*

טורניר יורו 2020, שייפתח מחר (11.6), הוא עצם בגרונם של כדורגלנים רבים. עונת הכדורגל היוצאת היתה הדחוסה והעמוסה בקריירה של הכדורגלנים האירופים, וכעת, ערב היורו, הם פצועים, מותשים ושחוקים. ובכל זאת הם יתבקשו, לראשונה אי פעם, לקיים טורניר יורו קיץ שיתקיים ב־11 מדינות (המקסימום עד היום היה שתיים, וגם הן גבלו זו בזו) — מבאקו שבאזרבייג'אן ועד גלזגו שבסקוטלנד, מרחק 4,200 ק"מ. הטרלול הזה ייאלץ אותם לעלות על טיסות ממושכות, שכבר הוכח שהן תורמות לעייפות ולפציעות. ולכן, מה שאנחנו עומדים לראות בטורניר הזה הוא "כדורגל מגפה".

"כדורגל מגפה" הוא סוג הכדורגל ששוחק העונה באירופה. מפני שהיה מעט מדי זמן להתאושש ממשחקים, מעט מדי זמן להתכונן למשחק ומעט מאוד זמן להנחיל שיטת משחק מתוחכמת וזורמת. הכדורגל היה עייף והתאפיין במיעוט של תחכום ושל אלמנטים אגרסיביים שדורשים תיאום רב ומייצרים שערים (למשל לחץ גבוה).

השנה, מאמנים שהתעקשו על כדורגל מתוחכם נכשלו, ומי שהצליחו היו בעיקר מאמנים פרגמטיים. שלוש מחמש הקבוצות עם ההגנה הטובה ביותר בליגות הבכירות באירופה סיימו במקום הראשון. השתיים האחרות סיימו במקום השני בבונדסליגה וכאלופת אירופה (צ'לסי). רק אחת מחמש ההתקפות הכי טובות בליגות הבכירות סיימה כאלופה.

המגמה הזו לא נולדה כעת, אלא הולכת ומשתלטת על עולם הכדורגל כבר 40 שנה, שבהן כדורגל הנבחרות וכדורגל המועדונים הלכו והתרחקו. "מדובר בגירושים בין שני סוגי הכדורגל האלה", כתב ג'ונתן ווילסון, פרשן "הגרדיאן" והיסטוריון כדורגל. "כדורגל מועדונים ברמה הגבוהה ביותר הוא מתוחכם באופן בלתי רגיל. הוא מבוסס על עבודה טקטית וטכנית מפורטת, שנבנית במועדונים במשך חודשים, אם לא שנים. בכדורגל נבחרות זה בלתי אפשרי, משום שהנבחרות לא מבלות זמן רב יחד — וכפועל יוצא, כדורגל הנבחרות פשוט יותר". דברים דומים השמיע גם זונוימיר בובאן, הכדורגלן האגדי מקרואטיה, שהוביל צוות טקטי של פיפ"א לניתוח המונדיאל האחרון. "מבחינה טקטית, סוג הכדורגל מאוד מדוד", הסביר בובאן בדו"ח שלו על המונדיאל ברוסיה.

מלבד העובדה שלנבחרות יש פחות זמן להתאמן וללטש את שיטת המשחק, בנבחרת גם אי אפשר להביא את האדם הטוב ביותר לכל תפקיד. בכדורגל המועדונים זה אפשרי בזכות חוק בוסמן, שפתח את שוק הכדורגל ב־1995. אם ברצלונה מחפשת מגן שמאלי, החיפוש שלה ייערך בכל העולם, ובסופו היא תמצא את המגן השמאלי הטוב ביותר עבורה, ולא משנה היכן נולד. בנבחרת ספרד, לעומת זאת, אפשר להשתמש רק במגן שמאלי ספרדי.

וכך, אם פעם הטקטיקות של כדורגל הנבחרות היוו איזשהו מבט לתוך נשמתה של אומה — היהירות האנגלית, התשוקה הברזילאית, הליברליות ההולנדית, הקרביות הגרמנית, הראוותנות הצרפתית ואפילו הקומוניזם הסובייטי — כיום הפרגמטיות גוברת על כל אידאולוגיה. הברזילאים כבר לא משחקים "ז'וגו בוניטו"; הולנד עברה מטוטאל פוטבול, שייצג את הרפורמות האידאולוגיות שעברה אחרי מלחמת העולם השנייה, לכדורגל זהה לזה של כל מדינה אירופית בסדר הגודל שלה; וצרפת, שפעם שיחקה "כדורגל שמפניה" אמנותי, מלא תיאום בין צרפתים ובני מהגרים, משחקת כיום כדורגל אפרורי שמבוסס על מעט החזקה בכדור ויציאות מהירות להתקפות מתפרצות. הנבחרות הטובות מצליחות לשלב במשחק אופי לאומי, אבל לא על חשבון מה ש"נכון" לעשות בכדורגל. וכך, ייתכן מאוד שאלופת היורו תהיה הנבחרת הפרגמטית ביותר, זו שתתמודד עם הבעיות לא באמצעות אידאולוגיה או רוח לאומית, אלא באמצעות גישה מעשית והסתמכות על אנשי מקצוע טובים, שיזהו מגמות גלובליות ויאמצו שיטות משחק והכנה מדעיות.

זה לא שונה בהרבה מאופן התמודדותן של מדינות עם הקורונה. לפי נתוני אתר Our World In Data, המדינות שהתמודדו עם הקורונה באופן המיטבי (מבחינת מספרי חולים ומתים פר קפיטה, ומדדים אחרים) היו אלו שנתנו לאנשי מקצוע לקבל החלטות מבוססות ידע, מדע והבנה — ולא התנהלו מתוך אידאולוגיה, שיקולים פוליטיים או שאלות של זהות לאומית. אם בארצות הברית היו מי שטענו שזה "לא אמריקאי" לעטות מסכה במסעדה, בניו זילנד איש לא שאל אם זה "ניו זילנדי": פשוט עטו. באיסלנד לא תהו, כמו בבריטניה, אם זה חכם פוליטית שהממשלה תשלם שכר מלא לאנשים שחוששים כי נדבקו בווירוס; עשו את זה כי זה מה שמנע מחולים לצאת לעבודה ולהדביק אנשים אחרים. בזמן שהנהגת ברזיל הכחישה את חומרת המצב וניסתה למנף אותו לקידום האג'נדה שלה, סינגפור סגרה את הגבולות, ולא נרתעה גם לנוכח לחצים פוליטיים ודיפלומטיים.

הקורונה היתה מבחן זהה שניתן לכל אומות העולם. אלו שהתמודדו מולה באמצעות פרגמטיזם, מדע ומשמעת, קיבלו ציון גבוה. זה לא יהיה שונה גם בטורניר הכדורגל הבינלאומי המשמעותי ביותר בזמן הקורונה.