בעיטה במוח

//

אוריאל דסקל

איך הנכלוליות של מנצ'סטר סיטי מוכיחה שהעשירים הם חזירים?

בעלי מנצ'סטר סיטי, שייח' מנצור בן־זאיד אל־נהיאן (משמאל), עם מאמן הקבוצה, פפ גווארדיולה (מימין). ההון שזרם למועדון השחית את הנורמות האתיות של אנשיו. צילום: אימג'בנק/Gettyimages

בעיטה במוח

אוריאל דסקל

מוסף כלכליסט | 13.10.22

ל

פני שבועיים, אתר תחקירי הכדורגל הנורבגי "Josimar" פרסם תחקיר על "שותפת ההימורים" החדשה של מנצ'סטר סיטי, חברת 8Xbet, שעל קבלת חסותה בישרה סיטי ביולי. על פניו 8Xbet היא חברה לגיטימית, אלא שהתחקיר גילה כמה דברים מעניינים על אודותיה: ראשית, נראה שמייסדה אינו קיים. באשר למנכ"ל, תוכלו למצוא אזכורים שלו באינטרנט, אבל התמונות שמוצגות כשלו הן של אנשים אחרים, על פי הדיווח. לצמד העובדים היחידים שלה אין פרופילים לגיטימיים ברשתות החברתיות, קבע התחקיר. "שגריר" החברה הוא טדי שרינגהאם, חלוץ נבחרת אנגליה לשעבר, אבל הפרשנויות שלו עבורה צולמו כולן בטלפון ובביתו, והביאו לעמוד היוטיוב של החברה פחות מ־100 צופים. לבסוף, 8Xbet מציגה את עצמה כשותפות תאילנדית־אינדונזית־וייטנאמית, אבל לפי "Josimar" החברה ממוקמת באיחוד האמירויות.

עניין המיקום קריטי, כי בעליה של מנצ'סטר סיטי הוא שייח' מנצור בִּן־זַאיֵד אל־נַהְיָאן, אחד מ־26 אחיו ואחיותיו של מוחמד בן־זאיד אל נהיאן, אֶמִיר אבו דאבי ונשיא איחוד האמירויות. שייח' מנצור עצמו משמש סגן ראש ממשלת האמירויות ושר לעניינים נשיאותיים, והוא גם מיליארדר שהפך את סיטי לכוח אדיר בכדורגל האנגלי והעולמי: הארגון מנוהל מעולה, הקבוצה היא המאומנת באירופה, ופפ גווארדיולה ככל הנראה ייזכר כגדול המאמנים בכל הזמנים.

אבל העסק מושתת על רמאות.

בעשור הראשון של המאה ה־21 אופ"א הבינה שקבוצה שנרכשת על ידי כוחות כלכליים גדולים מאלו שקיימים בכדורגל (למשל אוליגרכים ונסיכויות נפט), בעצם מתיישבת על רקטה כלכלית ומוזנקת למצב שבו אי אפשר להתחרות איתה. כדי להבטיח שקבוצות "רגילות" לא יישארו מאחור, ב־2011 אופ"א הנהיגה בכדורגל האירופי את תקינת הפייר פליי הפיננסי (FFP), שנועדה למנוע השקעות חיצוניות מוגזמות.

חלק מהכללים הללו ניסו לטרפד מראש "מסלולים עוקפים" — למשל, הזרמת כסף לקבוצה דרך נותני חסות שסרים למרותו של הבעלים. כדי למנוע תרגיל כזה נוצרה מערכת שהעריכה את שווי החסות, ואם הוא עובר את "הערך ההוגן", הקבוצה נענשת.

אבל לעשירים צדק משלהם. שלל תחקירים הראו שבמשך שנים, חברות בבעלות אמירתית מצאו דרכים להעביר לסיטי כספים שנספרו כהכנסה לגיטימית. אבו דאבי שילמה גם ללוביסטים ולפקידים בריטים לשעבר, שהקימו חברות קש ואף רכשו בנק איסלנדי שפשט רגל, כדי שאלו יקנו את זכויות התדמית של שחקני מנצ'סטר סיטי. כך שילם השייח' לשחקנים לא מחשבונות המועדון, אלא בדרך עוקפת אופ"א. בסיטי כינו את מבצע הסתרת ההכנסות Project Longbow. זה נשמע טוב יותר מ"העוקץ האבו דאבי'אי".

אופ"א ניסתה לסתום את הפרצה הזו, אבל לא הצליחה להתמודד עם סיטי משפטית. השייח' שכר עורכי דין של הביוקר, ובבית המשפט הגבוה לערעורים בספורט (CAS) אלו נאחזו בטיעונים טכניים והצילו את המועדון מהרחקה מליגת האלופות.

