"

כוונת מפרולייט M5 ב־2500 שקל", "אמצעי ראיית לילה אינפרא־אדום לטווח של עד 250–300 מטר, מחיר 450 שקל", "קסדה טקטית למכירה, 1,200 שקל במקום 1,260", "פלטות קרמי חגור רמה 4, ירידת מחיר מ־1,800 ל־1,700" — המודעות הללו ומאות מודעות דומות שוטפות בימים האחרונים את לוחות המכירה והקנייה המקוונות בפייסבוק, יד2 וטלגרם. מאחורי כל אחת מהמודעות מסתתר סיפור.

ל"מוסף כלכליסט" הגיעו עדויות על לוחמים שחזרו הביתה עם ציוד לחימה פרטי, שאין בו שימוש, בשווי מצטבר של עשרות ומאות אלפי שקלים. חלק מהם מאחסנים את הציוד הזה בביתם לשימוש עתידי, אבל היתר מעדיפים למכור אותו למטרת רווח כספי. כפי שמסבירה אחת המודעות בפייסבוק: "נמכר עקב יציאה מעזה וחזרה לשגרה, לא יהיה לי בדברים האלה צורך".

אבל הסיפור הגדול כאן אינו מילואימניק כזה או אחר, שרוצה לעשות קופה קטנה בזמני מלחמה ומיתון. ריבוי המודעות האלה מעיד בעיקר על הסיפור הגדול יותר והעגום יותר — סיפורו של צבא שהתרשל במשימתו ולא הצליח לספק ציוד לחימה בסיסי למילואימניקים שהוא שלח להילחם בחמאס וחזבאללה.

התוצאה היא כאוס — עודפים במקום אחד, שמתגלגלים לשוק הפרטי, ומחסורים במקום אחר, שניכרים במודעות רבות של לוחמים שעדיין מחפשים ציוד. "מחפש כוונת מפרולייט, עדיף עם מתאם! התגייסתי למילואים סוף סוף וליחידה חסר כוונות, מחפש כזאת כי היתה לי בסדיר ויודע לעשות איתה עבודה", נכתב באחת המודעות. מודעה אחרת, שבה קצין שריון ביקש לקבל קסדה, וסט ומיגון קרמי ("אם יש כאן אנשים שסיימו עם הציוד ומאמינים בפשוט להעביר הלאה את הציוד שלהם אני יותר מאשמח"), זכתה אפילו לתגובות ביקורתיות מאנשים שהציעו לו לפתוח את הארנק במקום לצפות שאנשים יפתחו למענו את הלב.

וכשהבלגן בציוד הצבאי חוגג, גם המאכערים והנוכלים פורחים. אף שרוב מודעות המכירה ברשת מציעות ציוד פרטי שנקנה בידי תורמים, ישנן לא מעט מודעות שמציעות ציוד צה"לי מקורי גנוב. "מוכרת שני זוגות של נעלי חי"ר חדשות", נכתב במודעה אחת. במודעות אחרות הוצע "דיל" של החלפת וסט קרמי צה"לי קל בקסדה טקטית; רצועה לנשק ומצנפת לקסדה צה"לית סטנדרטית ("20 שקל בלבד"); ואפילו כוונת מפרולייט, שחרוט עליה מספר סידורי, ב־2,000 שקל. המוכר התעקש שמדובר בכוונת אזרחית, אבל הסכים להתגמש במחיר, כי הוא לא יודע פרטים נוספים על מקורה. "חבר של אבא שלי הביא אותה", כתב.

הרשת מוצפת לא רק במכירות, אלא גם בבקשות הצטיידות. באחת מהן ביקש קצין שריון לקבל קסדה, וסט ומיגון קרמי ("אם יש כאן אנשים שסיימו עם הציוד ומאמינים בפשוט להעביר אותו הלאה אני יותר מאשמח"). בתגובות הציעו לו אנשים לפתוח את הארנק במקום לצפות שאנשים יפתחו למענו את הלב

אינפלציית ציוד הלחימה הפרטי היא אירוע חדש יחסית, שהחל לתפוס תאוצה אחרי אירועי 7 באוקטובר וגיוס המילואים הנרחב שהחל בעקבותיהם. לוחמים רבים שהוקפצו למלחמה בעזה ולגבול הצפון מצאו את עצמם עם ציוד מיושן, חסר או לא רלבנטי. לאחר שהבינו שצה"ל לא מצליח לעמוד בקצב ולספק להם מענה, הם פנו לתורמים או לרשתות החברתיות בבקשה לעזרה. וכך, לצד תחתונים וגופיות, תכשירי רחצה וארוחות שנתרמו לחיילים, הגיעו גם תיקי טיולים מבצעיים של חברת גרגורי, נעלי חי"ר של Lowa, ואפודים (וסטים) ומיגון קרמי של מרעום דולפין.

