחנו מטיחים בו "תשיג לך חיים". אלו חיים במובן המלא, של קיום עם שאיפות, תשוקות ומשמעות. ליובל קסטלמן היו חיים כאלה. היו לו שלושה תארים, הוא עבד במשטרה, ברשות להגנת הצרכן ובנציבות שירות המדינה, והוא טען את חייו במשמעות אדירה כשפעל למען החברה. חיים מלאים ומעוררי הערצה, שנגדעו באחת.
זה בדיוק מה שכאב באמירה של נתניהו, שאפילו הוא כנראה הבין כמה נוראית היא היתה. בדרך שבה זלזל בחיים של אדם שחייו היו כה מלאים, נוצרה תחושה שקסטלמן נהרג פעם נוספת. בפעם הראשונה החיים נלקחו ממנו, בפעם השנייה גם ניטלה מהם משמעותם.
עוד במוסף כלכליסט
עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי: כדי להציל את העשור הבא שלנו, אתם צריכים להיכנס לפוליטיקה
בדרך הביתה
עשרות אלפי עקורים מקיבוצי ומושבי העוטף נשארו בלי בית. "מוסף כלכליסט" צלל לתוך האתגר האדיר של בניית חיים חדשים לקהילות מפורקות, בפתרונות שנעים בין מגדלי מגורים, קרווילות, כפר סטודנטים ופנימייה לחיים של שנים במלונות
