חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// השרפות בצפון מעידות על הזלזול בתושביו /// מצב ההייטק צריך להדאיג לא פחות מהשרפות /// הכלכלן הראשי מפספס הזדמנות להזהיר מאסון /// רשתות הקמעונאות לא דואגות לציבור, הן מגלגלות אליו
חזית הצפון
גם הלב בוער
"נמאס לי, אני רוצה לחזור הביתה", אמר לי השבוע אבא שלי בשיחת הטלפון הלילית הקבועה שלנו. כבר שמונה חודשים שהוא ואמא שלי מפונים מקריית שמונה, והאופטימיות האופיינית להם מתחילה להיסדק, בייחוד אחרי שבוע הבלהות שעבר על אצבע הגליל, שהתחיל בטיל בורקאן שפירק את בסיס גיבור בקריית שמונה והמשיך בשרפות ענק שהתלקחו עקב נפילות טילים וכטב"מים.
כל אירוע כזה, מבינים המפונים, מרחיק את השיבה שלהם הביתה. קבוצות הווטסאפ של המלונות רוחשות שמועות על דחיית מועד החזרה, ושמועות הן כל מה שיש להם להיאחז בו כרגע כי תשובות מגורם רשמי — אין. מה יש? לעג לרש. השבוע קיבלנו הצצה לחדר התדרוכים של פיקוד צפון, שבו אירח אלוף הפיקוד אורי גורדין את ראשי המועצות והטיח בראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן: "תהיה במלון שלך ותשתוק".
אז תושבי קריית שמונה יושבים במלון, שותקים ונזכרים במשוואה האלמותית שקבע השר לשעבר דוד לוי, שמת השבוע: "אם אדמת קריית שמונה תבער, אדמת לבנון תבער". החלק הראשון כבר התממש. והשני?
/// מאור שלום סויסה
משבר בהייטק
גם הכסף נשרף
הצפון קורס כבר חודשים רבים, אך נדרשו תמונות של שרפות הענק שאיימו לכלות את קריית שמונה והקיבוצים השבוע בעקבות ירי חזבאללה, כדי שהציבור הישראלי יפנים שאיבדנו את הצפון. בהייטק לא יהיו תמונות של שרפות, אף אחד לא יזעק לעזרה, וגם אם יזעק, יגידו לו: 'מה אתה צועק, יא פריבילג". ובכל זאת, לשונות האש כבר מלחכות גם את הענף שעליו יושבת הכלכלה הישראלית: אורקם של אמנון שעשוע פיטרה השבוע 100 עובדים, כמעט מחצית מכוח האדם שלה, משום שחלום המזרח התיכון החדש התנפץ לה ולקוחות ממדינות ערב הקפיאו את הרכש; נתונים של רשות החדשנות הראו כי מספר הסטארט־אפים החדשים שקמים בישראל הולך ופוחת, ומהשטח מדווחים כי גם אלה שקמו כאן בחודשים האחרונים מעדיפים להירשם מחוץ לישראל; ובקרנות הון סיכון רבות מודים כי המשקיעים הזרים מטילים וטו על השקעות בסטארט־אפים ישראליים, ואומרים בפירוש – זה סיכון מיותר ונטל להסתבך עכשיו עם ישראל.
הכרסום באיתנות ההייטק הישראלי, זה שאחראי לחמישית מהתוצר ולמחצית מהיצוא, עוד לא מתבטא במספרים, אבל השטח כבר בוער. מה שנשרף עכשיו הוא ההכנסות ממסים של עוד שנתיים־שלוש, שיהיו קריטיות לשיקום הצפון והמדינה כולה, אם וכאשר נגיע ל"הפסד המוחלט" או לסיום השלטון של כת נתניהו — מה שיגיע קודם.
/// סופי שולמן
צילום: אלכס קולומויסקי
הכלכלן הראשי
לא מעז לתת בראש
הכלכלן הראשי באוצר ד"ר שמואל אברמזון פרסם השבוע את מסמך הנומרטור, שבו הציג את הסיכונים בתחזית התקציב לשלוש השנים הקרובות. הוא נקב בו בסיכונים הקשיחים: שהמלחמה תתעצם, שהיא לא תסתיים, שהיא תסתיים באופן שלילי, שהמדיניות הפיסקלית תהיה לא אחראית, ושהחרמות על ישראל יתרחבו. כל אלו הם תרחישים כואבים, אבל מוכרים. דווקא את הסיכונים ה"רכים" יותר אברמזון בחר שלא להזכיר: למשל, השסע החברתי והפוליטי בתוכנו סביב סוגיות כמו גיוס חרדים וההפיכה המשטרית השקטה, הגדלת התמריצים לאי־עבודה בחברה החרדית או משבר האקלים. לכל אלה יכולות להיות השפעות דרמטיות על התקציב. הם עלולים להביא לירידה המונית מהארץ של כוח אדם איכותי, להבריח השקעות ולהקטין את הפעילות העסקית. כל אלו הם גם סיכונים שחברות הדירוג הזכירו בסקירותיהן, ו־130 כלכלנים בכירים התריעו מפניהם בשבוע שעבר.
