נייקי מפסיקה למכור

והראל ויזל שותק

כשפרצה מגפת הקורונה מיהר הראל ויזל, בעלי קבוצת פוקס, להתייצב בחזית התארגנות הקמעונאים שדרשה סיוע מהמדינה. לא רק בשם החברה שלו, חלילה: "אני מייצג גם חנות פלאפל קטנה. חלק הגיעו למצב של רעיונות אובדניים... אני מדבר עם עסקים קטנים שאין להם כסף לכלום. אין חמלה?". וזה עבד. הממשלה התקפלה, גם בזכות העוצמה הקמעונאית של הקבוצה שבראשה עומד ויזל.

השבוע הודיעה נייקי העולמית כי תפסיק למכור את מוצריה בישראל לקמעונאים קטנים. מדובר בגזר דין מוות לרבות מחנויות הספורט המקומיות, אלה שנמצאות ברחובות הערים וגם כך מתקשות לשרוד מול הרשתות בקניונים. בלי מוצרי נייקי, הן יתקשו עוד יותר למשוך קונים.

ויזל, לעומת זאת, ימשיך ליהנות מאספקת מוצרי נייקי לשלל זרועות קמעונאות הספורט שלו: פוט לוקר, דרים ספורט, טרמינל איקס וחנויות נייקי עצמן, שהוא הזכיין שלהן בארץ. אגב, הוא גם הזכיין של חנויות נייקי בקנדה ובכמה מדינות באירופה. כעת צמצום התחרות יאפשר לחברות שלו לגרוף עוד רווח ולשלוט במחיר. מי שיסבול יהיו החנויות הקטנות והצרכנים.

לא במקרה מיהרה פוקס לפרסם הודעה שלפיה "אין לפוקס כל קשר להחלטת נייקי, שהיא מדיניות של החברה העולמית". ויזל עצמו, לעומת זאת, נאלם הפעם דום. מגן העסקים הקטנים, רובין הוד של חנויות הפלאפל, סכר את פיו. לא מחאה, לא חמלה, לא ביטוי אהדה לא תמיכה בתחרות.

ריטיילורס, החברה־האם של פעילות הספורט של ויזל, נסחרת בשווי של יותר מ־3 מיליארד שקל, כך שהתחרות המקומית אפילו לא מדגדגת אותו. ובכל זאת, מתברר שכאשר מדובר בסיוע ממשלתי, ויזל רוצה בדיוק כמו החלשים. אבל כשמדובר ביתרון שרק החזקים נהנים ממנו, הוא מפסיק להיות רובין הוד וחוזר להיות סתם סוחר שמעדיף תחרות ריצה שבה הוא היחיד שנועל נעליים.

/// אמיר זיו

ועדות הכנסת

לא באתם לעבוד

אחת הרפורמות המשמעותיות בחוק ההסדרים, זו שאמורה להבטיח בנקאות פתוחה בדרך להגברת התחרות בענף, הגיעה ביום ראשון לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, שלב חשוב בדרך להתקבלותה. אלא שרק שלושה חברי כנסת הגיעו לדיון, היו"ר מיכאל ביטון ולימור מגן תלם מהקואליציה, ומשה ארבל מהאופוזיציה. ארבל דיבר על חשיבות הדיון ברפורמה, ואז מיהר לצאת לדיון בוועדת הכספים. ביטון ותלם נשארו לבדם לשמוע את נציגי האוצר מקריאים את סעיפי החוק כאילו זו ההגדה של פסח וכולם מחכים כבר לאוכל.

יותר ממאה ימים אחרי השבעת הכנסת, ונציגי הקואליציה והאופוזיציה עדיין מתקוטטים (גם בבג"ץ) על מספר הנציגים של כל צד בוועדות הכנסת. בינתיים האופוזיציה מחרימה את הדיונים, ומתברר שגם נציגי הקואליציה מדלגים עליהם בקלות. רפורמות חשובות עולות לדיון, ולשליחי הציבור שלנו לא אכפת. אין מי שיבדוק, שיעמיק, שיתריע, שיילחם למען האזרחים. ככה באתם לעבוד?

/// רועי ברגמן

קריסת פייסבוק

ניקוי רעלים

במובנים מסוימים, רבע היממה שבו פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם הושבתו, היו שש השעות היפות ביותר שלנו כחברה בעשור האחרון. בלי פייק ניוז על חיסונים, בלי תלונות של שכנים על מצב הגינה, בלי ברכות לחתני יום הולדת שאנחנו בקושי מכירים, בלי קללות, בלי "משפיענים" חטובים, מנות מפתות, חופשות נוצצות. לשש שעות היינו רק אנחנו, כמו פעם, לפני שפייסבוק וגרורותיה השתלטו על כל פינה טובה בחיינו. זה לא שלפייסבוק ולאפליקציות שלה אין תפקידים חיוביים; יש כאלה, ולא מעט. אבל הניתוק הכפוי הזכיר לנו שגם אם אנחנו צריכים אותן, אנחנו לא צריכים אותן כל יום, כל היום. שאם נתנתק לכמה שעות, העולם לא יקרוס, ושום דבר חשוב לא יתפספס. לא צריך ללכת לקצה של ניתוק גורף ומלא, אפשר פשוט לזכור שהתנתקות של כמה שעות ביום היא יופי של דבר, ניקוי רעלים קבוע. ותודה לפייסבוק ולתקלה על התזכורת הזאת.

/// עומר כביר