/// דירוג האשראי הוא הזדמנות לתיקונים חשובים /// החרדים הלכו רחוק מדי /// טראמפ תופס טרמפ על טיקטוק /// מכבי תל אביב מבהירה שאתיקה משתלמת כלכלית
כאילו לא היו לישראלים מספיק חרדות וסיבות לדאגה, בשבוע האחרון התבשרנו כי דירוג האשראי של ישראל נמצא בסכנת הורדה. בזמני שגרה אכן מדובר בסיבה לדאגה עקב פגיעה במוניטין של הכלכלה והתייקרות נגררת בעלויות גיוס האשראי. אלא שאנחנו לא בזמני שגרה, ומשבר הקורונה הוא משבר חריג בעוצמתו ובהיקפו הכלל־עולמי. על פי הבנק העולמי, לראשונה בתקופה המודרנית, המשבר צפוי להכניס 92.9% מכלכלות העולם למיתון עד סוף השנה. במשבר הפיננסי הגדול של 2008, למשל, השיעור הזה עמד על 61% בלבד.
מכיוון שכך, גם אם דירוג האשראי של ישראל ירד, היא ממש לא תהיה היחידה: סוכנויות הדירוג כבר החלו בהורדות תחזיות הדירוג והדירוגים עצמם, ואפילו ארצות הברית נמצאת על הכוונת. לכן באופן יחסי מצבה של ישראל לא יורע, ובזווית התחרות על כספם של גופי ההשקעה הגדולים, שאמורים לממן את תוכניות הסיוע הממשלתיות, המעמד התחרותי שלה יישמר בינתיים.
מה שבאמת צריך להדאיג אותנו ובעיקר את ההנהגה הכלכלית הוא הדירוגים הבאים. עכשיו הגשם יורד על כולם, אבל רק מי שידע לנצל את התקופה לשיפוץ יסודי של התשתיות, כזה שימנע הצפה של אבטלה וגירעון בעתיד, ישמור על אטרקטיביות הכלכלה. העובדה שכולם בבעיה עכשיו היא מצב נתון, הדירוג הבא ייקבע בהתאם ליכולת ההתאוששות. שם אין מקום לפופוליזם ומשחק בתקציב לפי גחמות פוליטיות של התחמקות מבית משפט.
/// סופי שולמן
מגפת הקורונה אולי הכתה במגזר החרדי הכי חזק, אבל במישור הפוליטי החרדים הם המנצחים הגדולים של המשבר. רק השבוע התנה יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) את תקציב החירום לפתיחת שנת הלימודים בעוד 300 מיליון שקל לישיבות. לפני כן הוא התנה את הורדת מס הרכישה על משקיעים בנדל"ן בקבלת מענקים לילד הרביעי והלאה. ברקע של ההחלטות היה הלחץ לא לפתוח את מרכזי הקניות בשבת בלי שום סיבה בריאותית אמיתית, דרישה לכניסה חופשית למדינה של בחורי ישיבות מארצות הברית ה"אדומה", בניגוד להנחיות משרד הבריאות, ועוד ועוד קיצורי דרך.
החרדים מתנהלים כאילו משבר הקורונה אינו אירוע לאומי רב־נפגעים המצריך הסתכלות על התמונה הגדולה, אלא עוד הזדמנות לסחיטה סקטוריאלית. במקום להיכנס כמו כולם תחת האלונקה, הם מעמיסים עליה עוד יותר. מרד מרכזי הקניות, שמאיימים לפתוח את שעריהם בשבת הקרובה, הוא ניצן ראשון של מחאה עממית רחבה בנושא. הסחטנות הזאת חייבת לעלות לחרדים במחיר פוליטי כבד יותר, של חזרה למדבר התקציבי באופוזיציה.
/// גולן פרידנפלד
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא אוהב את טיקטוק. אפליקציית הסרטונים הסינית זכתה לפופולריות עצומה בקרב צעירי אמריקה, אבל טראמפ, שהכריז מלחמה על כל מה שרק מריח סין, הצליח לדחוק את בעליה לנהל מגעים על מכירת פעילותה בארצות הברית למשקיעים מקומיים. לא זו בלבד, הוא גם דורש לקבל לקופת המדינה "נתח משמעותי" מהעסקה, שמוערכת ב־50 מיליארד דולר, שכן, לדבריו, הוא זה שאפשר את היווצרותה. וכן קצב 45 יום לגיבוש העסקה או ש"יאסור" שימוש באפליקציה מ־15 בספטמבר.
