המשוגעים לדבר

שיר רייטר

צילום: אפי שריר

המשוגעים לדבר

//

שיר רייטר

//

צילום: אפי שריר

"האש תמיד מספרת סיפור, ואני אוהב לקרוא אותו"

עדיאל שניאור,בן 45 מטבעון, בזוגיות + 3, בונה קמיני מסה

להאזנה לכתבה

מוסף כלכליסט | 14.03.24

להאזנה לכתבה

עדיאל, מה זה בכלל קמין מסה?

תנור בעירה שמשמש לחימום. אלא שבניגוד לקמין רגיל שבו החימום מגיע באופן ישיר מתא הבעירה, וכשהאש פוסקת, הבית מתחיל להתקרר — בקמין מסה יש מבנה שאוגר בתוכו את החום ופולט אותו לאט. זה מספק לבית את החום הנעים שאנשים מחפשים — טמפרטורה רציפה ואחידה שהיא לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי.

איך זה עובד?

תא הבעירה בקמין מורכב משני חלקים שבנויים מיציקות מבודדות וחסינות אש: תא הזנה שבו שמים את העצים, וצינור מבודד, שממנו יוצא המון חום, שאפשר להוליך בתוך הבית. מסביב לתא הבעירה, שכולל את תא ההזנה והצינור, יש מעטפת אוויר שנוצרת בעזרת קופסת מתכת שמקיפה את התא, מסביבה יש קובייה של לבני שמוט שאוגרת את החום בתוכה, ומסביבה יש ציפוי של טיח אדמה (חרסית, חול וקש). כך נוצרת מסה תרמית והחום מוקרן בהדרגה לבית במשך 12 שעות ואפילו יותר.

הקמין הופך להיות לב הבית. אנשים מתכנסים סביבו, יושבים עליו. הוספנו לו גם פיצ'ר של טאבון, שמאפשר לאפות בו, ופיצ'ר של ספסל שמחובר לקוביית השמוט, ואז מתקבל ספסל מחומם בטמפרטורה של 40–45 מעלות, כמו מסאז' אבנים חמות.

כמה זה שונה מקמין ברזל?

מאוד. בקמין ברזל צריך לדאוג כל הזמן לתחזוק הבעירה כדי להאריך את משך החימום, אז מוסיפים עוד עץ או מצמצמים את כמות החמצן שנכנסת לקמין כדי להאט את השרפה — וזו פעולה מאוד מזהמת. אש רוצה להיות חזקה ולייצר ריאקציה אינטנסיבית ומהירה שבה כל החלקים נשרפים.

שיעור חלקיקי הפחמן הדו־חמצני בקמינים שלי הוא שבעה חלקיקים של פחמן למיליון חלקיקים באוויר. בקמין רגיל מגיעים ל־1,200–1,500 בדרך כלל. כשלקחתי את התנור שלי למכון בדיקה של מכון התקנים, הם אמרו שזה תנור העצים הכי נקי שהם אי פעם ראו. הם אמרו לנו: "לא הבנו אם הדלקתם את התנור או לא".

קמין מסה עם ספסל

"תא הבעירה בקמין מורכב מתא שבו שמים את העצים, ומצינור שממנו יוצא חום, שאפשר להוליך בתוך הבית. מסביב לתא הבעירה יש מעטפת אוויר שנוצרת בעזרת קופסת מתכת שמקיפה את התא, מסביבה יש קובייה של לבני שמוט שאוגרת את החום, ומסביבה ציפוי של טיח אדמה. כך נוצרת מסה תרמית והחום מוקרן לבית במשך 12 שעות לפחות".

אש לא תמיד מזהמת?

המודל הכימי של בעירה מותיר אחריו פחמן דו־חמצני, מים וחום. בשביל שבעירה תהיה כזאת מושלמת צריכים להתקיים המון תנאים: טמפרטורה מספיק גבוהה וחמצן מספיק טוב ומערבולת כדי שהגזים שיוצאים מהעץ יוכלו להתערבב עם חמצן בטמפרטורה מספיק גבוהה. עשן ופיח הם בעצם עץ שעבר תהליך חלקי של בעירה ולא נשרף. כי כשהגזים לא מצליחים להישרף, הם מתעבים והופכים לחלקיקים שמזהמים.

לכן קמין ברזל, שבו הטמפרטורה כל הזמן יורדת נחשב מזהם. ואילו בקמין מסה, הבידוד החזק שומר על טמפרטורה יציבה. נוסף על כך, המעבר בין תא ההזנה לצינור המבודד בנוי בצורה גיאומטרית מיוחדת, שיוצרת מערבולות של גזים, בערה וחמצן. זה נראה כמו שתי ספירלות של אש שעולות כלפי מעלה בצורת בורג. הן מתנגשות זו בזו ובצדדים ובעצם מערבבות את הגזים של הבעירה שיוצאים מהעץ כל הזמן עם חמצן, כך שכמעט לא נשארים חלקים שלא נשרפים והופכים לעשן ופיח.

איך מכינים קמין מסה?

