כ

שיושבים מול שי לוי, מנכ"ל אמדוקס ישראל, קשה שלא לחשוב על דמותה של אגם, בתו שנהרגה באסון נחל צפית קצת לפני שחגגה 18. בבואתה נשקפת מפניו של אביה כמעט בכל זווית מבט. "בפנים היא דומה לי, אבל בסבלנות, בגישה, באישיות, היא דומה לאשתי שירי", הוא ספק מתנצל. וממילא בכל פעם ששמה עולה עיניו, שנראות בדיוק כמו עיניה, מתכסות מיד בדמעות.

שנתיים וחצי חלפו מאז אותו יום, 26 באפריל 2018, ולוי עוד מייסר את עצמו על מה שהוא תופס כהחמצה של הרגע שבו נדרש לשמור על בתו. "בגיל 15 אגם באה אליי ואמרה: 'אני רוצה להתנדב באפריקה'", הוא מספר. "חשבתי שהילדה השתגעה קצת ואמרתי לעצמי 'טוב, בת 15, יעבור לה'. אבל היא חקרה, מצאה את ארגון projects abroad ואמרה: 'אני רוצה לנסוע', לא ויתרה. היה לה כוח רצון מטורף שקשה לעמוד מולו. לשמחתי ראיתי שגיל הכניסה הוא 16 ונרגעתי. אבל היא לא שכחה, ולקראת גיל 16 אמרה לי: 'אבא, אתה זוכר'? שיגעה אותנו.

"תוכנית ההתנדבות אפשרה לבחור בין טנזניה לדרום אפריקה, וחשבתי ששם יותר בטוח. אגם נרשמה להתנדבות בשכונת Grassy park בקייפטאון. מכר מקומי שבדק בשבילי את השכונה אמר לי: 'אתה מטורף? זאת השכונה הכי אלימה, אדם לבן שנכנס אליה לא יוצא משם. ואגם היתה אמורה לישון אצל משפחה מוסלמית בשכונה מוסלמית. אבל היא אמרה לי: 'אבא, אל תדאג. אני יודעת הכל'.

"הפשרה היתה שאסע איתה לראות איפה היא מתנדבת וישנה. אני מגיע, הכל גדרות חשמליות, כלבי תקיפה, הייתי בשוק. אגם היתה הצעירה בקבוצה של נערים ונערות בני 20-18 מהעולם, ועוד עם אבא שעושה לה בושות. אבל כשראיתי שהתנאים בסדר חזרתי לעיסוקיי והיא נשארה. הם התנדבו שם בבתי ילדים של יתומים ושל כאלה מבתים הרוסים.

למה אגם רצתה מכינה?

"באמת שאלתי אותה למה, הרי לכל תפקיד בצבא ייקחו אותך. אבל היא התלבטה בין שתי מכינות ובחרה בזאת שהיא מעורבת, דתית־חילונית. היא אמרה: 'אבא, אל תדאג, אני אסתדר עם כולם'. כשהיא היתה בדרום אפריקה כל החרדות קפצו, אז אתה עושה פעולה ובודק. פה אתה סומך! על זה אני מייסר את עצמי, למרות שאני שומע על הורים שהתקשרו וניסו, היו פי 10 פעילים ממני, וזה לא עזר. המסלול המשיך. המדריך לא חשב שצריך לשנות".

"עוד לא מצאתי כוח לנסוע"

למרות הכעס והעצב הגדול שעולה במהלך השיחה, לוי מדגיש שאינו מחפש נקמה בראשי המכינה: "אני רוצה שהם ילכו לכלא להרבה שנים, אבל אין פה רצון בנקמה. המוטו המרכזי אצלי הוא לשמור על המשפחה, במובן זה שהמשפחה לא תתפרק".

כלומר?

