האשראי החוץ־בנקאי

עד מתי בלי פיקוח?

האירועים האחרונים בחברות האשראי החוץ־בנקאי — הבור במאזן של יונט, החשיפה הגבוהה לסיכון של גיבוי — לא באמת מפתיעים. לא מפתיעה גם ההתנערות של כל הגורמים שהיו אמורים למנוע אותם (חברות דירוג האשראי, נאמני האג"ח, רואי החשבון). כך השוק הזה עובד. עד עכשיו לא הרגשנו את זה, אבל עם עליות הריבית ייחשפו עוד ועוד נותני אשראי שחילקו כסף בקלות, בלי לבדוק כראוי את הלווים ובלי להביא בחשבון את האפשרות שיום אחד הכסף לא יחזור. כבר בפברואר בנק ישראל הזהיר שהאשראי החוץ־בנקאי שניתן לענף הנדל"ן "נחות ובעל פוטנציאל לסיכוני הדבקה", אבל הכסף המשיך לזרום, והחברות הללו המשיכו לחבק את כל הלקוחות שהבנקים לא רצו. ובלי רגולטור שיושב להן על הראש, בודק ומגדיר ומגביל, התיאבון שלהן ללקוחות חדשים ולסיכונים גוברים רק גדל. כעת, אם חברה או שתיים כאלה יקרסו המשק ישרוד, אבל אין באמת דרך לאמוד את גלי ההדף במעגלים נוספים בעולם הפיננסי — ואת האפקט הפסיכולוגי על שוק האשראי כולו, גם הבנקאי והמפוקח. אולי סוף סוף מישהו יטרח לעשות סדר בענף?

/// גולן פרידנפלד

התייקרות מחיר למשתכן

הזנב הארוך של הנזק

כשמשה כחלון השיק את תוכנית מחיר למשתכן, היה חשש שקבלנים לא ירצו להצטרף. אז נתנו להם הטבה, תמריץ קל: מחיר הדירה הוצמד למדד תשומות הבנייה, כדי לצמצם את הסיכון של הקבלנים ואת הפגיעה בהם כשעלויות הבנייה מטפסות. אלא שהתמריץ הזה העביר את הסיכון ללקוחות, זוכי מחיר למשתכן, שנדרשו לשלם על התייקרות הבנייה כבר מהשלב שבו הקבלנים זכו במגרש והתחילו למכור דירות — הרבה מאוד זמן לפני שהבנייה החלה. השבוע התברר שזה ייקר את הדירות במחיר למשתכן בכ־10%, עניין של יותר מ־100 או 200 אלף שקל לעומת מחירן הראשוני לפני ארבע או חמש שנים. במילים אחרות, פתרון שהגה פקיד כלשהו לבעיה אחת ושנראה הגיוני בשעתו יצר בעיה אחרת והתגלה כשגיאה גדולה.

לא תמיד אפשר להימנע מטעויות כאלה. אבל חשוב לזכור שכאשר פוליטיקאים מתחרים על אהדת הבוחרים, הם מקבלים החלטות גדולות ומעגלים פינות קטנות. ואת ההשפעות של העיגול הזה (לא לטובה) נרגיש שנים אחר כך, ונשלם עליו באופן הכי מילולי. בזמן הזה הם כבר ילכו לעגל משהו אחר.

/// אמיתי גזית