מילת השבוע

//

דור סער־מן

מה בעצם התקציב קוצב, זמן או כסף? תלוי מי משתמש בו

הנסיגה של בנימין נתניהו מהסיכום עם בני גנץ על תקציב דו־שנתי והעובדה שהוויכוח בנושא עלול להוביל לבחירות יוצרות את הרושם שהפוליטיקאים עושים בתקציב שימוש ציני, יותר מאי פעם. גנץ עצמו טען שבעוד כחול לבן רוצה "תקציב למדינה", הליכוד רוצה "תקציב פוליטי".
הטענה ברורה, אבל הניסוח הזה מטעה. כי התקציב תמיד פוליטי. הוא אחד הכלים החזקים ביותר שנמצאים בידי פוליטיקאים. אחת הסיבות לכך שאנחנו מתארגנים במסגרת של מדינה היא שיהיו אנשים נבחרים שיחליטו איך לחלק את הכסף. והם עושים את זה על בסיס שיקולים, אינטרסים ולחצים פוליטיים. למעשה, עד ראשית שנות החמישים משרד האוצר לא טיפל בעניין, הוא היה בכלל עסוק בלעשות שנור מיהודים עשירים בחו"ל; איך בכל זאת בנו תקציב? בישיבות הממשלה דוד בן־גוריון שאל כל שר כמה הוא צריך, וחילק את הכסף לפי ראות עיניו. עם הזמן התקבעו תהליכים מקצועיים יותר, אבל התקציב הוא לעולם שיקוף של סדרי העדיפויות של הקואליציה, בהתאם לאג'נדות של המפלגות.
אלא שמה שנתניהו רוצה לא קשור לפוליטיקה של התקציב, אלא לפוליטיקה של הקומבינות. הוא לא מקציב את הכסף לזמן קצוב, הוא קוצב זמן באמצעות הכסף. או שאולי הוא כמו קצב, שמחלק נתחים של כוח לעומדים בתור. זו העמדה שהוא אוהב, של מי שמשחק בכולם והם תלויים בו. אם הוא היה יכול, הוא היה יושב כמו בן־גוריון, שיתחננו והוא יחלק, גביר, ובין לבין הוא ייצור עוד משבר ועוד משבר, בקצב קבוע.