כשרונן ניר (53) מסתכל על המספרים האלה, המסר שלו ברור: עזבו את פרמטר הגיוסים. הוא מוותיקי תעשיית ההייטק כאן, היה סגן אלוף ב־8200 ושותף בקרן ההון סיכון ויולה, וכיום מוביל את הפעילות הישראלית של הקרן האמריקאית PSG, שמנהלת 20 מיליארד דולר ובשנתיים האחרונות השקיעה בחברות מקומיות כחצי מיליארד. במקביל הוא חבר דירקטוריון במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן.

אז מה הבעיה עם הפרמטר של הגיוסים?

"כולנו מסתכלים עליו כמדד למצבה של התעשייה כי זה קל, זה נתון נגיש ומובן, להבדיל מצלילה לנתונים מורכבים יותר של כוח האדם ותרומה לתוצר. המחקר האקדמי על ההייטק בישראל מצומצם — היית מצפה למחקר מעמיק יותר על ענף שהוא כמעט חמישית מהתוצר — אז אנחנו חיים מכל מיני דו"חות על גיוסי הון, הודעות לעיתונות של חברות וקצת דו"חות של רשות החדשנות. והתרגלנו שיש קשר בין גיוסי הון לרמת התעסוקה, כי היו שנים שבהן היתה קורלציה. קיבלת השקעה — הלכת לגייס עובדים. אבל הקשר הזה נשבר כבר לפני כעשר שנים ויש לכך משמעויות דרמטיות לעתיד הענף".

בעצם אתה אומר שצריך להפסיק להסתכל על הגיוסים?

"אני קורא לקהילת ההייטק כולה: בואו נחשוב אחרת. זה פרמטר שמייצר המון כותרות וטוב לאגו, אבל התמכרנו למדד שכבר לא מייצג את התעשייה. העובדה שחברה מסוימת לא גייסה כסף שלוש שנים יכולה לאותת על בעיה אבל יכולה גם לאותת על הצלחה גדולה".

גם בחו"ל מודדים גיוסים.

"גם העולם טועה".

מה הוביל לשבירת הקשר בין הגיוסים לכוח האדם?

"קודם כל, צבירת הכסף. אחרי הקורונה הזרמות ההון לחברות הטכנולוגיה בכלל ולישראליות בפרט הגיעו לקנה מידה היסטורי, אבל היקף העובדים לא גדל באותה מידה. ואז באה התרסקות מהירה, והחברות לא הספיקו להוציא את הכסף שצברו, ועכשיו הן לא רוצות להוציא אותו. להרבה חברות יש עוד הרבה כסף בקופה — כמי שרואה את התעשייה מבפנים אני יכול להגיד לך שלחלק מהן יש מאות מיליוני דולרים במאזנים גם שנתיים אחרי הגיוס האחרון. וזה טוב, החכמנו, בשבע השנים הטובות ידענו לצבור כסף, ועכשיו גם מנהלים אותו בצורה אחראית. וזו הסיבה השנייה לניתוק הקשר בין היקפי הגיוסים להיקפי העובדים: התבגרות. מנהלים את החברות כחברות בוגרות ולא כסטארט־אפים קטנים. יש הרבה חברות שהגיעו לאיזון או קרובות לשם וכבר לא שורפות מלא כסף. וכשמגיעים לנקודה הזאת כבר לא תלויים בגיוסי הון, ואין לגיוסים יותר קשר לצמיחה בכוח האדם וגם בביצועים. גם זה טוב, כי זה אומר שהגענו לשלב של הצלחה והצדקה כלכלית, אבל אלה מאפיינים של תעשייה בוגרת, ולזה יש גם חסרונות".

זה הבדל משמעותי ממשברים קודמים, שבהם ראינו התכווצות דרמטית במספר העובדים. אז יכול להיות שמספר העובדים צריך להיות הפרמטר למצב התעשייה?

"פרמטר מרכזי, בהחלט. ב־2014, למשל, הענף מנה 250 אלף עובדים, הוא כמעט הכפיל את עצמו מאז. הגיוסים לא משקפים את ההתרחשויות בתעשייה — שכוללת לא רק סטארט־אפים אלא גם אקוסיסטם מדהים, עם איזון עדין בין הסטארט־אפים, החברות הגדולות, הבינלאומיות, האוניברסיטאות וגם הצבא והתעשיות הביטחוניות. הפרמטר של מספר העובדים משקף את כל זה, ומנרמל את ההתנהגות של התעשייה כי הוא פחות תנודתי מזה של הגיוסים".

מה בעצם הפרמטר של הגיוסים מפספס?

"כחצי מכוח האדם היום מועסק בחברות ותיקות וגדולות כגון וויקס או מאנדיי, עוד 17% עובדים בחברות הבינלאומיות - גוגל, מיקרוסופט, אמזון, אינטל וכו' - וזה עוד כסף גדול שנכנס לישראל על בסיס קבוע שלא מתפרסם ולא נספר. ויש גם 12% מכוח האדם בענף שמועסקים בתעשיות הביטחוניות, וגם אותן לא סופרים.

