מי שנמצאים בצדו השני של מסך המחשב של דירקטור הם אנשים כמו א', הייטקיסט בן 40 מהמרכז, נשוי פלוס 2. "במשבר של 2008 הייתי צעיר מדי, ופספסתי את ההזדמנות", הוא מספר. "נכנסתי לשוק אחריו, ב־2010, אבל הרגשתי שבשנים האחרונות הכל היה בועתי. ברגע שהחלה המפולת במרץ אמרתי, 'אני לא אתן למשבר הזה להתבזבז'. מיד נרשמתי לקורס שמלמד לזהות טרנדים, מתי להיכנס ומתי לצאת, ומאז אני פעיל מאוד. בשיא המשבר ביליתי שעות ביום מול המסך".

איזה כסף אתה משקיע בשוק ההון?

"לקחתי חלק מהכסף שהיה מיועד לקניית דירה. אמרתי לאשתי שחייבים להגביר נוכחות בשוק ההון. בזמן האחרון גם היא מתעניינת: היא עוד לא סוחרת בעצמה, אבל התחילה לקרוא עיתונות כלכלית, ואנחנו מדברים על השקעות ומניות. בעיקר הגענו למסקנה שהעולם הולך למשבר חריף ויהיה מיתון גרוע מזה של שנות השלושים, עם היפר־אינפלציה והתפוצצות של כל הבועות של השנים האחרונות".

אז ירדתם מרכישת דירה לטובת המניות?

"זכינו במחיר למשתכן בדירה שמתומחרת 30% פחות ממחיר השוק, אבל אנחנו עוד מתלבטים אם לממש את זה, כי אני חושב שהמחירים ירדו עוד".

באילו מניות אתה משקיע?

"ממניות הטכנולוגיה התרחקתי מההתחלה. הייתי עמוק במניות של חברות תרופות שמפתחות חיסונים לקורונה, אבל יצאתי. היום אני חושש לאובדן כוח הקנייה של הכסף, בעיקר של הדולר, אז התחלתי לקנות זהב, כסף ומתכות אחרות".

אתה נשמע רגוע. לאיזה הפסד אתה מוכן נפשית?

"אני מאמין במתכות. גם אם יהיו ירידות, אני פה לטווח ארוך. לא אגע בתיק לפחות שנתיים־שלוש".

כמו א', נוהרים כעת אלפי גברים צעירים אל שוק ההון. בהיעדר שידורי ספורט, אלו מצאו מפלט לאדרנלין בשני אפיקים עיקריים: משחקי מחשב ומסחר בבורסה — והגבול בין השניים הולך ומיטשטש. "החבר'ה האלה כל היום על המסך, קונים ומוכרים או מדסקסים בקבוצות ווטסאפ וטלגרם", מספרת רבקה אלגריסי, מנהלת אגף ייעוץ ומחקר בחטיבה הפיננסית של בנק הפועלים. "השכן שלי, בחור בן פחות מ־30, מדבר איתי כל הזמן על החברים שחופרים לו על מניות, גם אם השקיעו אלפי שקלים בודדים".

מיכל הרצוג־קיסוס, מנכ"לית פפר, מגבה את הדברים בנתונים: "מאז הקורונה נרשמה עלייה של 400% בכמות העסקאות היומית בפפר אינווסט" (פלטפורמה שמאגדת פקודות מסחר קטנות מלקוחות שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות מניה כמו אמזון, שעולה יותר מ־3,000 דולר), היא מדווחת. "85% ממי שסוחר דרכנו הם מתחת לגיל 36. שווי העסקה הממוצעת אצלנו הוא 585 דולר, אבל יש גם כאלה שקונים מניות ב־50 שקל".

אחד מאלה הוא משה גוטמן (31) מבני ברק, שהשלים לאחרונה הכשרה כסוכן ביטוח. "פתחתי חשבון בפפר ושמתי כ־10,000 שקל", מספר גוטמן, נשוי ואב לשלושה. "בהתחלה קניתי רק מדדים כמו נאסד"ק ו־S&P 500. אבל אני רשום בהרבה קבוצות פייסבוק שמדברות על השקעות והתחלתי להיכנס גם למניות. אני קונה בעיקר מניות של חברות אמריקאיות גדולות כמו אפל ואמזון. הכלל שלי הוא שאני יודע מה החברה עושה, ושלא היה בה רצף עלייה משמעותי. בעיקר רציתי לבדוק את הסבילות שלי למסכים אדומים, כדי להבין איזה הפסדים אני יכול לספוג. על הנייר קל להגיד שהשוק תמיד עולה בטווח הארוך, אבל עוד לא היתה לי הזדמנות לבדוק את עניין הירידות".