"כשאתה יושב שבעה מגיעים אנשים שמספרים לך את סיפורם, גם כאלה שנהרג להם ילד, ואתה רואה שזה מרסק משפחות: אח מתאבד, הורים מתגרשים, המשפחה מתפזרת. גם אצלנו לא קרה הוקוס־פוקוס שהחזיר הכל למצב רגיל, אבל שירי ואני מנסים שהמשפחה תישאר הכי קרוב. אנחנו יוצאים לטיולים, מציינים כל אירוע שמח, מבלים עם הבנים, נמצאים עם חברים ומשפחה, כמה שזה קשה אחרי האסון. למשל כשאופק הבן הבכור (כיום דוקטורנט למתמטיקה) סיים תואר שני באוקספורד, נסענו לטקס הסיום והוספנו טיול באגמים. כל דבר כזה, הזדמנות לשמוח, צריך לציין. למרות שימי הולדת כשאגם איננה זה קשה, וזה לא ישתנה. חייבים לחזור איכשהו לשגרת חיים. לעצור הכל ולהתנתק מהעולם עלול לפרק את המשפחה. צריך לתחזק את זה כל הזמן וזה לא קל, אבל האלטרנטיבה היא לשקוע ולא לשמור על המשפחה - והיא גרועה בהרבה".

‍אולי צריך לחנך את הילדים להטיל ספק בממסד?

"היה באגם מרכיב של טוב לב ותרומה, וזה בא עם קצת נאיביות. כשאתה צעיר העולם נראה פשוט יותר. אבל זה לא אומר שצריך לחנך אותם להמר על חייהם - וזה מה שקורה כשמאפשרים לגופים מסוימים לקחת נערים ונערות למקומות עם סכנה כזו. אנחנו ניהלנו מאבק, אבל המכינות עדיין לא מפוקחות. רובן הסכימו להפעיל את נוהלי הבטיחות שהמליצו להן, אך בהתנדבות. משרד החינוך עדיין לא חושב שזו אחריות שלו, למרות שלפי החוק זו אחריות שלו ושל משרד הביטחון. אם המערכת לא תתקן את עצמה, זה יקרה שוב".

היא יכולה?

"אשתי מורה, ונוהלי משרד החינוך בבתי הספר ברורים: לא לוקחים סיכון. אבל לתפקידים במכינות מחפשים צעירים וסוליסטים. זה אולי סקסי ומושך את הנוער, אבל אני מעדיף שמכינות ינוהלו על ידי מנהלת בית ספר בת 50, עם ילדים, שלא מנסה להרשים ולסכן ילדים אחרים. לא כל אחד יכול לנהל מכינה, בטח לא מישהו עם אג'נדה קיצונית שסבור שזו הדרך לחשל. לצערי פה אי אפשר לסמוך על המערכת".

שר החינוך החדש יואב גלנט לא הגיע מהציונות הדתית. אולי הוא ימסמר את מסקנות הוועדות?

"הורים נפגשו איתו והוא אמר משהו ברוח 'מסתכל רק קדימה'. הוא לא יחפור בפצעים, אין לו אומץ פוליטי. הסכנה היא שבמדינה עם קצב חדשות משוגע כמו פה, בעוד 4-3 שנים איש לא יזכור. אי אפשר להשאיר נושא כזה רק לזיכרון הציבורי בלי לטפל מערכתית".

"גילה היה כגילי באמדוקס"

לוי (56) לא הגיע לאמדוקס מעולם התוכנה. הוא היה מנהל כספים בכמה חברות, ומשם התפתח לניהול לקוחות וניהול עסקי. הוא נולד ברמת גן לאם ממשפחה ירושלמית ותיקה ולאב שמשפחתו הגיעה מתימן. ב־1989 נישא לשירי ונולדו להם שני הבנים הגדולים, אופק (29) ושקד (25, סטודנט להנדסה).

"אגם היא הצעירה, וחודש אחרי שנולדה, באמצע 2000, התחלתי לעבוד באמדוקס. הגיל שלה היה הגיל שלי בחברה", הוא אומר. תפקידיו גלגלו את המשפחה בעולם: עסקה גדולה עם בל קנדה העבירה את המשפחה לרילוקיישן בטורונטו, זכייה בפרויקט עבור ספרינט נקסטל נהפכה לשלוש שנים בקנזס. בסוף 2009 המשפחה חזרה לארץ ולוי מונה למנהל אמדוקס ישראל בתקופה מאתגרת במיוחד. "זה היה שיא המשבר, עם גלי פיטורים גדולים בכל העולם", הוא משחזר.

