מ

ה גרם לדיוויד צ'ייס לחזור לעולם של "הסופרנוס" 14 שנה אחרי שהסדרה ההיא ירדה מהאוויר? המסר העיקרי שעולה מ"הקדושים של ניוארק", המתרחש בימי ילדותו ונעוריו של טוני סופרנו, הוא רצונו של צ'ייס להכות על חטא, שכן בניגוד למה שסופר לנו בשש עונות "הסופרנוס", מתברר כעת שהיו גם שחורים בניו ג'רזי. צ'ייס חוזר למהומות השחורים בניוארק ב־1967, ומציג אותן כחלק ממאבקי כוח בין המאפיה השחורה לבין המאפיה האיטלקית. אחרי שש עונות שבהן הוא התייחס לפשע המאורגן האיטלקי באמפתיה, בסרט הנוכחי הוא מציג אותו כחלק מתחלואי החברה הלבנה והיחס שלה לשחורים. המהומות, לפיכך, הן מלחמת העצמאות של סוכני ההימורים השחורים שלא מוכנים לעבוד יותר עבור האדם הלבן. תגידו תודה לתנועת Black Lives Matter.

טוני סופרנו הוא לא גיבור התרבות היחיד שחזר השבוע למסך אחרי שנים של היעדרות. גם ג'יימס בונד עשה קאמבק בסרט "לא זמן למות", אלא שבונד של העשור האחרון הוא כבר לא הקזנובה עם הדם החם של שנות השישים, השבעים ואפילו התשעים. היתה לו כבר בוסית אשה, הוא הפסיק לפלרטט עם מאניפני, הוא מתאבל על מות אהובתו, חי בשלום עם העובדה שאת התפקיד הישן שלו מסרו בסוכנות לאשה, מאוהב במישהי שיש לה יותר סודות ממנו ואם יהיה גוף חשוף בבגד ים בסרט הוא יהיה שלו ולא של אף אחת אחרת. תגידו תודה לתנועה הפמיניסטית.

שני הסרטים האלה הם פחות יצירות אמנות ויותר קובצי עדכון והתנצלות פומביים על תוכני עבר. שלמרות כניסתם החד־משמעית לקאנון הקלאסיקות, יוצרי הסרטים מודים כעת שהיו להם נקודות עיוורון כלפי שחורים ונשים. הבעיה היא שבסופו של דבר, למרות הניסיונות שלהם להיות רגישים כלפי הדמויות והצופים שאינם גברים לבנים, המסר העיקרי של שתי היצירות הללו הוא שהדבר הכי קשה כרגע בעולם זה להיות גבר לבן.

גם בונד וגם טוני סופרנו חווים משברים דומים: העבודה, שבעבר היתה כיפית, עכשיו לוחצת וכל מה שהיה פעם מותר, היום אסור; הבוסים מצמצמים את הפריבילגיות ומתחילים לטפח את הדור הבא, שיבוא לרשת את מקומם; החברה לא מגלה יותר חיבה לאלה שמרגישים שהכל מגיע להם; רגשות האשמה מתחילים להציק ולשבש את התפקוד; רוחות הרפאים של כל מי שהם הרגו חוזרות לרדוף אותם; והאנשים והנשים שהם ניצלו וזרקו באים לדרוש דין וחשבון. אז מה הפלא שהבוס של המאפיה חוטף התקפי חרדה והסוכן החשאי חושב על פרישה?

אז חשבתם ש"הקדושים של ניוארק" הוא סרט שעוסק באמפתיה כלפי מאבק השחורים בסיקסטיז והרצון שלהם להפיל את הממסד הלבן? חשבתם ש"לא זמן למות" הוא הסרט שבו בונד יכיר בכך שנשים הן שוות ערך לו, ולא רק כלי שרת? ובכן, לא. שניהם מתמקדים בגברים שמגלים שהם לא מצליחים לתפקד יותר בעולם החדש הזה. גם גיבור "הקדושים של ניוארק" וגם גיבור "לא זמן למות" יעדיפו להיעלם מהעולם על פני התמסדות עם בת זוג אחת, הקמת משפחה או ויתור על אורח חיים שבו אין חוקים והכל מותר. נכון, שני הסרטים מציעים ייצוג לדמויות שלא זכו לייצוג קודם, אבל בסופו של דבר אלה הדמויות שיביאו למפלת הגיבור. וכך שני הסרטים האלה שמעמידים פני נאורים, למעשה מציגים נרטיב ריאקציונרי: גיבורי שני הסרטים האלה רצו להציל את העולם שלהם, אבל העולם — שרואה בהם דמויות אנכרוניסטיות, נצלניות ורעילות — לא רוצה יותר את העזרה שלהם. זאת כלומר עד שהוא מתפכח להבין שהגיבורים הלבנים הם הסיכוי היחיד שלו לשרוד.