"כך, במיוחד בתקופה של טלטלה כמו התקופה האחרונה, בחינת הגיוסים בעצם מודדת רק נישה אחת, שבזמן הקרוב לא בהכרח תהיה הנישה הצומחת ביותר. מה משקף את הגוגלים והאמזונים? מה מראה לנו איך החברות האלה מושפעות מהאירועים? ומה עם התעשיות הביטחוניות, שמושפעות עוד מהמלחמה באוקראינה? איפה מביאים בחשבון את זה שמספר העובדים בתחום האווירונאוטיקה זינק בשנה שעברה ב־17%? אף אחד לא שם לב לזה".

אילו עוד מדדים רלבנטיים כדי להבין את מצב התעשייה?

"התוצר העסקי — סך ההכנסות של החברות הישראליות. זה נתון שהלמ"ס מפרסם, והוא מראה אם אנחנו מצליחים להפוך את ההשקעות הגדולות במחקר ופיתוח להצלחות עסקיות, להכנסות אמיתיות. החיסרון של המדד הזה הוא שהוא לא ישקף כמעט בכלל את הסטארט־אפים שעוד לא מוכרים, אף שהם חלק משמעותי מעתיד המגזר, וחיסרון אחר הוא שחברות לא תמיד חושפות את ההכנסות, והחברות הבינלאומיות לא מדווחות איזה חלק מההכנסות שלהן מגיע מהפעילות בישראל. ואז כבר יש כמה נתונים אובייקטיביים שאפשר למדוד, עם יצוא והכנסות ממסים והחלק בתוצר, בלי להסתמך רק על דיווחי החברות על גיוסים".

זה שינוי דרמטי בהתבוננות בתעשייה.

"נכון, אבל אנחנו נמצאים באירוע של שינוי טכנולוגי מסיבי, והוא מחייב אסטרטגיית טכנולוגיה חדשה למדינת ישראל. אנחנו לא עובדים בזה מספיק. הממשלה צריכה להקדיש יותר מחשבה לענף, לחשוב איך היא רואה אותו בעתיד ולא לתת לו לדעוך, שמדינות אחרות שכבר מתחילות לזנב בנו עם השקעות גדולות במחקר ופיתוח לא יעקפו אותנו. זה לא רק עניין המדידה; הירידה במספר הסטארט־אפים שמוקמים מדי שנה היא עניין דרמטי שמתרחש כבר כמה שנים, וצריך להבין אותו. צריך מחקרים אקדמיים שיבינו את כל זה".

ויש התחלה של מחקרים בנושא?

"בהמשך השנה ד"ר סרגיי סומקין ממכון אהרן יפרסם מחקר שמנתח את הפרמטרים השונים והקשרים ביניהם. נהוג להסתמך על דיווחי החברות, אבל רבים מהדיווחים לא מדויקים, חלק אפילו לא נכונים. יש חברות שלא מצליחות להשלים גיוס הון ומגייסות השקעות SAFE" — גיוס שדומה יותר לקבלת אשראי, בלי קביעת שווי, מה שמאפשר לחברות ולמשקיעים להימנע מהורדת שווי בשלב ההשקעה. "כלומר נכנס עוד כסף לתעשייה, אבל הוא לא מדווח ולא נספר. כך גם עסקות הסקנדרי, שנעשות כחלק מהגיוסים ומזרימות כסף לאנג'לים ולקרנות שמתמחות בהשקעה בשלבים מוקדמים. הכסף לא נכנס לחברות, אבל הוא הולך להשקעות חדשות".

על אילו עוד מגמות צריך להתעכב בהבנת התעשייה?

"על המלחמה. היא אירוע טכנולוגי מסיבי שאנחנו עוד לא מספיק מבינים, שמביא לידי ביטוי בשטח אינספור שנות פיתוח בסטארט־אפים ובתעשיות הביטחוניות. לא מראים את זה בחדשות, אבל קסדות AR/VR למשל הן אירוע טכנולוגי מדהים. אני רואה בתחום הזה את מנוע הצמיחה העיקרי של ישראל — הטכנולוגיות הדואליות, אלה שנולדות בהקשרים צבאיים אבל יש להן שימושים אזרחיים. גם גיוון אימג'ינג פיתחה גלולת צילום למעי הדק על בסיס מצלמה של טיל".

כשאתה מדבר עם אנשים על הצורך בשינוי, איך הם מגיבים?

"כולם אומרים לי: 'אתה עם הפסימיות שלך, זה רק עוד מחזור. כמו בכל המשברים הקודמים, גם מזה נתאושש'. אני אומר: זה נכון, אבל יש אבל גדול. בפרמטרים של נאסד"ק התאוששנו, אבל מכל משבר ההייטק לא יוצא אותו ההייטק, נראה חברות מסוג אחר".

איזה סוג חברות לא ישרדו הפעם?

"יש חברות שמחכות ל'התאוששות בהייטק' ולכן לא מגייסות כסף; הן טועות, כי ההייטק יתאושש במקום אחר, שלא כולל אותן. אנחנו פחות מדי עסוקים כתעשייה ומדינה בלראות מה זה המקום האחר הזה".

די ברור שכשהעולם ייצא מהמשבר הנוכחי, בצד השני יהיה ה־AI.

"אולי, אבל לא בטוח. צריך לחשוב אם יש לנו שם יתרון יחסי. אני אופטימי שנחזור לראות שגשוג, לא בתוך שנתיים־שלוש, אלא בתוך עשר שנים".