ו

יקטור וּוֶמבָּנְיָאמַה (Wembanyama) הוא כדורסלן צרפתי בן 18, שנראה כאילו עוצב עם צ'יטים למשחק פלייסטיישן: גובהו 2.24 מטרים ומוטת הזרועות שלו היא 2.43 מטרים — מבנה גוף כמעט חסר תקדים בספורט העולמי. וומבניאמה נולד לאב קופץ לגובה ולאם כדורסלנית, שלימדה אותו את המשחק מאז היה בן 4 (הוא התאמן גם בג'ודו ובכדורגל), כך שלצד הגוף הלא ייאמן שלו הוא גם אתלט מעולה עם קואורדינציה גבוהה: הוא מכדרר מצוין, קולע מצוין, יציב על הרגליים ומבין קונספטים כמו אגרסיביות ועבודת צוות. מתארים אותו ככישרון היסטורי, אפליקציית ה־NBA משדרת משחקים שלו בקבוצת פריז לבלוּאה, והוא נחשב המועמד החזק ביותר לבחירה במקום הראשון בדראפט מאז לברון ג'יימס ב־2003.

בקיץ האחרון, משחק ראווה של וומבניאמה כל כך הלהיב את אנשי ה־NBA, שהוא הוביל למרוץ לתחתית: בספורט האמריקאי, הקבוצות שמסיימות את העונה עם המאזן הגרוע ביותר מקבלות את בחירות הדראפט הגבוהות ביותר; לכן, יש הנהלות שמכוונות את הקבוצה להפסיד כמה שיותר, כדי לוותר על העונה הנוכחית ולזכות בכוכבי העונה הבאה. קוראים לזה "טנקינג". בעבר, הקבוצה שבתחתית הרשימה קיבלה את הסיכוי הכי טוב לבחור ראשונה בדראפט (25%), אבל בניסיון לטרפד את שיטת הטנקינג, הליגה שינתה את הכללים ל־14% לכל אחת משלוש הקבוצות הגרועות. ועדיין, נדמה שהקרב על וומבניאמה יחולל מלחמת טנקינג קשה. כל כך קשה, שהקומישנר של ה־NBA, אדם סילבר, תזכר לאחרונה את הקבוצות שהמטרה בליגה מקצוענית היא לנצח. "שיטת הדראפט טובה, אבל אני מבין (את הפיתוי באסטרטגיית טנקינג) כשיש כישרון של פעם בדור כמו וומבניאמה", אמר סילבר, שגילה כי ב־NBA שקלו להוריד את קבוצות התחתית ליגה, כדי להרתיע אותן מטנקינג.

טנקינג הוא מהלך טקטי מובהק, אבל בטווח האסטרטגי הוא חסר ערך. את ההוכחה המובהקת ביותר לכך אפשר למצוא במעלליו של סם הינקי, המנג'ר של פילדלפיה סבנטי סיקרס ב־2013–2016. הסיקרס בניהולו היו הקבוצה הגרועה בליגה, והינקי עודד זאת כדי לזכות בבחירות דראפט גבוהות. הוא גם החליף כל שחקן מוכשר תמורת בחירות דראפט ושחקנים גרועים בעלי חוזים נמוכים (באופן שמשחרר כסף לכוכבי העתיד). לתהליך הזה היתה הצלחה אחת בגיוסו של ג'ואל אמביד, ועוד חצי הצלחה בגיוסו של בן סימונס — אבל זה הכל. הינקי פוטר; אמביד, שאין עוררין על היותו אחד השחקנים הגדולים היום, לא מצליח להצטיין בפלייאוף, וסימונס עזב את הקבוצה אחרי שכשל לחלוטין בהפסד בפלייאוף לאטלנטה. התהליך שהתבסס על צבירת הפסדים לא לימד את השחקנים הצעירים איך לנצח.

בזמן שבו הסיקסרס הפסידו כדי לנצח, בוסטון סלטיקס ויתרו על השחקנים המובילים שלהם — קווין גארנט, פול פירס וריי אלן — כדי להיבנות מחדש עם שחקנים צעירים ובחירות דראפט. אלא שהסלטיקס בחרו באסטרטגיה אחרת: הם גייסו את בראד סטיבנס, מאמן מתודי עם עקרונות מוצקים, שמשחק כדי לנצח. בעונתו הראשונה כמאמן הסלטיקס פספסו את הפלייאוף. מאז הם העפילו אליו שבע פעמים ברציפות, ושלוש פעמים הגיעו לגמר המזרח. בעונה שעברה, שבה סטיבנס כבר עבר לתפקיד הג'נרל מנג'ר, הם העפילו לגמר.

גרג פופוביץ', המאמן עם הכי הרבה ניצחונות בתולדות ה־NBA, הצהיר באחרונה שלעולם לא ישתתף במרוץ לתחתית, אף שהעונה קבוצתו נראית הכי פחות כישרונית בליגה, ואופציית הטנקינג תשפר את סיכוייה לזכות בוומבניאמה. "אני מבין את גישת הטנקינג, אבל אני פשוט לא יכול לפעול ככה, זה לא מי שאנחנו", אמר פופוביץ'. "ייתכן שהגישה שלי אינה התפיסה הממולחת ביותר, אבל אנחנו נעשה הכל, תמיד, כדי להתחרות, מפני שזו הדרך ללמד שחקנים צעירים לתת את המקסימום ולנסות לנצח". לפי התפיסה הזו, קבוצה שתעשה טנקינג עבור וומבניאמה לא תהיה המקום המתאים עבורו — כי כשמנסים להפסיד, אי אפשר לבנות תרבות מנצחת. צריך לבנות תשתית אנושית ומקצועית, סגנון משחק, מתודת אימון ותרבות ארגונית, ועם קצת מזל אפשר להכניס לתוך המבנה הזה גם את הכישרונות הגדולים.

את הלקח של כישלון שיטת הטנקינג כדאי ללמוד גם בשמאל הציוני בישראל, שהוויתור שלו על עקרונות, והמרתם בטשטוש אידאולוגי, הוביל לצמצומו לכדי קומץ מנדטים נידפים. במשך שנים השמאל הסתמך על קמפייני גוועלד בעודו חומק מהתעמקות בשאלה איך לשקם את ההריסות ולצאת מהמשבר. ההפסד בבחירות כבר לא מותיר לו ברירה: מאות אלפי אנשים חוששים כעת משמרנות קיצונית, שתצמצם את חירויות הפרט, תטרפד כל סיכוי לסיום הכיבוש, תסרס את מערכת המשפט ותצפצף על משבר האקלים. זה הזמן של השמאל הציוני להיבנות מחדש סביב בית אחד עם עקרונות מוצקים, תפיסה אדיאולוגית ותרבות ארגונית, ולקוות שעם קצת מזל יגיעו לשם גם כישרונות פוליטיים. ייתכן שזו אינה "התפיסה הממולחת ביותר", כפי שאמר פופוביץ' — אבל בטווח הארוך, רק היא תביא תקומה לשמאל.