כמו גוטמן ישנם רבים שבודקים את הסבולת שלהם לירידות, אבל אלה לא מגיעות. השאלה היא מה יקרה כשהן יגיעו. "בחודשים האחרונים יש המון משקיעים חדשים בשוק, והשאלות שלהם בסיסיות וחושפות חוסר הבנה", אומר פעיל ותיק בשוק שמרכז קבוצת טלגרם של יותר מ־5,000 משקיעים. "אלה 'ידיים חלשות', שבתיקון הראשון מטה ייכנסו לפאניקה".

איך נראות הבהלה לזהב, וגם הפאניקה מול הירידות, אפשר לראות במקרה של רובינהוד, אפליקציה אמריקאית שפועלת גם היא במודל המסחר בהיקפים קטנים. ברבעון השני הוכפלו הכנסות החברה מפעולות של משתמשים ל־180 מיליון דולר, ובארבעת החודשים הראשונים של השנה נרשמו לשירות 3 מיליון משתמשים חדשים. אחד מהם, אלכס קרנס, עבר ממשחק רגיל במניות למסחר באסטרטגיות מורכבות של אופציות, ואז הפסיד 730 אלף דולר והתאבד — אלא שבטוויסט אכזרי התברר שהוא לא הבין את מצבו לאשורו: מתדפיס החשבון שצירף למכתב ההתאבדות שלו עולה כי התיק שלו היה מאוזן, לא מופסד.

"השוק תנודתי ומסוכן מאוד, ומי שעושה רפרש כל חמש דקות על התיק לא צריך להיות בו", אומר פעיל ותיק ומקצועי בשוק ההון. "יש הרבה צעירים שהתחילו את הקורונה עם תיק של 50 אלף שקל, ובתוך זמן קצר הגיעו ל־150 אלף. עוד לא היו ירידות של ממש מאז הקורונה, אבל ברור שיש כאלה שלא יוכלו לראות את התיק יורד מ־50 אלף שקל ל־48 אלף".

מה שכל אחד מהפעילים בשוק מרגיש בחלקה הקטנה שלו עולה גם מהמספרים הגדולים. מדו”ח שפרסמה באחרונה הבורסה בתל אביב עולה כי מספר החשבונות החדשים בבתי ההשקעות בישראל קפץ ב־55% במחצית הראשונה של 2020 לעומת התקופה המקבילה ב־2019. בסך הכל, בששת החודשים הראשונים של השנה נפתחו 77.3 אלף חשבונות חדשים — 28% מהם (כ־21.7 אלף) במרץ, חודש השיא.

גם אם בחשבונות רבים יש רק עשרות אלפי שקלים בודדים, הרי שלציבור עדיין יש טריליון שקל שהוא מחזיק בחשבונות עו"ש ופיקדונות בבנקים, על פי נתוני בנק ישראל, כך שבבתי ההשקעות עדיין רואים בתנועת הקורונה רק את קצה הקרחון. הבורסה עצמה נהנית מהעניין המוגבר במניות, וגם שווי השוק שלה זינק ב־39% מתחילת השנה.

הבהלה למסחר מזכירה מאוד את טירוף הדיי־טריידינג שאחז בציבור בסוף שנות התשעים, בואכה התפוצצות בועת הדוט.קום. אז הטכנולוגיה עוד היתה בחיתוליה, ובמקום להעביר פקודות קנייה ומכירה מהכורסה באמצעות אפליקציה, המכורים פקדו חדרי מסחר מיוחדים שהוקמו ברחבי ישראל. עם קריסתה של נאסד"ק במרץ 2000, רוב הכסף הזה פשוט נמחק. מאז התופעה נותרה בשוליים, בעיקר ככל שהתנודתיות בשוק דעכה והמגמה הכללית היתה חיובית.