בימים אלה לוי ואמדוקס מתמודדים עם משבר הקורונה. במחצית הראשונה של השנה הכנסות החברה היו 2.07 מיליארד דולר והרווח הנקי 247 מיליון דולר – בדומה ל־2019. שווי השוק של החברה, הנסחרת בנאסד"ק, הוא 7.7 מיליארד דולר. מנייתה טרם התאוששה ונסחרת בכ־58 דולר, לעומת 73 בינואר.

"עם פרוץ הקורונה חששנו, כמו חברות אחרות, ש'סוף העולם הגיע'. הרגשנו את זה מהר מלקוחות במזרח הרחוק. פתאום לא היו טיסות, לקוחות ביקשו לצמצם עלויות. אבל בינתיים עברנו שניים וחצי רבעוני קורונה והעסקים ממשיכים יפה".

פעם כשאמרנו אמדוקס כולם ידעו שהיא "ענקית הבילינג", עם מערכות תוכנה שמאפשרות חישוב וגביית תשלומים. מה הזהות שלכם היום?

"אנחנו מזמן לא רק בבילינג, אלא בית תוכנה. מפתחים, מתקינים אצל הלקוח ומתחזקים את כל מוצרי התוכנה לתעשיית הטלקום והמדיה. האסטרטגיה שלנו מבוססת על המשך כניסה חזקה לתחום הענן, שאמדוקס עושה כבר כמה שנים, ללא קשר לקורונה. תחום שני הוא מערכות ניהול רשת. ויש את תחום המדיה, ואנחנו בוחנים כניסה לתעשיות אחרות, מבנקאות עד ריטייל. בעולם המדיה, אגב, אנחנו עוסקים גם בניהול תוכן. בשביל סלקום TV, למשל, אמדוקס מטפלת ברכישת תוכן, 'דחיסה' שלו, בקרת איכות ולעתים גם תרגום או פרטים על הסרט".

פה בארץ אתם עובדים מהמשרדים?

"בתחילת המשבר עברנו לשלושה ימי עבודה מהמשרד ושניים מהבית. כרגע אנחנו בגישה וולונטרית. לא סגרנו ומי שרוצה בא, אבל לא חובה".

זה אחרי שהשקעתם 350 מיליון דולר בקמפוס חדש ברעננה. אתה לא חושש שבניתם פיל לבן?

"לא נקפוץ למסקנות בזמן הזה. בסוף העולם יחזור למצב נורמלי, או למודל של עבודה חלקית מהבית. נצטרך משרדים, וממילא בנינו את הקמפוס כך שיהיה אפשר להשכיר חלקים. לא חושב שנצטרך, אבל זו אופציה. ובינתיים ממשיכים את הפרויקט כמתוכנן.

"הקמפוס הוא חלק מהבעת האמון שלנו בשוק הישראלי. המשאב האנושי פה מדהים ואנחנו רוצים להישאר פה לטווח הארוך. מבנה מודרני שנעים להגיע אליו הוא עוד דרך למשוך כוח אדם איכותי".

בינתיים פיטרתם בארץ עשרות עובדים.

"אבל גם גייסנו במקביל. מי שהתמחו בשפות תוכנה ובטכנולוגיות שכבר לא רלבנטיות צריכים להתאים את עצמם - וכשלא יכולים צריך לגייס חדשים".

אגב אטרקטיביות בגיוס עובדים, אמדוקס סובלת מתדמית של דינוזאור, בטח מול סטארט־אפים צעירים ומתחרים כמו אמזון ואפל.

"יש לנו דימוי של מבוגרים. של גדולים. זה כן. אנחנו תאגיד גדול, אין מה לעשות. ואין גם מה לעשות עם זה שאמזון, גוגל ונטפליקס נחשבות סקסיות יותר. מצד שני, לא הוצאנו בשום מקום בעולם עובדים לחל"ת. צמצמנו כוח אדם לצורך שינוי פרופיל, הקפאנו העלאות, אבל לעובדים יש ביטחון תעסוקתי וזה חשוב בימים האלה".