אני מתחיל משיחה כללית עם הלקוח ועם האדריכל, מבין איפה הכי נכון למקם את הקמין ומתכנן אותו בתוכנת תלת־ממד. אני מייצר את תא ההזנה והצינור המבודד ביציקות: לתוך תבניות שאני יוצר מעץ וממתכת אני יוצק חומר חסין אש מבודד, מחכה יממה שהוא יתייבש, חולץ את היציקות ונותן להן עוד זמן להתייבש. אחר כך אני מדביק את החלקים בדבק מיוחד לחום וכך נוצר תא הבעירה.

את הדלת והמעטפת ההיקפית של תא הבעירה, שעשויות מתכת, אני מתכנן בתוכנת תלת־ממד ושולח למפעל שעושה חיתוך בלייזר וכיפוף. את החלקים שהם מייצרים לי אני מרכיב בריתוך וצובע. לדלת אני מרכיב זכוכית בעזרת תופסנים מיוחדים, ונוסף על כך חותך מפרופילי מתכת מבנה דמוי רגליים מתכווננות, שמהווה בסיס לכל הקמין.

בשלב הבא אני מנסר לבני שמוט לפי מידה, ובעזרת טיט חסין אש בונה את הקובייה החיצונית. לאתר הבנייה אנחנו מזמינים גם חומרים שמהם נבנה את הספסל, כמו בלוקים רגילים מבטון. אחרי שכל החלקים מוכנים אנחנו לוקחים הכל בטנדר לאתר, ושם במשך חמישה ימים בונים את הקמין והארובה.

"אני מאוד אוהב אש. זה כמו להביט בסוד. יש שם כל הזמן תהליך שמספר על תנאי הייצור שלו. ממבט במדורה רואים כמה רחוק הגזים נורים בכל רגע מהעץ, למשל, ואילו צבע הלהבות מעיד על הטמפרטורה של האש"

איך הגעת לעסוק בקמינים?

בגיל 23 הייתי בסיטואציה מורכבת בחיים. הרגשתי מאוד בודד ואבוד וחיפשתי את עצמי. איכשהו התגלגלתי לגינון, וזה ממש הציל אותי. ההתעסקות בחומר והעבודה הפיזית המאומצת היו תרפויטיים בשבילי, והאסתטיקה של הצמחים מאוד משכה אותי. התעמקתי יותר ויותר בתחום והגעתי לגינון אקולוגי ומשם לפרמקלצ'ר (חקלאות בת־קיימא), שבה אנשים כל הזמן משתפים רעיונות וגישות. יש עניין של קוד פתוח, ורצון שדברים יהיו נגישים לאנשים, עולם ה"עשה זאת בעצמך" מאוד חי שם.

לפני 14 שנה הגעתי לקורס פרמקלצ'ר מתקדם, שבו נחשפתי ל־Rocket stove — תנור שבו הבעירה מתרחשת בתא מבודד, ומקיים את העיקרון של חימום בטמפרטורה גבוהה ומערבולת שנוצרת על ידי גיאומטריה. למדנו שתא הבעירה הזה פותח לפני כ־40 שנה כדי לפתור בעיה של זיהום בתים במדינות עולם שלישי, שבהן אנשים מבשלים על אש גלויה בתוך הבית. זה הדליק אותי ודחף אותי לבנות כל מיני תאי בעירה בחצר בלי לחשוב בכלל על משהו עסקי. הרעיון של אש בלי עשן פשוט הדליק אותי.

איך זה בכל זאת הפך לעסק?

חבר אדריכל התלהב מתאי הבעירה שבניתי וביקש שאעביר סדנה בנושא. אמרתי לו שאני עדיין לא יודע לעשות את זה כמו שצריך, והחלטתי לטוס לארצות הברית כדי ללמוד את זה לעומק. טסתי למינסוטה ללמוד משני מורים שעקבתי אחריהם ביוטיוב. בהמשך נחשפתי לכך שיש קמיני מסה כבר מאות שנים באירופה וברוסיה (שם קוראים לזה "בצ'קה"). אז חקרתי עוד והגעתי למורה הולנדי שפיתח תאי בעירה בסגנון יותר מודרני, ובעזרתו שכללתי את הטכניקה שלי.

כבר כשחזרתי מארצות הברית העברתי סדנה ראשונה, ובעקבותיה התחילו לפנות אליי עוד ועוד אנשים בבקשה שאבנה להם קמין מסה. משם העסק צבר תאוצה.

מה אתה הכי אוהב בעבודה?

אני מאוד אוהב אש. זה כמו להביט בסוד. יש שם כל הזמן תהליך שמספר על התנאים שמייצרים אותו. גם כשאני מסתכל על מדורה, אני מבין מה קורה שם — אני מבין כמה רחוק הגזים נורים בכל רגע מהעץ, ולפי צבע הלהבות אפשר לדעת מה הטמפרטורה של האש, כי ככל שהטמפרטורה יותר גבוהה כך הלהבה יותר בהירה. האש כל הזמן מספרת סיפור, וכשאני מסתכל עליה, אני מרגיש שאני קורא אותו.

קמין עם ספת רי"ש. "הספסל בטמפרטורה של 40 מעלות, כמו מסאז' אבנים חמות". צילום: באדיבות האמן