אברמזון יוכל להצדיק את עמדתו בכך שהוא מתמקד בתחזית המיידית לשנים הקרובות ומעדיף להתבסס על דברים מובהקים. הוא יוכל למצוא טיעונים טובים מקצועית שיסבירו למה אינו נוהג כקודמתו בתפקיד, שירה גרינברג, שהשתמשה בנומרטור ככלי להרתעה וליצירת דיון ציבורי בסיכונים המקרו־כלכליים ארוכי הטווח.
אבל אם זה המצב, ואברמזון סבור שהנומרטור אינו המקום המתאים לכך, הוא חייב למצוא מקום אחר שבו יתפקד כשומר סף. אומנם הממשלה רוצה פקידים נוחים, אך הציבור זקוק לפקידים שמעיזים להיות לא נעימים ולומר את האמת.
/// שלמה טייטלבאום
הסדרת שוק תווי הקנייה
הכי קל לאיים על הצרכן
"העלות תגולגל לצרכנים, אנחנו לא נישא בה, ומחיר התווים יעלה", אמר לאחרונה נציג שופרסל בדיון על הסדרת שוק תווי הקנייה שמגלגל מיליארדי שקלים בשנה. החוק, שייכנס היום לתוקף, יחייב את רשתות הקמעונאות לשמור את כספי תווי הקנייה בחשבון ייעודי, כדי שאם יפשטו רגל, הם לא ירדו לטמיון, כמו שקרה בקלאבמרקט וקואופ. אבל שופרסל דורשת פטור מהחוק. תווי הקנייה משמשים בפועל אשראי חינמי עבורה — למה שתכיר בו ככסף ממשי שהשקיעו בה הלקוחות?
"זה יגולגל לצרכן" היא הטקטיקה הקבועה נגד כל צעד רגולטורי לתיקון כשלי שוק — בין שזה כפל הביטוחים שיצרו חברות הביטוח או סימון מוצרי מזון עם סוכר, שמן ומלח בכמות גבוהה. זה פאסיב־אגרסיב שאומר: 'אין בעיה, לכו על זה, רק חבל לנו על הצרכן'. בכך החברות חושפות מה הן באמת חושבות על הצרכנים: שאנו לקוחות שבויים, וכל גלגול עלויות יעבור בשקט. הרי ברור שהחברות לא יישאו במחיר תיקון הלקונות שהן יצרו. אז הן ינסו להסית את הציבור נגד הרגולטור, בטענה שהוא מי שפוגע בו.
"זה יגולגל לצרכן" זו לא דאגה, אלא איום שאסור להיכנע לו. עלינו כצרכנים להוכיח שאנחנו לא לקוחות שבויים של אף אחד, ולממשלה אסור להשאיר אותנו לבד במאבק — היא חייבת להילחם באיומים האלה ולהבטיח שהחברות לא יתנקמו בצרכנים על תיקון העוולות שהן יצרו.
/// שקד גרין
מילת השבוע
//
דור סער־מן
ממשלה של דם, אש ותמרות עשן, שמותירה אותנו אודים מוצלים
התמונות הקשות של האש המתפשטת בצפון ליוו את ההודעות על החטופים שמתו בדרום, אולי מאש צה"ל. גם בלי להריח עשן — המחנק גבר, ועמו תחושת אימה עמוקה, כזאת שמתעוררת מול מראות אפוקליפטיים, תחושת כישלון עזה על חיים שלא הצלחנו להציל, והבנה מבהילה — שאנחנו חיים איתה כבר לא מעט זמן אבל מכה בכאב שוב ושוב — שאין כאן מדינה, ואין מי ששומר.
האימה נובעת גם מפניה הרבות של האש. המראה שלה מדהים, אי אפשר להתיק ממנו את העיניים. אבל היא יכולה להחריב הכל עד אפר. ובשפה, גם התרגלנו להשתמש בה כמילת קוד שמכסה על דברים אחרים. לא רק כמטאפורה פיוטית על אש שבוערת בלב או אהבה שבוערת כאש, אלא גם בחדשות. דיווח על "חילופי אש כבדים", אנחנו כבר יודעים, מקדים הודעות על הרוגים, מטיל מורא נורא בלב קרובי החיילים. הצירוף "הפסקת אש" גם הוא כינוי ישראלי רווח למצב שבו, כרגע, ליום, יומיים או שבוע, אין סבב או הסלמה או מלחמה. וכאילו בבסיס החברה הישראלית מתוח הקו שבין השרפה בעיירה לקריאת הקרב "אש!". וזה בדיוק ההבדל בין אש ששומרת עלינו, אש כמקור חיים אפילו, לאש שמשתוללת ללא שליטה. ובהבדל הזה נעוץ הייאוש העמוק מהכישלון של הממשלה, זו שאמורה להגן עלינו מאש משתוללת, כזו או אחרת. זו שבמקום לדאוג לנו, כולאת אותנו כבר שמונה חודשים במופע בלהות תנ"כי של דם, אש ותמרות עשן, שהופך את כולנו לאודים מוצלים.