לפי התחקיר החדש, סיטי ממשיכה להתקשר עם נותנות חסות תמוהות. הפעם זו חברה שמייסדה אינו קיים ושמוצגת כחברה ממזרח אסיה, אבל מתברר שהיא רשומה באמירויות, ביתו של בעלי סיטי, אחיו של אֶמִיר אבו דאבי

צריך להודות שסיטי היא רק התסמין: המחלה היא הרגולציה המפותלת של אופ"א. ראשית, העיקרון של הפייר פליי בעייתי: איזו עוד תעשייה מונעת מאדם פרטי להשקיע כספים שלו בחברה שלו? שנית, ברגע שהרגולציה היא על ההכנסות, וההכנסות הן שקובעות את רף ההוצאות — נוצר תמריץ לרמות בצד ההכנסות.

אז כן, מדובר בתקינה עקומה. אבל אי אפשר לנקות את סיטי מאשמה רק משום שחוקי המס מסובכים. יש בסיפור הזה גם מרכיב מנטלי של רמאות לשמה. עובדה: גם אחרי חשיפת "פרויקט לונגבואו", סיטי המשיכה במעלליה, כפי שעולה מהתחקיר על 8XBet. או כפי שעלה מהחשיפה שלפיה כבר חמש שנים ש־Wega, לכאורה חברה שוֵיצרית שמוכרת "כרטיסי תשלום מבוססי סאונד" (כן, מה שקראתם), מעניקה לסיטי חסות בשווי מאות אלפי ליש"ט בשנה, אף ש־Wega מכרה עד כה רק 145 כרטיסים כאלה. או כפי שעולה מהסכם חסות אחר שנחתם בין סיטי לחברת הקריפטו האמריקאית 3Key Partnership, שאותו סיטי נאלצה לבטל כשהתברר שהחברה לא באמת קיימת. או כפי שעולה מהתעלול שבו סיטי לא משלמת לצוות הניהולי שלה: הכסף לכך מועבר מהחברה־האם של סיטי, CFG, שאינה כפופה לחוקים של אופ"א. כמה נוח!

ב־2012, חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי ערכו שורת ניסויים שניסו לבחון את הקשר בין מעמד סוציו־אקונומי להתנהגות חברתית ואתית. בניסויים התברר שנהגים מהמעמד הגבוה "חתכו" בכביש נהגים אחרים, פי ארבעה יותר מאשר נהגים מהמעמדות הנמוך והבינוני. נהגי המעמד הגבוה גם עצרו פחות במעברי חציה להולכי רגל. בניסוי אחר גילו החוקרים שבני המעמד הגבוה מפגינים רמה אתית נמוכה יחסית בראיונות עבודה ובמערכות יחסים עם אנשים במעמד נמוך יותר, ובעוד ניסוי התברר שבני המעמד הגבוה רימו יותר מבני מעמדות אחרים במשחק סימולציה.

המחקר הזה מוביל אותנו לשתי תובנות: ראשית, אם חשדתם שעשירים מסתובבים בעולם בתחושת "מגיע לי", צדקתם. שנית, ההון שזרם למנצ'סטר סיטי השחית את הנורמות האתיות של אנשיה.

אז מה צריך לעשות? לנקוט חוקי תקרת שכר ברורים: קבוצה שתשלם יותר מ־200 מיליון יורו לשחקנים, תחויב לשלם מס יוקרה משמעותי ליריבותיה. תקינה כזו תפתור הרבה בעיות, והיתה הופכת את הרמאויות של סיטי לחמורות יותר בעיני הציבור. זה גם יעיל יותר, בדיוק כפי שתקינת מס ברורה חיונית ליעילות מערכת גביית המס. אפילו דלויט, פירמת ראיית החשבון, פרסמה ב־2019 מסמך שקבע כי "חוקים נהירים הם הבסיס לערכים כמו הלימה, הוגנות ושקיפות, שמהווים מפתח למסגרת מס יעילה".

הטיעון המקובל נגד תקרת שכר הוא שגם אותה אפשר לעקוף, אבל תביטו לרגע בספורט האמריקאי, שם עקיפת תקרת שכר גוררת עונשים כה חריפים, שאיש אינו שוקל לעשות זאת. החוק ברור מאוד, וכמוהו ברורה גם הענישה על רמאות. אבל בכדורגל האירופי אפילו לא בוחנים הצבת תקרת שכר; במקום זה מתברברים בגרסאות שונות ל"פייר פליי".