הקורונה הציתה את האש מחדש, "אבל מדובר באנשים שונים ממי שאכלסו את חדרי הדיי־טריידינג של 2000 ברמת העומק והידע", אומר אלעד בורשטיין, סמנכ"ל חבר הבורסה אקסלנס. "היום זה לא נהגי מוניות או מתפללים שמחליפים מידע בבית כנסת. אנחנו רואים משקיעים שעובדים בדפוסים שמזכירים טקטיקות של גופים גדולים, כמו למשל לא לקנות מניה מסוימת בבת אחת, אלא לפצל לכמה מנות כדי למצע את מחיר הקנייה. כמעט כל מי שפותח אצלנו חשבון, ואלה בעיקר גברים בני 35–45, אומרים שחיכו להזדמנות כניסה לשוק מאז המשבר של 2008. הם ידענים וסקרנים, הם יודעים מתי יתפרסמו הדו”חות הכספיים של החברות וגם ממליצים לנו איך לשפר את מערכת המסחר. אבל כמו אז, גם היום יש הרבה מסחר ברמה היומית: מניה שקנית אתמול יכולה לזנק ב־15%–20% ביום אחד, אז רבים חושבים שכדאי למכור ולצאת ברווח".

"בניגוד למשבר 2008, המשבר הזה מייצר יותר הזדהות כי מבינים אותו. זה לא סאבפריים, שקשה להסביר מה זה בדיוק, וזה לא נדל"ן שרחוק עבור חלק מהציבור", מבהירה אלגריסי מבנק הפועלים. "במשבר הנוכחי הכל ברור: אין טיסות, קונים יותר בסופר ועובדים מהבית. אנשים מאוד מבינים ומרגישים במה להשקיע ויש גם פלטפורמות מידע. הצעירים יותר משתפים אחד את השני במידע על המניות". בורשטיין מאשר: "יש מלא קבוצות טלגרם, ווטסאפ ופייסבוק שעוסקות בהשקעות במניות. זה הפך להיות שיח ביום שישי בערב. כמו שהבחירה בטראמפ היתה הרבה בגלל טוויטר ופייסבוק ולא סי.אן.אן, כך עכשיו עם המניות: מה שמככב ברשתות החברתיות מככב אחר כך גם במסכים".

המסחר הפך גם לזול בהרבה עבור המשקיע, שבעבר פעל בעיקר באמצעות הבנקים ושילם עמלות שמנות. בחשבונות שנפתחים היום בבתי ההשקעות העלויות נמוכות לאין שיעור, מה שמקל על ביצוע פעולות רבות. כך למשל, לקוח אמיד נדהם לגלות לא מזמן כי שילם עמלה של 1,400 דולר על קניית מניות פייסבוק בכמה מאות אלפי דולרים. לאחר דין ודברים הבנק הציע לחתוך את העמלה בחצי, ל־700 דולר — אבל הלקוח הזועם העביר את התיק לבית השקעות, שם שילם על עסקה דומה עמלה של 7 דולרים בלבד.

מנהלי ברוקראז' רבים מדווחים כי היקף התיק הממוצע שאיתו יוצאים לקרב עומד על 50 אלף שקל. לאור הביקושים, חלק מבתי ההשקעות אף העלו את הרף המינימלי הנדרש של התיק מ־20 אלף שקל ל־50 אלף. "אחד הלקוחות אמר לי 'אני שם עכשיו 50 אלף שקל, כדי שיהיה לי איך לממן את חתונת שלושת הילדים שעוד לא נולדו לי", אומר בורשטיין.

"אין טייפ קאסט אחד למשקיעים החדשים", אומר עמית גוריון, מנהל פעילות המסחר העצמאי באי.בי.אי, אחד משני הגופים הגדולים ביותר בשוק לצד מיטב־דש טרייד. "נכון שיש יותר טירונים ירוקים מאז הקורונה, אבל הם מגלים אוריינות פיננסית גבוהה מבעבר, כי יש יותר מידע כלכלי נגיש".

מעבר לתנודתיות החריפה שחזרה לשוק המניות עם פרוץ משבר הקורונה — והסוחרים האמיתיים מעדיפים שוק תנודתי, כי בו יש פוטנציאל לתשואות גבוהות בהרבה — האירוע המכונן של קדחת השקעות הקורונה כלל לא התרחש במניות. נקודת המפנה נרשמה באפריל, עם קריסתו של הנפט למחיר שלילי לכאורה. לפתע גם אצל מי שלא עוסק בכלכלה או מתעניין בשוק ההון, חלחלה ההבנה שקורה פה משהו חריג. מאנומליית מחירי הנפט היה קשה מאוד להרוויח עקב סיבות טכניות מורכבות, אבל זה היה הטריגר.