"הקפיצו אותנו למילואים ב־7 באוקטובר, אבל כבר בדרך לבסיס אמרו לנו בעצם לא להגיע עדיין, כי יש מחסור בציוד ויש מחסור בנשקים. אז הבנו כמה חמור המצב ביחידה", מספר ג', לוחם מילואים. "דיברתי על זה עם חבר מהצוות, שבדיוק היה בדרך לבית כנסת, אז הוא גייס מהמתפללים כמה אלפי שקלים על המקום, ובהם קנינו כבר באותו יום ברכיות רובוקופ, כדי שלא יישברו לנו הברכיים".

אבל המצב חמור הרבה יותר ממחסור בברכיות. "כשהגענו ליחידה ראינו שלא היו נשקים לכולם, היו חסרים (מקלעי) נגב ומאגים", מספר ג'. "אנשים הגיעו עם נעלי בלנדסטון ולא היו להם נעלי חי"ר. כולם היו עם כוונות ברזל, במקום כוונות אופטיות. פשוט לא היה מספיק ציוד. אותי זה עצבן, כי תמיד אמרו לנו בסדיר שבמלחמה פותחים את הימ"חים וכל אחד יקבל ברכיות, וסט, קסדה ואמצעי ראיית לילה, ובפועל לא היה שום דבר. היתה הרגשה של פאניקה".

בשלב הראשון ג' פנה לאנשים שהכיר והכין קבוצת פייבוקס שהועברה בווטסאפ לכל מי שהיה מוכן לתרום. "ביקשנו תרומות אפילו שחלק מהחבר'ה לא אהבו את זה. הורים תרמו כסף, גם חברים, וגייסנו ככה 30 אלף שקל, אבל זה לא היה מספיק בשביל הדברים הכבדים".

המטרה של ג' היתה להשיג תרומה של כוונות אופטיות לנשק — מטרה שהוא בסופו של דבר השיג באמצעות עזרה מחוץ לארץ: "העניין עם הכוונות ברזל מאוד הציק, אנחנו צריכים לירות לטווחים ארוכים וזה לא הגיוני. לאשתי יש דוד באמריקה בקהילה יהודית חזקה. הם גייסו כמה מיליוני שקלים, חלק מניו יורק וחלק מפלורידה, ולא רק ליחידה שלנו. הם תרמו לנו ציוד וחלק ממנו נגנב בידי אנשים שהתחזו לחיילים מהיחידה שלנו. אחרי המקרה הזה התורם לקח את הדברים לידיים שלו והשיג לנו תרומה של כוונות טריג'יקון, שעולות בשוק 1,300–1,500 דולר ליחידה, והטיס אותן בעצמו לארץ.

"השגנו גם תרומה מג'ו זבולוני, שגייס מלא כסף וקנה למלא לוחמים וסטים קרמיים וקסדות. בזמן האחרון הוא מחלק רחפנים. זה מאוד שימח אותי שיש לנו גב כזה חזק מיהודים מאמריקה, אבל רבאק אנשים משלמים פה 40%–50% מס הכנסה ואין לנו איך להילחם".

ג' מסביר שהוא לא תיאם את התרומה מול אף גורם רשמי בצה"ל כי הוא לא סומך עליהם. "אם הייתי מדבר איתם, הם היו רוצים את זה למטרות שלהם", הוא אומר. "ראינו במו עינינו חיילים מהלוגיסטיקה שהסתובבו עם נעלי הרים שלקחו את התרומות לעצמם". ג' גם ידע שאם ידווח על כך שהשיג תרומה של נעלי הרים, צה"ל לא יספק להם נעליים בעצמו — הרי כבר יש להם.

בעיה נוספת שמעוררות התרומות היא העמקת הפערים בין היחידות הצבאיות השונות — יחידות חזקות ובולטות כמו גולני וצנחנים יצליחו להשיג ציוד טוב יותר, ואילו חיילי הנח"ל, השריון או הנדסה ייאלצו להסתפק בפחות. הם גם כנראה קהל הרוכשים העיקרי למכירות היד השנייה הנוכחיות.

"לספק את כל צורכי הציוד של המילואימניקים יעלה גרוש וחצי במונחים של תקציב הביטחון", אומר בכיר בתעשיית הציוד הביטחוני. "לא משנה מה יגידו בצבא, הציוד שהמילואימניקים קיבלו לא מתאים ללוחם ב־2023. אז הם לא סומכים על המערכת, וכל אחד רוצה את הציוד שהשיג מתחת למיטה בבית"

היחס הדו־משמעי של צה"ל לתרומות הציוד הפרטי אינו מקרי, אלא טיפוסי מאוד לארגון: גם אם בהצהרות רשמיות צה"ל טוען שהוא מתנגד להבאת ציוד פרטי ללוחמים — הרי שבשטח היחידות נסמכות על תרומות במקרים רבים, ו"מחיילות" את הציוד באופן לא רשמי. כך נוצרים מקרים שבהם חייל שהשיג כוונת בתרומה לא יקבל כוונת צבאית, כי במצב של מחסור היחידות מעדיפות לתת למי שאין בכלל.

