"

גדלתי בכוכב יאיר עם כפית זהב בפה. השכנים שלי היו שאול מופז, עוזי דיין ואהוד ברק, שהבת שלו אפילו נשכה אותי פעם בגן. סביבה של אליטה ביטחונית אולי נשמעת כמו מקום מאוד בטוח, אבל לפעמים דווקא במקומות האלה המצב גרוע יותר, כי כשהתושבים חזקים ומקושרים, הם לא נותנים לרשויות להיכנס פנימה. ידם משגת.

"בגיל 13 וחצי אמא שלי נסעה לחו"ל. חיטטתי במגירות שלה, ומצאתי ספר על גירושים. היו בו פרקים על עילות לגירושים, ובהן פירוט של עברות מין. זה הדהים אותי כי קראתי שם דברים ששנים עשיתי עם אבא שלי. הייתי קטנה ולא הבנתי שהעבירות תקפות רק לגביו. חשבתי ששנינו אמורים להיכנס לכלא. אז ניהלתי איתו שיחה, במחשבה שאם אנחנו עושים משהו לא חוקי — חייבים לדבר על זה. וכשהבנתי שהוא יודע את זה, הייתי בהלם. זה יצר לי בעיית אמון לכל החיים. אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך, והוא אמר לי: 'בבית שלי אני החוק'. אבל נשיקה וחיבוק נתפסו בעיניי כמשהו שעושים באהבה, וכשזה הפך למשהו שעושים בכוח, לא יכולתי יותר. אז אמרתי לו 'לא', והוא הרביץ לי. אז נעלתי את עצמי באמבטיה וסירבתי לצאת. פשוט התבצרתי שם".

איפה אמא שלך היתה?

"בדרום אפריקה. היא צלצלה הביתה כמה ימים לפני שחזרה, ואחי הכניס את הטלפון אליי לאמבטיה. אבל לא יכולתי להסביר לאמא שלי שחיטטתי לה במגירות, וגם פחדתי שאבא שלי ירים את הטלפון וישמע, אז אמרתי לה פשוט: 'תחזרי הביתה עכשיו'. אבל היא רק אמרה: 'אני מבינה שאת מתגעגעת. בעוד כמה ימים אחזור. תירגעי'. אז אחרי יומיים באמבטיה קפצתי מהחלון ורצתי לחברה, עד שהיא תחזור".

מה קרה אחרי שהיא חזרה?

"כבר לא הייתי ילדה של אבא וילדה טובה. היא חזרה לעולם אחר, שבו היא לא מבינה מה קורה: אני מתחצפת, רבה, צורחת, טורקת דלתות, מסתגרת, לא נכנסת לשיעורים ומתנהגת נורא ואיום. אמא התייעצה עם יועצת בית הספר, אבל היא נירמלה את זה ואמרה לה שזה גיל ההתבגרות".

זו לא היתה התנהגות טיפוסית לילדה בת 13.

"לא, התחלתי לשתות אלכוהול, סבלתי מהפרעת אכילה ועברתי ימים שלמים בלי להתקלח. הכל יצא משליטה. הסתגרתי בתוך עצמי. עד שבכיתה ח' החלטתי לספר למורה שלי, והיא מיד האמינה לי וסיפרה לעובדת הסוציאלית, שסיפרה לאמא שלי, אבל לא דיווחה לרשויות. אז אף אחד לא עשה כלום. עדיין לקח לי שנה וחצי לצאת מהגיהינום הזה, שבמהלכן אבא שלי הכה אותי ואת אמא שלי, אני ניסיתי בכל הכוח לצאת מהבית, התגלגלתי בין מחלקות פסיכיאטריות ואפילו ניסיתי להתאבד".

מה שלף אותך מתוך הגיהינום הזה?

"בגיל 15 אמא עברה איתי ועם שני האחים שלי מהווילה בכוכב יאיר לדירה בכפר סבא והיתה צריכה לעבוד בשלוש עבודות כדי לפרנס אותנו. אבל מה שבאמת הצליח לחלץ אותי מהמצב היו התביעה האזרחית שהגשתי נגד אבא שלי בגיל 25 ו'כביסה מלוכלכת', הסרט התיעודי שעשיתי על הסיפור שלי מאוחר יותר.

"כדי להשתקם את צריכה שני דברים: הראשון הוא להפסיק להתבייש. לשם כך את צריכה סביבה שתומכת בך, שאומרת לך שאת היית בסדר. הדבר השני הוא טיפול פסיכולוגי. אבל לי לא היה לי איך לממן את זה. רק כשקיבלתי את הפיצויים בתביעה יכולתי להתחיל לטפל בעצמי. ומאוחר יותר, כשהסרט שלי הוקרן, התחלתי לשמוע מאנשים זרים שאני בסדר — לא אדם אחד, אלא הרבה אנשים בכל מיני מקומות שבהם הסרט הוקרן. כשאדם אחד אומר לך שאת בסדר, זה לא מרפא. את עדיין מרגיש כל כך לבד, כאילו רק לך זה קרה. את צריכה רמה הרבה יותר גבוהה של אישור לכך שאת בסדר, אחרי שכל החיים את רק שומעת שאת רעה, טיפשה, מטורפת, מרושעת ושקרנית".