"כשהמחירים צנחו בפראות, אנשים עטו על ההזדמנות", משחזר גוריון מאי.בי.אי. "הצעירים הבינו שיש כאן הזדמנות של פעם במאה שנה ורצו לתפוס אותה". בשוק ההון מספרים שהמוקד של אינטראקטיב ברוקר, אחת מחברות הברוקראז' הגדולות בעולם שהחלה לפעול בישראל בשנים האחרונות, פשוט קרס בתחילת המשבר: לקוחות מקומיים שניסו להשיג את נציגי השירות לא קיבלו מענה במשך ימים, עד שהחברה נערכה ותגברה את מערך השירות.

מה שדווקא דומה לטירוף הדיי־טריידינג ההוא הוא ההייפ סביב מניות טכנולוגיה אמריקאיות — אבל בעוד סוחרי היום של הדור הקודם חיפשו הזדמנויות במניות של חברות קטנות, אלו של הגל הנוכחי מחפשים אותן בחברות הגדולות, שהפכו לפופולריות מאי פעם. התעשיות המסורתיות, מתעופה עד תיירות ונפט, קורסות — אבל כל מי שעבר לעבוד מהבית מבין שללא אפל, נטפליקס, גוגל, אמזון או פייסבוק, החיים בריחוק חברתי יהיו כמעט בלתי אפשריים. הבידודים, החל"תים והעבודה מהבית דחפו את שוק המניות האמריקאי למהלך עליות חסר תקדים: מדד נאסד"ק, עמוס מניות הטכנולוגיה, זינק ביותר מ־20% מתחילת השנה ונמצא בשיא היסטורי. גם מדד S&P 500 כבר גבוה יותר מהרמה בתחילת הקורונה. הזינוקים האלה הביאו את אפל לשווי של כמעט 2 טריליון דולר ואת אמזון לטריליון וחצי.

החברות הישראליות לא מרכזות מידת עניין שכזו, אבל גם בביצה המקומית הקטנה יש התעוררות. היא ניכרת במחזור המסחר הממוצע בבורסת תל אביב, שעלה מ־1.3 מיליארד שקל ביום ב־2019 ל־2 מיליארד שקל ב־2020. בחדרי המסחר מעריכים שאם היקף הפעילות של המשקיעים בחו"ל עלה פי ארבעה, היקף הפעילות בישראל התנפח פי שלושה. ברוב בתי ההשקעות שמספקים שירותי מסחר ללקוחות עצמאיים, הפעילות בחו"ל מייצרת 70% מההכנסות.

"ב־2019 התקשיתי למכור לחברות אתרים לקשרי משקיעים, רדפתי אחרי כל לקוח פוטנציאלי", אומר צביקה רבין, שהקים לפני שלוש שנים את IRM, חברה שמתמחה בהקמת אתרים כאלה — עניין שגרתי לגמרי בחברות אמריקאיות, ומשהו שנחשב מיותר בקרב החברות הישראליות, שרוב המסחר במניות שלהן רוכז בידי משקיעים מוסדיים. "היום כשאני רק מרים טלפון לחברה עם הצעה הם אומרים 'אנחנו בדיוק מחפשים מישהו שיקים לנו אחד כזה'.

"באתר הבורסה יש המון מידע על החברה, אבל יש שם הרבה חומר משפטי ואנשים רוצים את המידע ברמת הכותרות. העמודים הכי נצפים היום הם עמוד ההנהלה והדירקטוריון, אחרי זה הדו”חות הכספיים, ואחרי זה הודעות ומצגות למשקיעים. אם בעבר התנועה באתרים האלה היתה מאות בודדות של אנשים בחודש, בחודשים האחרונים זה קפץ ל־7,000–8,000 משתמשים ייחודיים".

רבין מספר כי האתרים שמעוררים הכי הרבה עניין הם אלה של חברות אנרגיה ירוקה וטכנולוגיה. עוד הוא מדווח על עלייה בהתעניינות של משקיעים מחו"ל, שחלקם בהיקף התנועה באתרים עלה מ־15% ל־35%, כאשר לפי הערכות בחברות מדובר בעיקר בישראלים ששוהים בחו"ל ונתונים בסגר שמייצר להם הרבה זמן פנוי. "הדבר החם ביותר עכשיו הוא לתרגם את האתר לאנגלית", הוא מספר. "רק בחודש האחרון עשיתי חמישה אתרים חדשים".

היקום המקביל של גאות נדירה בבורסה בשיאו של משבר כלכלי חסר תקדים, שייך לא רק לצעירים. גם המשקיעים הוותיקים יותר מתקשים שלא להתפתות להגביר את קצב הפעילות לנוכח המסכים הירוקים. השעמום של הריחוק החברתי, שהגדיר אותם "קשישים" ושלח אותם לסגר מתמשך, בא לידי ביטוי בפעילות לילית מסוג חדש.