יותר ממניעת ריגול זר, הפרקטיקה הבריונית של טראמפ בעיקר תפגע בתחרות ותאפשר לענקית מקומית כמו מיקרוסופט להתחזק עוד יותר — שכן רק חברה בסדר גודל כזה יכולה לרכוש את טיקטוק. באופן אירוני כל זה קרה ימים אחדים אחרי שמנכ"לי ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות אמזון, אפל, פייסבוק וגוגל התייצבו (בווידיאו) בפני ועדה של בית הנבחרים האמריקאי, למסכת תוכחה על האופן שבו הן פוגעות בתחרות. דו"חות החברות שהתפרסמו יום לאחר מכן רק הדגישו עוד יותר את התהום הנפערת ביניהן לבין כלל המשק השרוי במשבר.
הגבלת כוחן של חברות המגלגלות מיליארדים בכל העולם באמצעות רגולציה מקומית היא משימה כמעט בלתי אפשרית. הן מתקפלות רק כשכואב להן בכיס. וכשנשיא המדינה חונק את המתחרה הצעירה שלהן, הן מקבלות מסר ברור בצד של מי הוא נמצא, ויכולות לנשום לרווחה.
/// ליאור באקאלו
השבוע העיף בעלי מכבי תל אביב מיטש גולדהאר את הכדורגלנים דור מיכה ועומר אצילי מהקבוצה שלו. ההתנהגות שלהם — בעילת קטינות — לא עמדה בסטנדרטים הערכיים שלו ושל מכבי. מדובר בראש ובראשונה בהחלטה ערכית ראויה, שלפי מקורבים לקבוצה התקבלה בשלב מוקדם מאוד של הגילויים. אבל מדובר גם בפעולה עסקית חכמה. מיכה ואצילי פגעו באופן קשה במכבי תל אביב, שהיא חלק מהנכסים של גולדהאר.
החברה המרכזית של גולדהאר, רשת מרכזי הקניות הקנדית Smart Centers, מפרסמת את הקוד האתי שלה לכולם. האמינות, הממשל התאגידי, האחריות התאגידית והאתיקה של הארגון הם חלק בלתי נפרד מהמודל העסקי והתדמית של החברה, שמגלגלת מיליארדי דולרים ונמצאת בשותפויות עם חברות ענק. בקוד האתי של החברה, שמנוסח על פני 15 עמודים מפורטים, מופיעה המילה "Sexual" יותר מ־20 פעם ומושם דגש על התנהלות נאותה. שני פרחחים שמייצרים הרבה כותרות בגלל המופקרות המינית שלהם פשוט לא יכולים להיות חלק מהתנהלות תאגידית כזו. עם כל הכבוד לעלות השחרור שלהם, היא לא שווה אפילו 0.5% מהפגיעה הפוטנציאלית בתאגיד של גולדהאר.
/// אוריאל דסקל
מענק הוא הטבה שאמורה להיות מוענקת ללא תמורה. אבל כאזרחי ישראל אנחנו מקבלים מענק רק בתמורה לחלקנו במאבק לשמירה על המדינה: בין שאלו יולדות, שחיזקו את הדמוגרפיה, או מילואימניקים, ששמרו על ביטחונה. אין מתנות מהמדינה, אלא פרס על תרומה של הפרט לכלל.
אף שישראל נוסדה כמדינת רווחה, לכספים שהיא מחלקת לאזרחיה לא קוראים כמעט אף פעם "מענק": יש "החזרים" (נתתם משהו למדינה, עכשיו תקבלו משהו בחזרה); "קצבאות" (ההטבה קצובה בזמן או בסכום, שלא תחשבו להתפרע פה) וכמובן "מס הכנסה שלילי" (כי רמת ההכנסה הנמוכה שלכם לא תורמת למדינה).
המענק, מעצם שמו, פורט על נימים אחרים. הוא לא מעלה קונוטציה של מגבלה, לא שופט אתכם ולא דורש מכם דבר בתמורה. רק בא לומר: "אני פה בשבילכם". לא פלא שעל רקע הצניחה באמון הציבור, בונה ראש הממשלה תוכנית מענקים. הפעם על אמת. מתנה שכל אזרח יקבל מעצם היותו אזרח.
אבל גם עכשיו, בישראל אין מתנות בחינם. לכן תוכנית המענקים בעיקר מעוררת זעם: הסכומים קטנים מכדי לסייע למי שאין לו, וניתנים ללא הבחנה גם לאנשים שיש להם המון. ומתנה מקופת המדינה למי שיש לו היא למעשה פגיעה בכלל. כך שבמקום להשקיע תקציבים בבעיות האמיתיות, נתניהו בחר בפתרון שבעיקר יסייע לו תדמיתית.
ראש הממשלה, בדרכו האישית והציבורית, כבר שכח מזמן את הפתגם התנ"כי "שונא מתנות יחיה". אך הישראלים זוכרים גם זוכרים. לא כי הם נגד פינוקים — הם פשוט לא מוכנים לצאת פראיירים.