צה"ל בסך הכל משחזר כאן דינמיקה שהשתרשה עמוק בשירות הציבורי כולו, ונפוצה בתחומים כמו חינוך ורווחה: קודם מקצצים תחום כדי לחסוך בעלויות; לוואקום שנוצר נכנסים עמותות וכספי תורמים, שמספקים את השירותים שהמדינה סיפקה בעבר לאזרחים; המדינה רואה בכך תמריץ להתנער מאחריותה לספק את השירותים הללו בעצמה; וכך מופרט לו עוד שירות ציבורי.

אבל יותר משיש כאן מדיניות מכוונת, זו עדות נוספת לכך שגם אחרי ארבעה חודשים של מלחמה — צה"ל עדיין לא הכריע איך לפעול בעניינה של האפסנאות הפרטית שנפתחה לו מתחת לאף. באופן רשמי צה"ל מתנגד לתופעה ומזהיר שהצטיידות בציוד צבאי לא תקני תוביל לתקלות מבצעיות, אבל בפועל הוא מאפשר את התרומות ללוחמים, מתוך ההבנה שאין כרגע ברירה, ושזה כנראה עדיף על הרעש התקשורתי שעורר משבר הציוד.

ישנן שלוש סיבות מרכזיות למשבר הציוד של המלחמה: הראשונה היא גיוס המילואים המוגבר שלא ציפו לו. בכיר בזרוע היבשה אומר כי "בתחילת המלחמה התגייסו למילואים הרבה יותר מה־100% של היחידות, סביב 130%". גורמים אחרים בצה"ל אומרים שביחידות מסוימות שיעור הגיוס הגיע אפילו ל־200%, כך שגם במקומות שבהם היתה היערכות של 120% בהיקף הציוד זה לא הספיק.

הסיבה השנייה היא שצה"ל לא נערך למלחמה כוללת שתכלול גיוס של מאות אלפי מילואימניקים. במשרד הביטחון טוענים כי "כל מה שהצבא ביקש — קנינו", ומפנים אצבע מאשימה לצה"ל, שלא היה מוכן מבחינת תרחישי הייחוס שלו. "הצבא התכונן עם ציוד לפי מה שתוכנן. וב־7 באוקטובר גילינו שלא התכוננו לתרחיש הייחוס הנכון. נכשלנו", הודה גורם בזרוע היבשה.

הסיבה השלישית היא פערי הציוד בין צבא המילואים לסדיר. בשנים האחרונות צה"ל שיפר משמעותית את הצטיידות צבא הסדיר עם תוכניות כמו "המענה השלם" (2017) ו"הגדוד כאתרוג" (2021). לעומת זאת, צבא המילואים, שמהווה את רוב הכוח הלוחם של צה"ל בחירום, לא שודרג באותו אופן. והחיילים בשטח ערים לפער הזה, בייחוד כשחיילי סדיר ומילואים מקבלים לעתים את אותן משימות אופרטיביות, רק שהמילואימניקים נשלחים אליהן עם רמת מיגון נמוכה יותר וכוח אש יעיל פחות.

מי שהרוויחו בגדול מהבהלה להצטיידות הם החברות והיבואנים שמספקים ציוד לחיילים. מנהל של אחת החברות שמספקות ציוד לחימה לצה"ל העריך כי בארבעת החודשים האחרונים נמכרו עשרות אלפי ערכות ללוחמים, שמתומחרות ב־3,000–5,000 שקל לערכה בסיסית (קסדה טקטית, וסט ומיגון קרמי). משמעות הדבר היא שהרכש של המוצרים האלה בלבד הגיע לעשרות מיליוני שקלים לפחות מאז 7 באוקטובר, ועליו יש להוסיף ציוד היקפי כגון ציוד טיולים (נעליים, פנסים, ביגוד חם, שקי שינה) וציוד לחימה כגון כוונות ואמצעי ראיית לילה.