"במשך היום הכל משעמם, אבל בתשע בערב מתחיל להיות לי מעניין", אומר שמואל (70), בכיר לשעבר במערכת הבנקאית. עד משבר הקורונה שמואל ורעייתו טיילו בעולם בתכיפות גבוהה מאוד, אבל מאז המשבר הם ספונים בביתם בראשון לציון. "יש לי שניים־שלושה חברים שאנחנו יושבים על המחשבים בלילה ומדברים על מניות, עוקבים יחד אחרי המסחר, ככה כמעט כל יום עד 11 בלילה כשנסגר המסחר בניו יורק, שם עיקר הפעילות שלנו. שינינו גם את מהלך השבוע: ביום שישי עובדים וביום ראשון נחים, כמו בארצות הברית".

שמואל תמיד היה שחקן פעיל בשוק ההון, אבל הקורונה שינתה את תדירות הפעילות שלו: הוא אמנם לא קונה ומוכר כל יום, אבל מבצע עסקאות כמה פעמים בשבוע, לעומת פעמים בודדות בחודש בעבר. גם אופי הפעילות השתנה: "כשהתחיל משבר הקורונה התחלתי לחשוב מה אני עושה. ראיתי שרוב הענפים שאני משקיע בהם בעייתיים והעברתי את רוב התיק למניות בתחומי הענן, המחשבים והמכשור הרפואי, בעיקר למה שאני מכיר ומשתמש בו. בתחילת הקורונה 70% מהתיק שלי היה במניות בארצות הברית, והיום אני כבר ב־90% שם. התייאשתי מישראל, המניות הדואליות הן היחידות שעוד איכשהו מעניינות אותי".

כמו בקרב הצעירים, גם סביב שמואל התגבשה קבוצת ווטסאפ פעילה של פנסיונרים שבה נדונים ניתוחים של מניות ורעיונות השקעה. "בתחילת המשבר הם לא הקשיבו לי וברחו מהבורסה. הם קיבעו את ההפסד, ועכשיו הם מנסים לפצות על כך. מי שעבר את 2008, יש לו לב חזק. אני מוכן לספוג די הרבה הפסדים. במרץ הייתי מופסד 30%, אבל עכשיו אני כבר ברווח של 25%".

בשבועות האחרונים מתחילה זליגה מחודשת מאפיק מסורתי יחסית כמו המניות לכיוון שלא מוכר אלא למשקיעים המקצועיים ביותר: מתכות. מחירי הזהב הגיעו לשיא של כל הזמנים, אף שגם שוקי המניות קרובים לשיא. זה נוגד את התיאוריות הכלכליות, שלפיהן כשמשקיעים מצפים לחולשה כלכלית שתוביל לצניחות בשוק ההון המסורתי, הם עוברים לזהב, המפלט הבטוח. פה ושם כבר מתחילים לצוץ ניתוחים שטוענים כי כללי הכלכלה הרגילים כבר אינם עובדים וכותרות כמו "האם הזהב הוא הטק החדש?". כל אלה הם כמובן סימנים של משהו לא רציונלי שמתרחש בשוק ההון — ותנועה לא רציונלית סופה להסתיים במפח נפש.

מפח הנפש הזה לא יגיע בחודשים הקרובים. אפשר להמר בסבירות גבוהה שעד נובמבר, מועד הבחירות לנשיאות בארצות הברית, השווקים ישמרו פחות או יותר על הגובה הנוכחי שלהם. זאת משום שטראמפ מבין כי לנוכח הכלכלה שקרסה ושיעור האבטלה של 10% כבר לא נותרו לו קלפים מול הבייס שלו, אלא בדמות תשואות חיוביות בתיקי ההשקעות שלהם. אם הקריסה של המיין סטריט תגיע גם לוול סטריט, אין לו סיכוי להיבחר מחדש. לכן, בדומה למה שעושה בנימין נתניהו בישראל, גם טראמפ ימשיך להדפיס כסף ולזרוק אותו לארנקי האזרחים וישירות לתוך שוק ההון, כדי לייצר אשליה שהמצב לא כל כך גרוע. אחרי הבחירות, לא משנה מה תהיה התוצאה, המוטיבציה למתן סטרואידים תפחת משמעותית — ואז יוכלו הסוחרים החדשים לבחון את העמידות האמיתית שלהם להפסדים.