"הזמנו מלאים מטורפים במיליוני שקלים כדי לעמוד בביקושים", מספר דניאל שחר, בעלי חנות הציוד למטיילים סברס. "זה הפתיע אותנו ממש. אנחנו חנות שמוכרת ציוד אזרחי, ציוד טיולים שמעלה חיוך על הפנים. אבל כשפרצה המלחמה התחילו להתנפל לנו על כל החנות — נעליים, ציוד חם, מזרנים, כפפות, שקי שינה, לדרמנים, פנסים ושלוקרים ומה לא. הנעליים של Lowa, למשל, הפכו להיות ממש אופנה של הצבא. ברמה האישית לא החזקתי יותר מדי מהנעל הזו ופתאום היה את הבום של המלחמה, מכרנו את כל המלאי שהיה לנו, וגם עכשיו יש מחסור בנעל הזאת".

מי הרוכשים?

"פחות חיילים, ויותר תורמים ועמותות שגייסו הרבה כסף מחו"ל. יש עמותות, כמו בוגרי דובדבן, שעשו קנייה מרוכזת, והיו כל מיני יהודים טובים שאתה לא יודע מאיפה צצו, מאמריקה או מצרפת, ופשוט נכנסו לחנות, פתחו את הכיס, העמיסו את האוטו ונסעו 'לתת את זה לצבא'. וכמובן היו גם שרלטנים שניסו לקחת ציוד במחיר מופחת כדי לעשות עליו קופה".

"בשלושת החודשים הראשונים היינו בסוג של מלחמה משלנו", אומר ר', מנהל בכיר בתעשיית הציוד הביטחוני הישראלית, שמשמש בין היתר גם ספק רשמי של ציוד לחימה לצה"ל. "הגיעו אלינו בקשות במספרים אסטרונומיים, לא במאות ולא באלפים — אנשים פרטיים, עמותות, יחידות ומי לא. אמהות צבאו פה על המפעל בשעות בוקר מוקדמות והתחננו שנביא ציוד לילד שלהן. אנחנו עדיין עסוקים בזה 24/7".

איך אתה מסביר את הבהלה הזאת?

"בתור מי שמכיר מבפנים את השתלשלות העניינים, יש לי הרבה ביקורת על זרוע היבשה ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. פרויקט 'המענה השלם' מ־2017 שדרג את מערך הסדיר אבל לא את מערך המילואים. יש פה מחסור ממושך בטיפול בבעיה, ולא משנה מה יגידו הבכירים בצבא. הציוד שקיבלו המילואימניקים במלחמה הזאת לא מתאים ללוחם בשנת 2023, הם לא מפונקים ולא בטיח".

ל"מוסף כלכליסט" נודע כי בחודשים האחרונים צה"ל עובד על תוכנית לצמצום פערי הציוד בין המילואימניקים לחיילי סדיר, אך תוכנית זו מגיעה עם תג מחיר של 2 מיליארד שקל, ובצבא סקפטיים לגבי האפשרות שתתוקצב.

"בואו לא נתבלבל, במונחים של תקציב הביטחון זה גרוש וחצי", אומר ר'. "בסופו של דבר מדובר כאן בחוזה שנשבר בין אנשי המילואים לבין המערכת, וזו הסיבה שהם לא סומכים על המערכת וכל אחד רוצה את הציוד שלו מתחת למיטה בבית, למקרה שמחר יקראו להם למלחמה".

וישנה בעיה נוספת בהתנהלות של צה"ל, גם כשהוא כבר ניאות לרכוש ציוד למילואימניקים: "אם מגיע ליחידה תורם בצהריים, כבר בערב הציוד בידיים של החיילים", מספר ר'. "אבל כשהצבא לוקח על עצמו רכישה, אז זה עובר דרך הנגד, ומגיע לימ"ח, וההוא סופר וההוא מחתים, וההוא מעביר למרלו"ג ולררלו"ג". ובחלק מהמקרים המלחמה תסתיים לפני שהציוד יגיע ללוחמים.  

מצה"ל נמסר בתגובה: "הצטיידות בציוד לחימה צבאי מתבצעת בהליך סדור ומקצועי, שכולל את כלל הבדיקות הנדרשות, לרבות התאמה לייעוד, איכות ובטיחות. לנוכח התייצבות נרחבת למילואים בהיקפי התנדבות גבוהים בפתיחת המערכה, ותרומות ציוד מאזרחים שלא תואמות את התקינה המוגדרת ע"י צה"ל, התפתחה תופעה של הכנסת ציוד לא תקני. לאור כך, הובהרה מדיניות צה"ל באשר להליכים המחייבים בקליטת ציוד בצה"ל ונפתח מוקד תרומות ייעודי בשיתוף משרד הביטחון. על הציוד האזרחי לא קיימת מגבלת קנייה. עם זאת, ציוד שצה"ל מזהה כרגיש עובר תהליך חיול ונדרש להישאר ביחידה. נדגיש כי ציוד שלא סופק ע"י צה"ל עלול ליצור סיכון משמעותי לכוחות וחוסר אפקטיביות".